ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק עשירי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק עשירי – הבית והעליה[עריכה]

ירושלמי בבא מציעא, פרק י, הלכה א[עריכה]

מתני’: י_אהבית והעלייה של שנים שנפלו שניהן. חולקין בעצים ובאבנים ובעפר. ורואין אלו אבנים ראויות להשתבר. היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו, נוטלן ועולות לו מן החשבון:


גמ’: תנן, רואים אלו אבנים ראויות להשתבר. תני, נכמר כתנור כלפי פנים, התחתונות ראויות לישבר. נפל לחוץ, העליונות ראויות לישבר. היה האחד מכיר מקצת אבניו, נוטלן ועולות לו מן החשבון והשני נוטל שבורות כנגדן. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. זאת אומרת, ששולטת היד מצד אחד ולא אומרים איך יתכן שרק אבניו של אחד נשברו ושל שני יצאו שלמים. תמן תנינן, התערבו י_במאה טבל שהפריש מהם תרומה גדולה במאה חולין, נוטל מאה ואחת. ובמה שנוטל יש בוודאי אחד טבל, ועושה אותו תרומת מעשר על המאה טבל, ואת המאה ואחד שיש בידו מוכרן לכהן ומנכה לו אחד שהוא תרומת מעשר. מאה טבל י_גומאה מעשר, נמצא שיש בתערובת אחד עשר תרומת מעשר, אחד ממאה מהטבל, ועוד עשרה תרומת מעשר ממאה המעשר ראשון., נוטל מאה ואחת ומוכרן לכהן חוץ מאחד עשר שהן תרומת מעשר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אם אומר את נוטל מאה, אני אומר, כל חולין עלו בידו, ונמצאו אילו בטיבלן. רואים ששולטת היד מצד אחד ויתכן וכל המאה חולין נפלו לאותו צד אלא נוטל מאה ואחת, כדי להפריש תרומה ותרומת מעשר מן הטבל. תנן במשנה הבאה, התחתון נותן את התקרה, והעליון את המעזיבה. אילין תקועייא השקעים שעושים בקיר כדי לתת את הקורות עבור הגג של הבית שהוא הריצפה של העליה מי משלם עליהם. רבי זעירא רבי זעירא° אמר, ארעיה הגר בקומת הקרקע דאמר ליה העליון, זקיק את מטעינני  אתה צריך לשאת אותי. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר, עילאי הדר בעליה. בנאי אמרין, תרויהון אילין יסודייא.  שתיהם זקוקים ליסודות הללו ודא מסייעה למאן דאמר בנאי. דתני, היתה חורבתו סמוכה לכותל חצר חבירו שהייתה נמוכה לא יאמר לו, הריני מייסד עמך כותל חצירי ועולה. אלא מייסד עמו מלמטה ועולה. מכאן ששניהם משתתפים היתה על גבי שיחין או על גבי מערות, אינו נזקק לו כלום שהעליון לא צריך לתחתון. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תיפתר כגון אילין דרייא בתים דבישן. דלא יכיל ארעייא באני, עד דבני עילייא  שלא יכול התחתון לבנות עד שיבנה העליון שהיה העליון בונה כיפין ועליהם את ביתו. והתחתון בונה בתוך בכיפין

-----------------------------------דף לו[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא לו


ירושלמי בבא מציעא, פרק י, הלכה ב[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד א] מתני’: י_דהבית והעלייה של שנים. נפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן, הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליונה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. התחתון נותן את התקרה, והעליון את המעזיבה:

גמ’: תני, נפחת מקום התנור ששקע הגג של הבית במקום התנור, יורד למטה ומשתמש בתנור. מקום הכירה, יורד למטה ומשתמש בכירה. אלא דהוא יכול אמר לו, עביד לך סולם, דלא תיהוי עליל ונפיק גו ביתי מדלת ביתי כשאתה רוצה להשתמש במקום הנמוך. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. תחתון נותן את התקרה ועליון נותן את המעזיבה. אמר רבי יוסטא רבי יוסטא° בשם ריש לקיש ריש לקיש°. התחתון נותן תקרה ולווחים, ועליון נותן המעזיבה. באיזה מעזיבה? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מעזיבה עבה, שלא ירדו השופכים של העליון למטה. רבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מעזיבה בינונית. לא אמרו אלא כשרוצה רק להדיח את הכוסות. ברם אין הוה בעי משזגא מאנין  אם רוצה לכבס בגדים, אוף לרבי אבהו רבי אבהו° דאמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מודי במעזיבה עבה. הורי רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לאילין ציפוראי, שיהו שניהן נותנין את התקרה ואת הלווחין. דאינון זקוקין מיסק  להעלות חמריהון תמן, ומיסק ולהעלות פיריהון תמן

ירושלמי בבא מציעא, פרק י, הלכה ג[עריכה]

מתני’: י_ההבית והעליה של שנים שנפלו. אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה. הרי בעל העלייה בונה את הבית ויושב בתוכו, עד שיתן לו יציאותיו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף זה דר לתוך של חבירו, וצריך להעלות לו שכר. אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העלייה, ומקרה את העליה. ויושב בבית, עד שיתן לו יציאותיו:


גמ’: אלא בעל הבית מבקש לבנות ובעל העלייה אינו רוצה. מהו שיאמר לו בעל העליה, גופנו תעשה מעקה לגג שלך ואת השאר אני אבנה? נשמעינה מהדא דתנן, היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו, עמד הלה ובנאה בלא רשותו. הרי זה מחשב יציאותיו בשער שבנה שהרי נהנה שיש לו קיר לביתו, ויתן לו את כל יציאותיו. הדא אמרה, שאינו אומר לו גופנו מן הצד אלא הוא בונה וגובה חלקו. כשם שאינו אומר לו גופנו מן הצד בניתה לעצמך שאתה זקוק לקיר ואיני חייב לך כלום, כך אין אומר לו גופנו מלמעלן תעשה מעקה לגג שאתה צריך ממילא לעשות

ירושלמי בבא מציעא, פרק י, הלכה ד[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד ב] מתני’: וכן י_ובית הבד שהוא בנוי בסלע, וגינת אחר על גביו ונפחת. הרי בעל הגינה יורד וזורע למטן, עד שיעשה לבית בדו כיפין. י_זהכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו, פטורין מלשלם. נתנו לו זמן לסתור את הכותל ולקוץ את האילן ונפלו בתוך הזמן, פטור. לאחר הזמן, חייב:


גמ’: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מעשה בדלית אחת שהיתה מודלה על פרסיקו אפרסק של חבירו, ונפשח הפרסק. ובא מעשה לפני רבי חייה הגדול רבי חייה הגדול° ואמר לו, צא והעמד לו פרסק. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°. ולא ממתניתין שמעינן איפכא? דתנן, וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינת אחר על גביו ונפחת. שמענו שאין כופין שהרי נאמר שבעל הגינה יורד וזורע למטן, עד שיעשה לבית בדו כיפין. ולא נאמר כופין אותו שיעשה כיפין לבית בדו. והתני רבי חייה רבי חייא רבה° כופין? אפשר נימר דלא פליגי. מאן דאמר כופין, שהוא שם ואפשר לכופו. ומאן דאמר אין כופין, בשאין עומד שם. תנן, נתנו לו זמן לקוץ. כמה הוא זמן? רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמר י_חשלשים יום

ירושלמי בבא מציעא, פרק י, הלכה ה[עריכה]

מתני’: י_טמי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל. אמר לו פנה את אבניך, אמר לו הגיעוך, אין שומעין לו. י_ימשקיבל עליו, אמר לו הילך את יציאותיך ואני נוטל את שלי, אין שומעין לו. י_יאהשוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש. אמר לו תן לי שכרי. אמר לו, טול ממה שעשיתה בשכרך, אין שומעין לו. משקיבל עליו אמר לו הילך את שכרך ואני נוטל את שלי, אין שומעין לו. י_יבהמוציא זבלו לרשות הרבים. המוציא מוציא, והמזבל מזבל. י_יגאין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנין לבינים. י_ידוגובלין טיט ברשות הרבים, אבל לא ללבינים. י_טוהבונה ברשות הרבים, והמביא אבנים, המביא מביא והבונה בונה, י_טזואם הזיק, משלם מה שהזיק. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום:


גמ’: תני, פורק אדם זבלו בפתח חצירו ברשות הרבים לפנותו מיד, אבל לשהותו אסור. בא אחר והוזק, הרי זה חייב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. י_יזבשעת הזבלים, פורק אדם זבלו בפתח חצירו ברשות הרבים כדי שיתפרך ברגלי אדם ובהמה שלשים יום. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים, לשהותו ולהעלותו על גבי דימוס מיד. לשהותו, אסור. בא אחר והוזק בו, חייב. לא יהא גובל בצד זה, אלא במקום שבונהו שאנשים יראו שבונים ויזהרו. פורק אדם אבניו בפתח חצירו ברשות הרבים לפנותן מיד. לשהותן אסור. בא אחר והוזק בהן, חייב. י_יחמסר החוצב לגמל, הגמל חייב. מסר הגמל לסתת, הסתת חייב. מסר הסתת לסבל, הסבל חייב. העלה על גבי בימוס והיה מפקפק בה ונפלה, האדרכל חייב. מסרה הגמל לסתת, והוזק בין בסיתות מהחתיכות שנשרו בסיתות בין באבן, הסתת חייב.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 י_ד מיי' פ ה' מהל' שכירות הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' שי"ב סעיף י"ח, סמ"ג עשין פט :

5 י_ה מיי' פ ד' מהל' שכנים הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' קס"ד סעיף ה', סמ"ג עשין פב :


[ע"ב]

6 י_ו מיי' פ ד' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קס"ה, סמ"ג עשין פב :

7 י_ז מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה י"ט, טור ושו"ע חו"מ סי' תט"ז, סמ"ג עשין סח :

8 י_ח מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה א'-הכל, טור ושו"ע חו"מ סי' תט"ז, סמ"ג עשין סח :

9 י_ט מיי' פ ג' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קס"ו, סמ"ג עשין סח :

10 י_י מיי' פ ג' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קס"ו, סמ"ג עשין סח :

11 י_יא מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ו סעיף ב', סמ"ג עשין פט :

12 י_יב מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ד סעיף ב', סמ"ג עשין סו , סמ"ג עשין סז , סמ"ג עשין סח :

13 י_יג מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה ט"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ז סעיף ה', סמ"ג עשין סו, סמ"ג עשין סז :

14 י_יד מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה ט"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ז סעיף ה', סמ"ג עשין סו , סמ"ג עשין סז :

15 י_טו מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה י"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ז סעיף ו':

16 י_טז מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה י"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ז סעיף ז':

17 י_יז מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ד סעיף ב', סמ"ג עשין סו , סמ"ג עשין סז :

18 י_יח מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ד סעיף ד', סמ"ג עשין סו , סמ"ג עשין סז :


-----------------------------------דף לז[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא לז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד א] הסתת לסבל, והוזק בסיתות, הסתת חייב. באבן, הסבל חייב. עלתה וישבה בדימוס ונפלה, פטור דהוי אונס

ירושלמי בבא מציעא, פרק י, הלכה ו[עריכה]

מתני’: שתי גנות זו על גבי זו והירק בנתיים, °רבי מאיר רבי מאיר אומר של עליון. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, של תחתון. אמר °רבי מאיר רבי מאיר. ומה אם ירצה העליון ליטול את עפרו, אין כאן ירק. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ומה אם ירצה התחתון למלאות גינתו עפר, אין כאן ירק. אמר °רבי מאיר רבי מאיר, וכי מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה, נבדוק מניין ירק זה חייה. והרי הוא חי מהאדמה של העליון לכן יהיה של עליון. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, י_יטכל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול, הרי הוא שלו. והשאר של תחתון:


גמ’: מה יעשו? אמר אפרים בשם ריש לקיש ריש לקיש°, יחלוקו. דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרי כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, דכל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול עד עשרה טפחים הרי אלו שלו ואם לאו הרי הם של תחתון. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי° כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ובלבד י_כשלא יואנס יתאמץ. כותל שבין שתי חצרות ונפרץ. רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°. חד אמר, השטח של הכותל מחצה לזה ומחצה לזה. וחד אמר, כולו לזה וכולו לזה. מה מפקה מביניהון? מצא מציאה. מאן דאמר מחצה לזה ומחצה לזה, מחציו והילך לזה ומחציו והילך לזה. ומאן דאמר כולו לזה וכולו לזה, המוציא זכה

הדרן עלך פרק הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בבא מציעא וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בבא מציעא וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת בבא מציעא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת בבא מציעא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_מציעא/פרק_עשירי&oldid=2817310"