שולחן ערוך חושן משפט שלו ב

השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר אינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך ואם נתרצה הפועל ליטלו בשכרו ואח"כ חזר בו אין שומעין לו והוא שעשה משיכה או הגבהה או שהוא ברשותו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

לעשות בשלו כו': קמ"ל בזה דאע"ג דעוש' בשלו ובידו ליתן משלו למי שירצ' אפ"ה אינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך ול"ת דוקא ברישא דעשה בשל חבירו הוא דאינו יכול לומר טול מה שעשית כיון דאינו שלו אלא של חבירו ועפ"ר:

או ללקט לו דבר של הפקר: דמיד שהגביהו מן הארץ כאלו גבהו רבו ובא לרשותו דמי ואפי' למ"ד המגביה מציא' לחבירו לא קנה חבירו בפועל מודה דידו כיד רבו דמי וע"ל ס"ס ר"ע ס"ג:

או שהוא ברשותו: ואע"ג דלעיל בסי' קס"ו במי שנפל כותלו לגינתו של חבירו ואמר בעל הכותל לבעל הגינה בנה אותה ויהא שלך כתב הטור והמחבר דאין שומעין לו אלא בעל הכותל צריך לפנותם אם נתרצ' בעל הגינ' בכך ופינה אותם וחזר זה ואמר תן לי אבני ואתן לך שכרך אין שומעין לו אבל כל זמן שלא פינה אותן אפי' הן בחצירו של זה לא קנה לו חצירו שלא כוון אלא לדחותו עכ"ל וה"נ נאמר שלדחותו כוון אף שהן מונחין ברשותו י"ל דשאני הכא דחייב לו שכירות פעולתו וכשא"ל טול זה בשכרך מיד קנהו משא"כ לעיל דאין עליו שום חיוב שכר קודם שיפנהו וק"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ד) מה שעשית בשכרך כו' אפי' אין לו לב"ה רק זה צריך לטרוח ולמכור ולהשתדל לו מעות מזומנים כ"כ התוס' והרמב"ן והנ"י ר"פ המוכר פירות בשם ר"ת וכ"כ הרא"ש פ"ק דב"ק והביאו ראי' מפ' הבית והעלייה ע"ש וכ"כ העיטור דף ע"א וכ"כ בעל התרומות שער ד' ריש ח' ב' וכן משמע להדיא מדברי הריטב"א שהביא ב"י לעיל סי' ק"א מחו' ג' ע"ש:

(ה) או שהוא ברשותו ודעת הר"ן ונ"י סוף ב"מ דיכול לחזור בו כל זמן שלא פנה אותם כדלעיל סי' קס"ו גבי כותל גינה וכתבו דלפ"ז במשכן לא קנה וצ"ע שהמחבר גופי' כתב בסי' ע"ב סכ"ו כן במשכון וכן רמ"א סי' ע"ג סי"ז ע"ש ועיין בסמ"ע ס"ק ט' במ"ש י"ל דשאני הכא דחייב לו שכירות פעולתו כו' ועיין בנ"י סוף ב"מ כתב תירץ קצת בסגנון אחר וע"ל סי' ע"ב סכ"ו:

באר היטב

עריכה

(ד) הפקר: דמיד שהגביהו מן הארץ כאילו גבהו רבו ובא לרשותו דמי ואפילו למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו בפועל מודי דידו כיד רבו דמיא וע"ל סי' ר"ע ס"ג. שם.

(ה) ברשותו: ודעת הר"ן ונ"י סוף ב"מ דיכול לחזור בו כל זמן שלא פינה אותם כדלעיל סי' קס"ו בכותל גינה וכתבו דלפ"ז במשכון לא קנה וצ"ע שהמחבר גופיה בסי' ע"ב סכ"ו כן במשכון וכ"כ הרמ"א בסי' ע"ג סי"ז ע"ש ועמ"ש הסמ"ע כאן די"ל דלא דמי לסי' קס"ו דשאני הכא דחייב לו שכירות פעולתו וכשא"ל טול זה בשכרך מיד קנהו משא"כ התם דאין עליו שום חיוב שכר קודם שפינהו ועיין בנ"י שם שכת' תירוץ קצת בסגנון אחר. ש"ך (ועמ"ש בשמו בסי' ע"ב ס"ק ע' ע"ש).

קצות החושן

עריכה

(א) או ללקט לו דבר הפקר. פרק הבית והעליה דף קי"ח בהא דתנן ואומר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו והתניא שומעין לו כו' אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל הפקר איתביה רבא לר"נ מציאת פועל לעצמו כו' אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעה"ב אלא אמר ר"נ לא קשיא כאן בהגבהה כאן בהבטה אמר רבה הבטה בהפקר תנאי היא דתנן שומרי ספיחי שביעית כו' אמר רבא לא דכ"ע הבטה בהפקר קני ע"ש והקשה בזה בני הנבון מוהר"ר בעריש הכהן ש"ן דלרבא היכי מתרצה קושיות הש"ס הברייתא דתניא שומעין לו דלדידיה ליכא למימר כאן בהגבהה כאן בהבטה דכיון דס"ל הבטה נמי קונה הרי הוא כמו הגבהה הוא מותיב הוא מפרק לה דבתוס' רפ"ק דמציע' דאמרינן אי תני אני מצאתיה כו' תני כולה שלי דבראיה בעלמא לא קני לה והא דאמרי' הבטה בהפקר היינו שעשה מעשה כל דהוא כגון שגדר גדר קטן ע"ש. אבל מדברי רש"י שם דף קי"ח נראה דראייה לחוד לא קני ומפרש הך דהבטה בהפקר ז"ל הואיל ודבר טורח הוא ודעתו לכך ועל ידו נשמר ע"ש אם כן אינו קונה בהבטה אלא היכי שנשמר על ידו והתם רפ"ק אמרו ראייה בעלמא לא קני היינו ראייה בעלמא ובלי שימור ובפרק הפועלים דף צ"ב איפלגי רב ושמואל בפועל האוכל ממעשה ידיו היכא דיושב ומשמר אם הוא כמעשה או לא ואנן קיימא לן כשמואל שם דיושב ומשמר לאו כעושה מעשה וכמבואר בטור וש"ע סי' של"ז עיין שם והרא"ש כת' בנדרים בהא דעושה שליח להפר נדרי אשתו ופריך בגמרא והא לא שמע בעל וכת' שם הרא"ש ושמיעת האפוטרופוס לא הוי כשמיעת הבעל דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות עיין שם וכיון דאפילו בהגבהה דצריך לשלם שכרו אינו אלא משום דקני לה בתורת שליחות דהמגביה מציאה לחברו קנה חבירו והבטה נהי דנשמר על ידו לא קנה חבירו כיון דנשמר לאו כעושה מעשה ושליחות לא הוי אלא במידי דעשיה עכ"ד:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}