ירושלמי נדרים ד ד

מתניתין

עומד, אבל לא יושב^[2].

ומרפאהו רפואת נפש^[3], אבל לא רפואת ממון^[4].

ורוחץ עמו באמבטי גדולה, אבל לא בקטנה^[5].

וישן עמו במטה.

רבי יהודה אומר: בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהניהו^[6].

ומיסב עמו על המיטה ואוכל עמו על השולחן, אבל לא מן התמחוי^[7];

אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר^[8].

רבי שמעון בן יקים אמר: ^[9]שלא ישהא.
מתניתא בשאסר הרופא נכסיו^[10] עליו^[11]; אבל אם אסר החולה נכסיו עליו של רופא, הוא חטא על נפשיה.
אבל לא באמבטי קטנה: דהוא מפתח ליה^[12].
תני, רוחץ עמו במרחץ קטנה; דו נסב אשונה^[13].
תני: מן התמחוי החוזר.

מהו תמחוי החוזר?

תמן אמרין: פוסגתא^[14].

רבנין דהכא אמרין: תמחוי^[15] שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר.

תני: מן הכוס החוזר.

אי זהו כוס החוזר?

תמן אמרין: קונדיטון^[16];

רבנין דהכא אמרין: מליי מי סורס וקדחין^[17];

ושתיין ומחזירין^[18].

^ לשון זו לכאורה משמעה שנכסי חולה אסורים על המבקר.
^ ראה הטעם להלן.
^ רפואת גופו
^ רפואת בהמתו.
^ ראה הטעם להלן.
^ שמחממו בגופו (קרבן העדה).
^ לפי שמשייר לו מן המאכל ומהנהו.
^ ראה להלן.
^ מה ששנינו: עומד, אבל לא יושב, היינו כדי (ויש אומרים: ובלבד)
^ של חולה.
^ (ויש אומרים: שאסר הרופא נכסי עצמו על החולה).
^ שמגביה עליו את המים.
^ דכיוון שאין חום המים מספיקין אלא לאחד, הוא לוקח ממנו את החום ומצערו ואינו מהנהו (פני משה).
^ שהמנות מחולקות נתחים נתחים, ואחר שנוטל כל אחד נתח אחד, חוזר בעל הבית ומסבבו שוב ביניהם (פני משה).
^ סיר ענק (פני משה).
^ יין מתובל, שאי אפשר לשתות ממנו כי אם מעט מפני חריפות התבלין (קרבן העדה).
^ שהכוס מלא מי עשבים ושורשים, כלומר תה צמחים, וגם ממנו אין שותים כי אם מעט (פני משה).
^ לשני הפירושים, הדרך שכל אחד שותה מעט ומחזיר לבעל הבית (פני משה).