לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק אחד עשר

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק אחד עשר – כאילו נדרים

[עריכה]


כולל שיעורי שמע
ירושלמי_מאיר_נדרים_לה.ogg

מתני':

אילו נדרים שהוא מיפר יא_א§נדרים שיש בהן עינוי נפש יא_ב§אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט. אמר °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא: אין אילו נדרי עינוי נפש.
גמ': כתיב (במדבר מטות ל יד) כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש אישה יפרנו. אין לי אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש, נדרים שבינו לבינה מניין דכתיב בין איש לאשתו? עד כדון בבעל, באב מניין

📖 באר משה — דף לה עמוד ב

אמרין קומי רבי יסא: רב הונא שרי נדרים, כלומר רב הונא בבבל מתיר נדרים. רבי זירא רבי יוסי: רב הונא ראשי מטות? - הרי הוא לא סמוך, אז איך הוא מתיר נדרים? אמר לו: מאן אינון ראשי מטות? - אם הוא לא, אז מי כן? רב הונא ראש לראשי המטות. לנדרים לא צריכים סמיכה.

שואלת הגמרא: מהו למנות זקינים לדברים יחידים? נישמעינה מן הדא: רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דדמך רבי, כשרבי נפטר, בעא גבי בריה מומי בכורות - בא הבן לבקש ממנו סמיכה לראות מומי בכורות. אמר ליה: איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. אמר רבי יוסי ברבי בון: כולא יהב ליה - נתן לו את הכל: לדון יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי. אבל מן דדמך רבי, בעא גבי בריה מומין שבסתר. אמר ליה: איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. כי הפרשנים מסבירים שרב היה בקי מאוד במומין, אז לכן הוא חשש שאם הוא יתיר דברים אחרים יראו את זה ויבואו להתיר גם דברים במומין שבסתר.

ואת אומרת: אף על גב דממנין זקינים לדברים יחידים, אבל והוא שיהא ראוי לכל הדברים. רק אז ממנים אותו לדברים יחידים. כהדא: רבי יהושע בן לוי מני לכל תלמידוי - מינה את כל התלמידים, סמך את כל התלמידים שלו, והוא מצטער על חד דהוה גבי בעייניה - היה לו מום בעין, ולא הוה יכיל ממניתיה - הוא לא יכול למנות אותו. עכשיו למה ממנה יתר דברים אחרים ליחידים? אז דברים שקשורים לעין, לראייה, שלא ימנה אותו, ודברים אחרים ימנה אותו. הדא אמרה: הראוי לדבר אחד ראוי לכל הדברים, ושאינו ראוי לכל הדברים אפילו לדבר אחד אינו ראוי.

שואלת הגמרא: מהו למנות זקינים לימים? לזמן קבוע ולזמן קצר. נישמעינה מן הדא: דרבי חייה בר אבא אתא לגבי רבי אלעזר, אמר ליה: פייס לרבי יודן נשייא דיכתוב לי חדא איגרא דאיקר - שיכתוב לי מכתב המלצה, דאיפוק לפרנסתי לארעא ברייתא - שאני אצא לחוץ לארץ לפרנסה. ופייסיה וכתב ליה: הרי ששלחנו לכם אדם גדול שלוחינו וכיוצא בנו עד שיגיע אצלינו. כלומר עד שהוא יחזור, הוא חוזר בטלה הסמיכה. אז רואים מכאן שאפשר.

חזקיה, רבי דוסתי ורבי אבא בר זמינא ומטו בה בשם רבי דוסתי סבא: אכן כתב ליה: הרי שלחנו לכם אדם גדול שאינו בוש לומר לא שמעתיו. זו הגדולה שלו.

שואלת הגמרא: מהו להתיר בפלונס? כלומר אנשים שצריכים להתיר עם טלית - אם אין שם טלית, מה הם עושים? אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מתירין בפלונס. רבי יהושוע בן לוי התיר בפלונס. רבי הונא בשם רבי ירמיה: במקום שאין טלית. רבי יוסי ברבי בון: בנדרים הקלים - אבל בדין צריך עטיפת טלית.

הדרן עלך פרק נערה מאורסה, אם ירצה השם.

אנחנו עוברים לפרק י"א הלכה א'. מתניתין: אילו נדרים שהוא מיפר, נדרים שיש בהן עינוי נפש, כגון אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט. אמר רבי יוסה: אין אילו נדרי עינוי נפש - לא נתרחץ זה לא נקרא עינוי נפש.

ירושלמי מאיר נדרים לו



^[דף לו עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א70

דכתיב בין אב לבתו? מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה, אף האב אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° אמר איתפלגון רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר בין לנדרים בין לשבועות הבעל מיפר, רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר לנדרים מיפר ולא לשבועות חכמים החמירו שהבעל אינו מפר אם נשבעה בשם. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: אף בנדרי הזקן פליגי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר בין לנדרים בין לשבועות הזקן מתיר, ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר לנדרים הזקן מתיר ולשבועות אין הזקן מתיר. ואתייא דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° כהדא דאיסיאיסי בן יהודה תנא · דור ה׳איסי בן יהודה° דחד בר נש אתא מישרי נדרא קומי בא להתיר נדר לפני רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא. כד מתעטף ויתיב אמר לו ליה מה אשתבעת? אמר ליה: איפופי ישראל לא עללה בשם אלוקי ישראל לא תיכנס אשתי לביתי. אמר ליה אם נשבעתה באיפופי ישראל ולאלא עללה לבייתך בשם אלוקי ישראל לא תיכנס לביתך שאין נזקקים לשבועה באלוקי ישראל. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° פתר מתניתין אילו נדרים שמיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש כגון אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט. תנן אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: אין אילו נדרי עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה. אלוומה הן נדרי עינוי נפש ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיאכר בן חלפתא? כשאמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר. ותני כן נדרי עינוי נפש, אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט רבנין אמרין נדרי עינוי נפש אם היפר לה מופר לעולם, נדרים שבינו לבינה אינו מופר אלא כל זמן שהיא עמו. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר בין נדרי ענוי נפש בין נדרים שבינו לבינה הפר לה מופר לעולם. הרי אם ארחץ אם אתקשט לחכמים נקרא נדרי עינוי נפש והבעל מפר ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא הם נדרים שבינו לבינה. והא רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם, ו°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם. אם כך מה ביניהון? בשאמרה אם ארחץ קונם הנייתי עליך מעכשיו אם אצא מרשותך

📖 באר משה — דף לו עמוד א

אנחנו לומדים דרושה ממסכת נדרים דף ל"ו. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה פרק י"א הלכה א'. אומרת המשנה: אלו נדרים שהוא מפר, נדרים שיש בהם עינוי נפש, אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט. אמר רבי יוסי: אין אלו נדרים לעינוי נפש. כתוב "כל נדר וכל שבועת איסר להרעות נפש אישה יפרנו" - אז אין אלו נדרים שיש בהם עינוי נפש. נדרים שבינו לבינה מנין שיכול להפר? דכתיב "בן איש לאשתו".

אומרת הגמרא: עד כדין ובעל בא מנין שגם הוא יכול להפר? דכתיב "בן על בן ביתו". מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה, אף האב אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. רבי יעקב בר אחא אמר: איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הבעל מפר. כלומר הבעל יכול להפר גם שבועות. וריש לקיש אמר לנדרים הוא מפר, לא לשבועות. הפרשנים מסבירים שחכמים החמירו בשבועות כדי שלא יזלזלו בזה.

אמר רבי יוסי בי רבי בון: אף בנדרי הזקן - כלומר גם אם הזקן יכול להתיר, גם בזה פליגי רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הזקן מתיר, וריש לקיש אמר לנדרים הזקן מתיר ולשבועות אין הזקן מתיר.

ואתייא דריש לקיש כהדא דאיסי, דחד בר נש אתא מישרי נדרא קומי רבי יוסי. בזמן שהוא התעטף וישב, הוא אומר לו כדי להתיר לו את זה: "מה נשבעת? על מה נשבעת?" הוא אמר לו: "איפופי ישראל לא עללה לביתי" - כלומר נשבעתי בשם השם, "איפופי" זה שם השם, שאשתי לא תיכנס לביתי. אמר לו: איפופי ישראל עללה לבייתך - כלומר נשבעת בשם השם על ביתך, וביתה יכולה להיכנס, שלא נשבעים לשווא באלוקי ישראל. אז רואים שהוא סובר שלא מתירים שבועות.

רבי זעירא פתר מתניתין - הסביר את המשנה שלנו. אומר כך: אלו נדרים שמפר, נדרים שיש בהן עינוי נפש, כגון אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט - זה דוגמה. אמר רבי יוסי: אין אילו נדרי עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה. אז מה זה נדרי עינוי נפש אמר רבי יוסי? כשאמרה קונם פירות העולם עלי - הרי זה יפר.

רבנין אמרין: נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם, נדרים שבינו לבינה אינו מופר אלא כל זמן שהיא עמו. רבי יוסי אומר: בין נדרי ענוי נפש בין נדרים שבינו לבינה הפר לה מופר לעולם.

שואלת הגמרא: הרי אם ארחץ אם אתקשט לחכמים נקרא נדרי עינוי נפש והבעל מפר, ולרבי יוסי זה נדרים שבינו לבינה ואם הבעל מפר זה מופר לעולם. והא רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם, ורבי יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם - אם כן מה ההבדל ביניהם? הרי זה אותו דבר בדיוק.

אז אמרה הגמרא: מה ביניהון? בשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך ויפר לה - כלומר אם אני אתרחץ אז אני אסורה לשמש אותך אם אני אצא מרשותך, אם תגרש אותי. אז שיפר לה, זה נדרים שבינו לבינה, כי הרי אם הוא יגרש אותה יתברר שהוא עבר איסור - כי היא אומרת אני אסורה לך מעכשיו אם תגרש אותי.



^[דף לו עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב71

ויפר לה שהרי זה דברים שבינו לבינה שהרי אם יגרשנה התברר שעבר איסור. בשלא אמרה אלא אם ארחץ היום קונם הניית גופי תשמיש עליך לכשאצא מרשותך, רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הן ומפר. ל°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אין זה עינוי נפש ולא מפר. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ורבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא תריהון אמרין כך אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא לחכמים אין אלו נדרים של עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה הן. על דעתיה דרבי זעורהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא ו°רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד שנדרים שבינו לבינה הבעל מפר ומופרים לעולם אף לאחר גרושין. דתנינן תמן האישה שנדרה ואמרה קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר שהרי היא משועבדת לו. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. רבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא פתר מתניתא כך אילו נדרים שהוא מיפר לה, נדרים שיש בהן עינוי נפש, אם ארחץ אם לא ארחץ, אם אתקשט אם לא אתקשט. מהו אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: אין אילין נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה. והמשנה הבאה אילו הן נדרי עינוי נפש לדברי הכל. בין על דעתיה דרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בין על דעתיה דרבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא מחלפה שיטתיה ד °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא. דתני מעיין של בני העיר הן ואחרים הן קודמין לאחרים, אחרים ובהמתן אחרים קודמין לבהמתן, כביסתן וחיי אחרים כביסתן קודמת לחיי אחרים. ואמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מאן תנא כביסה חיי נפש? °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא. דתני אין נותנין מהן מפירות שביעית לא למשרה ולא לכביסה, °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא מתיר בכביסה. מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא, תמן הוא אמר אין רחיצה חיי נפש והכא הוא אמר כביסה חיי נפש ומסתמא רחיצה ככביסה. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: אדם מגלגל מזלזל ויכול לחיות בלי ברחיצה, אין אדם מגלגל בכביסה. יהודה איש הוצאיהודה איש הוצא° עביד טמיר הסתתר במערתא תלתא יומין מיקום על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? אתא לגבי °רבי יוסי בן חלפתארבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא אמר ליה: אית לי טמיר במערתא תלתא יומין מיקום על הדין טעמא הסתתרתי במערה שלושה ימים כדי להבין מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? קרא לרבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בריה אמר ליה אמור לי הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? אמר לו דכתיב (יהושע כ"א, מ') תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשותיה סביב תהיינה תחיינה עיר ואחר כך מגרשיה סביבותיה. אמר ליה: מי גרם לך שלא ידעתה לענות דלא ילפתה למדתה עם חבירך שהלכתה להתבודד? ניחא אם ארחץ שזה עינוי נפש אבל אם לא ארחץ מה הבעיה שתרחץ? אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ

📖 באר משה — דף לו עמוד ב

בשלא אמרה קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך - כיוון שהיא לא הגדירה זמן, אז זה כן נקרא נדרים שבינו לבינה. רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הן ומפר, לרבי יוסי - נדרים שבינו לבינה הם, ולכן הוא לא יכול להפר לעולם.

רבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין: רבי יוסי - נדרים שבינו לבינה הן. על דעתיה דרבי זעירא, רבי יוסי ורבי יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד - שנדרים שבינו לבינה הבעל מפר לעולם גם לאחר גירושין. דתנינן תמן, רבי יוחנן אמר: יפר, שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. כלומר רואים מכאן שההפרה - הוא מפר לעולם, שגם אחרי שתתגרש היא תהיה מותרת בזה.

רבי הילא פתר מתניתא אחרת. הוא אמר כך: אילו נדרים שהוא מיפר לה, נדרים שיש בהן עינוי נפש - עכשיו, אם ארחץ אם לא ארחץ, אם אתקשט אם לא אתקשט - מהו? מה הדין? על זה אמר רבי יוסי: אין אילין נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה. והמשנה הבאה, אילו הן נדרי עינוי נפש - זה דברי הכל. כלומר לפי ההסבר הראשון, המשנה הבאה זה רק רבי יוסי, ולפי ההסבר הזה - המשנה הבאה זה דברי הכל.

ואמרה הגמרא: בין על דעתיה דרבי זעירא בין על דעתיה דרבי הילא, מחלפה שיטתיה דרבי יוסי - רבי יוסי חזר בו.

דתני: מעיין של בני העיר הן ואחרים, הן קודמין לאחרים. אחרים ובהמתן, אחרים קודמין לבהמתן. כביסתן וחיי אחרים, כביסתן קודמת לחיי אחרים. אמר רבי יוחנן: מאן תנא כביסה חיי נפש? רבי יוסה. דתני: אין נותנין מהן לא למשרה ולא לכביסה, רבי יוסה מתיר בכביסה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכביסה זה חיי נפש, ולכאורה רחיצה זה כמו כביסה.

מחלפה שיטתיה דרבי יוסי - תמן הוא אמר אין רחיצה חיי נפש, וכא הוא אמר כביסה חיי נפש. אמר רבי מנא: אדם מגלגל ברחיצה - אדם מזלזל, פעם מתרחץ פעם לא, אבל אין אדם מגלגל בכביסה - אדם לא יכול לחיות בלי כביסה.

יהודה איש הוצא עביד טמיר במערתא תלתא יומין - מתחבא במערה שלושה ימים, מיקום על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. שלושה ימים התחבא במערה מנסה להבין את זה, ולא הצליח. אתא לגבי רבי יוסי בן חלפתא, אמר ליה: אית לי טמיר במערתא תלתא יומין מיקום על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת?

קרא לרבי אבא בריה - קרא לבן שלו ואמר לו: אמור לו הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. אמר לו: דכתיב תהיינה הערים האלה עיר, ואחר כך מגרשיה סביבותיה. "תהיינה" זה כמו "תחיינה" - עיר ואחר כך מגרשים אותה. אמר לו: מי גרם לך דלא ילפתה עם חבירך - הלכת להתבודד במקום להישאר עם החברים, לנסות להבין את זה ביחד.

ואמרה הגמרא: ניחא אם ארחץ - זה עינוי נפש, אבל אם לא ארחץ - מה הבעיה שיתרחץ? אמר רבי מנא: בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ - כלומר אם אני לא אתרחץ, אבל אם אתרחץ אני אסורה עליך.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]


[ע"ב]

ירושלמי מאיר נדרים לז



^[דף לז עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א72

ויפר לה. ולמה °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא חולק? אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי תשמיש עליך לכשארחץ ול °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא יכולה שלא לרחוץ ולא להאסר שתתרחץ ותאסר ויכוף אותה לשמשו ולמה צריך להפר? לא כן אמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: הנייתי עליך כופה ומשמשתו שהיא משועבדת לו לתשמיש אם אמרה הנייתך עלי הרי זה יפר שאין מאכילין לאדם איסור. שנייא היא תשמיש שהיא הנייתו והנייתה. אמר רבי אבא מרירבי אבא מרי אמורא א״י · אחוה דרבי יוסירבי אבא מרי° מדובר שאמרה אם ארחץ היום לא ארחץ לעולם או אם לא ארחץ היום לא ארחץ לעולם, אם אתקשט היום לא אתקשט לעולם או אם לא אתקשט היום לא אתקשט לעולם. רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי נסארבי נסא אמורא א״י · דור ד׳רבי נסא°: אם ארחץ היום לא אתקשט לעולם או אם אתקשט היום לא ארחץ לעולם.

מתני':

אילו הן נדרי עינוי נפש יא_ג§אמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר, פירות המדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת, פירות החנווני זה עלי אינו יכול להפר, אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא.
גמ': שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר אמרה קונם פירות העולם עלי והיו שם ציבורים בסידקי בשוק יקח לה מהן שלא אסרה באלה שכבר כאן. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר אמרה קונם פירות בני זו המדינה עלי והיו שם אכסנאין מוכרין יקח מהן. כתיב (במדבר מטות ל יד) וכל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש, כגון פילפל שאני טועמת, קלוסקין ממשפחת הלוף וכך שמו גם היום שאני טועמת. לא סוף דבר שיש מאותו המין באותו מקום אלא אפילו אין בו מאותו המין, שמא יביא לה אחר מאותו המין ותהיה בעינוי נפש לכן מפר. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן: היו לפניו שתי חתיכות אחת יפה ואחת רעה, נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה הרי זה יפר. מפני מה הוא מיפר? חברייא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה שאם לא יספיק תרצה גם את שאינו יפה. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ורבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו שצריך להשאיר את היפה לה. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: כל הנדרים אדם מיפר חוץ מהאומרת הנייתי על פלוני. הא

📖 באר משה — דף לז עמוד א

ויפר לה. שואלת הגמרא: למדנו במשנה שאלו נדרים שהוא מפר, נדרים שיש בהם עינוי נפש, כגון אם ארחץ ואם לא ארחץ. שואלת הגמרא: ניחא אם ארחץ, באמת יש פה עינוי נפש, כלומר אם היא אוסרת על עצמה להתרחץ אז יש פה עינוי נפש, אבל אם לא ארחץ מה הבעיה שיתרחץ? אמר רבי יוסי בי רבי בון - בשלא אמרה אלא קונם הנאת גופי עליך לכשארחץ. כלומר היא הוסיפה ואמרה שאם אני ארחץ אז אני אהיה אסורה עליך בתשמיש.

אומרת הגמרא: ויכוף? לא כן אמר רב הונא: הנייתי עליך כופה ומשמשתו, הנייתך עלי הרי זה יפר? כיוון שהיא משועבדת לו בתשמיש, ואם אמרה הנאתך עלי הרי זה יפר, מפני שלא מכניסים לאדם איסור. שנייא היא שהיא הנייתו והנייתה - בעצם אין מציאות שרק אחד נהנה, שניהם נהנים, ולכן כדי שלא להביא אותה לאיסור הוא מפר.

אמר רבי אבא מרי: "אם ארחץ" אבל אומר הסבר אחר, בעצם היא אמרה אם ארחץ היום לא ארחץ לעולם, כן, כלומר יום אחד אין בעיה אבל לעולם באמת יש פה עינוי נפש. או אם לא ארחץ היום לא ארחץ לעולם. אם אתקשט לא אתקשט לעולם - כי זה בעצם הנדר שנדרה.

והברייתא דקיסרין פשוט טיפלה בצורה אחרת. רבנין דקיסרין בשם רבי נסא: אם ארחץ לא אתקשט, אם אתקשט לא ארחץ.

פרק יא הלכה ב. אומרת המשנה: אילו הן נדרי עינוי נפש: אמרה קונם פירות העולם עלי, הרי זה יפר. ואם אמרה פירות המדינה זו עלי, יביא לה ממדינה אחרת. אם אמרה פירות החנווני זה עלי, אינו יכול להפר, אבל אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר, דברי רבי יוסה.

אומרת הגמרא: שמואל אמר, אמרה קונם פירות העולם עלי, והיו שם ציבורים בסידקי, כלומר אם היא אמרה שהיא אוסרת על עצמה פירות העולם, אם היה באותו רגע פירות בשוק, ייקח לה מהן, כי היא לא אסרה באלה שכבר כאן. בשביל זה כמו שאמר, אם היא אמרה קונם פירות בני מדינה זו עלי, והיו שם אכסנאין מוכרין, כלומר אנשים שבאים ממקום אחר, יקח מהם.

כתיב וכל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש, כגון אם אמרה פילפל שאני טועמת, או קלוסקין שאני טועמת, כלומר סוג של לוף שאני טועמת. לא סוף דבר שיש מאותו המין באותו מקום, אלא אפילו אין בו מאותו המין, נניח היא אומרת שהיא לא תטעם פרי מסוים, אבל הפרי הזה בכלל לא קיים באזור הזה, אף על פי כן הוא מפר לה. למה? שמא יביא לה אחר מאותו המין, ואז תהיה בעינוי נפש, לכן מפר לה כבר עכשיו.

רבי יוחנן בשם רבי ינאי: היו לפניו שתי חתיכות, אחת יפה ואחת רעה, נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה, כי היא אמרה שהיא לא תהנה מהרעה, הרי זה יפר. למה? מפני מה הוא מיפר - חברייא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה, כי הרי אם היא תאכל את היפה והוא לא יספיק, היא תיצא גם מהיפה, אז לכן כבר עכשיו הוא מפר לה. רבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו, שהוא צריך להשאיר את היפה בשבילה, הוא לא יכול לאכול את זה, לכן הוא מפר את זה כדי שגם הוא יוכל ליהנות מזה.



^[דף לז עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב73

הניית פלוני עלי יפר. והתנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר? פתר לה כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא שלא חש לעינוי מועט כמו שאמר שאם נדרה שלא תרחץ אין זה עינוי נפש וחלוקים עליו והלכה כמותם. דתנינן תמן אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא. מאי טעמא שאם אין פרנסתו אלא ממנו, הרי זה יפר? אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: דהו מקיף ליה מה דהו יהב ליה שמוכר לו בהקפה. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: דהו יהב ליה מקמה טבא סחורה טובה.

מתני':

יא_ד§קונם שאיני נהנית לבריות אינו יכול להפר. יא_ה§ויכולה היא ליהנות בלקט ובשכחה ובפיאה. יא_ו§קונם כהנים ולוים נהנין ליהלי יטלו על כורחו, כהנים אילו ולוים אילו נהנין לי יטלו אחרים.
גמ': אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כיני מתניתא כך כוונת המשנה ויכולה בגרסא שלהם היה כתוב שיכולה היא ליהנות בלקט בשכחה ובפיאה ולתני ובמעשר עני. לית כאן מעשר עני, מעשר עני ניתן בזכייה ואילווטובת הנאה של בעל הבית, ואם יתנו לה הרי הם מהנים אותה, ולקט שיכחה ופאה בעזיבה ואין ההנאה משוייכת להם. רבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייההנאה רבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° סבר אסור להתנות שיהא המעשר לפלוני, דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו, ליתן לו המעשר. ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ורבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° דלא קפיד אהא משום דסבירא ליה כרבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה. מאי טעמאטעם דרבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°ה? דכתיב (במדבר נשא ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו.ה מה עביד ליה רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא? אמר לושלו יהיההם ליתנם לכל מי שירצה. מתניתאמתניתין פליגא על רבי יוסי ברבי חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° דתנן: קונם כהנים ולויים נהנים לי יטלו על כרחו. פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה, וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים כאילו ויתר על טובת ההנאה שהיתה לו. תדע לך שהוא כן דתנינן ואם אמר כהנים אילו לויים אילו נהנים לי יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דתני אומר הוא ישראל לישראל הא לך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה ברוצה ממילא ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו הא לך סלע זו ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעורארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° כהן שאומר לישראל רביהילך סלע זו ותן אוסרבכור זה לבן בני מה רבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° שסובר שטובת הנאה ממון, יאמר האם גם לכהן מותר לעשות זאת או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור? לא אגיבון. ראמר חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° בשם רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°

📖 באר משה — דף לז עמוד ב

רבי זעירא בשם שמואל: כל הנדרים אדם מיפר חוץ מהאומרת הנייתי על פלוני. משמע מכאן הא הניית פלוני עלי יפר. והתנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר? וזה סותר שאם אומרת הנאת פלוני עלי הוא יכול להפר. אומרת הגמרא: פתר לה כרבי יוסי, שהוא לא חש לעינוי מועט, כמו שם שהוא אמר שאם היא נדרה לא להתרחץ אז זה לא עינוי נפש, אז גם כאן חנווני, כי אם לא תקנה מחנווני זה בעצם זה עינוי מועט. וחלוקים עליו, והלכה כמותם. דתנינן תמן אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר, דברי רבי יוסה.

שואלת הגמרא: מה טעמא? למה אם פרנסתו ממנו אז הוא מפר, מה הרווח שלו ממנו? אמר רבי יוסי: דהוא מקיף ליה, דהוא יהיב ליה - החנווני הזה נותן לו בהקפה. אמר רבי מנא: דהוא יהיב ליה מקמה טבא, כלומר שאותו חנווני כנראה נותן לו סחורה טובה, זה הכוונה פרנסתו ממנו.

פרק יא הלכה ג. אומרת המשנה: קונם שאיני נהנית לבריות אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט ובשכחה ובפיאה. אם אמר קונם כהנים ולוים נהנין, יטלו על כורחו, אבל אם אמר כהנים אילו ולוים אילו נהנין לי, יטלו אחרים.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: כיני מתניתא - "ויכולה", כנראה הגרסה הייתה "ויכולה" בלי ו', כי בעצם הסיבה שהוא לא יכול להפר היא כיוון שהיא יכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה ואין קשר ביניהם, לכן הגרסה באמת צריכה להיות "ויכולה". שואלת הגמרא: אבל תני ובמעשר עני - כתבת שהיא יכולה ליהנות בלקט ובשכחה ובפיאה, למה לא כתבת גם מעשר עני? אומרת הגמרא: לית כאן מעשר עני, כיוון שמעשר עני ניתן בזכייה וטובת הנאה של בעל הבית, ומעשר עני בעל הבית נותן לעני ביד, אז בעצם יש פה טובת הנאה, ואם ייתן לה אז הם בעצם נהנים אותה. אבל לקט שכחה ופאה ניתן בעזיבה - בעל הבית עוזב את זה והעניים לוקחים, כך שאין הנאה משויכת להם.

רבי יוסי בן חנינא אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה, ורבי יוחנן אמר: אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. שואלת הגמרא: מאי טעמא דרבי יוסי בן חנינא? ואיש את קדשיו לו יהיה - בעצם הקודשים, המעשרות זה שלו. מה עביד לה רבי יוחנן? שהם ניתנים לכל מי שירצה, זה הכוונה, אבל לא שיכול ליהנות מזה.

פליגא על רבי יוסי ברבי חנינה: קונם כהנים ולויים נהנים לי, יטלו על כרחו. אם אתה אומר זה שלו, איך יטלו על כרחו? פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר, כלומר טובת הנאה זה באמת שלו לתת לאיזה כוהן שירצה, אבל כיוון שהתרומה ראויה רק לכוהן והוא אוסר את עצמו על כל הכוהנים, אז כאילו הוא מוותר על טובת הנאה שהייתה לו, לכן כופים אותו לתת. תדע שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנים לי יטלו אחרים, כלומר רואים שכאן שאם הוא לא מוציא את עצמו מהמצווה לגמרי, אז הוא יכול לתת למי שהוא רוצה.

מתניתא פליגא על רבי יוחנן: אומר הוא לישראל, הא לך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. אז אתה רואה מכאן שישראל יכול להגיד לישראל אחר קח את הסלע הזה ותן בכור זה לבן בתי כוהן, אז רואים כאן שטובת הנאה שלו. פתר לה ברוצה ליתנו לשנים ובן בתו אחד מהן, אמר לו הא לך סלע ותן כולו לבן בתי כהן. בעצם אותו אדם בכל מקרה התכוון לתת את זה לאחד משני כוהנים, ורק אותו ישראל אומר לו קח כסף ותן את זה רק לבן בתו, אבל בעצם זה לא טובת הנאה לגמרי שלו - אחרי שהוא החליט שהוא רוצה לתת לאחד משניים, אז באמת ישראל יכול לתת לו משהו כדי שייתן דווקא לבן בתו כוהן.

בעון קומי רבי זעורא: כוהן שאומר לישראל, הא לך סלע זה, יתן בכור זה לבן בתי - מה רבי יוסי בן חנינא יאמר? האם גם לכוהן מותר לעשות את זה, או שבמקרה כזה זה נראה כמו כוהן המשהה בבית הגנות ואסור? לא אגיבון - לא היה מענה. חזקיה בשם רבי אחא אכן ענה להם, וככה הוא אמר: מה לתת לרבי יוסי בן חנינא? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכוהן, כתוב ישראל שאמר לכוהן, משמע שכוהן לישראל אסור. ולמה הוא אסור? לא מפני מראית עין? כי זה נראה כמו כוהן המשהה בבית הגנות. אז גם לרבי יוחנן ישראל לישראל אסור מפני מראית עין, שנראה כמוכר את המעשרות.

ירושלמי מאיר נדרים לח



^[דף לח עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א74

אמר הכין אגיבוןאמר להון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°ה מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן משמע כהן לישראל אסור. ולמה הוא אסור? לא מפני מראית העין שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות. אוף רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין שנראה כמוכר את המעשרות. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°בר חילול קדשים יש כאן ותמרואת אמר מפני מראית העין? ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן חילל שנאמר (ויקרא אמור כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל, והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש, ועליהן הכתוב אומר ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. והמקוםהמקום מביא עליהן ג' פורעניות הדא הוא דכתיב (מיכה ג', י"ב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דתני המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אף על פי שהוא ישראל. פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן.

מתני':

יא_ז§קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר, שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר. °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו, °רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן נורי אומר יא_ח§יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו.
גמ': תמן תנינן: המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. המותר, °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר הקדש, °רבי יוחנן הסנדלררבי יוחנן הסנדלר תנא · דור ד׳רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר הקדש שמותר מעשה ידיה שלו ו°רבי יוחנן הסנדלררבי יוחנן הסנדלר תנא · דור ד׳רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין שמותר מעשה ידיה שלה ואינו יכול להקדישן. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אומר במותר חמשממשקל ה' סלעים בצמר שהיא מחוייבת לעשות לו פליגין. ול °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא עוד בחיה קדשו ופתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה, ותנינן אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה שלדעת °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא מעשה ידיה תחת מעה כסף ומותר מעשה ידיה תחת מזונותיה, וכיוון שלא נתן לה מעה כסף אין יכול להקדיש את מעשה ידיה שאינם שלו, אבל יכול להקדיש את המותר שהם תחת מזונות והרי נותן לה מזונות ול °רבי יוחנן הסנדלררבי יוחנן הסנדלר תנא · דור ד׳רבי יוחנן הסנדלר מעשה ידיה תחת מזונותיה ומעה תחת מותר וכיוון שלא נתן מעה אין מותר מעשיה שלו ואינו יכול להקדישן. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר במותרבמקדיש את המותר שישאר ממעשה ידיה לאחר מיתהמותה פליגין והמחלוקת היא האם אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם. דו פתר ליה בשאינו מעלה לה מזונות ולא נותן לה מעה כסף ואין לו במעשה ידיה מחיים כלום, אבל אחר מותה הוא יורשה אבל אם במעלהמעלה לה מזונות דברי הכל קידשקדשו מיד וכאשהוא זוכה במעשה ידיה. תני אם אמרה אינואיני עושה על פיך יכול להפר °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר אינו צריך להפר שמעשי ידיה שלו, °רבי יוחנן הסנדלררבי יוחנן הסנדלר תנא · דור ד׳רבי יוחנן הסנדלר אומר המותר שלה וצריך להפר שמא תעדיף, °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר המותר שלה וצריך להפר שמא תעדיף, °רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן נורי אומר המותר שלו אבל צריך להפר שמא יגרשנה ותאסר עליו.

📖 באר משה — דף לח עמוד א

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ל"ח. נתחיל מהשורה השנייה בסוף.

אומרת הגמרא, בדף הקודם אמרנו שהסיבה שכוהן לא יכול לומר לישראל, "אילך השדה הזה ותן את הבכור לבין בניי" או משהו כזה, זה בגלל שמשום מראית העין, כי הוא נראה כמו מוסר בית הגנות. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוסי ברבי בון: חילול קדשים יש כאן ואתה אומר במראית העין? כן, ועוד ראיה שזה חילול קדשים.

תני, הכהנים והלוים המסייעין בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן חילל, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל, והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש, ועליהן הכתוב אומר ראשיה בשוחד ישפוטו. והמקום מביא עליהן ג' פורעניות, לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער.

אומרת הגמרא, מתניתא פליגא על רבי יוחנן. הרי רבי יוחנן אמר שהמעשרות לא ניתנו להנאה, כלומר אין אדם תרוות הנאה בהם. אז יש שם משנה שחולקת, תני, המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת - כן, אפילו בישראל. רואים מכאן שיש לו תרוות הנאה וסתם הוא מקדש בתרוות הנאה הזה. ואתה אומר פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן. כן, מדובר שזה שלו, תרומה שהיא שלו ממש, והוא ירש את זה מאבי אמו שהיה כהן. אז בזה הוא יכול לקדש.

פרק י"א הלכה ד'. אומרת המשנה, קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר, ואם אומרת שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר, כן? כי הוא שהוא עובד איתו. רבי עקיבה אומר יפר, למה שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. רבי יוחנן בן נורי אומר יפר, למה שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. כן, כי אחרי הגירושין זה כן יחול ולא יכול להחזיר אותה.

תמן תנינן, המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. אבל המותר, מה שהוא מעבר למה שהיא צריכה לאכול, אז רבי מאיר אומר הקדש. רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. רבי מאיר אומר הקדש כיוון שמותר מעשה ידיה שלו, לכן הוא יכול להקדיש את זה. אבל רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין, כי מותר מעשה ידיה שלה והוא לא יכול להקדיש דבר שלא שלו.

רבי שמעון בן לקיש אומר במותר ה' סלעים פליגין, בזה הם חולקים. כן, אחד מהדברים שהיא מחויבת זה לעשות משקל חמש סלעים בצמר. כן? אז אם יש לה יותר מזה, בזה חולקים.

רבי מאיר... פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. הוא מדבר שהבעל נותן לה מזונות אבל לא נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. כן? לדעת רבי מאיר מעשה ידיה זה תחת מעה כסף ומותר מעשה ידיה זה תחת מזונותיה. אז זה כיוון שהוא לא נתן לה מעה כסף, אז הוא לא יכול להקדיש את מעשה ידיה שהם גם שלו. אבל הוא כן יכול להקדיש את המותר, כיוון שהם תחת המזונות, והרי הוא נתן לה מזונות.

אבל רבי יוחנן הסנדלר, הוא סובר שמעשה ידיה זה תחת מזונותיה והמעה זה תחת המותר. וכיוון שהוא לא נתן לה מעה, אז בעצם אין מותר מעשה ידיה שלו ולכן הוא לא יכול להקדיש אותם. אז זה אמדה ראשונה.

רבי יוחנן אמר לאחר פליגין. כלומר, לא חולקים בחייה, אלא מדובר אחרי שתמות. כלומר, אם יישאר ממעשה ידיה אחרי שתמות, האם חלה על זה קדושה או לא? כן, וזה המחלוקת. המחלוקת אם אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם, כן, אחרי שתמות, הרי זה כבר שלא בא לעולם.

דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות. אז לכן בעצם אין לו מעשה ידיה מחיים כלום, לכן הוא לא יכול להקדיש לא את מעשה ידיה ולא את המותר. אבל לאחר מותה הוא יורש אותה, אז לכן הוא יכול להקדיש - לפי הדעה אחת, אם אני אומר שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, אז זה יכול להקדיש אחרי מותה, ואם הוא אומר שלא אז הוא לא יכול להקדיש.

אבל לה מזונות דברי הכל קדשו. אם אמרה אני עושה על פיך, רבי מאיר אומר אינו צריך להפר. למה? כיוון שמעשה ידיה שלו. רבי יוחנן הסנדלר אומר שלה, לכן צריך להפר שמא תעדיף עליו. רבי עקיבה אומר שלה וצריך להפר שמא תעדיף גם כן. רבי יוחנן בן נורי אומר שלו, אבל אף על פי כן צריך להפר שמא יגרשנה ותאסר עליו.

ואתה אומר, אמרנו במשנה רבי עקיבה אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. לכאורה, הרי אם מעשה ידיה שלו אז הוא לא צריך להפר, ואם זה שייך לה אז אין בזה עינוי נפש, מה פתאום - איך הבעל בכלל יכול להפר?



^[דף לח עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב75

תנן °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. מאי טעמא? הרי אם מעשה ידיה שלו אינו צריך להפר ואם זה שייך לה הרי אין זה עינוי נפש ואיך הבעל מפר? אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשאסרובשאסרה מעשה ידיה מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה שהם כנגד מזונותיה, מיכן ואילך אינו יכול לכופה אבל בגלל שמתיירא שמא תעשה יתר על חמש סלעים ונמצא נהנה מן האיסורהאסור. לפום כן °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר יפר שאף זה שלו רבי יוחנן בן נורינדר שבינו לבינה אמר יפר. אמר רבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא אי איפשראפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות. עד ה' סלעים כופה, מיכן ואילך אינו כופה, שמתייראאבל חושש שמא תעדיף כל שהוא מעצמה ונמצא נהנה מן האסור. לפום כן °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף אמר יפר. מאי טעמא? ד°רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן נורי אמרהרי הכל שלו ויכול לכופה לעשות ואין זה נדר שבינו לבינה ולמה יפר? אמר רבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: טעמא ד°רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן נורי שמתוך שיודעת שאם מגרשה חל הנדר והיא אסורה לחזור לו, ואףאף היא מקניטתו והוא מגרשה ולכן זה כנדר שבינו לבינה.

מתני': נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו, נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו, נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן, בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים, מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים הרי זה יחזור ויפר.
גמ': אפילו שמע ושתק, אפילו שמע וקיים.

מתני': אמרה קונם תאנים וענבים אילו שאיני טועמת, קיים על התאינים כולו קיים, היפר על התאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אמרה קונם תאינים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אילו שני נדרים.
גמ': תנן: קיים על התאינים כולו קיים, היפר על התאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים אית תניי תני יקימנו יקים ממנו אפילו חלק ויפירנו יפר ממנו אפילו חלק, אית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו כולו, אית תניי תני יקימנו ממנו ויפירנו כולו, ואית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו ממנו. מתני' כמאן דאמר יקימנו ממנו ויפירנו כולו, דתני קיים לתאינים קיים לכולו, הפר לתאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב שאם אוכל תאנים אאסר גם בענבים, תפלוגתא ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע ו°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא שאף שנדרה באותו זמן גם מתאנים וגם מענבים, אבל חלות הנדר של תאנים חל מיד ושל ענבים רק אם תאכל תאנים. ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר אחר הנדר וכיוון שנדרה שניהם בקונם אחד הרי הם איסור אחד וצריך להקים או להפר את שניהם, ו°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר אחר האיסר שחלות הנדר של תאנים חל מיד ושל ענבים רק אם תאכל תאנים, והוה כשני נדרים ויכול להקים אחד.

מתני':

יא_ט§יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירים יפר, יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר

📖 באר משה — דף לח עמוד ב

אמר רבי אבא מעשה ידיה מלעשות - כן, היא עשתה את כל מעשה הידיים שלה. אז עד ה' סלעים הוא כופה אותה כיוון שהם כנגד מזונותיה. אבל מיכן ואילך אינו כופה אותה, שמתיירא שמא תעשה יתר על חמש סלעים ונמצא נהנה מן האיסור. לפום כן רבי עקיבה אומר יפר. כן, כי גם זה נקרא נדר שבינו לבינה שהוא לא הגיע לאיסור.

אמר רבי הילא - אי אפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות. הרי כבר אי אפשר לדייק בדיוק. אז באמת עד ה' סלעים כופה, מיכן ואילך אינו כופה, אבל הוא חושש שמא תעדיף כל שהוא ונמצא נהנה מן האסור. לפום כן רבי עקיבא אמר יפר.

מאי טעמא דרבי יוחנן בן נורי? ואתה אומר הרי לכאורה הכל שלו, אז הוא יכול לכוף אותה לעשות, ואז אין פה נדר בינו לבינה. אז למה בכלל מפר? אמר רבי הילא: טעמא דרבי יוחנן בן נורי שמתוך שיודעת שאם מגרשה היא אסורה לחזור לו, מקניטתו והוא מגרשה. כלומר, שמא היא תגרום לו לגרש אותה. כלומר, היא תצליח להציק לו כדי שיגרש אותה.

פרק יא הלכה ה'. אומרת המשנה נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו, נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו, נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן, בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים, מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים הרי זה יחזור ויפר. כלומר, אפילו אם הוא קיים את זה, כן, הוא היה בטוח שאשתו נדרה וקיים לה, והתברר שהבת שלו נדרה. הוא יכול להפר את זה אפילו אם עבר הרבה זמן. אומרת הגמרא אפילו שמע ושתק, אפילו שמע וקיים.

פרק יא הלכה ו', אומרת המשנה, אמרה קונם תאנים וענבים אילו שאיני טועמת. אז אם הוא קיים על התאינים כולו קיים. מספיק לקיים חלק, אבל היפר על התאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים, כי להפר צריך את הכל. אמרה קונם תאינים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אילו שני נדרים - יכול לקיים חלק, להפר חלק, מה שהוא רוצה.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קיים לתאינים קיים לכולו, הפר לתאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. ותני תני מהפסוק כתוב אישה יפר, אישה יפרנו ואישה יקימנו. אז מהמילה יקימנו - יקים ממנו, כלומר אפילו חלק, כלומר אפילו אם קיים חלק, כבר הכל קיים. ומהמילה יפרנו - יפר ממנו, אפילו חלק, כלומר אפילו אם מפר רק חלק, כבר הכל קיים.

אית תניי תני יקימנו - כלומר יקימנו כולו, כלומר לקיים צריך את הכל, ויפירנו כולו - גם להפר, אם הוא מפר, צריך להפר את הכל, הוא לא יכול להפר רק חלק. ואית תניי תני יקימנו - כלומר ממנו, כלומר אפילו חלק הוא יכול לקיים, ויפירנו כולו - להפר הוא חייב את הכל.

אומרת הגמרא מתני' כמאן דאמר יקימנו כולו, כלומר לקיים אפילו אם קיים חלק כבר הכל קיים, ויפירנו עד שיפר את הכל. דתני קיים לתאינים קיים לכולו, הפר לתאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים.

אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב - כלומר היא אומרת שאם היא תאכל תאנים, יהיה אסור עליה גם באכילת ענבים. תפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבה, כן, כי למרות שבעצם היא נדרה את שתיהם באותו זמן, אבל בעצם החלק השני על הענבים חל רק אחרי שהיא תאכל. כלומר, כשתעבור על האיסור על התאנים, רק אז יחול הנדר על הענבים. כן, אז בזה מחלוקת.

רבי ישמעאל אומר אחר הנדר - הולכים אחר זמן הנדר, וכיוון שהיא נדרה את שניהם בקונם אחד, אז זה איסור אחד וצריך להקים או להפר את שניהם לפי כל השיטות שראינו. רבי עקיבה אומר אחר האיסר - הוא סובר שמה שקובע זה חלות הנדר, וחלות הנדר של התאנים הרי חל מיד ושל הענבים חל רק אחרי שתאכל תאנים. אז זה כמו שני נדרים, ואז יכול לקיים אחד מהם, לא צריך לקיים את שניהם.

ירושלמי מאיר נדרים לט



^[דף לט עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א76

°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר לא יפר וחכמים אומרים יא_י§יפר.
גמ': אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: טעמא ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא עילה היא שמתחילה רוצה שתדור ויגרשנה דאם לא רצה דל כן היה לו לגרשה היה לו להפר משעה ראשונה ומה בכך אם אין זה נדר.

מתני': יא_יא§המודר הנאה מחתנו והוא רוצה ליתן לבתו מעות, אומר לה הרי המעות האילו נתונין לך מתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך.
גמ': תנן: ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן תני ולא לך אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך. אמר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: מאן תנא ולא ליך? °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא עבד יד העבד כיד רבו הכא נמי יד אשה כיד בעלה. מפני שאמר ולא ליך הא אם לא אמר ולא ליך זכת האשה זכה בעלה.

מתני': (במדבר מטות ל י) ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה כיצד יא_יב§אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום ואף על פי שנישאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר, נדרה והיא ברשות הבעל יא_יג§ ואמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום והיפר לה בעלה, אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר. יא_יד§נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר, זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר.
גמ': הדא מתניתין °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר אחרי הנדר האם הייתה ברשות בעלה כשנדרה או לא, °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר אחר האיסר האם בזמן חלות הנדר הייתה ברשות בעלה או לא. היה נדר ואסר כאחת מהו היך עבידא? אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום, ושמע בעלה ולא היפר לה, וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום, היינו נדר ואיסר כאחת שהנדר היה תחת בעלה וזמן חלות הנדר גם תחת בעלה ובאמצע היו גרושין. נשאר בשאלה.

מתני': תשע נערות נדריהן קיימין שלוש מקרים של יתומה בחיי האב בוגרת והיא יתומה בחיי האב, השיאה אביה כשהיתה קטנה ונדרה כשהיא נערה וושמע בעלה כשהיא בוגרת נערה בוגרת ויתומה בחיי האב, השיאה אביה כשהיתה קטנה ונדרה כשהיא נערה ושמע בעלה ועדין היא נערה נערה שלא בגרה ויתומה בחיי האב. שלוש מקרים שמת האב נדרה כשהיא בוגרת ומת אביה בוגרת ומת אביה, נדרה כשהיא נערה ומת אביה כשהיא נערה נערה שלא בגרה ומת אביה, נדרה כשהיא נערה ומת אביה כשהיא בוגרת נערה בוגרת ומת אביה שלוש מקרים של בוגרת נערה שמת אביה משמת אביה בגרה, בוגרת ואביה קיים, נערה בוגרת ואביה קיים. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אף המשיא את בתו קטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה.
גמ': אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: שתים הן יתומה ובוגרת ולמה תנינן תשע? בשביל לחדד את התלמידים. וכ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי שלש שנוספה יתומה בחיי האב.

📖 באר משה — דף לט עמוד א

פרק כ"א הלכה י'. אומרת המשנה תשע נערות נדריהן קיימין. עכשיו הגמרא, המשנה מביאה אותן בצורה של שלשות. שלוש מקרים של יתומה בחייו. כמו שאבא קידש אותה או הסיע אותה ולאחר מכן בעלה גירש אותה. בעצם יותר אין לאבא זכות עליה. אז הוא מביא אותם.

בוגרת והיא יתומה, כמו שאבא עדיין קיים אומנם, אבל היא בוגרת והיא נקראת יתומה. כמו שאמרנו, שאבא קידש אותה ואחרי זה בעלה גירש. נערה בוגרת ויתומה. כלומר יכול להיות גם נערה, שהיא בוגרת והיא יתומה. נערה שלא בגרה ויתומה.

עכשיו המשנה מביאה שלוש מקרים שאבא מת באמת. בוגרת ומת אביה. נערה שלא בגרה ומת אביה. נערה בוגרת ומת אביה.

עכשיו המשנה מביאה שלושה מקרים של בוגרת. נערה שמת אביה משמת אביה בגרה. בוגרת ואביה קיים. נערה בוגרת ואביה קיים.

עכשיו רבי יהודה אומר אף המשיא את בתו קטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו עדיין היא נערה. זה עוד מקרה.

עכשיו אמר רבי יוחנן בעצם כל מה שראינו כאן תשעה מקרים או עשרה מקרים זה הכל שני מקרים. שתים הן, יתומה ובוגרת. ולמה תנינן תשע? אז אמר בשביל לחדד את התלמידים. וכ°רבי יהודה שלש, הוא הוסיף עוד אחת - יתומה בחייו. זה בעצם שלושה מקרים. אבל כל המקרים זה בעצם אותם מקרים רק בצורות שונות של הבעה.



^[דף לט עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב77

מתני': יא_טו§קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך, שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך, הרי זה יפר.
גמ': תנן: שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך, הרי זה יפר תני °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר לא יפר שהנדר תלוי בדבר שאין בו עינוי נפש שלא תקיים התנאי ולא תאסר וחכמים אומרים יפר. מפני מה הוא מיפר? חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו שגנאי לו שאין אביו נהנה ממעשה ידי אשתו, רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ורבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה שגם לה צער בזה.

מתני':

בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך, שמים ביני לבינך ונטולה אסורה אני מן היהודים. חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה יא_טז§האומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה, יא_יז§שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה, יא_יח§ונטולה אסורה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים.
גמ': תנן: האומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה הא לא הביאה ראייה לדבריה פשיטא שהיא מותרת לביתה אפילו אם בעלה כהן. אמר רבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא לא מסתברא אם היה חבר או תלמיד חכם יחוש ואם היה כהן שהיא אסורה לאכל בתרומה. אתא עובדא קומי רבי חנניה חברין דרבניןרבי חנניה חברון דרבנין אמורא א״י · חברם של חכמיםרבי חנניה חברון דרבנין° והתירה לאכל בתרומה. אמר רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° אנא ידע רישא וסיפא, איסטרטיות חיילות נכנסו לעיר ובאה אשה ואמרה איסטרטיות חבקני והטיל שכבת זרע בין ברכיי שבעל אותה והתירה לאכל בתרומה. אתא עובדא קומי רבי יצחק בר טבליירבי יצחק בר טבלאי אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בר טבלאי° באשה אחת שאמרה הביאם מנהיג בהמות שלי פיתני, אמר לה ואין הביאם אסור ואסרה. הכא את אמר ואסרה הכא את אמר והתירה? תמן חיישינן דעיניה נתנה באחר באת לאסור עצמה על בעלה והתירה, ברם הכא באת להתיר עצמה שהייתה רווקה וחשבה שהיא מותרת וכשחקר והוברר שלגוי נבעלה אסרה בתרומה. תנן שמים ביני לבינך, כמא דשמיא רחיקין מן ארעא כן תהא האי איתתא רחיקא מן ההוא גברא כמו שהשמים רחוקים מהארץ כך אשה זו רחוקה מאיש זה שאינו ראוי לאישות. יעשו דרך בקשה אמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: יעשו סעודה והן מתרגלין לבוא דרך סעודה. תני כלוי אני ממך, פרוש אני ממך הרי אלו כינוי נדרים ואסור. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי ולמה לא תנינן נטול? אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: תניתה בסופא ונטולה אני מן היהודים אמרה נטולה אני מן היהודים ונתגרשה תלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם. תני האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא היפר לה °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ו°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומרים

📖 באר משה — דף לט עמוד ב

פרק כ"א הלכה י"א. אומרת המשנה קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך. כלומר, אם היא עושה לפיך אז אני לא אהנה מאבא או מאביך, או שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך, הרי זה יפר.

מדוע למד המשנה? אם אומרת שאני נהנית לך, אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך, הרי זה יפר. ועתה רבי נתן אומר לא יפר, כי הוא סבר שזה נדר שתלוי בדבר, שאין בו עינוי נפש. המקסימום הוא לא יכול - לא תעשה את אבא או את אבא שלה או את אבא שלו, אבל היא לא תיאסר עליו. וחכמים אומרים יפר.

עכשיו מפני מה הוא מיפר? אז חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו, כלומר שנוגע לו שאין אביו נהנה ממעשי ידי אשתו. ורבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה, שגם לה יש צער בזה שהיא לא יכולה לתת מעשה ידיה לאבא שלה או לאבא שלו.

פרק כ"א הלכה י"ב. אומרת המשנה בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך, או שמים ביני לבינך או נטולה אני מן היהודים. כלומר אסורה על יהודים.

חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, ואומרת - אם היא אומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה. כלומר, היא אומרת שהיא זינתה, אז בעצם היא אסורה על בעלה, תביא ראיה, תוכיח. אם היא אומרת שמים ביני לבינך, כלומר הכוונה שבא תסביר שהכוונה שהוא אין לו כוח גברא, יעשו דרך בקשה. עכשיו, אם היא אומרת נטולה אני מן היהודים, כלומר אני אסורה על היהודים, יפר חלקו ומשמשתו - ואז היא משמשת אותו רק, ותהא נטולה מן היהודים, ליהודי אחר אסורה. כלומר אם הוא גירש אותה היא אסורה על כולם.

עכשיו, האומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה. משמע מכאן שאם לא הביאה ראייה לדבריה, אז פשיטא שהיא מותרת לביתה. אפילו אם בעלה כהן היא מותרת. אמר רבי הילא לא מסתברא - שאם הוא היה חבר או תלמיד חכם שהוא צריך לחוש, ואם היה כהן אז שהיא אסורה בתרומה. אם בכל זאת היא אומרת את זה, אז זה כמו שאיסרה עצמה חתיכה.

אתא עובדא קומי רבי חנניה חברין דרבנין והתירה בתרומה. אמר רבי חגיי ידע רישא וסיפא - אני בקיא בסיפור מההתחלה לסוף, ידע בדיוק מה קרה שם. איסטרטיות נכנסו לעיר, כלומר חיילות נכנסו לעיר, ובאה אשה ואמרה איסטרטיות חבקני והטיל שכבת זרע בין ברכיי. כלומר אחד החיילים בא עליה. והתירה בתרומה.

אתא עובדא קומי רבי יצחק בר טבליי באשה אחת שאמרה הביאם שלי פיתני. כלומר מנהיג הבהמות שלי פיתה אותי. אמר לה אין הביאם אסור ואסרה.

הרי היה כאן שני מקרים - באחד מהם הוא אמר לה אסור, ובאחד מהם הוא אמר לה שהיא מותרת. בשני המקרים היא אומרת שנבעלה לגוי. אז מה ההבדל ביניהם? הכא את אמר ואסרה, הכא את אמר והתירה? תמן באת עצמה והתירה - כלומר שהיא אומרת שאחד מהחיילים בא עליה, אז חושדים שבעצם היא נתנה עיניה באחר, היא באה לאסור את עצמה על בעלה, אז לכן הוא התיר אותה כי היא לא יכולה לאסור - חושדים שאולי כל המטרה שלה היתה כדי לאסור את עצמה על בעלה, בעלה יגרש אותה והיא תלך עם מי שהיא רוצה.

ברם הכא באת להתיר עצמה - כי היא היתה בעצם רווקה, היא לא היתה נשואה והיא חשבה שהיא מותרת, וכי בא לה גוי, אז היא חשבה שמותר. וכשחקרו וברור שנבעלה לגוי, אסרו אותה בתרומה.

ואומרת המשנה שאם היא אומרת שמים ביני לבינך, מה הכוונה? אז אומרת הגמרא זה ביטוי כזה, כמא דשמיא רחיקין מן ארעא כן תהא האי איתתא רחיקא מן ההוא גברא. הכוונה שהיא אומרת שהוא לא ראוי לישות.

יעשו דרך בקשה, אמר רב הונא: יעשו סעודה והן מתרגלין לבוא דרך סעודה. אולי זה יגרום לכך שהוא יוכל לפייס אותה.

ותני כלוי אני ממך, פרוש אני ממך - הרי אלו כינויי נדרים והוא אסור. רבי ירמיה בעי ולמה לא תנינן נטול? גם נטול זה כינויי נדרים. אמר רבי יוסה תניתה בסופא - הרי כתוב בהמשך כמו שאמרנו, ונטולה אני מן היהודים - שאם היא אומרת נטולה אני מן היהודים והתגרשה, תלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם.

ירושלמי מאיר נדרים מ



^[דף מ עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א78

הוא נותן אצבעו בין שיניה שגרם לה שתהיה נזירה שכן אם רצה להפר מיפר לכן אם אמר אי איפשי שתהא נזירה יוציא ויתן כתובה. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא ו°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומרין היא נתנה אצבעה בין שיניה שהרי יודעת שאם הוא ירצה להקם מוקם ואף על פי כן נדרה לכן אם אמרה אי איפשי שתהא נזירה תצא שלא בכתובתה. הגמרא מבינה שבראשונה אם נדרה ואמרה נטולה אני מן היהודים הייתה יוצאת ונוטלת כתובה וכמשנה אחרונה יוצאת בלא כתובה. אם כך האם °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ו°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי שאומרים הוא נותן אצבעו בין שיניה ויוציא ויתן כתובה זה כמשנה ראשונה דאי כמשנה אחרונה תצא בלא כתובה ואפילו כמשנה האחרונה שהרי יכול להפר לה מפני מה אינו מיפר לה וכיוון שהוא שגרם לה להיות נזירה לפיכך יתן כתובה? האם °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא ו°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי שאמרו שאם נדרה בנזיר יוצאת בלא כתובה כמשנה האחרונה ואפילו תימא כמשנה ראשונה התם נדרה מאונס שקשה לה תשמיש אבל כאן שנדרה בנזיר מפני מה נדרה?

📖 באר משה — דף מ עמוד א

תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף מ. נתחיל מהדף הקודם שורה אחרונה. אומרת הגמרא: תני, האישה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה, אז רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הוא נותן אצבעו בין שיניה. כלומר הוא גרם לה להיות נזירה, שכן הרי אם הוא רצה להפר היה יכול להפר. אז לכן אם הוא אומר אי איפשי שתהא נזירה, יוציא ויתן כתובה. ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים היא נתנה אצבעה בין שיניה, כי הרי היא יודעת שאם הוא רצה לקיים אז זה מקיים, אבל בכלל אי נדרה. לכן אם הוא אמר אי אפשי שתהיה נזירה, תצא שלא בכתובתה.

הגמרא מבינה שמה שאמר במשנה בראשונה, אם היא נדרה ואמרה אני נטולת מן היהודים, היא הייתה יוצאת ונותנת כתובה. והמשנה האחרונה אמרה שיוצאת בלי כתובה. זה בעצם ההבדל בין הראשונה לבין הסוף.

אז אם כך, האם רבי מאיר ורבי יהודה שאומרים שהוא נתן אצבע בין שיניה ויוצאים ידי כתובה, האם זה כמשנה ראשונה? הרי גם שמה היא נדרה ואמרה נטולת מן היהודים, ואמרו שמה שהיא תוציא יוצאים ידי כתובה, כי אם זה היה כמו משנה אחרונה, היא צריכה לצאת בלי כתובה. מתרגמה: לא, אפילו כמשנה האחרונה זה יסתדר. למה? כי הרי פה הוא היה יכול להפר לה. מפני מה אינו מיפר לה? וכיוון שהוא גרם לה להיות נזירה, לכן ייתן כתובה.

שואלת הגמרא האם רבי יוסי ורבי שמעון, שהם אמרו שאם היא נדרה בנזיר היא יוצאת בלי כתובה, האם הם סוברים כמשנה האחרונה? שהרי משנה אחרונה אמרה, כמו שאמרנו, שאם היא אמרה נטולת מן היהודים והוא רוצה להוציא אותה, מוציא אותה בלי כתובה. ענתה: לא, ואפילו תימא כמשנה ראשונה. הטעם משנה ראשונה גם הוא שייתן כתובה, דיש הבדל. הטעם הרי היא נדרה מתשמיש. למה? כנראה מאוד זה היה קשה לה תשמיש, לכן היא נדרה. אבל פה היא נדרה בנזיר. מפני מה נדרה? נדרה סתם. אז לכן בעצם תצא בלי כתובה.

סליק פירקא וכולא מסכת דנדרים בס"ד בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

[ע"ב]

סליק פירקא וכולא מסכת דנדרים בס"ד בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נדרים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נדרים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת נדרים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת נדרים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)