ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/פרק שלישי

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אמאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא דמאי. °רבן גמליאל רבן גמליאל היה מאכיל את הפועלים דמאי. גבאי צדקה. °בית שמאי בית שמאי אומרים. נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר. נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן. וחכמים אומרים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יא עמוד ב] ^ג_בגובין סתם. ומחלקין סתם. והרוצה לתקן, יתקן:

גמ’: תנן, מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי . אמר רבי יונה רבי יונה°. מתניתין בעניי חברים, שברור לנו שהם יעשרו . ובאכסניא כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{שהיה תלמיד חכם וידע מתי חייב לעשר ויתקן לעצמו} , דתני. מעשה ב°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שהלך אחר °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל. והיו אותן בני עיירות מביאין להן פירות _{ישר מהשדה שלא התכוונו למכרם ולא ראו פני הבית כך שעדין לא חל עליהם חובת מעשרות}. אמר להן °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . אם נלון כאן _{נחשב כאילו ראו פני הבית שעכשיו אנו הבעלים של הפירות ומקום הלינה הוא ביתינו}, חייבים אנו לעשר. ואם לאו, אין אנו חייבין לעשר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. אפילו בעניי עם הארץ היא מתניתא. דאם אמר את בעניי חברים, נמצאת נועל דלת בפני עם הארץ, שכולם יעדיפו לתת לעני חבר שמקבל לא מעושר ומה שהם נתנו נראת מתנה יפה . מה מקיים רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לאכסניא? _{הרי לא שייך הטעם שלא תנעל דלת בפני עמי הארצות.} רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° יעמיד את המשנה באכסניא גוי כהדא דתני, כתיב (ויקרא בהר כה ו) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עימך. ותני . הגרים עמכם. לרבות את האכסניא שמותר להאכילם מפירות שביעית . רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, זו אכסניא של עובדי כוכבים ומזלות. אף מה שנאמר במשנה מאכילין את האכסניה דמאי, מדובר באכסניה של גויים כגון חיילי המלך, וקא משמע לן שמותר להאכיל אותם דמאי ואינו כפורע חובו בדמאי. תני , ^ג_גצריך להודיע. על דעתיה דרבי יונה רבי יונה°, דהוא אמר בעניי חברים היא מתניתא, ניחא שצריך להודיע כדי שיעשרו . על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דהוא אמר, בעניי עם הארץ היא מתניתא. אפילו מודיעו, מהו מועיל הרי עם הארץ לא יעשר? מפני אחד שמתקן. אמר רבי מנא רבי מנא°. לרבי יונה רבי יונה° שסובר שהמשנה מדברת בעניי חברים, ואף על פי כן לא התירו להאכיל אותם אלא דמאי, אבל טבל אסור לפי שאסור לפרוע חובו בטבל. משמע שצדקה נקראת חובה . הדא אמרה אילין דיהיבון צדקה בביתין  אלו שנותנים צדקה בביתם, אסור ליתן להם מדמי שביעית. שהוא כפורע חובו מדמי שביעית. כהדא דתני, ^ג_דאחד שביעית ואחד מעשר שני, אין נפרעין מהן מלוה וחוב. ואין עושין מהן שושבינות. ואין משלמין מהן תשלומים, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת שזה כחוב . אבל משלמין מהם דבר של גמילות חסד. וצריך להודיע כדי שינהג בהם קדושת שביעית, וכדי שלא יגנוב את דעתו שלא יחשוב שנותן לו חולין משלו .

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ג_א מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה י"א:
[ע"ב]
2 ג_ב מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה י"ב:

3 ג_ג מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה י"א:

4 ג_ד מיי' פ"ו מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ד , מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה כ"א:

-----------------------------------דף יב

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף יב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יב עמוד א] תנן, °רבן גמליאל רבן גמליאל היה מאכיל את הפועלים דמאי . _{משמע שהפועל חייב להפריש.} תמן תנינן. ^ג_הפועל שאינו מאמין לבעל הבית _{משמע שבעל הבית חייב להפריש,} נוטל גרוגרת אחת ואומר, זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל. וזו, עשויה תרומת מעשר עליהן, ומעשר שני באחרונות, ומחולל על המעות. הכא את אמר, הפועל מפריש. והכא את אמר בעל הבית מפריש? אמר רבי יונה רבי יונה°. תמן במאכילו מן המנויין _{עם ארחיו ובני ביתו} שאין זה נראה כפורע חוב, ברם הכא במאכילו מן האבוס, וכיוון שנותן לפועלים בפני עצמם, חייב לעשר שנראה כפורע חובו . רבי זריקן רבי זריקא° ורבי שמעון בר ווא רבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ג_ורופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ, נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו בדמאי. אבל בודאי, אפילו לתוך ידו אסור. וכל מה שהתירו לתת לתוך ידו בדמאי, זה דווקא אם האוכל היה משל חולה. אבל משל רופא, אפילו דמאי אסור. בישראל. אבל בבן נח, אפילו בודאי מותר שהגוי אינו מוזהר על טבל. אבל משל רופא אסור אפילו לגוי ואפילו דמאי, לפי שפורע חובו בדמאי . ^ג_זאם היה אבר מן החי, אפילו משל חולה אסור, שלא יבא לידי תקלה. תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים. נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר, נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן . וקשיא על ד°בית שמאי בית שמאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יב עמוד ב] בגין דהוא כשר יפסיד _{שהרי הוא צריך להפריש חלק ממה שקיבל? תשובה} נותן לו תוספת כדי תיקונו. מה טעם ד°בית שמאי בית שמאי שאין נותנים לעם הארץ צדקה דמאי, הרי ברישא תנן מאכילין את הענים דמאי _{ולשיטת רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אפילו בעני עם הארץ?} מה שאמרו °בית שמאי בית שמאי בצדקה שניתנת לעניי העיר. ואם ניתן לעניים עמי הארץ מעושר, נמצא שאתה גודרו שיאכל רק מעושר. אבל המשנה שאמרה שמאכלים את העניים דמאי, מדובר בעני העובר ממקום למקום. דאפילו תגדרנו שלא יאכל דמאי , עכשיו יכול את לגודרו. לאחר זמן, אין את יכול לגודרו. מה טעם דרבנן? אם מדקדק את אחריו לחפש מי שמעשר ולתת לו לא מעושר, ומי שלא מעשר לתת לו מעושר, עם הארץ יראה שאת מה שהוא נותן מניחים בקופה מיוחדת , ואף הוא ממעט בצדקה. ^ג_חגבאי צדקה ביום טוב לא יהו מכריזין בבתי כנסת כדרך שמכריזין בחול. אבל גובים בצנעה, ונותנין לתוך חיקו של עני. ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה מה שגבו בתוכה . ^ג_טגבאי קופה בשביעית. לא יהו מדקדקין שלא ללכת לחצירות של חשודים להיות אוכלי שביעית. אלא הולכים, ואם נתנו להן פת, מותר. שלא נחשדו ישראל להיות נותנין פירות שביעית אלא או מעות או ביצות _{בצים או מוצרים שניקנו בכסף שביעית, ובזה הקלו.} אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° בשם רבי פנחס רבי פינחס°. הדא דתימר, במקום שזורעין ולא אוכלין. לאכול אינם חשודין כל שכן להאכיל. כהנים המגבלין בטהרה לעמי הארצות, לא יהו מדקדקים שלא להיכנס לחצירות של אוכלי שביעית. לגבל עיסתם ולהפריש את חלתם בטהרה . אית תניי תני, מדקדקין שלא להיכנס . אמר רבי פנחס רבי פינחס° . מאן דתני מדקדקין שלא להיכנס , מפני חלתן, שמא היא שביעית . מאן דאמר אין מדקדקין, מפני שאם הכהנים לא יפרישו לעם הארץ את החלה נמצאתה מבריחו לכהן מן איסור שביעית הקלה, ומכניסו לעם הארץ לחמורה, שיאכל בלי להפריש חלה. ^ג_ידטבל בעון מיתה, ושביעית בלא תעשה. כיצד הוא עושה _{הרי אינו יכול לאכול את החלה שמא היא שביעית?} אמר רבי חונה רב הונא° . מביא כהן חשוד ומאכילה לו. ולא נמצא מוסר טהרות לעם הארץ? אמר רבי מנא רבי מנא°. מביא כהן חשוד, ומטבילו ומשמרה עד הערב, ומאכילה לו. ולא נמצא מחזיק יד עוברי עבירה שהרי נותן לחשוד על השביעית לאכול שביעית? אמר רבי שמעון בר סני רבי שמעון בר סני° בשם רבי אחא רב אחא°. משמרה עד ערב הפסח ושורפה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

5 ג_ה מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"א:

6 ג_ו מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה י"ג:

7 ג_ז סמ"ג לאוין קסח :
[ע"ב]
8 ג_ח מיי' פ"ד מהל' יום טוב הלכה כ"ו , טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ה סעיף ב':

9 ג_ט מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה כ':

10 ג_י מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ט:

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ב

-----------------------------------דף יג

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף יג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יג עמוד א] מתני’: ^ג_יאהרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו. לא ישליך עד שיעשר. ^ג_יבהלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר. לא יחזיר עד שיעשר. שאינו חסר אלא מנין _{לדעת כמה חייב לשלם.} היה עומד ולוקח וראה טעון אחר יפה ממנו, מותר להחזיר, מפני שלא משך:

גמ’: תנן, הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו. לא ישליך עד שיעשר. משמע שאפילו אם משליך כמות גדולה חייב לעשר . אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר. לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. דברי הכל היא. שנייא היא, שהמבקיר מבקיר בגסה. והזוכה זוכה בדקה. שהמוצא מגביה מעט כל פעם . _{ואף לחכמים שאמרו שכל המשפיעים במידה גסה פטורים מלעשר. זה דווקא כשגם הלוקח לוקח במידה גסה. אבל כאן כשהזוכה זוכה במידה דקה, חייב לעשר.} ולית הדא פליגי על ד°רבי מאיר רבי מאיר ? ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, כיון שאדם מבקיר דבר, הפקרו הפקר אף כשלא זכה בהם אדם. נמצא שבניגוד לקנין שצריך גם את הקונה, ושייך לאמר שאם הקונה קונה בדקה יהיה המוכר חייב לעשר. הפקר לעומת זאת לדעת °רבי מאיר רבי מאיר לא תלוי בזוכה. אם כך למה זה משנה אם הזוכה זוכה בדקה. די שהמפקיר הפקיר בגסה? שנייא היא שהזוכה זוכה בדקה , ואין המפקיר מפקיר בגסה. שאינו משליך הכל בפעם אחת אלא כל פעם משליך מעט לפי כובד משאו . ועל ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לית הדא פליגי  האם זה לא חולק? ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר. אין ההפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה. נמצא שמה שהבעלים הפקיר מעט מעט, לא יצא מתחת ידו אלא לבסוף בבת אחת כאשר המוצא זכה בהם. נמצא שהוציא מתחת ידו מידה גסה, ולמה הוא חייב לעשר? שנייא היא שהזוכה זוכה בדקה, שכל פעם מגביה מעט. ואין המפקיר מפקיר בגסה, שכיוון שהזוכה זוכה מעט מעט, אף מיד המפקיר יוצא מעט מעט. תנן, הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר, לא יחזיר עד שיעשר, שאינו חסר אלא מנין. מאי שאינו חסר אלא מנין? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. אם הלוקח יעשר אינו מפסיד את הבעלים, דאינו מחסר לבעלין, אלא כשחסרו מניין אגודות. אבל כשנוטל מכל חבילה מעט אינו חסר כלום ותנן , כיצד הוא עושה? נוטל מן העלין ומתקן. ואינו אסור משום גזל? כהדא. דרבי שמעון בר כהנה רבי שמעון בר כהנה° הוה מסמיך לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. עברון על חד כרם. אמר לו, אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי  לחצוץ שיני. _{מהקרשים שגדרו את הכרם.} חזר ואמר ליה, ^ג_יגלא תיתי לי  אל תביא לי כלום. דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן  שאם יבא כל אדם ויעשה כך, הא אזיל סייגא דגוברא  הרי הלך הגדר של אותו אדם. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° הוה מיסמך לרבי זעירא רבי זעירא°. עבר חד טעון חד מיכיל דקיסין  חבילה של עצים. אמר לו, אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי  תביא לי קיסם אחד לחצוץ את שיני. חזר אמר ליה, ^ג_ידלא תיתי לי  אל תביא לי כלום. דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן שאם יבא כל אדם ויעשה כך, הא אזילא מיכלא דגוברא  הרי הלך החבילה של אותו אדם. לא דרבי זירא רבי זירא° כשר כל כך, אלא מילין דיוצרן שמיע לן ניעבדינן. _{שכך ההלכה מעיקר הדין ולא מידת חסידות.}

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יג עמוד ב] רבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כיון שמשך, קנה. שלא היה חסר אלא ממני ליה  לספור אותם _{לדעת כמה חייב לשלם,} וכשמחזיר הוי כמוכר שחייב לעשר . כיצד הוא עושה? נותן דמי אחת מהן ומתקן. ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו, שיבואו לעשר מן הפטור על החייב? עושה המוכר את המעושרות ציבור לפניו. למה הצרכנו את המוכר לעשות ציבור נפרד למעושרות . ויקבע את המעושרות בתוך שאר פירותיו ולא יחשוש שמא הקונה יעשר מהפטור על החייב. ולא כן תני, גבי המוכר לעם הארץ ונזכר שלא עישר. רץ אחריו ומעשרם לו ואם אינו יכול להשיגו מעשרם על שלו. דקובע אדם מעשרותיו של חבירו לתוך פירותיו, ואפילו עושה תקלה לבאים אחריו. שהרי יתכן שאותו עם הארץ יפריש מהם על פירותיו, ונמצא מפריש מהפטור על החייב . אמר רבי חיננא רבי חיננא° . תקנו בלוקח שאין דרך אחרת , ולא תקנו במחזיר _{שהרי יש אפשרות למנוע תקלה, על ידי שיעשה ערמה נפרדת.} תנן, היה עומד ולוקח וראה טעון אחר יפה ממנו, מותר להחזיר, מפני שלא משך . כיני מתניתין  כך כוונת המשנה לא היה עומד ולוקח אלא היה עומד ובורר . עד כדון שאמרנו שאם ראה טעון אחר יפה ממנו יכול להחזיר באותו מין. האם אפילו החליט לקחת מין אחר? _{או שכיוון שהחליט לקחת ממין אחד כאילו משך מאותו המין}

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_טוהמוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן, ונמלך להצניע. לא יצניע עד שיעשר. אם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו, פטור. כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי, ^ג_טזלא ישלח לחבירו דמאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר בודאי, ובלבד שיודיענו:

גמ’: תני, ^ג_יזאין מעבירין על האוכלין _{וחייב לטול ולהצניע אותם שלא יתבזו}. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. הא דאמרן, בראשונה. אבל עכשיו מותר מפני הכשפים. תמן תנינן. (משנה בבא קמא ג ג) ^ג_יחההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר, חייב בנזקו. ותני עליה, ^ג_יטואסורין משום גזל _{שכבר זכה בהם הראשון.} כהנא אמר. והוא שהפכה על מנת לזכות בה. אבל אם הפכה על מנת שלא לזכות בה, לא בדא. ולעניין ניזקין לא שנייא. בין הפכה על מנת לזכות בה, בין שהפכה על מנת שלא לזכות בה והוזק בהן אחר, חייב בנזקו, והכא את אמר הכן שאם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו, פטור מלעשר? _{והרי כשמניחם הוא גורם תקלה לעמי הארצות שיאכלו לא מעושר ולמה לא חיבו אותו למנוע נזק.} אמר רבי אבין רבי אבין° . תמן כתיב, שמות פרק כא (שמות משפטים כא לד)בעל הבור ישלם. _{והרי אין לבור בעלים, אלא ודאי הכוונה} שבעל הנזק ישלם, והמהפך בגלל הוא בעל הנזק. ברם הכא כתיב, (דברים ראה יד כב)עשר תעשר את כל תבואת זרעך. משלך את מעשר ואין את מעשר משל אחרים: תנן, כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי, לא ישלח לחבירו דמאי. מידה דקה שאין אדם רשאי למוכרה דמאי, לא ישלח לחבירו דמאי. מידה גסה שאדם רשאי למוכרה דמאי, ישלח לחבירו דמאי: °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר בודאי, בין דקה בין גסה, ואוסר בדמאי בדקה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

11 ג_יא מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ז':

12 ג_יב מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ח':

13 ג_יג טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ט סעיף א':

14 ג_יד טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ט סעיף א':
[ע"ב]
15 ג_טו מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה י':

16 ג_טז מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה א' , מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קי"ז:

17 ג_יז טור ושו"ע או"ח סי' ק"פ סעיף ד':

18 ג_יח מיי' פי"ג מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו , טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ד סעיף ב':

19 ג_יט מיי' פי"ג מהל' נזקי ממון הלכה ו' , מיי' פ"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ה' , טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ד סעיף ב':

-----------------------------------דף יד

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף יד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יד עמוד א] אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני גידורו התירו דמאי בגסה. לפי שהמוכר במידה גסה מרויח מעט, ואם נחייב אותו להפריש יפסיד וזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה . כהדא מתניתין  כמו המשנה. _{שמפני גדורו התירו למכור דמאי}. דתנן , °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק _{אף אם מוכר במידה דקה,} כל זמן שהוא מוכרו אכסרה  באומד, פטור. _{לפי שהרווח מועט.} אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. שלח לי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא {בי רבי יהודה} אתרוג ואמר לי זה בא לידי מקיסרין. ולמדתי בו ג' דברים. שהוא ודאי, שהוא טמא, ושלא בא בידו אחר. שהוא ודאי , שפירות קיסרין ודאי טבל _{שהכותים בקסרין מגדלים אותו ולא מעשרים.} שהוא טמא, שמרביצין עליו מים. שלא בא בידו אחר, שאילו בא בידו אחר היה מעשר מזה על זה. ויטול חתיכה ויעשר ממנו עליו? דו חשש להדא דבר קפרא בר קפרא°. דבר קפרא בר קפרא° אמר, אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברים חסירין. מנין לך שלא עישר מפני שלא היה בידו אתרוג אחר? אולי היה לו אחר. אלא ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא סובר שמותר לשלוח טבל ובלבד שיודיעו, כדתנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר בודאי, בלבד שיודיעו. אתא מימר לך  בא לאמר לך, אף על גב דהוא פליג  דאף שרבי יוסי חולק על רבנן, לא עבד עובדא כוותיה _{לא עשה כשיטתו שחולקת על דעת חכמים.} רבי זעירא בעי קומי  שאל את רבי יסא רבי אסי°. ולא מפירות שהן מותרין בקיסרין הוא? שהרי קיסריה פטורה מהמעשרות _{שלא נתקדשה על ידי עולי בבל.} אמר לו, ולא °רבי רבי יהודה הנשיא הוא שהתיר קיסרין? ו°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל קודם ל°רבי רבי יהודה הנשיא היה, ועדיין לא הותרה . _{שבתחילה תיקנו שמקומות שלא נתקדשו על ידי עולי בבל והם ברשות ישראל יהיו חייבים, ועמד °רבי רבי יהודה הנשיא והתיר גם מה שגדל בשדות ישראל}

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_כהמוליך חיטין לטוחן כותי, או לטוחן עם הארץ. בחזקתן למעשרות ולשביעית. לטוחן עובד כוכבים ומזלות, דמאי. המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית. ^ג_כאאצל העובד כוכבים ומזלות, כפירותיו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר דמאי:

גמ’: אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נתחלפה קופתו אצל הטוחן. אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום, חושש. ואם לאו, אינו חושש. ויחוש? מה בינה לסירקי  שיירה של סוחרים? לא כן תני, סרקי  שיירה של סוחרים שהיתה מסתפקת יום א' מן האסור, נעשה אותו היום הוכח לכל הימים. דכיוון שהוחזקו שיום אחד הם לוקחים מן האיסור. הוי כקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ואסור. ולמה כאן לא נאמר שכיוון שיום אחד הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם, יעשה הוכח לכל הימים ונחשוש תמיד? _תשובה שאני סרקי שירה של סוחרים שאי אפשר לה שלא תסתפק, וכיוון שחזקה שהיא מסתפקת מן האיסור מידי פעם, כל יום קיים ספק שמא היום הסתפקו מהאיסור . ברם הכא, הא לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם. דאף שיודעים שיום אחד בא לטחון שם, מי אומר שיבא שוב, והולכים אחר הרוב _{סברא אחרת בעם הארץ הוי ספק ספקה שמא לא היה שם עם הארץ ואפילו היה שם, שמא עישר}. אמר רבי טייפה סמוקה רבי טייפה סמוקה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. כותים נאמנים על הפקדון.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יד עמוד ב] ולא מתניתין היא דתנן, המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית. אז מה חידש רבי אבהו רבי אבהו°? מתניתין עד שלא נחשדו. אתא מימר  בא לאמר לך, אפילו משנחשדו. מהו שיהא נאמן לומר נטלתיו והנחתי אחרים מתוקנים תחתיהן? מי אמרינן, אם את מאמינו שנטל, תאמינו שנתן. אם אין את מאמינו שנתן, אל תאמינהו שנטל. או דילמא  אולי, כותי את מאמינו שנטל, ואין את מאמינו שנתן מתוקן? רבי יונה רבי יונה° בעי  שאל. מה אנן קיימין  באיזה מקרה מדובר? אם באומר ^ג_כבמשלי הם, אפילו עם הארץ לא יהא נאמן. אם באומר פלוני עישר לי, אפילו כותי יהא נאמן? אמר רבי אבא רבי אבא°. תפתר כמאן דאמר כותי כעובד כוכבים ומזלות, ולא אומרים הפה שאסר הוא הפה שהתיר בגוי . דאיתפלגון  שנחלקו. כותי כעובד כוכבים ומזלות דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, כותי כישראל לכל דבר. הכא _{בתחילת המשנה} את אמר המוליך חיטין לטוחן העובד כוכבים ומזלות, דמאי. והכא בסוף המשנה את אמר, המפקיד פירות אצל העובד כוכבים ומזלות כפירותיו שהם טבל ודאי? כאן ^ג_כגקופה בקופות _{ומסתמא החליף שבקל יכול להחליף.} וכאן פירות בפירות שרק ספק שמא החליף _{שיש טרחה וקשה להחליף ושיהיה אותו מספר ואותו משקל.} בעי רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° מרבי אחא רב אחא°. מה הכוונה במה שאמרנו שהמפקיד פירות אצל העובד כוכבים ומזלות הרי הם כפירותיו? האם כפירותיו ממש, שהם טבל גמור ופוטר טבל ברור במקום אחר _{שיכול להפריש מהם על פירות טבל אחרים שיש לו?} אמר ליה, וכי נאמר שהם טבל לכל דבר? לא אמרו שהם טבל, אלא לחומרה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 ג_כ מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה י"ג:

21 ג_כא מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ט"ו:
[ע"ב]
22 ג_כב מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה י"ז:

23 ג_כג מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ט"ו:

-----------------------------------דף טו

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף טו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף טו עמוד א] ולא על יאות הוה רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מתריס לקביל רבי אחא רב אחא°  לא קושיה טובה הקשה רבי חנינה לרבי אחא, דפשיטה שלא אמרו אלא לחומרה. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר המפקיד אצל העובד כוכבים ומזלות, דמאי. אמר רבי חייא בר בון רב חייא בר אבין° בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. לא אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אלא כדי קופתו של עובד כוכבים ומזלות _{ולא חוששין שמא החליף גם עם קופות של אחרים.} ולכן אם הפקיד אצלו שתים _{ולגוי הייתה רק קופה אחת משלו}, אחת דמאי _{שמא הגוי החליף בשלו} ואחת ודאי _{כפי שהפקידה אצלו אם טבל טבל ואם חולין מתוקנים, חולין מתקנים.} בששתיהן קיימות . אבל אם נאכלה הראשונה, השנייה דמאי, דשמא היא שהחליפה העובד כוכבים ומזלות . נטלו ממנו _{מהעובד כוכבים ומזלות} מאה בני אדם מאה סאין בבת אחת. אף שיש לעובד כוכבים ומזלות רק סאה אחת , כל אחד ואחד מתקן דמאי: נתנום _{אחר שנטלום מהעובד כוכבים ומזלות} לאדם אחד, כבר נראו כולם להיות דמאי. נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת, הראשונה דמאי והשאר ודאי: נתנם למאה בני אדם, כבר נראו להיות ודאי _{כפי שהפקידם אצלו אם טבל טבל ואם חולין מתוקנים, חולין מתקנים.} והתני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בשם °רבי טרפון רבי טרפון. _{אף שהקונה מן הגוי מעשר ודאי. ישראל שהפקיד קופה אצל גוי וחזר ונטלה,} עשו פירות ישראל זה את כל פירות עובד כוכבים ומזלות זה דמאי _{והקונה ממנו צריך להפריש דמאי ולא ודאי.} משמע אפילו אם היו לגוי הרבה קופות? עוד היא _{אף בזה} , לא אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אלא עד כדי קופתו:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף טו עמוד ב] אמר רבי יהושע בן קבסוי רבי יהושע בן קבסוי°. כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה (במדבר חקת יט יט) והזה הטהור על הטמא. וחשבתי שהכוונה טהור אחד מזה על טמא אחד. עד שלמדתיה מאוצרה של יבנה. דתנן, אוצר שישראל ועובד כוכבים ומזלות מטילין לתוכו. אם רוב עובד כוכבים ומזלות, ודאי. ואם רוב ישראל, דמאי. מחצה על מחצה, ודאי, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים . אפילו כולו עובד כוכבים ומזלות וישראל אחד מטיל לתוכו, דמאי. הדא אמרה, שטהור אחד מזה על כמה טמאים: והתנינן, אצל הנכרי כפירותיו שהן ודאי טבל. ולמה לא אמרינן שפירות ישראל יוציאו את כל הפירות מחזקת טבל ויהיו דמאי כמו באוצרה של יבנה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . חכמים בבריתא שאמרו באוצרה של יבנה שאפילו אם כולו מעובד כוכבים ומזלות ורק ישראל אחד מטיל לתוכו, הכל דמאי, הן בשיטת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר שיש קנין לגוי להפקיעה מן המעשר, וכל החיוב של הגוי זה מדרבנן שלא יעשו שיתוף עם הגוי כדי להפקיעה מן המעשר. וכיוון שזה רק מדרבנן הם הקלו. אבל לחכמים שחולקים על °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי וסוברים שאין לגוי כח להפקיעה מהמעשרות, הולכים אחר הרוב וחייב להפריש כודאי. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, חכמים שאמרו בבריתא באוצרה של יבנה שאפילו כולו עובד כוכבים ומזלות וישראל אחד מטיל לתוכו, הכל דמאי, הם בשיטת חכמים ממש שחולקים על °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי וסוברים שאין לגוי כח להפקיעה מן המעשרות. בעון קומיה, אם כך מה טעם שהקלו שם? ועוד שאלו אותו שאלה בקדשים ושאלה בטהרות ועל כולם אמר להם , כד תסתאבון  כשתזדקנו אנא אומר לכון  אני אומר לכם _{ולא רצה לגלות להם.} מה הוה ליה למימר להון  מה היה יכול לאמר להם?. יכול לענות שהברייתא כמאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן ^ג_כדדמאיליהן קבלו עליהן את המעשרות בימי עזרא: שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעי. ניחא לטהרות לא אמר להון, מפני גדר טהרות. לקדשים לא אמר להון, מפני גדר קדשים שלא יבואו לזלזל בהם. אבל למעשרות למה לא אמר להם? אילו הוה אמר להון, מה הוה מימר להון גבי מעשרות? _{מסתמא כמו שתרצנו} שמאיליהן קבלו עליהן את המעשרות. ולכן לא רצה לגלות שלא יבואו לזלזל בהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

24 ג_כד מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ה':

-----------------------------------דף טז

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף טז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף טז עמוד א] תנן, המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית. אצל העובד כוכבים ומזלות, כפירותיו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר דמאי: רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף שאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהמפקיד אצל עובד כוכבים ומזלות הפירות דמאי . מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה שאין זה דמאי ממש שדי לקרא שם ופטור מלהפריש תרומה גדולה, אלא ספק. ומספק חייב להפריש הכל ממש ולא די בלקרא שם. אם כן הא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר מפריש . הא רבנן אמרי מפריש. מה ביניהון? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, מפריש ונוטל דמים מן השבט. ורבנן אמרי, מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט. ולמה לרבנן אינו נוטל דמים מהשבט? והא פירות אלו כתרומת חוצה לארץ _{שהחיוב רק מדרבנן.} אילו תרומת חוצה לארץ. שמא אינו נוטל דמים מן השבט? ולמה כאן לא יטול? אלא באמת לרבנן חייב להפריש ונוטל דמים מן השבט, ולרבי שמעון פטור מלהפריש. ומה שאמרו רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שמודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה, לא נאמר על המפקיד פירות אצל הגוי כפי שחשבנו, אלא על עיקר טבלו של עובד כוכבים ומזלות איתאמרת. בגין דתני  בגלל הבריתא ששנינו, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר . ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר יש קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. עליה רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מודי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה _{מדרבנן.}

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף טז עמוד ב] מתני’: ^ג_כההנותן לפונדקית. ^ג_כומעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלף. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, אין אנו אחראין לרמאין. ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד:

גמ’: תנן התם, (משנה מעשר שני ה א) כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה, ושל ערלה בחרסית וכו'. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? בשביעית. שהכל הפקר ונוטלים שלא בגזילה. אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול, אמרינן הלעיטהו לרשע וימות . רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ו°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר אין אנו אחראין לרמאין ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה . כן °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אמר אין אנו אחראין לרמאין. מסתברא ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא יודי ל°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל , ו°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל לא יודי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא יודי ל°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל , שאין אנו אחראין לרמאין. ו°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל לא יודי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. דכשנותן לפונדקית בידים, יודה °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל שעליו לתקן תחילה , שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן:

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ו

מתני’: הנותן לחמותו. מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. רוצה היא בתקנת בתה, ובושה מחתנה. ומודה °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי בנותן לחמותו שביעית, שאינה חשודה להתחלף ולהאכיל את בתה שביעית:

גמ’: תנן, הנותן לחמותו. מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° . אוף קדמייתא  אף המשנה הקודמת, _{הנותן לפונדקית} על דעתיה  כדעת ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היא. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר. הנותן לחמותו כנותן לפונדקית. ורבנן אמרי. הנותן לחמותו, כנותן לשכנתו שלא חשודה להחליף. כהדא דתניא, ^ג_כזהנותן לשכנתו פת לאפות לו, תבשיל לעשות לו, אינו חושש, לא משום שביעית, ולא משום מעשרות. אימתי? בזמן שנתן לה גם שאור ותבלין. אבל אם לא נתן לה שאור ותבלין, חושש משום שביעית ומשום מעשרות. מה? חמותו מן האירוסין, או אף חמותו מן הנישואין? שהרי בחמותו מן הנישואין פחות בושה מחתנה. נשמעינה מן הדא דתנן, מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בנותן לחמותו שביעית, שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית. וכי שנייא היא תמן ^ג_כחבין מן האירוסים בין מן הנישואין שהרי מדובר על ביתה? אוף הכא לא שנייא בין מן האירוסין בין מן הנישואין.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

25 ג_כה מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה י"ב:

26 ג_כו מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה י"ב:

27 ג_כז מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה י"ב:

28 ג_כח מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה י"ב:

הדרן עלך פרק מאכילין את העניים
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי

• פריט רשימה עם תבליטים