ד_א§למהדורה מעומדת אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. המודר הנאת מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור. אבל משאיל לו חלוק וטלית נזמים וטבעות ד_ב§וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש. מקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור. גמ':תנן: אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור. אם נדר ממנו מאכל ולא ממאכל נדר. ולמה אסור בכלים? רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר: רשבל כיני מתניתא כך כוונת המשנה: אין בין המודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו. ותניי דביתדבי°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: כן המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה ריחים ותנור. תני: אבל משאילומשאילהוא לו כוסות וקערות ותמחויין שאינן מהנין מתקנים את האוכל, אבלאלאמכנסיןמכניסים את האוכל. לפסיםלפסין וקדירות אסור שהם משמשים לתיקון האוכל על ידי בישול. כלים המשמשים לטחון ולדרוך - אסור. לקצור צריכאצריכה ספק, ולבצורלבצורצריכאצריכה ספק. לפי שהנאתם רחוקה ואפשר להסתפק, האם זה נקרא הניית מהומאכל שאסור או לא? תני: אבל משאילו הוא קורדום. הוינן סברין מימר חשבנו לומר בקורדוםבקרדום של ביקוע ואף שהעצים לצורך בישול מותר. ואם כן, גם לקצור ולבצור יהיה מותר. תיפתר בקורדום של מכושניכוש ולית שמע מינה כלום. רבי אבונארבי אבינא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבינא° אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: בעי: אהןההן יוסטה בד שמשמש לחגורה, מכיון דישהוא מרחיק את חוטי השתי ונוצר מעין רשת ואתוחשרחשר מנפה ביה קימחא בשעת הדחק כמי שהיא נפה ויהיה אסור, או כיוון שעיקרו לא נועד לכך - מותר? תנן: מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. אמררבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: שהוא
📖 באר משה — דף יג עמוד א
מרבותינו, ירושלמי מסכת נדרים דף יג.
בא הגמרא ואמרה, ואמר רבן שמעון בן גמליאל חס ושלום לא ביקש המלאך להרוג למשה אלא לתינוק. בוא וראה מי קרוי חתן, משה או התינוק? אית תניי תני משה קרוי חתן, ואית תניי תני התינוק קרוי חתן. מאן דאמר משה קרוי חתן - אז ככה אמרה ציפורה: חתן שלי, דמים מתבקשים מידך. ומאן דאמר התינוק קרוי חתן - כך אמרה ציפורה: בני, בדמים של מילה אתה עומד לי.
כתיב ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו. אמרו רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין, חד אמר לרגליו של משה, וחרנה אמר לרגליו של מלאך, וחרנה אמר לרגליו של תינוק. מאן דאמר לרגליו של משה - שאמרה לו: הילך גזי חובך, כלומר לך תפרע את החוב שלך. מאן דאמר לרגליו של מלאך - הילך עבד שליחתך, כלומר קח, לך תעשה את שליחותך. מאן דאמר לרגליו של תינוק - נגעה בגוף התינוק, כלומר שמרוב בהלה היא נגעה גם קצת ברגליו.
כתיב וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות. מכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצין.
ורבי נחמיה אומר, גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים. כתיב ימול בשר ערלתו - אף על פי שיש שם בהרת, שהוא מה אני מקיים? השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות - בשאר המקומות חוץ ממילה. או אימא אין אפילו מילה, מה אני מקיים ימול בשר ערלתו - בזמן שאין שם בהרת, תלמוד לומר בשר, אף על פי שיש שם בהרת.
על דעתיה דרבי יונה שאמר מצות עשה דוחה את מצות לא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה - ניחא. אבל על דעתיה דרבי יוסה שאמר אין מצות עשה דוחה למצות לא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה - אז למה פה היא דוחה, הרי לא כתובה בצידה? מכיון דכתיב בשר ערלתו, שממנו למדנו לרבות כשיש בהרת, אז הוי כמי שהיא כתובה בצידה.
הדרן עלך פרק ארבעה נדרים.
פרק ה' הלכה א'.
ואומרת המשנה: אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. המודר הנאת מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור. כלומר כל מיני כלים שעושים בהם אוכל נפש גם לא ישאיל לו. אבל משאיל לו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש. מקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור. כן, כי אם הוא משאיל דבר שבדרך כלל משכירין אותו, אז בעצם חוסך לו כסף, וכסף יכול לקנות מזון.
שואלת הגמרא: למדנו במשנה אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. משמע מכאן דבר שעושין בו אוכל נפש אסור - ולא ממאכל נדר, אז למה אסור בכלים? אמר רבי שמעון בן לקיש: כיני מתניתא - אין בין מודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו. על זה דיברו, ולא על דבר שעושים בו אוכל נפש.
תניא, תני רבי: כן, המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור. תני: אבל כוסות וקערות ותמחויין שאינן מהנין את האוכל אלא מכניסין את האוכל - כלומר שבעצם הנאת האוכל מהם היא הנאה עקיפה, הם רק שומרים את האוכל ולא מתקנים אותו. וקדירות אסור - כיוון שהן משמשות לתיקון המאכל על ידי בישול.
עכשיו כלים שמשמשים לטחון ולדרוך - אסור. משמשים לקצור - צריכה. לבצור - צריכה. לפי זה, נתן הנאה רחוקה, ואפשר להסתפק בזה האם זה נקרא הניית מאכל שאסור, או לא.
תני: אבל משאילו קורדום. הוינן סברין מימר של ביקוע, ואף שהעצים הם לצורך בישול - מותר. אם כן גם לקצור ולבצור יהיה מותר. תיפתר בקורדום של ניקוש, ולא שמע מינה כלום - הנאה רחוקה, קודם שמנקים את העשבים כדי לעזור לצמחים לגדול. בעצם זו הנאה רחוקה, אז אין פה שום ראיה.
רבי אבונא אמר רבי ירמיה בעי: יוסטה - זה מעין בד או חגורה, ככה אומרים מכיוון שהוא מרחיק בה את קימחא. האם זה כמו שנפה, ויאסור, או כיוון שעיקרו לא נועד לכך - מותר?
תני: מקום שנוטלין עליה שכר - תפול הנייה להקדש. אמר רבי אבא בשם רבי זעירא: שהוא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר. הוא חוסך לו על ידי שנותן לו במתנה את מה שהוא יכול לשכור בכסף. אמר רבי בון בר חייה: מעתה אסור להשאיל לו מעות, שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר.
רבי אבינא רבי ירמיה בעי: קוזמידייא, דאית עליהון - כלומר סוג של תכשיטים, כדי שהוא יראה אדם חשוב ואז יכבדו אותו במאכלים משובחים - אסור מישאל לון?
כנותן לו מעות ליקח בהן ככר. אמררבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא°: בעי מעתה אסור להשאיל לו מעות, שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר. אמררבי אבינארבי אבינא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבינא°רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי: להשאיל קוזמידייא תכשיטים אילוןשיראו אנשים חשובים ויכבדו אותם במאכלים יותר משובחים. כיוון דאינוןאכלין מחמת קוזמידייא, דאית עליהון אסור מישאל לון.
ד_ג§למהדורה מעומדת המודר הנייה מחבירו שוקל לו את שקלו, ופורע לו את חובו, ומחזיר לו אבידתו. מקום שנוטלין עליה שכר - תפול הנייה להקדש. גמ':תנן: התם, מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו. °חנןרבי חנן אמורארבי חנןאומר: איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול. רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° בעי: האם גםהפורעפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו? תפלוגתא ד°חנןרבי חנן אמורארבי חנן ובני כהנים גדולים. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: טעמאטעמון דבני כהנים גדולים - תמן דלא עלתה על דעתו שימותשתמות אשתו ברעב, ברם הכא יכול לומר הלוה: מפייס הוינא ליה והוא מוחלמחיל לי. הגע עצמך דהוה גביה משכון, יכול לומר: מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני. עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק, ואפילו בבעל חוב שהואשדוחקדוחק? נישמעינהשמעינן מן הדא דתנן גבי מי שהיה חברו מודר ממנו הנאה ושוקל את שקלו ומחזיר אבדתו. והרי אם לא שקל, וכי אין ממשכנין אותו? הדא אמרה שאינו חייב לשלם, ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק שאינו אלא כמבריח ארי, שאני התם שלא נכנס לתוך ידו כלום. ואינו עובר על נדרו. תדע לך שהוא כן, דתנינן: ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. אלא כיווןבשלאשלאנכנסנתן לתוך ידיוידו כלום, אינו נחשב וכא בשלא נכנס לידיוכלוםכאילונתן לו. ואף שמודר ממנו מותר. אבל כאן אולי צריך לשלם כיוון שפרע חובו רבי יהושע בן לוי°אומראמר: אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנוןבארנונאומס ובגולגולת, שכך דינא דמלכותא שאם אחד פרע לחברו חייב הלה לשלם לו מה שפרע. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: כל הנתפשהנתפס על חבירו חייב ליתן לו. חייליה דרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מן הדא דתנן: הגוזל שדה ונטלוה מסיקיןמציקין, אם מכת מדינה פטור ואם בגללו חייב. ולא שמע מה דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: שמעיקר הדין פטור וקנס קנסו בגזלן, שהרי קרקע אינה נגזלת ואף על פי כן חייב. רבי אבוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בעי: וההן דהוה רביהרבה סוג של מס, האם גם הוא כארנונא ומס ובגולגולת? רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° ורבי חייה בר לוליינורבי חייה בר לוליינו°י תריהון אמריןאמרי בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: הפורע שטר חוב של חברו, חד אמר: בארנוןכארנוןובגולגולתוכגולגולתוחייב להחזיר לו, וחרנה אמר: אינה כארנון וכגולגולת. תמן תנינן: המדיר את חברו מרפאהו רפואתריפוי נפש בני אדם, אבל לא רפואתריפוי ממון בהמות. רביוקשה: הריאמרו שמחזיר אבדתו, ולמה לא ירפא בהמתו? רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה ורבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא, חד אמר: כאן במדירהבמדירו מגופו אבל לא הנאת נכסיו, לכן מחזיר לו אבדתו. וכאןכאןבמדירהבמדירו מנכסיו, לכן לא ירפא בהמתו. וחרנה אמר: כאן בשיש לו מי שירפאנוירפאאת בהמתו, וכאן בשאין לו מי שירפאנוירפאנו. שזה כמי שאין מי שיחזיר את אבדתו, אם מיבשיששיש לו מי שירפאנוירפאנו.
📖 באר משה — דף יג עמוד ב
מתני': המודר הנייה מחבירו שוקל לו את שקלו, ופורע לו את חובו, ומחזיר לו אבידתו. מקום שנוטלין עליה שכר - תפול הנייה להקדש.
בית רבן למדנו שם, מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו - חנן אומר ובני כהנים גדולים נחלקו, ואמרו שהיא שווה כמה שהוציא ויתר. רבי אבא בר ממל בעי: שטר חובו של חבירו שלא מדעתו - האם גם בזה תפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים?
אמר רבי יוסי: דבני כהנים גדולים - תמן לא עלת על דעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא - יכול הלווה לומר: מפייס הוינא ליה והוא לי, הוא היה מוחל לי. הגע עצמך דהוה גביה משכון - יכול הוא לומר: מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני.
עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק, ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק? מן הדא - תדע לך שהוא כן, דתנינן: ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. אלא כיוון שלא נתן לתוך ידו כלום, לא נחשב כנותן לו, ואף שהוא מודר ממנו - מותר.
רבי יהושע בן לוי: אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנונא ובגולגולת. רב אמר: כל על חבירו חייב לו. חייליה דרב מן הדא - דתנינן: הגוזל שדה ונטלוה מציקין, אם מכת מדינה - פטור, ואם בגללו - חייב.
לא שמע דאמר רבי יוחנן: קנס קנסו בגזלן. אם זה רק קנס, אתה לא יכול ללמוד מזה.
רבי אבון בעי: דהוה כמין ארנונא - האם גם הוא כארנונה ומס גולגולת?
רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייה בר לוליינו תריהון בשם שמואל: הפורע שטר חוב של חבירו, חד אמר כארנונא וגולגולת וחייב, וחרנה אמר אינה כארנונא וגולגולת ואינו חייב.
תמן תנינן: מרפאהו נפש, אבל לא ממון. וקשיא, הרי אמרנו שמחזירים אבידתו, אז למה לא ירפא בהמתו?
רב יהודה ורבי יוסי, חד אמר: כאן מגופו - אבל לא הנאת נכסים, ולכן מחזיר את אבידתו. וכאן במשנה שאמרה שלא מרפא את הממון - כאן במדירו מנכסיו, ולכן לא ירפא את בהמתו.
וחרנה אמר: כאן בשיש לו מי שירפא, וכאן בשאין לו מי שירפא - אם אין לו מי שירפאהו, הוא יכול לרפאותו, ואם יש לו מי שירפאהו - אינו יכול.
אפילו רפואת נפש לא ירפאנו. לא מכלמן הכל אדם זוכה להתרפאות. תנן: במקום שנוטלים שכר על השבת אבדה תיפול הנאה להקדש. ולאהלארק ניכסי המחזיר את הפרה הן שהן אסורין לבעל הפרה, אבל נכסי בעל הפרה מותרים למחזיר. ולמה לא יקח השכר לעצמו? אמרעולא בר ישמעאלעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן° בשם רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: כשהיובשהיוניכסינכסיו של זה אסורין עללזה ונכסיו של זה וניכסי זה אסורין על זהלזה. מאן תנא תפול הנייה להקדש? מה הקשר בין נדרים להקדש? °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: מועלין באיסרותבאסורות בקונמות, ממש כמו בקדשים שאיסור קונמות כאיסור הקדש ולכן תיפול הנאה להקדש. רבי אבון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעי: נדר הנאה מן הככר, מהו לחמם בו את ידיו? נישמעינה מן הדא דתנן: אמר "הככר זוהזה הקדש", אכלו בין הוא בין אחר מעל, לפיכך יש לו פדיון. אם אמר "הרי הואזה עלי", אכלו מעל בו, בטוב הנייה דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שאיסור קונמות כאיסור הקדש. אחרים לא מעלו, לפיכך אין לו פדיון שאין פדיון אלא להקדש גמור שנאסר על הכל. לא אמר אלא "אכלו", הא לחמם בו את ידיו מותר. תלמידוהיתלמידוי דרבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°אמרי בשם רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא°: כיני - באומר "לא אוכלינו ולא אטעמינו", שלא אסרו עליו אלא לאכילה. אבל עד כדון צריכאצריכה עדיין יש מקום להסתפק: אם נדר מן הככר סתם, האםמהומותר לחמם בו את ידיו, או שאסר כל הנאה?
ד_ד§ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו. ד_ה§ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. ד_ו§ומלמדו מדרש הלכות ואגדות, ולא ילמדנו מקרא. אבל מלמד הוא את בניו מקרא. ד_ז§וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונתן. ולא יזון את בהמתו, בין טמאה בין טהורה. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה. אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה? אמר להן: שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו, והטמאה נפשה וגופה לשמים. אמרו לו: אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו, שאם ירצה הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים. גמ': המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו, טובת הניית מעשרותיו של מי? רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אומר: של מתקן. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמר: של בעל הפירות. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° כדעתיה, דאמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: הפריש קרבן נזיר או קרבן מצורע של חבירו, המתכפר נחשב בעלים הוא שעושה תמורה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, דתנן: ותורם תרומתו ומעשרותיו של חבירו לדעתו. ואם טובת הנאה של בעל הפירות, איך מותר? הרי מהנהו! פתר לה בשהתנהבשלאשלא יהא לו טובת הנייה בהן. כתיב (דברים דברים ד ה): "ראה לימדתי אתכם
📖 באר משה — דף יד עמוד א
אנחנו עוצרים בירושלמי מסכת נדרים דף י"ד. אומרת הגמרא: למדנו במשנה במקום שנותנים שכר על השבת אבידה תיפול הנאה על ההקדש. שואלת הגמרא, הרי רק נכסיו מחזיר את הפרה, אין שם אסורים לבעל הפרה, אבל איזה בעל הפרה מותר אם הוא מחזיר? אז למה לא ייקח השכר לעצמו? אמרו לה עולא בר ישמעאל בשם רבי יצחק: זה אסורין זה אסורין, כדברי השם כל אחד נדר והדיר את השני הנאה.
שואלת הגמרא, מאן תנא תיפול הנייה להקדש? כלומר, מה הקשר בין נדרים להקדש? רבי מאיר. דרבי מאיר אומר: מועלין באיסורות, כלומר בקונמות, כן, מועלין בהן מראש כמו בקודשים, כיוון שאיסור קונמות כמו איסור קודשים, אז לכן תיפול הנאה להקדש.
רבי אבון בר חייה בעי: נדר מן ככר, מהו לחמם בו את ידיו? נישמעינה מן הדא: אמר ככר הקדש, אכלו בין הוא בין אחר מעל, לפיכך יש לו פדיון. אבל אם הוא אמר הרי עליי, אכלו מעל בו, דברי רבי מאיר. כן, כי הוא סובר שאיסור קונמות זה כאיסור הקדש, אבל אחרים לא מעלו. אז לפיכך אין לו פדיון, כי פדיון יש רק להקדש גמור, כן, שאסור על כולם. עכשיו לא אמר אלא אכלו, הא לחמם בו את ידיו מותר.
דרבי יונה שם רבי בון בר חייה: כיני - באומר לא אוכלינו ולא אטעמינו. כלומר, אני יכול להגיד לך שהמשנה שאמרה שהוא עובר איסור רק אם הוא אוכל, זה כשהוא נדר ככה. הוא אמר לא אוכלנו ולא אטעמנו. כן, לא אסרו עליו אלא לאכילה. אבל עד כדון, לא נפתר: נדר מן הככר, האם מותר לחמם ידיו או שיהיה אסור כל הנאה?
מתני': ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו. ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. ומלמדו מדרש הלכות ואגדות, ולא ילמדנו מקרא. אבל מלמד הוא את בניו מקרא. וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונתן. ולא יזון את בהמתו, בין טמאה בין טהורה. רבי אליעזר אומר: זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה. אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה? אמר להן: שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו. אז אם הוא זן אותה זה גוף שלה גדל, הוא נהנה מזה, יכול לאכול אותה אחרי זה. אבל הטמאה נפשה וגופה לשמים, אז לכן יכול לזון את הטמאה. אמרו לו: אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו. למה? כיוון שאם ירצה הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים, אז כן הוא נהנה מהגידול שלה, כן, שהיא גדלה בגלל האוכל.
גמ': המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו, טובת הניית מעשרותיו של מי? כלומר, טובת הנאה כוונה שהוא יכול לתת לזה למי שהוא רוצה. אז למי זה? רבי אבהו אמר של מתקן. רבי זעירא אמר של בעל הפירות. רבי זעירא כדעתיה, דאמר רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש: הפריש קרבן נזיר או קרבן מצורע של חבירו, המתכפר הוא שעושה תמורה. כן, לא אותו אחד שתרם, אלא המתכפר. אז אותו דבר כאן, טובת הנאה של בעל הפירות.
מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש: ותורם תרומתו ומעשרותיו של חבירו לדעתו. עכשיו אם אתה אומר שטובת הנאה של בעל הפירות, אז איך מותר? הרי הוא מהנה אותו. פתר לה יהא לו טובת הנייה בהן - שהוא מתנה שלא יהא לו טובת הנאה.
חוקים ומשפטים" - מה אני בחנם, אף אתם בחנם. יכול מקרא ותרגום כן? תלמוד לומר: "חוקים ומשפטים" - חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם, ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום. וכןוהא אנן חמיי מתנייא נסבין אגריהון! והרי אנו רואי שמלמדי משנה נוטלים שכר! אמר רבי יודן בי רבי ישמעאלרבי יודן בירבי ישמעאל אמורא א״י · דור ג׳רבי יודן בירבי ישמעאל°: שכר בטילין הן נוטלין. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: מדבריהןמדבריכולם נלמדשזן את עבדו. דהא ואינו זן את עבדו הוון בעיי מימרלמאן דאמר: הטהורה נפשה לשמים וגופה שלו, וזוזו הואיל וגופה ונפשה לשמים - זן את עבדו. ולמאן דאמר: שאם ירצה הרי מוכרה לגוייםלגוים או מאכילה לכלבים, וזהזה הואיל ואין גופו שלו ואין מוכרו לגוים ואינו מאכילו לכלבים - זן את עבדו. אשכח תני: זן את עבדו.
מתני':ד_ח§ד ג המודר הנייה מחבירו ונכנסנכנס לבקרו לשון זו לכאורה משמעה שנכסי חולה אסורים על המבקר עומד אבל לא יושב, ראה הטעם להלן ומרפאהו רפואת נפש רפואת גופו אבל לא רפואת ממון, רפואת בהמתו ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה, ראה הטעם להלן וישן עמו במטה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהניהו. שמחממו בגופו קרבן העדה ומיסב עמו על המיטה ואוכל עמו על השולחן, אבל לא מן התמחוי. לפי שמשייר לו מן המאכל ומהנהו אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר. גמ':תנן: המודר הנייה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב. מאי טעמא ראה להלן? רבי שמעון בן יקיםרבי שמעון בן אליקים אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן אליקים° אמר: מה ששנינו עומד אבל לא יושב היינו כדי ויש אומרים ובלבד שלא ישהא יותר ממה שחייב. תנן: ומרפאהו רפואת נפש. מתניתא בשאסר הרופא נכסיו של חולה עליו. ויש אומרים שאסר הרופא נכסי עצמו על החולה אבל אם אסר החולה נכסיו על יו של רופא, הוא חטא על נפשיה ואסור אף רפואת נפש אלא אם כן יסכים לרפאו בחינם. תנן: ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה. למה אסור באמבטי קטנה? דהוא מפתחמתפח ליה שמגביה עליו את המים ומהנהו. שמגביה עליו את המים תני: רוחץ עמו במרחץ קטנה דו נסב אשונה שלוקח חלק מהחום ומקררו. תנן:דכיוון שאין חום המים מספיקיןאלאאבללאחדאוכל הוא לוקח ממנו את החום ומצערו ואינו מהנהו פני משה תני מן התמחוי החוזר. מהו תמחוי החוזר? תמן אמרין: פוסגתא שלכל אחד יש את החלק שלו. שהמנות מחולקות נתחים נתחים ואחר שנוטל כל אחד נתח אחד חוזר בעל הבית ומסבבו שוב ביניהם פני משה רבנין דהכא אמרין: תמחוי סיר ענק פני משה שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר, כך שלא מהנהו במה שמותיר. תני: מן הכוס החוזר. אי זהו כוס החוזר? תמן אמרין: קונדיטון שכל אחד יין מתובל שאי אפשרלשתותשותה רק ממנו כי אם מעט ומחזירו מפני חריפות התבלין קרבן העדה. רבנין דהכא אמרין: מליי מי סורס וקדחין סוגי שורשים ועלי מרפא שהכוס מלא מי עשבים ושורשים כלומר תה צמחים וגם ממנו אין שותים כי אם מעט פני משה ושתיין קצת ומחזירין.
ד_ט§לשני הפירושים הדרך שכל אחד שותה מעט ומחזיר לבעל הבית פני משה לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים שאינם רגילים להשאיר. וכשמשאיר מהנהו. לא יעשה עמו באומן שמרכך את האדמה לפניו, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: עושה הוא ברחוק ממנו. גמ': על דעתיה ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאשאוסר אפילו הנאה רחוקה - אסור.
📖 באר משה — דף יד עמוד ב
ואומרים, כתיב: ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים - מה אני בחנם, אף אתם בחנם. יכול מקרא ותרגום כן? שגם את זה הוא צריך ללמד בחינם. תלמוד לומר: חוקים ומשפטים - חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם, ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום.
שואלת הגמרא: חמיי מתנייא נסבין אגריהון! אנחנו רואים שגם המלמדים לוקחים על זה כסף. אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל: שכר בטילין הן נוטלין. הם לא לוקחים שכר בטלה.
אמר רבי זעירא: זן את עבדו. כן, הרי למדנו שגם לגבי בהמה, יש חכמים אומרים שגם בהמה טמאה לא יכל להאכיל. אז ענתה הגמרא - גם לחכמים נלמד זן את עבדו, כי את העבד הוא כן יכול להאכיל, עבד כנעני. למה? מאן דמר הטהורה נפשה לשמים וגופה שלו, הואיל וגופה ונפשה לשמים - זן את עבדו. ומאן דמר שאם ירצה הרי מוכרה או מאכילה לכלבים, הואיל ואין גופו שלו - אין מוכרו לגוים ואינו מאכילו לכלבים, אז לכן זן את עבדו גם לדעת חכמים. אשכח תני: זן את עבדו - זה באמת ברייתא שמלמדת כך.
מתני': המודר הנייה מחבירו לבקרו עומד אבל לא יושב, ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון. כלומר לא את הבהמות שלו. ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה, וישן עמו במטה. למה לא בקטנה? כי בעצם הוא מגדיל את כמות המים, ככה הוא יותר נהנה. רבי יהודה אומר: בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהניהו. הוא מחמם אותו. ומיסב עמו על המיטה ואוכל עמו על השולחן, אבל לא מן התמחוי. כמו בתמחוי, כל מה שהוא משאיר השני נהנה מזה ואוכל. אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר. כן, תמחוי החוזר יש שתי דעות מה זה בדיוק. דעה אחת אומרת שלכל אחד יש את האוכל שלו, והשנייה אומרת שזה כמות גדולה שאחרי שמביאים לאנשים עדיין יישאר הרבה, אז זה שהוא מוותר לו קצת לא מוסיף לו כלום, כי תמיד יש יותר.
גמ': למדנו במשנה המודר הנייה מחבירו לבקרו עומד אבל לא יושב. מאי טעמא? רבי שמעון בן יקים אמר: שלא ישהא. כלומר אם הוא יושב אז הוא יכול להישאר הרבה יותר ממה שהוא חייב. לכן שיעמוד, שמהר מאוד יצא משם.
תנן ומרפאהו רפואת נפש. מתניתא בשאסר הרופא נכסיו עליו. במקרה כזה הוא מותר לרפאות רפואת נפש ולא רפואת ממון. אבל אם אסר החולה נכסיו על רופא, הוא חטא על נפשיה, ואסור אף רפואת הנפש - אלא אם כן הרופא מסכים לרפאות בחינם.
תנן אבל לא באמבטי קטנה. למה אסור באמבטיה קטנה? דהוא ליה מתפח לי - כלומר המים תופחים, ואז בעצם הוא מהנה אותו כי המים מגיעים למקומות שהם לא מגיעים אם הוא לא היה איתו באמבטיה.
תני: רוחץ עמו במרחץ קטנה דו נסב אשונה. הוא לוקח את כל החום של המרחץ, ואז היא מתקררת ופחות מהנה.
תנן: הוא מן התמחוי החוזר. שואלת הגמרא: מהו תמחוי החוזר? תמן אמרין: פוסגתא - כלומר שלכל אחד יש את החלק שלו. רבנין דהכא אמרין: תמחוי שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר. אחרי שנותנים לכולם, זה שהוא משאיר קצת לא מהנה אותו יותר.
תני: מן הכוס החוזר. מותר גם כן. אי זהו כוס החוזר? תמן אמרין: קונדיטון מעט - כי כל אחד שותה קצת ומחזיר. רבנין דהכא אמרין: מליי מי סורס וקדחין, כלומר סוגי שורשים ועלי מרפא, ושתיין ומחזירין.
מתני': לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים, למה? כיוון שהם לא רגילים להשאיר. לא יעשה עמו באומן, דברי רבי מאיר - כלומר לא יעבוד איתו באותה שורה, כיוון שאם הוא נמצא לפניו הוא מרכך את האדמה, אז לכן הוא מהנה אותו. וחכמים אומרים: עושה הוא ברחוק ממנו. אם הוא מספיק רחוק זה בסדר.
גמ': על דעתיה דרבי מאיר - אסור. אמת, לדברי רבי מאיר הוא אסור אפילו הנאה רחוקה, כן, אז אסור ללמד אומנות, ולדברי רבי מאיר גם כן אסור ללמד עליו זכות בבית דין.
ללמדו אומנות על דעתיה ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא - אסור. ללמד עליו זכות אם עמד ב דיבבית ן והיה לחבירו שאסר הנידון על עצמו ליהנות ממנו זכות ללמד עליו ולעניות דעתי נראה שהירושלמי מתמה על רבי מאיר וכי יעלה על הדעת שלרבי מאיר ייאסר ללמד עליו זכותבדיןדין. פרק ד והרי נצטווינו שלא לשתוק מללמד זכות כדאיתא בשבועות לא א אלא על כרחך אין הלכה ו כרבימאיר ד המתני':ד_י§המודר הנייה מחבירו לפני שביעית פירוש שהדירו חבירו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות. ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בסוגיין לרבי יוחנן מיירי דווקא לפני שביעית ולריש לקיש אפילו בשביעית כדלקמן ובשביעית לרבי יוחנן היינו כשהגיע שביעית ולריש לקיש היינו אבל הדירו חבירו הנאה בשביעית לא יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטות. ד_יא§כיוון דרחמנא אפקרינהו לפירות אין ביד המדיר לאסור על המודר לאוכלן נדר הימנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות. ובשביעית יורד ואוכל. גמ':תנן: ובשביעית לא לריש לקיש קאי רק עלמודריורדממנולתוך שדהו אבלמאכלאוכלהוא מן הנוטות ולרבי יוחנן קאי על שניהם כדלקמן. וירד מקשהשהרי מותר להכנס על בבא שניהדבשביעיתבשביעיתכדי לאכול לא יורד לתוך שדהו דהא כיווןשהפירותפירות הפקר הרי ברשות הוא נכנס לאוכלן ואין ביד המדיר כוח לאסור. כדאמר רבי שמעוןרבי שמעון° בן לקיש בן יקים גבי המודר הנייה מחבירו שמותר לבקרו עומד אבל לא יושב לעיל הלכה ד: שלא ישהא יותר ממה שחייב, אףהכא נמיכאן שלא ישהא. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא פתר מתניתא: המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לפני שביעית וברן בבבלי ביאר דמילתא דפשיטא היא ואגב דבעי למיתני דכשהגיע שביעית אינו יורד אבל אוכל מן הנוטות תנא ברישא דאינו יורד ואינו אוכל לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות, ובשביעית לאאינו ירד לתוך שדהו אבלואוכלאוכל מן הפירות הנוטות כדרבי שמעון בן אליקיםרבי שמעון בן אליקים אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן אליקים°. ואם נדר בשביעית לא חל הנדר כלל ויורד ואוכל. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° פתר מתניתא: המודר הנייה מחבירו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות אפילואף בשביעית. דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וכסוגיית הבבלי ואם נדר בשביעית לא יורד בתוך שדהו שמא ישהא, אבל אוכל מן הפירות. נדר ממנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות, ואם נדר בשביעית יורד ואוכל. תנן: התם: היו המדיר והמודר מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל. ו°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אוסר. ואמרינן התם טעמיה ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: מפני שקדם נדרו להפקירו. לימאותייאתייא דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא, דוכמה ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: לקמן הלכה י מפני שקדם נדרו להפקירו אסור. כן רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר: כיוון שקדם נדרו להבקירו לשבעית שנדר לפני שביעית אז אסוריןאסורהפירותהמודר אף בשביעית. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° ורבי אבא בר חייהרבי אבא בר חייא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנןרבי אבא בר חייא°אמרי בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מודה °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא בשמיטה שהיאבהבקרהבקר תורה שהוא מותר.
ד_יב§ואפילו נדר לפני שביעית והגיע שביעית התורה הפקיעה נדרו לפי שמצוות שביעית ניתנה בתורה קודם לנדרו של זה ודווקא בכהאי גוונא אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אבל בעלמא אוסר ולפי זה אפשר דלרבי יוחנן אם מכר אדם או נתן במתנה את שדהו מעכשיו ולאחר ל וחזר והדיר את חבירו משדה זו בא המכר ומפקיע הנדר לפי שהמכר קדם לנדר וצע ד ה המודר הנייה מחבירו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו, לא ילוינו ולא ילוה ממנו, ולא ימכור לו ולא יקח ממנו. ד_יג§אמר לו: "השאילני פרתך". אמר לו: "אינה פנויה". אמר לו: "קונם שדי שאיני חורש בה לעולם" - אם היה דרכו לחרוש, הוא אסור וכל אדם מותרין לחרוש שדהו בפרה זו. ואם אין דרכו לחרוש, הוא וכל אדם אסורין.
📖 באר משה — דף טו עמוד א
אנחנו קוראים בירושלמי מסכת נדרים, דף ט"ו. נתחיל מהמשנה פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה: "המודר הנייה מחבירו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות. ובשביעית לא יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטות", כי זה לא שלו. "נדר הימנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות. ובשביעית יורד ואוכל."
אומרת הגמרא: למדנו במשנה בשביעית לא יורד לתוך שדהו, אבל אוכל מן הנותרת. שואלת הגמרא: למה "וירד"? למה, הרי מותר להיכנס בשביעית כדי לאכול פירות? אומרת הגמרא: "כדאמר רבי שמעון בן יקים". אמרנו לגבי מודר הנאה מחברו, אמרנו שמותר לבקרו. עומד אבל לא יושב. למה? כדי שלא ישהא, כן? כלומר שלא יהיה יותר מאשר הוא חייב.
אז גם כאן רבי יוחנן פתר מתניתא, הוא אמר ככה: "המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות, ובשביעית ירד לתוך שדהו מן הפירות." כמו דעת רבי שמעון בן יקים, כמו שאמרנו, שאסור להיכנס שמה כדי שלא ישהא. עכשיו, אם נדר בשביעית, אז הנדר לא חל בכלל, כן? כי זה לא שלו, ולכן יורד ואוכל. ככה דעת רבי יוחנן.
רבי שמעון בן לקיש פתר מתניתא ככה, אמר: "המודר הנייה מחבירו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות בשביעית." כלומר, אם הוא נדר קודם שביעית, אז גם בשביעית הוא לא יאכל פירות, ואם הוא נדר בשביעית לא יורד בתוך שדהו כדי שלא ישהא כמו רבי שמעון בן יקים, אבל אוכל מן הפירות. כן, כמו שאמרנו, אוכל מהנותרות או מהפירות. שאם נדר ממנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות, ואם נדר בשביעית יורד ואוכל.
אומרת הגמרא: "תנן התם: היו המדיר והמודר מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ", כלומר המדיר יכול להניח את המאכלים על הסלע, "והלה נוטל ואוכל. ורבי יוסי אוסר." ומה טעמיה דרבי יוסי? "מפני שקדם נדרו להפקירו", כי הרי הוא קודם כל נדר. אז הכל, כל הציוד שלו, הכל נאסר על השני. אז לכן גם אם הוא יפקיר את זה אחרי כן, השני אסור בזה.
אז אומרת הגמרא: למה טעמיה דרבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי? כן, הרי כמו שרבי יוסי אומר שקדם נדרו להפקירו אסור, אז גם רבי שמעון בן לקיש אמר שקדם נדרו להבקירו אף בשביעית. כלומר כיוון שהוא נדר לפני השביעית, אז אומר רבי שמעון בן לקיש שגם בשביעית אסור. כן? אז אסור למודר אף בשביעית, כי ההפקר זה בעצם השביעית מפקירה, כן? אז כיוון שהוא נדר קודם השביעית, גם בשביעית אסור.
רבי יונה ורבי אבא בר חייה אמרו בשם רבי יוחנן, יש הבדל: מודה רבי יוסי... בשמיטה שהיא הפקר תורה שהוא מותר. כלומר, גם רבי יוסי מודה שבהפקר של השמיטה, שזה הפקר תורה, גם אם הנדר קדם - יהיה מותר.
פרק ד' הלכה ז', אומרת המשנה: "המודר הנייה מחבירו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו, לא ילוינו ולא ילוה ממנו, ולא ימכור לו ולא יקח ממנו. אמר לו: השאילני פרתך. אמר לו: אינה פנויה. אמר לו: קונם שדי שאיני חורש בה לעולם" - אז אם היה דרכו לחרוש, אז הוא אסור. הוא התכוון "אני לא אחרוש בה", אז הוא אסור וכל אדם מותרין לחרוש בשדהו בפרה זו. אבל אם אין דרכו לחרוש, אז כנראה הוא התכוון שלא יחרשו בפרה הזאת, אז לכן הוא וכל אדם אסורין.
גמ':באומראם היה דרכו לחרוש, הוא אסור ואחרים מותרים, דנעשה כאומר: "קונם שדי שאינישאניאיני חורש בפרתך לעולם". באומרואם אין דרכו לחרוש, נעשה כאומר: "קונם שדי נחרשת בפרתך לעולם".
מתני':ד_יד§המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל, הולך אצל החנוני ואומר: "איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה". הוא נותן לו ובא ונוטל ממנו. גמ':שאינוואין זה כעושה שליחותו, שלא אמר לו "תן לו ואני פורע". ואינו יכול להוציא ממנו בדין.
מתני':
היה ביתו לבנות, גדירו לגדור, שדהו לקצור, הולך אצל הפועלים ואומר: "איש פלוני מודר ממני הנייה, איני יודע מה אעשה". הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכרן מזה. גמ': מהו דיימר: מאן דעבד לא מפסיד? נישמעינה מן הדא: ביומוי דרבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן נפלה דליקה בכפר, ואפיק רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן כרוז בשוקאי דארמאי ואמר: "כל דעבד לא מפסד". אמר רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: סכנה הוית, ואי סכנה הוית, אפילו רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן יטפי יכבה. וכי לא תני: כל דבר סכנה אין אומרים "ייעשו בגוים ובקטנים", אלא אפילו בגדולים ואפילו בישראל? מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו, ולא הניח להן לכבות. אמר להן: "הניחו לגבאי שיגבה את חובו". מיד קשר עליו הענן וירדו גשמים וכיבוהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע, ולאפרכוס שלהן חמשים דינר. אמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: לא הוה צריך לעשות כן. חד כותיי הוה מגיריה שכן דרבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°, נפלה דליקה במגירותיה בשכונה דרבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°. אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה, ולא שבקיה רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°. אמר ליה: "בגדך מדלי אחריות מזלך על רכושי". אמר ליה: "אין", ואישתיזיב כולה. רבי יונה דכפר אימירבי יונה דכפר אימי° פרס גולתיה גלימתו על גדישא, ונורא ערקת והאש ברחה מינה.
אומרת הגמרא: אם היה דרכו לחרוש אז הוא אסור ואחרים מותרין - למה? כי נעשה כאומר: "קונם שדי שאני חורש בה לעולם". אבל אם אין דרכו לחרוש נעשה כאומר: "קונם שדי נחרשת לעולם".
פרק ד' הלכה ח', אומרת המשנה: "המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל, הולך אצל החנוני ואומר: איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה. הוא נותן לו ובא ונוטל ממנו." אומרת הגמרא: ואין זה נעשה כשלוחו, למה? כי הוא לא אמר "תן ואני פורע". ועוד, גם יכול להוציא ממנו בדין, כן? אם הוא עיבד אצלו בדין, הוא יכול לתבוע את זה.
פרק ד' הלכה ט', אומרת המשנה: "היה ביתו לבנות", כלומר של אותו אדם שהוא הדיר אותו, "גדירו לגדור, שדהו לקצור", ואין לו כסף, אז הולך אצל הפועלים ואומר: איש פלוני מודר ממני הנייה, איני יודע מה אעשה. הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכרן מזה."
שואלת הגמרא: מהו דיימר "מאן דעבד לא מפסיד"? האם הוא יכול להגיד דבר כזה? נשמעינה מן הדא: "ביומוי דרבי אמי נפלה דליקה בכפר", "ואפיק רבי אמי כרוז בשוקאי דארמאי" - בשוק של הגויים הוא הוציא כרוז - "ואמר: כל דעבד לא מפסד". אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: סכנה הוית! ואם סכנה הוית, אפילו רבי אמי היה צריך לכבות. "לא תני: כל דבר סכנה אין אומרים ייעשו בגוים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים ואפילו בישראל?" אז חייבים להגיד שמדובר במצב רגיל, ואף על פי כן מותר להגיד שכל העובד לא יפסיד.
מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קצרה של ציפורי - שם היו גויים - לכבות אותו, החיילים השומרים שמה, ולא הניח להן לכבות. אמר להן: "הניחו לגבאי שיגבה את חובו." הקדוש ברוך הוא שיגבה את חובו. מיד קשר עליו הענן וירדו גשמים וכיבוהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע, ולאפרכוס שלהן - לשר שלהם - חמישים דינר. אמר רבי חנינה: "לא הוה צריך לעשות כן." באמת הוא לא היה צריך, היה יכול לאפשר להם לכבות, כי הרי הם באו מעצמם.
אומרת הגמרא: חד כותיי הוה מגיריה דרבי יונה, היה שכן של רבי יונה. "נפלה דליקה במגירותיה דרבי יונה", בשכונה של רבי יונה נפלה דליקה. אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה - צריך לכבות את זה - ולא שבקיה רבי יונה, לא הניח לו. אמר ליה: "בגדך מדלי"? כלומר, האם אתה מסכים שהאחריות תהיה על נכסיי? אמר ליה: "אין", ואישתיזיב כולה, ניצל הכל. רבי יונה דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא, ונורא ערקת מינה - כשהייתה שריפה הוא שם את המעיל שלו על הגדיש והאש ברחה ממנו.
פרק ד' הלכה י"א, אומרת המשנה: "היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחרים לשם מתנה והלה נוטל ואוכל ומותר. אם אין עמהן אחר, מניח על הסלע או על הגדר ואומר: הרי הן מובקרין לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל. ורבי יוסי אוסר."
דברי °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא בנותןשאוסר משום שהפקר דומה לנותן מתנה לעשרה, וזה אחד מהן. שלא יצא מידו עד שיזכו בהם, ונמצא מהנהו מנכסיו. הבקיר שדהו, אית תניי תני: חוזר בו, ואית תניי תני: אינו חוזר בו. חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° ורבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°אמרו בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: מאן דאמר חוזר כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא, שסובר שכל עוד שלא זכה בו אחר לא יצא מרשותו. מאן דאמר אינו חוזר כ°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. הדא אמרה: הבקר ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיאכר בן חלפתא וחייבחייב במעשרות, שהרי הפקר ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא דומה לנותן מתנה, ולא אמר קרא שפטור ממעשרות אלא הבקר, אבל לא מתנה. כי אתא רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°, אמר בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: הבקר ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא וחייבחייב במעשרות. תמן אמרי: הבקר אף ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא ואיןאינו חייב במעשרות. דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן, כתיב (דברים ראה יד כט): "ובא הלוי כי אין לו וגו"חלק ונחלה עמך" - ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו, יצא הבקר שידך וידו שוין בו. היא לקט, היא שכחה, היא פיאה, היא הבקר. הפקיר שדהו ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא פטורה ממעשר אפילו אם חזר וזכה בה בעצמו. ומה שמדמה°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא למתנה, ללמד שאם רוצה יכול לחזור בו ולא יהיה הפקר עד כדון למדנו שפטור ממעשרותכשמבקירהכשהפקירה לזמן מרובה. האם אפילו הבקירה לזמן ממעוטמועטפטור, או שחוששים להערמה? נישמעינהנישמענא מן הדא דתנן: המבקירהפקיראת שדהו אם בתוך שלשה ימים חוזר אמרבו חייב במעשרות. משמע שהפקר לזמן, גם ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאזעירא לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה אמר אלא שלשה הא לאחר שלשה אינו חוזר בו אחר. ולכן אם חזר וזכה בו חייב. תני רבי שמעון דימארבי שמעון דימא° קומי רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°: אפילו אם לאחר שלשה ימים חוזר בו, חייב במעשרות. אמר ליה: מכיון דאת אמר אפילו לאחר שלשה חוזר בו, היא לאחר שלשה ימים, היא לאחר כמה ימים. בכל מקרה ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית, כל זמן שלא זכה אחר לא יצא הדבר מתחת יד הבעלים. לישןמתניתאמתניתוןמסייעהמסייעלדיוק שלרבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, שמלשון הבריתא משמע שלדעת°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאכל עוד שלא הפקיר עולמית יכול לחזור בו. דתנן: המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו. במה דברים אמורים? כשהבקירכשהפקיר סתם. אבל אם אמר: "שדי מובקרת יום אחד, שבת אחת, חדש אחד, שנה אחת, שבוע אחד", אם עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר, יכול הוא לחזור בו. אבל משזכה בה בין הוא בין אחר, אינו יכול לחזור בו.
📖 באר משה — דף טז עמוד א
אנחנו עוברים לירושלמי מסכת נדרים דף ט"ז. נתחיל מהדף הקודם, שורה אחרונה.
כתבה הגמרא: תנו, רבי מאיר אומר כיוון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו. אבל רבי יוסי אומר אין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה. אבל למדנו במשנה "ורבי יוסי אוסר" - כי אמרנו שאם אדם מודר מחברו הנאה ואין לו מה לאכול ואין שם אנשים, אז הוא מניח את הסלע על הגדר ואומר הרי מופקרים, כל מי שרוצה יוצא ונוטל ואוכל, ורבי יוסי אוסר.
אז רבי אבא בר חייה, מרין, אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי, ונדר רבי יוסי שהוא אוסר, ושהוא סובר שדברי רבי יוסי מתנה לעשרה, וזה אחד מהן - כלומר הפקר זה כאילו נותן מתנה לכמה אנשים, ובעצם זה לא יצא מידו עד שיזכו בהם אחד מהם.
נמצא, מהיום נחשב: הבקיר שדהו, אית תניי תני חוזר בו - הוא יכול לחזור בו, ואית תניי תני אינו חוזר בו. רבי חזקיה ורבי אבהו אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש, מאן דמר חוזר כרבי יוסי - שהוא סובר שכל עוד שלא זכה בו אחר לא יצא מרשותו. אבל מאן דמר אינו חוזר כרבי מאיר.
אומרת הגמרא: הדא אמרה הבקר לרבי יוסי במעשרות - כי אם אתה אומר שהפקר דומה לנותן מתנה, הרי התורה לא אמרה שפטור ממעשרות אלא הפקר, אבל לא מתנה. הכי אתא רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: הבקר לרבי יוסי במעשרות - באמת. תמן אמר: הבקר אף לרבי יוסי חייב במעשרות. למה? דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: "ובא הלוי כי אין לו" - ממה שיש לך ואין לו אתה חייב לתת מעשרות. יצא הבקר שידך וידו שוין בו - כלומר אפילו אם תקרא לזה מתנה, הרי באותו רגע שהוא מניח את זה ואומר שכל מי שרוצה ייקח, אז גם אם זה מתנה לכמה אנשים, כל אחד כולל אחרים - כלומר גם הלוי יש לו אותו חלק. אז מכאן שהוא פטור.
אומרת הגמרא: את לא למדנו שהוא פטור ממעשרות לפי רבי מאיר אלא כשהפקיר לזמן מרובה. השאלה אם אפילו הפקיר לזמן מועט יהיה פטור, או שחוששים להערמה - הרי הוא יכול להפקיר את זה וללכת לזכות בזה ויהיה פטור ממעשרות.
אומרת הגמרא: מן הדא, דתנן שדהו שלשה ימים חוזר - כלומר אם בתוך שלושה ימים הוא יכול לחזור בו וחייב במעשרות, לרבי מאיר לא בו - משמע מכאן שהפקר לזמן, גם לרבי מאיר, לא יצא מתחת ידי הבעלים עד שיזכה בו אחר, לכן אם הוא חזר וזכה הוא חייב.
תני רבי שמעון דימא קומי רבי זירא: אפילו לאחר שלשה חוזר בו - כלומר לפי רבי מאיר, אפילו לאחר שלושה ימים אם הוא יחזור בו יהיה חייב במעשרות. אמר ליה: מכיון דאת אמר לאחר שלשה חוזר בו, היא לאחר שלשה היא לאחר כמה ימים - משמע מכאן שלרבי מאיר, אפילו אם הפקיר לימים רבים, כל זמן שלא זכה בזה אחר, לא יצא דבר מתחת ידי הבעלים.
ואית דלא מסיים כן, לבי רבי זירא, שמשום הברייתא משמע שלדעת רבי מאיר, כל עוד שלא הפקיר עולמית הוא יכול לחזור בו ולא יצא מתחת ידיו. דתנן: מפקיר את שדהו שניים שלושה ימים יכול לחזור בו. במה דברים אמורים? סתם. אבל אם אמר: "שדי מובקרת יום אחד, שבת אחת, חדש אחד, שנה אחת, שבוע אחד", עד שלא זכה בין הוא בין אחר, יכול הוא לחזור בו. משזכה בה בין הוא בין אחר, אינו יכול לחזור בו.
הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן ממועט. הדא אמרה שלא חשו להערמה - כי אפילו הוא יכול לזכות בזה. הדא אמרה שאדם מבקיר וחוזר וזוכה. הדא פשטא שאלת דרבי זעירא, דרבי זעירא שאל לרבי שמעון דימא: האם לרבי מאיר הוא זמן מרובה או הוא זמן מועט? כאן אתה רואה שבאמת אין הבדל.
ותמן למדנו במשנה: והלה נוטל ואוכל, ורבי יוסי אוסר - כלומר הוא מניח על הסלע, והלה נוטל ואוכל, ורבי יוסי אוסר. שואלת הגמרא: מאי טעמא דרבי יוסי? אמרה הגמרא: מפני שקדם נדרו להבקירו - בגלל שהנדר היה קודם, אז כל החפצים שלו אסורים, ולכן גם אם יניח את זה, השני לא יכול ליהנות מזה. הא הבקירו לנדרו לא! - כלומר אפשר, רבי יוסי סובר שכל עוד שלא זכה בה אחר לא יצא מרשותו, גם אם הפקיר את זה מותר, אם הפקיר קודם לנדר.
בעון קומי רבי יוסי: מה בין שקדם הבקירו לנדרו? - לשיטתך שאתה אומר שאין הפקר חל עד אחרי שיזכה בו השני, מה ההבדל בין קדם הפקרו לנדרו לבין קדם נדרו להפקרו? הרי כל עוד שהשני לא זכה בזה, בעצם זה לא נקרא הפקר, אבל עכשיו השני הזה מודר ממנו, אז בעצם יוצא שהוא מהנה אותו. אמר לון: לא עלת על דעתו לאסור מה שהבקיר. אמר רבי יונה: הכין קשון קדמוי - באמת ככה גם שאלו ותרצו הקדמונים.
רבי אבא ורב חיסדא, רבי שמעון בן יהוצדק: רבי יוסה אתיא כרבי מאיר - הם אמרו שמי שהפקיר לשלושה בני אדם אינו חוזר בו, ואמר רבי יוסי כרבי מאיר, שהוא סובר שכיוון שהפקיר יצא מרשותו, אבל בכל אופן אמר שהפקיר לשלושה בני אדם אינו חוזר בו. משמע שאם הפקיר ליחיד לא. הא יחיד לא? והא תנינן: והלה נוטל ואוכל, ורבי יוסה אוסר! - זה רבי מאיר מותר, והרי עכשיו מודר, שהוא הפקיר רק לאחד.
אמר לון: לא עלת על דעתו לאסור מה שיפקיר בעתיד - כלומר הוא גם כשהוא נודר, לא מתכוון לאסור את מה שהוא יפקיר בעתיד, אפילו לדעת רבי מאיר. רק הפוך: כלומר אם הוא כבר הפקיר, לא עלה על דעתו אחרי זה לנדור על מה שהוא כבר הפקיר בעבר, אבל לפי רבי מאיר גם על העתיד - זאת אומרת, גם כשהוא נודר לא עלה על דעתו לאסור מה שהוא יפקיר בעתיד.
רבי מנא בעי: מה את אמרת לשלשה לפני שלשה? אמרה הגמרא: דאת מקשי על רבי מאיר, על דרבי יוסי - למה אתה מקשה על רבי מאיר, תקשה גם על רבי יוסי! הרי למדנו ורבי יוסי אוסר, ואמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי שרבי יוסי אוסר משום שהוא סובר שהפקר דומה לנותן מתנה לעשרה בני אדם וזה אחד מהם, ומכיוון שלא יצא מידו עד שיזכו בהם, נמצא שהוא נכנס ואסור. אז שוב פעם אפשר לשאול: מה את אמרת: לעשרה לפני עשרה?
אמר לו: לא, הרי כל הדיון כאן זה עניין של חיוב מעשרות - אם הוא פטור ממעשרות או לא, והרי לרבי יוסי בכל מקרה הוא חייב במעשרות כי הוא סובר שזה מתנה, כך שלא אפשר לשאול את רבי יוסי האם גורסים לשלושה או לפני שלושה, ולעשרה או לפני עשרה. אבל רבי מאיר, שלשיטתו אם הפקיר בפני שתיים חוזר בו וחייב במעשרות, ואם הפקיר בשלושה אינו חוזר בו ופטור ממעשרות - בזה שייך לשאול מה לגרוס: הפקיר לפני שלושה או בפני שלושה.
אמר ליה: כל הדיון כאן זה לעניין חיוב מעשרות. והרי ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא בכל מקרה חייב במעשרות, כך שלא שיך לשאול לשיטת°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אם גורסים "לשלושה" או לפני שלושה. אבל ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, שלשיטתו אם הבקירה בפני שנים חוזר בו וחייב במעשרות, בפני שלשה אינו חוזר בו ופטור מן המעשרות, שיך לשאול מה לגרוס: "הפקיר לפני שלושה" או "בפני שלושה".
