ביאור:בראשית ב יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




הדייטים הכושלים של אדם הראשון

יש רווקים ורווקות, שניסו כבר כל-כך הרבה שידוכים, ושום דבר לא הצליח, והם מתייאשים. השידוך הראשון בהסטוריה מלמד אותנו, שגם אחרי ניסיונות רבים מספור, עדיין לא צריך להתייאש:

(בראשית ב יט): "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לו, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לו הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ".

לאחר שה' יצר את האדם, הוא יצר מהאדמה 'עותקים' של כל החיות, והביא אל האדם כדי שייתן להם שמות.

שם מציין יחס סובייקטיבי ; השם שהאדם נותן לחיה משקף את היחס של האדם אל החיה. ה' הביא את החיות אל האדם כדי לבחון מהו יחסו של האדם אל כל אחת מהן, והאם יש חיה שהאדם מרגיש שהיא מתאימה להיות בת-זוגו. כשה' ראה, שהוא נתן לכל חיה שם אחר, ואף אחד מהשמות לא ביטא תחושה של קשר וקירבה, הוא החליט ליצור לו אישה מבשרו (אראל) .

ואכן, לאחר שהאדם מצא את בת-זוגו, הוא ביטא את שמחתו בשם שנתן לה: " "זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אישה" "כי" "מאיש" "לוקחה זאת" "; וגם לאחר פרשת גן-עדן, כשהיחסים ביניהם השתנו והם כבר לא היו שווים זה לזה, השינוי ביחסים התבטא גם בשינוי שם (בראשית ג כ): מ"אישה" ל"חווה".

ומדוע ה' לא ברא את האישה מייד, וכי ה' לא ידע שהאדם ישמח יותר באישה שהיא "בשר מבשרו"?

- ייתכן שה' רצה שהאדם יאהב את האישה שקיבל וישמח בה, ולכן הביא לו קודם את כל שאר היצורים, כדי שיראה שאף יצור אחר לא מתאים להיות "עזר כנגדו", וישמח כשיפגוש סוף-סוף את בת-זוגו האמיתית ( שד"ל ) . ראו לא טוב היות האדם לבדו .

כל חיה מייצגת תכונת-אופי מסויימת. כשהאדם מתבונן בחיות, הוא משליך עליהן את תכונות האופי שלו ונותן להן שמות בהתאם (ישנה שיטה טיפולית המשתמשת בתופעה זו כדי לעודד ילדים לחשוף את הרגשות שלהם - הילד מתבונן בחיה, המטפל שואל אותו מה החיה מרגישה, והתשובה של הילד משקפת את הרגשות שלו עצמו). ה' הביא את החיות אל האדם, כדי שהאדם ילמד להכיר את עצמו, את רגשותיו ואת תכונות האופי שלו - כדי שיהיה מוכן לאיחוד עם בת-זוגו (גליה) .

פירושים ונושאים נוספים בפסוק

א. האם החיות נבראו אחרי האדם?

לא, החיות נבראו לפני האדם, כפי שמתואר בפרק א. פרק ב מתאר את אירועי היום השישי שבו נברא האדם (ראו בריאת האדם - כלל ופרט ). בתחילת הפרק מסופר ה' נטע את גן העדן, למרות שהצמחים נבראו כבר ביום השלישי - ה' יצר "עותקים" נוספים של העצים ונטע אותם בגן עבור האדם. כך גם בפסוק שלנו - ה' יצר "עותקים" של החיות והביא אותם לגן עבור האדם. החיות נבראו רק לא מזמן, הן בוודאי היו עסוקות (בפריה ורביה), ה' לא רצה להפריע להם ולכן יצר עותקים חדשים.

ב. מה משמעות הקריאה בשמות?

1. פירשנו למעלה שהקריאה בשמות מבטאת את יחסו האישי של האדם אל החיות, את רגשותיו ביחס אליהם ואת תכונות האופי שלו שהוא משליך עליהן.

2. ויש אומרים שהקריאה בשמות היא פעולה מדעית - האדם היה אמור לתת לכל בעל-חי שם שמשקף את המהות שלו; והם מסיקים מכאן, שהאדם לפני החטא היה חכם גדול בחכמת הטבע.

  • אולם, פירוש זה אינו מתאים להקשר - הקריאה בשמות נעשתה מייד לאחר ש בראשית ב יח: " "וַיֹּאמֶר ה' אל" "הים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'" ". מה הקשר בין ההחלטה של ה', לעשות לאדם "עזר כנגדו", לבין המשימה ה'זואולוגית' שהטיל עליו?!

3. ויש אומרים, שהקריאה בשמות מבטאת שלטון - " "והמכוון בקריאת השמות, שיהיה אדון עליהם" " (שד"ל; ראו קריאות ושמות במעשה בראשית ).

  • אולם גם פירוש זה אינו מתאים להקשר, מאותה סיבה.

ג. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו

ישנן כמה דרכים לפרש את סוף הפסוק "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו":

1. "וכל אשר יקרא לו האדם, לכל נפש חיה, הוא שמו "; "כל שם שהאדם ייתן לכל נפש חיה, הוא יהיה שמה". " "נפש חיה הוא פירוש מלת לו , כמו (שמות ב ב) " ותראהו את הילד ", (יהושע א ב) " אשר אנכי נותן להם לבני ישראל ". והשמיט מלת "לכל", שלא לכפול מלת כל שהתחיל בה.." " (ראב"ע, שד"ל ) .

2. "כל יצור חי שהאדם ייתן לו את השם 'נפש חיה' - זה יהיה שמו". האדם עצמו נקרא " נפש חיה " (פסוק ז), ואילו הוא היה מוצא יצור חי שמתאים לו, הוא מן הסתם היה קורא לו באותו שם - "נפש חיה"; מטרת הקריאה בשמות היתה לראות אם האדם יצליח למצוא יצור חי שראוי להיקרא "נפש חיה" כמוהו.

אמנם, לאחר שהאדם מצא את בת-זוגו, הוא לא קרא לה "נפש חיה", כי בניגוד אליו, היא לא נבראה ישירות מהאדמה, אלא נלקחה מגופו, ולכן בחר האדם שם מתאים יותר עבורה - שם שמבטא את העובדה שהיא נלקחה ממנו - "אשה".

ד. איך אפשר לזווג חיה לאדם?

רעיון די מוזר הוא לזווג לאדם חיה כלשהי. והלא כל אחד מהם זכר ונקבה, ולמה שאדם יהיה שונה?

אלא אם כן האדם שנברא לא היה זכר, לכן לא שייך לזווג לו נקבה. האדם שנברא היה יצור כפול- "זכר ונקבה ברא אתם". "הוא" שהוא "הם" שהוא זכר ונקבה, כי צלם אלוקים הוא לא זכר, כי אלוקים לא זכר. (דוד אקסלרוד)

מהר"ל

מלמד שבא וכו', ואין הפירוש חלילה שבא עליהם למשכב, שהרי הקב"ה כבר ציוה אותו על העריות... אלא פירושו מפני שהאדם הוא צורת כל המינים והוא נותן להם שלימות, וכל צורה הוא מתחבר לאשר הוא צורה לו, והאדם צורה הוא לכל התחתונים הבעלי חיים הבלתי מדברים, וזה שאמר שבא על כל בהמה וחיה ועוף, שהרי ידוע כי הצורה נמשלת כאיש, ואשר הוא צורה לו נמשל כנקבה, והתחברות הצורה לאשר הוא צורה לו נקרא ביאה... אבל אין בזה הנחה והשקט, כי אין האדם צורה מיוחדת בשלימות רק לאשתו, כי אל האשה הוא צורה מיוחדת בשלימות, וכאשר לא היה נמצא זוג של אדם אשר הוא הצורה לה בפרט ובשלימות, נקרא החיבור ההוא ביאה... (חידושי אגדות יבמות סב ב)

שעה ששית קרא שמות, דבר זה מדריגה יותר עליונה, והוא השכל שקנה, כי קריאת השמות מורה זה על חכמה ודעת שנתן השי"ת בו לקרא שמות, ואין ספק כי השכל הזה מדריגה נוספת. (שם סנהדרין לח ב)