שולחן ערוך יורה דעה קכד יב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכד · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
עובד כוכבים שנכנס לבית או לחנות ישראל לבקש יין ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין ושכשכו נאסר בהנאה ואם נתערב באחר דמי היין המשוכשך אסור בהנאה והשאר מותר בהנאה אבל אם הושיט ידו לחבית כסבור שהוא של שמן ונמצאת של יין מותר בהנאה:
מפרשים
(כו) נאסר בהנאה. ולדידן מותר בהנאה במקום הפסד:
(כז) והשאר מותר כו'. וימכור לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו כדלקמן ס"ק ס"ב ואם יש שם ס' מותר אפילו בשתייה כדלקמן סימן קל"ד ס"ק כ"א:
(כח) ונמצאת כו'. ע"ל סעיף י"ט בהג"ה:
עובד כוכבים שנכנס כו'. זהו לשון הרמב"ם רק שהמחבר הוסיף תיבת ושכשכו והולך ע"פ השיטה שכ' בכ"מ על מה שהשיג הראב"ד וז"ל א"א זה המעשה של עובד כוכבים שנכנס לחנות ואמר איכא חמרא לזבוני וכו' ושדא ידא לכובא ושכשך ביה ואמר האי לאו חמרא הוא ואסרוהו בהנאה מפני השכשוך עכ"ל ופי' בכ"מ שעיקר ההשגה היא על שלא כתב הרמב"ם ושכשך אלא סתם ונגע ובגמרא איתא ושכשך ותירץ ד"מ ע"ז דהרמב"ם לא הוצרך לכתוב ושכשך שכבר כתב באותו פרק שאין נגיעה אוסרת אלא שכשוך עכ"ל ותמוה הוא דא"כ לא היה לו להביא רק בלשון זה המעשה הוא של עובד כוכבים ששכשך ותו דכבר כתב הראב"ד לעיל באותו פרק דבעינן שכשוך ונ"ל שבא הראב"ד בזה על ב' דברים הא' להשיג במ"ש הרמב"ם ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין אוסרו שהרי ליין נתכוין וקשה ע"ז במה ידענו שבשעת אותה נגיעה נתכוין לנגיעה שמא הנגיעה בעצמה היתה שלא בכוונה כדרך אדם בחפושו ואת"ל נתכוין לנגיעה שמא היה סבור שזה מים ע"כ מביא הגמרא שאמר האי לאו חמרא ובזה נודע שכוון לנגיעת היין. עוד בא הראב"ד בזה לראיה למה שהשיג בתחלת הפרק במ"ש רמב"ם כיצד היא הנגיעה שנגע ביין עצמו ומשכשך אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו ידו קודם שיוציאנה ולא ינידה כו' לא נאסר היין דמשמע לא נאסר כלל ממילא כל שלא שכשך אלא נגיעה בעלמא מותר אפי' בשתיה אבל אם שכשך אסור בהנאה ע"ז חולק הראב"ד לעיל ואמר כשתפסו ידו מי לא נגע ביין אלא כך אמרו תפסו ידו שלא שכשך שאין אוסר בהנאה אא"כ ישכשך עכ"ל ממילא יש להראב"ד איסור בשתיה אפי' במגע בעלמא בלא שכשוך וכן מפרש כ"מ לתרץ גם דברי רמב"ם גם רש"י פי' כן בפרק ר"י (עבודה זרה דף נ"ט) וע"כ בא הראב"ד כאן להביא ראייה לזה דיש איסור שתייה אפילו הוא בלא שכשוך שהרי במעשה הזה שהיה משכשך אמרו בו דאסור בהנאה בשביל השכשוך משמע דבלא השכשוך יש עכ"פ איסור שתייה והוא מוכח שם באותו פלפול שאמרו שכשוך עושה יין נסך דמשמע שהשכשוך גורם ליין נסך שהוא איסור הנאה הא בלא שכשוך יש איסור שתייה:
וכתב הטור בדין זה ואם נתערב באחר דמי המשוכשך אסור בהנאה והשאר מותר בהנאה וקשה פשיטא מי גרע מכל סתם יינם שנתערב כדלקמן סי' קל"ד בשלמא בגמרא לק"מ דמעשה היה כך אבל על הטור קשה ל"ל זה וי"ל דל"ת כיון דשכשך ה"ל כיי"נ ודאי ואין לו תקנה קמ"ל דלא הוה אלא סתם יינם. עוד יש יתור לשון שכתב ושכשך בו בידו האי בידו ל"ל וי"ל דקמ"ל בזה שמרמז בידו כלומר האי לאו חמרא בתמיה:
כסבור שהוא של שמן כו'. ממילא לדידן מותר אפי' בשתייה כמבואר לקמן סעיף כ"ד:
(יז) בהנאה: ולדידן מותר בהנאה במקום הפסד. ש"ך.
(יח) והשאר: וימכור לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו כדלקמן סעיף כ"ג בהג"ה ואם יש ס' מותר אפילו בשתיה עכ"ל הש"ך.
(יט) מותר: כתב הש"ך ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד ואין לפרסם הדבר וכן הוא בדינא דלקמן גבי פשט ידו ליטול דבר מהחביות [וכלל זה נקוט בידך בכל הלכות יי"נ דבכ"מ שמן הדין מותר בהנאה שרי לדידן אף בשתיה במקום הפסד. ומה שאסור בהנאה מן הדין לדידן שרי בהנאה במקום הפסד גם אם נתערב יי"נ שלנו משערין בס' ומותר אף בשתיה וה"ה היכא דאיכא לספוקי אם נגע עובד כוכבים בכוונה או לא תלינן להקל משום דהוי גזירה דרבנן. כתב בה"י הפ"מ היינו לפי ממון ערך זהב וחצי אף שיוכל למכור לעובד כוכבים מקרי הפ"מ וע"ל סי' ל"ה מ"ש שם בשם נ"ש].