סמ"ע על חושן משפט שלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שלו |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

נותן לו שכרו משלם:    ע"ל בסי' ל"ז בטור בסס"ד שכ' בשם הרמ"ה בדין אריס הבא להעיד להמחזיק בשדה נגד המערער אע"פ שטרח בה המערער צריך לשלם לו שכר טרחו כדין השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו עכ"ל וכתבתי שם שנ"ל שהוא ט"ס מ"ש המערער צריך לשלם וצ"ל שמתערער דעל השוכר לשלם לפועל ששכר לעשות בשלו והראהו בשל חבירו כמ"ש הטור והמחבר כאן והוא ברייתא ערוכ' והסכמת כל הפוסקי' ע"ש ודוק:

וחוזר ונוטל מב"ה מה שההנהו:    ע"ל ר"ס של"ב מ"ש הטור והמחבר מזה ומ"ש שם ס"ק ב':

ואינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך:    ונ"מ אם אינו שוה כדי שיעור השכירות ואף אם שוה הא צריך לשלם לפועלי' במזומנים כדין פועל ועפ"ר. (הגה וכתב המרדכי ריש ב"ק בשם מוהר"ם דדוקא בתבן וקש לא יוכל לומר טול מה שעשית בשכרך אבל במידי דאכילה כגון חיטין ושעורין שומעין לו וכ"כ הג"מ פ"ט דשכירות ד"מ א'):

אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם כו':    פי' שא"ל עשה מלאכ' בשדה זו והפועל ידע שהוא של חבירו ואע"פ שלא א"ל בפי' עשה בשדה של חבירו כיון שלא א"ל שכרך עלי וג"כ ידע שהוא של חבירו אין שכרו מוטל על השוכר וכל שלא ידע הפועל שהשדה הוא של חבירו אע"ג דלא א"ל השוכר עשה עמי בשדה שלי מ"מ בכלל השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו הוא כיון שהפועל סבר שהוא שלו וע"ל בטור בסי' של"ט ס"ו שפי' הרא"ש ג"כ לדברי הרמ"ה שכתב שכרו לעשות בשדה סתם דר"ל שלא א"ל שהוא של חבירו אבל הפועל יודעו וכמ"ש שם סקט"ו ועפ"ר:

וה"ה השוכר מלמד לבן חבירו:    פי' בפני חבירו אבי הבן ואבי הבן שותק וכבר כתבו מור"ם בסי' פ"א ס"ז ושם כתב מילתא בטעמא ע"ש:

אחד שאמר לחתנו תלמוד כו':    במרדכי כתב לחתנו העשיר וכ"כ מור"ם להאי דינא לעיל בסי' פ"א ס"א וכ"כ בד"מ שם וגם כאן וגם כתב מילתא בטעמא ז"ל כיון דלאו עני הוא ובל"ה חייב ללמוד עם בנו יכול לומר משטה הייתי בך כו' ע"ש: (הגה וכתב הרשב"א בתשובת סי' תרמ"ג ראובן ששכר מלמד לבנו ולבן חבירו ונתרצ' חבירו לתת חלקו ואח"כ בחצי הזמן קם חבירו ושכר לאחר חייב לפרוע לראשון ומה שטען חבירו שלא שכרו לשנה אלא ע"מ אם יעש' מלאכתו כראוי ושלא ימשוך זמן השכירות אלא עד הפסח הרי מודה מקצת וחייב ש"ד וע"ש סי' אלף קצ"ב):


סעיף ב[עריכה]

לעשות בשלו כו':    קמ"ל בזה דאע"ג דעוש' בשלו ובידו ליתן משלו למי שירצ' אפ"ה אינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך ול"ת דוקא ברישא דעשה בשל חבירו הוא דאינו יכול לומר טול מה שעשית כיון דאינו שלו אלא של חבירו ועפ"ר:

או ללקט לו דבר של הפקר:    דמיד שהגביהו מן הארץ כאלו גבהו רבו ובא לרשותו דמי ואפי' למ"ד המגביה מציא' לחבירו לא קנה חבירו בפועל מודה דידו כיד רבו דמי וע"ל ס"ס ר"ע ס"ג:

או שהוא ברשותו:    ואע"ג דלעיל בסי' קס"ו במי שנפל כותלו לגינתו של חבירו ואמר בעל הכותל לבעל הגינה בנה אותה ויהא שלך כתב הטור והמחבר דאין שומעין לו אלא בעל הכותל צריך לפנותם אם נתרצ' בעל הגינ' בכך ופינה אותם וחזר זה ואמר תן לי אבני ואתן לך שכרך אין שומעין לו אבל כל זמן שלא פינה אותן אפי' הן בחצירו של זה לא קנה לו חצירו שלא כוון אלא לדחותו עכ"ל וה"נ נאמר שלדחותו כוון אף שהן מונחין ברשותו י"ל דשאני הכא דחייב לו שכירות פעולתו וכשא"ל טול זה בשכרך מיד קנהו משא"כ לעיל דאין עליו שום חיוב שכר קודם שיפנהו וק"ל:


סעיף ג[עריכה]

וילך הוא ויזכה בו:    עפ"ר שכתבתי על ל' הטור שג"כ כ' כן שמ"ש שילך הוא ויזכה כו' ר"ל כיון דשל הפקר הוא הרי יכול לומר לו לך זכה בו משא"כ בשכרוהו לעשות בשל חבירו דאינו יכול לומר זכה בשל אדם אחר א"נ עצה טובה הוא זה להשומר שילך ויקדים נפשו לזכות בו מן ההפקר דהיינו בהגבהה או משיכה דאם יקדימוהו אחר לזכות בו יהי' קרח מכאן ומכאן כיון דידע דשל הפקר הוא הרי הוא כאלו שכרו לעשות בשדה של חבירו וידע בו הפועל וכנ"ל: