ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק אחד עשר
פרק אחד עשר – כאילו נדרים
[עריכה]מתני’: אילו נדרים שהוא מיפר. יא_אנדרים שיש בהן עינוי נפש, יא_באם ארחץ ואם לא ארחץ. אם אתקשט ואם לא אתקשט. אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אין אילו נדרי עינוי נפש:
גמ’: כתיב (במדבר מטות ל יד) כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש אישה יפרנו. אין לי אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש. נדרים שבינו לבינה מניין? דכתיב בין איש לאשתו. עד כדון בבעל. באב מניין?
[ע"א]
[ע"ב]
1 יא_א מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ה, סמ"ג לאוין רמב:
2 יא_ב מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ט:
-----------------------------------דף לו
[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לו עמוד א]
דכתיב בין אב לבתו. מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. אף האב אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר, איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, בין לנדרים בין לשבועות הבעל מיפר. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לנדרים מיפר ולא לשבועות חכמים החמירו שהבעל אינו מפר אם נשבעה בשם. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אף בנדרי הזקן פליגי רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, בין לנדרים בין לשבועות הזקן מתיר. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לנדרים הזקן מתיר ולשבועות אין הזקן מתיר. ואתייא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כהדא דאיסי איסי°. דחד בר נש אתא מישרי נדרא קומי בא להתיר נדר לפני רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כד מתעטף ויתיב אמר לו, מה אשתבעת? אמר ליה, איפופי ישראל לא עללה בשם אלוקי ישראל לא תיכנס אשתי לביתי. אמר ליה, אם נשבעתה באיפופי ישראל, לא עללה לבייתך בשם אלוקי ישראל לא תיכנס לביתך, שאין נזקקים לשבועה באלוקי ישראל. רבי זעירא רבי זעירא° פתר מתניתין אילו נדרים שמיפר, נדרים שיש בהן עינוי נפש, כגון אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט. תנן, אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אין אילו נדרי עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה. ומה הן נדרי עינוי נפש ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? כשאמרה קונם פירות העולם עלי, הרי זה יפר. ותני כן נדרי עינוי נפש, אם ארחץ ואם לא ארחץ. אם אתקשט ואם לא אתקשט. רבנין אמרין, נדרי עינוי נפש אם היפר לה, מופר לעולם. נדרים שבינו לבינה, אינו מופר אלא כל זמן שהיא עמו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, בין נדרי ענוי נפש, בין נדרים שבינו לבינה, הפר לה מופר לעולם. הרי אם ארחץ אם אתקשט לחכמים נקרא נדרי עינוי נפש והבעל מפר, ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא הם נדרים שבינו לבינה. והא רבנין אמרין, נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם. אם כך מה ביניהון? בשאמרה אם ארחץ קונם הנייתי עליך מעכשיו אם אצא מרשותך.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לו עמוד ב]
ויפר לה שהרי זה דברים שבינו לבינה. שהרי אם יגרשנה התברר שעבר איסור ? בשלא אמרה אלא אם ארחץ היום קונם הניית גופי תשמיש עליך לכשאצא מרשותך. רבנין אמרין, נדרי עינוי נפש הן ומפר. ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אין זה עינוי נפש ולא מפר . רבי זעירא רבי זעירא° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. תריהון אמרין, כך אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לחכמים. אין אלו נדרים של עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה הן. על דעתיה דרבי זעורה רבי זעורה°, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד, שנדרים שבינו לבינה הבעל מפר ומופרים לעולם אף לאחר גרושין. דתנינן תמן. האישה שנדרה ואמרה, קונם שאני עושה לפיך, אינו צריך להפר שהרי היא משועבדת לו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, יפר, שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° פתר מתניתא כך. אילו נדרים שהוא מיפר לה, נדרים שיש בהן עינוי נפש. אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט מהו? אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, אין אילין נדרי עינוי נפש. אלא נדרים שבינו לבינה. והמשנה הבאה אילו הן נדרי עינוי נפש, לדברי הכל, בין על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא° בין על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא האם רבי יוסי חזר בו? דתני מעיין של בני העיר. הן ואחרים, הן קודמין לאחרים. אחרים ובהמתן, אחרים קודמין לבהמתן. כביסתן וחיי אחרים. כביסתן קודמת לחיי אחרים. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מאן תנא כביסה חיי נפש? °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. דתני, אין נותנין מהן מפירות שביעית לא למשרה ולא לכביסה. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא מתיר בכביסה. מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? תמן הוא אמר, אין רחיצה חיי נפש. והכא הוא אמר כביסה חיי נפש ומסתמא רחיצה ככביסה? אמר רבי מנא רבי מנא°, אדם מגלגל מזלזל ויכול לחיות בלי ברחיצה. אין אדם מגלגל בכביסה. יהודה איש הוצא יהודה איש הוצא°, עביד טמיר הסתתר במערתא תלתא יומין מיקום על הדין טעמא, מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? אתא לגבי °רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא אמר ליה, אית לי טמיר במערתא תלתא יומין מיקום על הדין טעמא הסתתרתי במערה שלושה ימים כדי להבין, מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. קרא לרבי אבא רבי אבא° בריה אמר ליה, אמור לי הדין טעמא, מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? אמר לו דכתיב (יהושע כ"א, מ') תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשותיה סביב. תהיינה תחיינה עיר ואחר כך מגרשיה סביבותיה. אמר ליה מי גרם לך שלא ידעתה לענות? דלא ילפתה למדתה עם חבירך שהלכתה להתבודד. ניחא אם ארחץ, שזה עינוי נפש. אבל אם לא ארחץ מה הבעיה שתרחץ? אמר רבי מנא רבי מנא° בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ
[ע"א]
[ע"ב]
-----------------------------------דף לז
[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לז עמוד א]
ויפר לה ולמה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא חולק? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי תשמיש עליך לכשארחץ ול°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא יכולה שלא לרחוץ ולא להאסר. שתתרחץ ותאסר ויכוף אותה לשמשו? ולמה צריך להפר . לא כן אמר רב הונא רב הונא°, הנייתי עליך, כופה ומשמשתו שהיא משועבדת לו לתשמיש. אם אמרה הנייתך עלי, הרי זה יפר, שאין מאכילין לאדם איסור. שנייא היא תשמיש, שהיא הנייתו והנייתה. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי° מדובר שאמרה אם ארחץ היום לא ארחץ לעולם. או אם לא ארחץ היום לא ארחץ לעולם. אם אתקשט היום לא אתקשט לעולם. או אם לא אתקשט היום לא אתקשט לעולם. רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי נסא רבי נסא°, אם ארחץ היום לא אתקשט לעולם. או אם אתקשט היום לא ארחץ לעולם
מתני’: אילו הן נדרי עינוי נפש. יא_גאמרה קונם פירות העולם עלי, הרי זה יפר. פירות המדינה זו עלי, יביא לה ממדינה אחרת. פירות החנווני זה עלי, אינו יכול להפר. אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו, הרי זה יפר דברי °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא:
גמ’: שמואל שמואל (אמורא)° אמר. אמרה, קונם פירות העולם עלי והיו שם ציבורים בסידקי בשוק, יקח לה מהן שלא אסרה באלה שכבר כאן. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אמרה קונם פירות בני זו המדינה עלי והיו שם אכסנאין מוכרין, יקח מהן. כתיב (במדבר מטות ל יד) וכל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש. כגון פילפל שאני טועמת. קלוסקין ממשפחת הלוף וכך שמו גם היום שאני טועמת. לא סוף דבר שיש מאותו המין באותו מקום, אלא אפילו אין בו מאותו המין. שמא יביא לה אחר מאותו המין ותהיה בעינוי נפש לכן מפר. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. היו לפניו שתי חתיכות, אחת יפה ואחת רעה. נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה, הרי זה יפר. מפני מה הוא מיפר? חברייא אמרי, מפני נדרי עינוי נפש שלה. שאם לא יספיק תרצה גם את שאינו יפה. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° תריהון אמרין, מפני נדרי עינוי נפש שלו, שצריך להשאיר את היפה לה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, כל הנדרים אדם מיפר, חוץ מהאומרת הנייתי על פלוני. הא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לז עמוד ב]
הניית פלוני עלי יפר. והתנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר? פתר לה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שלא חש לעינוי מועט כמו שאמר שאם נדרה שלא תרחץ אין זה עינוי נפש, וחלוקים עליו והלכה כמותם. דתנינן תמן, אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו, הרי זה יפר דברי °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. מאי טעמא? שאם אין פרנסתו אלא ממנו, הרי זה יפר אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דהו מקיף ליה מה דהו יהב ליה שמוכר לו בהקפה. אמר רבי מנא רבי מנא° דהו יהב ליה מקמה טבא סחורה טובה
מתני’: יא_דקונם שאיני נהנית לבריות, אינו יכול להפר. יא_הויכולה היא ליהנות בלקט ובשכחה ובפיאה. יא_וקונם כהנים ולוים נהנין לי, יטלו על כורחו. כהנים אילו, ולוים אילו נהנין לי, יטלו אחרים:
גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כיני מתניתא כך כוונת המשנה. ויכולה בגרסא שלהם היה כתוב שיכולה היא ליהנות בלקט בשכחה ובפיאה. ולתני ובמעשר עני? לית כאן מעשר עני. מעשר עני ניתן בזכייה וטובת הנאה של בעל הבית. ואם יתנו לה הרי הם מהנים אותה, ולקט שיכחה ופאה בעזיבה, ואין ההנאה משוייכת להם. רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° אמר. אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° סבר אסור להתנות שיהא המעשר לפלוני, דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו, ליתן לו המעשר. ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדרבי יוחנן רבי יוחנן°. והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין. ורבי אחא רב אחא° דלא קפיד אהא, משום דסבירא ליה כרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה: מאי טעם דרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°? דכתיב (במדבר נשא ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°? שלו הם ליתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי ברבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° דתנן, קונם כהנים ולויים נהנים לי. יטלו על כרחו. פתר לה, באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר. שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים כאילו ויתר על טובת ההנאה שהיתה לו. תדע לך שהוא כן, דתנינן. ואם אמר כהנים אילו לויים אילו נהנים לי, יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°. דתני, אומר הוא ישראל לישראל הא לך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה, ברוצה ממילא ליתנו לשנים כהנים, ובן בתו אחד מהן. והוא אמר לו הא לך סלע זו, ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעורא רבי זעורא° כהן שאומר לישראל הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני. מה רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° שסובר שטובת הנאה ממון יאמר? האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור ? לא אגיבון. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אחא רב אחא°
[ע"א]
3 יא_ג מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס', סמ"ג לאוין רמב:
[ע"ב]
4 יא_ד מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה י', מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה ח', |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ה, סמ"ג לאוין רמב:
5 יא_ה מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה י', מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה ח', |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ה, סמ"ג לאוין רמב:
6 יא_ו מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ז סעיף ג', סמ"ג לאוין רמב:
-----------------------------------דף לח
[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לח עמוד א]
הכין אמר להון. על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע כהן לישראל אסור. ולמה הוא אסור? לא מפני מראית העין שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות? אוף רבי יוחנן רבי יוחנן° אית ליה, ישראל לישראל, אסור מפני מראית העין. שנראה כמוכר את המעשרות אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. חילול קדשים יש כאן, ואת אמר מפני מראית העין? ועוד מן הדא דתני, הכהנים והלוים המסייעין בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן חילל. שנאמר (ויקרא אמור כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל, והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומתן אינן תרומה. ומעשרותן אינן מעשר. והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר, ראשיה בשוחד ישפוטו. וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורעניות. הדא הוא דכתיב (מיכה ג', י"ב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת, הרי זו מקודשת. אף על פי שהוא ישראל. פתר לה, בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן
מתני’: יא_זקונם שאיני עושה על פי אבא, ועל פי אביך, ועל פי אחי, ועל פי אחיך. אינו יכול להפר. שאיני עושה על פיך, אינו צריך להפר. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר יא_חיפר, שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו:
גמ’: תמן תנינן, המקדיש מעשה ידי אשתו, הרי זו עושה ואוכלת. המותר °רבי מאיר רבי מאיר אומר הקדש. °רבי יוחנן הסנדלר רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. °רבי מאיר רבי מאיר אומר הקדש, שמותר מעשה ידיה שלו. ו°רבי יוחנן הסנדלר רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין, שמותר מעשה ידיה שלה ואינו יכול להקדישן. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר, במותר ממשקל ה' סלעים בצמר שהיא מחוייבת לעשות לו פליגין. ול°רבי מאיר רבי מאיר עוד בחיה קדשו. ופתר לה במעלה לה מזונות, ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן, אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה, מעשה ידיה שלה. שלדעת °רבי מאיר רבי מאיר מעשה ידיה תחת מעה כסף ומותר מעשה ידיה תחת מזונותיה. וכיוון שלא נתן לה מעה כסף, אין ייכול להקדיש את מעשה ידיה שאינם שלו. אבל יכול להקדיש את המותר, שהם תחת מזונות והרי נותן לה מזונות. ול°רבי יוחנן הסנדלר רבי יוחנן הסנדלר מעשה ידיה תחת מזונותיה ומעה תחת מותר. וכיון שלא נתן מעה, אין מותר מעשיה שלו ואינו יכול להקדישן. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר במקדיש את המותר שישאר ממעשה ידיה לאחר מותה פליגין. והמחלוקת היא האם אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם. דו פתר ליה בשאינו מעלה לה מזונות ולא נותן לה מעה כסף ואין לו במעשה ידיה מחיים כלום, אבל אחר מותה הוא יורשה. אבל אם מעלה לה מזונות דברי הכל קדשו מיד, שהוא זוכה במעשה ידיה. תני אם אמרה איני עושה על פיך °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אינו צריך להפר שמעשי ידיה שלו °רבי יוחנן הסנדלר רבי יוחנן הסנדלר אומר, המותר שלה וצריך להפר שמא תעדיף. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, המותר שלה וצריך להפר שמא תעדיף. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר, המותר שלו אבל צריך להפר שמא יגרשנה ותאסר עליו.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לח עמוד ב]
תנן, °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. מאי טעמא הרי אם מעשה ידיה שלו אינו צריך להפר. ואם זה שייך לה הרי אין זה עינוי נפש ואיך הבעל מפר? אמר רבי אבא רבי אבא°. בשאסרה מעשה ידיה מלעשות. עד ה' סלעים הוא, כופה שהם כנגד מזונותיה. מיכן ואילך אינו יכול לכופה. אבל בגלל שמתיירא שמא תעשה יתר על חמש סלעים ונמצא נהנה מן האסור. לפום כן °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר יפר שאף זה נדר שבינו לבינה. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, אי אפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות. עד ה' סלעים כופה.מיכן ואילך אינו כופה. אבל חושש שמא תעדיף כל שהוא מעצמה ונמצא נהנה מן האסור. לפום כן °רבי עקיבא רבי עקיבא אמר יפר. מאי טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי? הרי הכל שלו ויכול לכופה לעשות ואין זה נדר שבינו לבינה ולמה יפר ? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. שמתוך שיודעת שאם מגרשה חל הנדר והיא אסורה לחזור לו. אף היא מקניטתו והוא מגרשה ולכן זה כנדר שבינו לבינה
מתני’: נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו. נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו. נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן. בקרבן וסבור שנדרה בנזיר. נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים. מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים. הרי זה יחזור ויפר:
גמ’: אפילו שמע ושתק אפילו שמע וקיים
מתני’: אמרה קונם תאנים וענבים אילו שאיני טועמת. קיים על התאינים, כולו קיים. היפר על התאינים, אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אמרה קונם תאינים שאיני טועמת, וענבים שאיני טועמת. הרי אילו שני נדרים:
גמ’: תנן, קיים על התאינים, כולו קיים. היפר על התאינים, אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אית תניי תני, יקימנו, יקים ממנו אפילו חלק. ויפירנו יפר ממנו אפילו חלק. אית תניי תני, יקימנו כולו. יפירנו כולו. אית תניי תני, יקימנו ממנו. ויפירנו כולו. ואית תניי תני, יקימנו כולו. ויפירנו ממנו. מתני' כמאן דאמר יקימנו ממנו ויפירנו כולו. דתני, קיים לתאינים, קיים לכולו. הפר לתאינים, אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אמרה, קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב שאם אוכל תאנים אאסר גם בענבים. תפלוגתא ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ו°רבי עקיבה רבי עקיבא. שאף שנדרה באותו זמן גם מתאנים וגם מענבים, אבל חלות הנדר של תאנים חל מיד ושל ענבים רק אם תאכל תאנים ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, אחר הנדר, וכיוון שנדרה שניהם בקונם אחד הרי הם איסור אחד וצריך להקים או להפר את שניהם. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר אחר האיסר שחלוט הנדר של תאנים חל מיד ושל ענבים רק אם תאכל תאנים והוה כשני נדרים ויכול להקים אחד
מתני’: יא_טיודע אני שיש נדרים, אבל איני יודע שיש מפירים, יפר. יודע אני שיש מפירין, אבל איני יודע שזה נדר.
[ע"א]
7 יא_ז מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ע', סמ"ג לאוין רמב:
8 יא_ח מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ע"א, |טור ושו"ע אה"ע סי' פ"א סעיף ב', סמ"ג לאוין רמב:
[ע"ב]
9 יא_ט מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה כ', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף כ"א, סמ"ג לאוין רמב:
-----------------------------------דף לט
[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לט עמוד א]
°רבי מאיר רבי מאיר אומר, לא יפר. וחכמים אומרים, יא_ייפר:
גמ’: אמר רבי זעירא רבי זעירא°, טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר. עילה היא, שמתחילה רוצה שתדור ויגרשנה, דאם לא רצה לגרשה היה לו להפר משעה ראשונה, ומה בכך אם אין זה נדר
מתני’: יא_יאהמודר הנאה מחתנו, והוא רוצה ליתן לבתו מעות. אומר לה, הרי המעות האילו נתונין לך מתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן, אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך:
גמ’: תנן ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן. תני, ולא לך אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא, מאן תנא ולא ליך? °רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו. הכא נמי יד אשה כיד בעלה. מפני שאמר ולא ליך. הא אם לא אמר ולא ליך, זכת האשה זכה בעלה
מתני’: (במדבר מטות ל י) ונדר אלמנה וגרושה, כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. כיצד? יא_יבאמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום. ואף על פי שנישאת בתוך שלשים יום, אינו יכול להפר. נדרה והיא ברשות הבעל, יא_יגואמרה, הרי אני נזירה לאחר שלשים יום והיפר לה בעלה, אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום, הרי זה מופר. יא_ידנדרה בו ביום נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום, אינו יכול להפר. זה הכלל, כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת, אינו יכול להפר:
גמ’: הדא מתניתין °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר אחרי הנדר האם הייתה ברשות בעלה כשנדרה או לא. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר אחר האיסר האם בזמן חלות הנדר הייתה ברשות בעלה או לא. היה נדר ואסר כאחת מהו? היך עבידא? אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום. ושמע בעלה ולא היפר לה, וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום. היינו נדר ואיסר כאחת שהנדר היה תחת בעלה וזמן חלות הנדר גם תחת בעלה ובאמצע היו גרושין. נשאר בשאלה
מתני’: תשע נערות נדריהן קיימין. שלוש מקרים של יתומה בחיי האב בוגרת והיא יתומה בחיי האב. נערה בוגרת ויתומה בחיי האב. נערה שלא בגרה ויתומה בחיי האב. שלוש מקרים שמת האב בוגרת ומת אביה. נערה שלא בגרה ומת אביה. נערה בוגרת ומת אביה. שלוש מקרים של בוגרת נערה שמת אביה משמת אביה בגרה. בוגרת ואביה קיים. נערה בוגרת ואביה קיים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף המשיא את בתו קטנה, ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה:
גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שתים הן. יתומה ובוגרת. ולמה תנינן תשע? בשביל לחדד את התלמידים. וכ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שלש שנוספה יתומה בחיי האב
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לט עמוד ב]
מתני’: יא_טוקונם שאיני נהנית לאבא ולאביך, אם עושה אני על פיך. שאיני נהנית לך, אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך. הרי זה יפר:
גמ’: תנן, שאיני נהנית לך, אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך. הרי זה יפר : תני, °רבי נתן רבי נתן אומר לא יפר שהנדר תלוי בדבר שאין בו עינוי נפש. שלא תקיים התנאי ולא תאסר. וחכמים אומרים יפר. מפני מה הוא מיפר? חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו. שגנאי לו שאין אביו נהנה ממעשה ידי אשתו. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° תריהון אמרין, מפני נדרי עינוי נפש שלה, שגם לה צער בזה
מתני’: בראשונה היו אומרים, שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה. האומרת טמאה אני לך. שמים ביני לבינך. ונטולה אסורה אני מן היהודים. חזרו לומר, שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, יא_טזהאומרת טמאה אני לך, תביא ראייה לדבריה. יא_יזשמים ביני לבינך, יעשו דרך בקשה. יא_יחונטולה אסורה אני מן היהודים, יפר חלקו ומשמשתו, ותהא נטולה מן היהודים:
גמ’: תנן, האומרת טמאה אני לך, תביא ראייה לדבריה. הא לא הביאה ראייה לדבריה, פשיטא שהיא מותרת לביתה אפילו אם בעלה כהן. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, לא מסתברא אם היה חבר או תלמיד חכם, יחוש. ואם היה כהן, שהיא אסורה לאכל בתרומה? אתא עובדא קומי רבי חנניה חברין דרבנין רבי חנניה חברין דרבנין°, והתירה לאכל בתרומה. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, אנא ידע רישא וסיפא. איסטרטיות חיילות נכנסו לעיר. ובאה אשה ואמרה, איסטרטיות חבקני והטיל שכבת זרע בין ברכיי שבעל אותה והתירה לאכל בתרומה. אתא עובדא קומי רבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי°. באשה אחת שאמרה, הביאם מנהיג בהמות שלי פיתני. אמר לה ואין הביאם אסור? ואסרה. הכא את אמר ואסרה. הכא את אמר והתירה? תמן חיישינן דעיניה נתנה באחר באת לאסור עצמה על בעלה, והתירה. ברם הכא באת להתיר עצמה שהייתה רווקה וחשבה שהיא מותרת, וכשחקר והוברר שלגוי נבעלה, אסרה בתרומה. תנן שמים ביני לבינך. כמא דשמיא רחיקין מן ארעא, כן תהא האי איתתא רחיקא מן ההוא גברא כמו שהשמים רחוקים מהארץ כך אשה זו רחוקה מאיש זהשאינו ראוי לאישות. יעשו דרך בקשה. אמר רב הונא רב הונא°, יעשו סעודה והן מתרגלין לבוא דרך סעודה. תני, כלוי אני ממך. פרוש אני ממך. הרי אלו כינוי נדרים ואסור . רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, ולמה לא תנינן נטול. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, תניתה בסופא ונטולה אני מן היהודים. אמרה נטולה אני מן היהודים ונתגרשה, תלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם. תני האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא היפר לה. °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומרים
[ע"א]
10 יא_י מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ב:
11 יא_יא מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ב:
12 יא_יב מיי' פ י"ג מהל' נדרים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ל"ה, סמ"ג לאוין רמב:
13 יא_יג מיי' פ י"ג מהל' נדרים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ל"ד, סמ"ג לאוין רמב:
14 יא_יד מיי' פ י"א מהל' נדרים הלכה י"ב, |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף י"ד, סמ"ג לאוין רמב:
[ע"ב]
15 יא_טו מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה י"ב, |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ט, סמ"ג לאוין רמב:
16 יא_טז מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה כ"ג, |טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף י"ב, |טור ושו"ע אה"ע סי' קט"ו סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף ט', סמ"ג עשין מח:
17 יא_יז מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ז סעיף ד', סמ"ג עשין מח:
18 יא_יח מיי' פ י"ב מהל' נדרים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ח, סמ"ג לאוין רמב:
-----------------------------------דף מ
[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף מ עמוד א]
הוא נותן אצבעו בין שיניה שגרם לה שתהיה נזירה. שכן אם רצה להפר מיפר. לכן אם אמר, אי איפשי שתהא נזירה. יוציא ויתן כתובה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרין, היא נתנה אצבעה בין שיניה, שהרי יודעת שאם הוא ירצה להקם מוקם ואף על פי כן נדרה. לכן אם אמר, אי איפשי שתהא נזירה, תצא שלא בכתובתה. הגמרא מבינה שבראשונה אם נדרה ואמרה נטולה אני מין היהודים הייתה יוצאת ונוטלת כתובה וכמשנה אחרונה יוצאת בלא כתובה. אם כך האם °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאומרים הוא נותן אצבעו בין שיניה ויוציא ויתן כתובה, זה כמשנה ראשונה. דאי כמשנה אחרונה תצא בלא כתובה. ואפילו כמשנה האחרונה, שהרי יכול להפר לה. מפני מה אינו מיפר לה? וכיוון שהוא שגרם לה להיות נזירה לפיכך יתן כתובה. האם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמרו שאם נדרה בנזיר יוצאת בלא כתובה כמשנה האחרונה? ואפילו תימא כמשנה ראשונה, התם נדרה מאונס שקשה לה תשמיש, אבל כאן שנדרה בנזיר מפני מה נדרה?
[ע"א]
[ע"ב]
סליק פירקא וכולא מסכת דנדרים בס”ד בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נדרים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נדרים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת נדרים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת נדרים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד
[עריכה]יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח
[עריכה]יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
- רבי יוסי בן חלפתא
- רבי יעקב בר אחא
- רבי יוחנן
- ריש לקיש
- רבי יוסי ברבי בון
- איסי
- רבי יוסי בר זבידא
- רבי זעירא
- רבי אלעאי (אמורא)
- רבי זעורה
- רבי יוחנן בן נורי
- רבי מנא
- יהודה איש הוצא
- רבי אבא
- יהושע כא מ
- רב הונא
- רבי אבא מרי
- רבי נסא
- שמואל (אמורא)
- רבי ינאי
- רבי יוסי בר חנינא
- רב אחא
- רבי זעורא
- חזקיה בן רבי חייא
- מיכה ג יב
- רבי עקיבא
- רבי מאיר
- רבי יוחנן הסנדלר
- רבי ישמעאל
- רבי יהודה הנשיא
- רבי יהודה בר אלעאי
- רבי נתן
- רבי חנניה חברין דרבנין
- רבי חגי (אמורא)
- רבי יצחק בר טבליי
- רבי ירמיה
- רבי שמעון בר יוחאי
- ירושלמי מאיר