ביאור:ויקרא כה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.
-- ויקרא כה, ו

מדוע היבול הצומח בשביעית נקרא "שבת הארץ"?

משמעות הביטוי היא "היבול שהארץ מצמיחה כאשר היא שובתת", או במילים אחרות: “היבול שהארץ מצמיחה מרצונה החופשי".

התורה אוסרת עלינו להכריח את האדמה לעבוד בשבילנו (ראו שמות כג יא: שמיטת קרקעות, ויקרא כה ד: שנת שבתון). אם הארץ בכל-זאת, מרצונה החופשי, מחליטה לתת לנו יבול - היבול הזה מותר באכילה.

הביטוי "שבת הארץ" מזכיר גברת שמכינה סעודה ומזמינה את כולם לסעוד אצלה בשבת. בשנה השביעית, הגברת היא ארץ ישראל, וכולנו אורחים הסועדים על שולחנה.

מכאן גם ההלכות המיוחדות לפירות שביעית: מותר רק לאכלם, אסור לסחור בהם ואסור להשחיתם. וכי היית מעלה על דעתך לסחור או להשחית במנה שקיבלת כשאתה מתארח לסעודת שבת?!

כך, פעם בשבע שנים, יכולים כל בני ישראל ליהנות מיבול אורגני - יבול שהארץ מצמיחה מעצמה, בלי דשנים מלאכותיים, בלי ריסוס וחומרי הדברה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2014-09-12.