סמ"ג לאו קסח
כתוב בפרשת קדושים לפני עור לא תתן מכשול. בכלל אזהרה זו כל דבר שאדם מוזהר והוא עור באותו דבר, שאינו יודע או אפילו יודע ואינו יכול לעשות איסור זה, ובא חבירו והמציא לו, עובר בלפני עור לא תתן מכשול. כדתנן במסכת ע"ז [דף י"ג] אלו דברים אסורין למכור לעכו"ם וכו'.
בחולין [דף צ"ג] שנינו שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכו מפני שמקומו ניכר, הא אין מקומו ניכר אסור שמא יאכילנה לישראל. ושנינו עוד בתוספתא דמסכת כלאיים [בפרק בתרא ומביא בניד' דף ס"א ובע"ז דף ס"ה] בגד שאבד בו כלאיים ואינו ניכר שם, לא ימכרנו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל אבל לא אבד, שהוא ניכר, מותר למוכרו. כדתנן [בפ' ט' דכלאים] מוכרי כסות מוכרים כדרכן פירושו כסות כלאיים, אחרי שישראל רואה ויכול ליזהר.
עוד תניא בע"ז [דף ו'] ובפסחים [דף כ"ב] מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? ת"ל לפני עור לא תתן מכשול. ומעמידין דקאי בתרי עברי נהרא שאינו יכול ליקחנה אם לא יושיטנה לו ולכך תפס לשון הושטה וה"ה [בתו' דע"ז דף ו'] שאסור להושיט דבר איסור למשומדים. כעניין זה עוד דרשו רבותינו [בת"כ פרשת קדושים סוף פרק ג'] מלאו זה, הבא לשאול עצה ממך תן לו עצה הוגנת.