ירושלמי נדרים ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ד · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


מתניתין[עריכה]

  • המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו[1]:
עומד, אבל לא יושב[2].
ומרפאהו רפואת נפש[3], אבל לא רפואת ממון[4].
ורוחץ עמו באמבטי גדולה, אבל לא בקטנה[5].
וישן עמו במטה.
רבי יהודה אומר: בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהניהו[6].
ומיסב עמו על המיטה ואוכל עמו על השולחן, אבל לא מן התמחוי[7];
אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר[8].


גמרא[עריכה]

  • רבי שמעון בן יקים אמר: [9]שלא ישהא.
  • מתניתא בשאסר הרופא נכסיו[10] עליו[11]; אבל אם אסר החולה נכסיו עליו של רופא, הוא חטא על נפשיה.
  • אבל לא באמבטי קטנה: דהוא מפתח ליה[12].
  • תני, רוחץ עמו במרחץ קטנה; דו נסב אשונה[13].
  • תני: מן התמחוי החוזר.
מהו תמחוי החוזר?
תמן אמרין: פוסגתא[14].
רבנין דהכא אמרין: תמחוי[15] שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר.
תני: מן הכוס החוזר.
אי זהו כוס החוזר?
תמן אמרין: קונדיטון[16];
רבנין דהכא אמרין: מליי מי סורס וקדחין[17];
ושתיין ומחזירין[18].


ביאורים והערות[עריכה]

  1. ^ לשון זו לכאורה משמעה שנכסי חולה אסורים על המבקר.
  2. ^ ראה הטעם להלן.
  3. ^ רפואת גופו
  4. ^ רפואת בהמתו.
  5. ^ ראה הטעם להלן.
  6. ^ שמחממו בגופו (קרבן העדה).
  7. ^ לפי שמשייר לו מן המאכל ומהנהו.
  8. ^ ראה להלן.
  9. ^ מה ששנינו: עומד, אבל לא יושב, היינו כדי (ויש אומרים: ובלבד)
  10. ^ של חולה.
  11. ^ (ויש אומרים: שאסר הרופא נכסי עצמו על החולה).
  12. ^ שמגביה עליו את המים.
  13. ^ דכיוון שאין חום המים מספיקין אלא לאחד, הוא לוקח ממנו את החום ומצערו ואינו מהנהו (פני משה).
  14. ^ שהמנות מחולקות נתחים נתחים, ואחר שנוטל כל אחד נתח אחד, חוזר בעל הבית ומסבבו שוב ביניהם (פני משה).
  15. ^ סיר ענק (פני משה).
  16. ^ יין מתובל, שאי אפשר לשתות ממנו כי אם מעט מפני חריפות התבלין (קרבן העדה).
  17. ^ שהכוס מלא מי עשבים ושורשים, כלומר תה צמחים, וגם ממנו אין שותים כי אם מעט (פני משה).
  18. ^ לשני הפירושים, הדרך שכל אחד שותה מעט ומחזיר לבעל הבית (פני משה).