בבא בתרא עו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ובשטר אותיות מאן דכר שמייהו חסורי מחסרא והכי קתני ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה רבי נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר שטר לספינה למה לי מטלטלי היא אלא לאו הכי קתני ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה רבי נתן אומר ספינה במשיכה ואותיות בשטר ספינה במשיכה היינו תנא קמא אלא דרב ושמואל איכא בינייהו לא דכולי עלמא אי כרב אי כשמואל ובספינה כולי עלמא לא פליגי כי פליגי באותיות והכי קאמר ליה ר' נתן לתנא קמא בספינה ודאי מודינא לך באותיות אי איכא שטר אין אי לא לא ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים אבין כתב ולא מסר בין מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור במאי אוקימתא כרבי ספינה נמי תיקני במסירה דתניא בספינה נקנית במסירה דברי רבי וחכ"א לא קנה
רשב"ם
[עריכה]ובשטר - אם כתב לו שטר מכירה על שטרות הללו כדאמר לקמן קני לך הוא וכל שעבודיה אבל במסירה בלא שטר לא קני אלא לצור ע"פ צלוחיתו וכדלקמן ומש"ה בעי שטר אחר עלוי' זה ולקמיה פריך שטר בספינה למה:
מסירה - דספינה היינו שאחז בחבל שקשורה בו ולא הזיזה ממקומה:
ואותיות במסירה - אבל משיכה אינה אלא בדבר שגופו ממון דמכי משך ליה זכה ביה וה"נ לגבי לצור ע"פ צלוחיתו תיהני ליה משיכה כשאר מטלטלין אבל כדי לגבות החוב צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח:
מט טלי היא - ומכי משכה קנייה כדין מטלטלין:
אלא לאו הכי קתני - מילתיה דר' נתן:
ואותיות בשטר - כלומר אף בשטר דתרוייהו בעי מסירה ושטר כרבנן דאמרי לקמן לא קנה עד שיכתוב וימסור דאי בשטר לחוד קאמר דאותיות נקנות א"כ רבי נתן דאמר כמאן לא כרבי ולא כרבנן ואם כן איכא שלש מחלוקות בדבר:
ספינה במשיכה - למה ליה לרבי נתן למימר היינו ת"ק אלא לאו בדרב ושמואל קמיפלגי דקאמר ת"ק ספינה נקנית במשיכה כולה כשמואל ואתא ר' נתן דהוא תנא בתרא לטפויי דאפילו במשיכה כל שהוא נקנית כרב:
באותיות - נקנות במסירה לחוד קמיפלגי ולא בספינה:
מודינא לך - דבמשיכה כדקאמרת לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:
ובפלוגתא דהני תנאי - קמיפלגי ר' נתן ורבנן דרבנן דהכא רבי ור' נתן היינו רבנן דלקמן רבי ורבי נתן סוף משנה וחברים היו וגם אמוראי אליבייהו נינהו בהך ברייתא סתם כרבי ובאידך כר' נתן:
אותיות נקנות - לגבות הלוקח את החוב מן הלוה במסירה שמסר לו המלוה את השטר ולא מצי טעין לוה לצור ע"פ צלוחיתך מסרו לך:
כתב - לו מוכר ללוקח שטר מכירה על שטר זה ומסר לו אותו שטר מכירה אבל לא מסר לו עדיין שטר המלוה לא קנה עד שיכתוב וימסור דמצי למימר ליה נייר בעלמא זביני לך ובשטר מכירה לחוד לא קני דאין נקנין בשטר אלא קרקע ועבדים:
במאי אוקימתא - לתנא קמא דר' נתן כרבי:
ספינה נמי תיקני במסירה - ואמאי בעי משיכה:
תוספות
[עריכה]חסורי מחסרא כו' ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה רבי נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר. וא"ת ואמאי מגיה במילתיה דתנא קמא ואותיות במסירה לימא במילתיה דת"ק דספינה ואותיות נקנות במשיכה ולא פליגי אלא שרבי נתן מצריך שטר עם המשיכה ורבנן לא מצרכי וי"ל משום דא"כ ברייתא דקתני לקמן אותיות נקנות במסירה תיהוי דלא כחד:
רבי נתן אומר ספינה במשיכה ואותיות במסירה ובשטר. לא בעי למימר ואותיות במשיכה ושטר דכיון דבעי לפלוגי בין ספינה לאותיות לרבי נתן ניחא ליה טפי למיתני מסירה לאותיות כי היכי דאתיא ברייתא דלקמן דאותיות במסירה לכ"ע וכל הנך אותיות דשמעתין צריך לפרש בשק מלא שטרות שאין דרך להגביה דאי לאו הכי היכי מיקני במשיכה ובמסירה הא אמר לקמן (דף פו.) דברים שדרכן להגביה אין נקנין אלא בהגבהה:
אלא דרב ושמואל איכא בינייהו. דר' נתן סבר לה כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה דכי היכי דבעי קנין חשוב באותיות טפי מתנא קמא הכי נמי בספינה:
בין שכתב ולא מסר. איצטריך להאריך כל זה דאי לא הוה תני אלא עד שיכתוב וימסור הוה אמינא ודאי במסירה לחודה לא מהניא אא"כ יש כתיבה עמה אבל בכתיבה לחודה סגי:
אי כרבי ספינה נמי תיקני במסירה. לכאורה היה נראה להשוות מסירה דאותיות למסירה דספינה וכן משמע מדקאמר ספינה נמי תיקני במסירה משמע נמי כמו אותיות ואומר ר"י דאי אפשר לומר כן דלא מצינו מסירה אלא בספינה ובעלי חיים אבל שאר מטלטלי לא מיקנו במסירה כדתנן בפרק קמא דקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה משמע אבל במסיריה לא א"כ אפילו לקנות הקלף לצור ע"פ צלוחיתו לא היה קונה במסירה כל שכן לקנות גם השעבוד דלא מהניא ועוד מדקאמר עד שיכתוב וימסור משמע דבעינן באותיות קנין חשוב טפי מבשאר דברים ועוד דקתני ספינה במשיכה ואותיות במסירה ומוקמינן לה בסימטא דלא קניא התם מסירה וא"כ היכי קתני נקנות במסירה ע"כ נראה לר"י דעם המסירה דאותיות צריך משיכה וכן משמע בפרק מי שמת (לקמן דף קנא.) דפריך גבי מלוגא דשטרות והא לא משך והא דמזכיר בכל מקום מסירה באותיות אף על גב דבעי משיכה היינו משום דבעינן מסירה מיד ליד ואף על גב דבעלמא לא בעינן מיד ליד כדפרישית לעיל הכא בעינן טפי כדי לקנות השעבוד שבתוכו אי נמי לא בעינן מיד ליד ומ"מ נקט מסירה משום דבעינן דעת אחרת מקנה אותן כמו שאר מסירות לאפוקי מפקיד שטרותיו שאין מחזיק בהן קונה מה שכתוב בתוכו כיון דליכא מסירה שאין דעת אחרת מקנה אותן:
ספינה נקנית במסירה. בסמוך מוקי לה ברה"ר ופירש רבינו שמואל דמסירה קונה ברה"ר משום דלא אפשר התם במשיכה אבל בסימטא דשייכא משיכה לא קניא מסירה שהוא קנין גרוע וקשה לר"ת וכי משיכה ומסירה מצות הן שאין לעשות אלא מן המובחר ואור"י דאין זו קשיא דכי האי גוונא אמר לקמן דהגבהה החשובה יותר מבטלת שאר קנינים עוד הקשה דכל פרכי דפריך לקמן (דף פו.) למאן דאמר דהגבהה מבטלת שאר קנינים הוה ליה למיפרך נמי הכא כיון דמשיכה מבטלת מסירה ואומר ר"י דאין זו קשיא דאטו בחדא מחתא מחתינהו אם מסירה הגרועה בטילה מחמת משיכה משיכה החשובה לא תיבטל מחמת הגבהה ועוד מקשה רבינו תם אי מסירה לא מהניא בסימטא כי פריך בפרק קמא דקדושין (דף כה: ושם) לרב דאמר בהמה גסה נקנית במשיכה ממתניתין דהתם דקתני בהמה גסה במסירה לישני דמתניתין איירי ברשות הרבים דלא שייך משיכה ורב איירי בסימטא ואומר ר"י כיון דמשיכה חשובה טפי ממסירה אם כן לרב דאמר נקנית במשיכה הוי במשיכה דוקא ולא במסירה אפילו ברשות הרבים דאי מהניא לרב מסירה ברשות הרבים א"כ לישמעי' מסירה ברשות הרבים וכ"ש משיכה בסימטא אלא ודאי למעוטי מסירה ברשות הרבים והכא דקתני בברייתא ספינה נקנה במשיכה אף על גב דלא אתא למעוטי מסירה ברשות הרבים איכא למימר דלהכי נקט משיכה משום דבעי לאשמועינן דאפילו בסימטא דבעינן משיכה אותיות נקנות במסירה ושמעינן מינה דמסירה דאותיות לאו היינו אחיזה בעלמא דהא בסימטא לא מהניא מסירה אלא עם המשיכה בעינן מסירה כדפרישית לעיל ור"ת פירש דמסירה עדיפא ממשיכה משום דמסירה מיד ליד ובפניו וקניא ברשות הרבים וכל שכן בסימטא [דאפילו משיכה קונה בסימטא] כדאמרי אביי ורבא ומתני' דקדושין (שם) דקתני בהמה גסה נקנית במסירה היינו דוקא במסירה אבל במשיכה לא קני אפילו בסימטא והשתא פריך לרב שפיר ומה שפירש דמסירה מיד ליד אין נראה לר"י כדפרישית לעיל והא דמצריך נמי בפניו לא ידע ר"י מנא ליה וע"ק לר"י דלפי' ר"ת מאי דוחקיה לשנויי כאן בסימטא כאן ברה"ר ולדחוק ולומר דעד שימשכנה מרה"ר לסימטא לוקמינהו לתרוייהו בסימטא ובקפידא פליגי כדמסיק לקמן וארשב"א דלא קשה כיון דמסירה חשובה בכל מקום ששונה במסירה הוי דוקא במסירה ולא במשיכה הלכך לא אפשר לאוקומא לה אלא ברה"ר ומיהו הא דפריך ספינה נמי תיקני במסירה לא אתי שפיר דמשמע נמי עם המשיכה משמע דמשיכה עדיפא דלפי' ר"ת הוה ליה למימר והא לרבי ספינה אין נקנית אלא במסירה וגם ממילתייהו דרבנן דאמרו עד שימשכנה משמע דוקא משיכה ולא מסירה ומיהו י"ל דלמאי דמסיק כגון דאמר ליה משוך וקני וטעמא דרבנן משום קפידא אתי שפיר דבעינן משיכה אע"ג דגריעא ואין להקשות דאי אפי' בגריעא הוי קפידא א"כ אמאי מהני כשישכור מקומו דשכירות מקום הוי כעין משיכה שמביאה לרשותו ומעיקרא כי הוה סלקא דעתין דלא הוי טעמא משום קפידא הוה ס"ד דטעמא דרבנן משום דמסירה לא קניא בסימטא וכי מוקי לה ברה"ר מקמי דאוקי טעמא משום קפידא בעי למימר דטעמייהו משום דסברי דמסירה לא קני ברה"ר אבל אין לומר דמעיקרא ס"ד דפליגי דלרבי שייכא מסירה בספינה ולרבנן לא שייכא דא"כ מאי קאמר לימא אביי ורבא כרבי כרבנן נמי מצו סברי כיון דטעמא דרבנן משום דלא שייכא מסירה בספינה אלא ודאי פשיטא ליה דשייכא ועוד קשה לפר"ת דמאי פריך בפ"ק דקדושין (שם) לרב והא אנן במסירה דוקא תנן הא נמי במשיכה תנן בפ"ק דב"מ (דף ב. וח: ושם ד"ה מנהיג) היו שנים רוכבין ע"ג בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו דכל אחד קני מחצה אלמא דנקנה במשיכה וי"ל דהתם דמיירי במציאה קני במשיכה דלא אפשר למיקני במסירה דמאן מסר ליה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]ה א מיי' פ"ו מהל' מכירה הלכה י', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ו סעיף א':
ו ב מיי' פ"ג מהל' מכירה הלכה ג', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ח סעיף ו':
ראשונים נוספים
ובשטר. אם כיתב לו שטר אחר על שטרות הללו כדאמר קני לך הוא וכל שעבודיה:
ואותיות במסירה. ולא במשיכה דלא הוי כשאר מטלטלין דאין גופן ממון להכי במסירה או בשטר סגיא:
מטלטלא היא. ובמטלטלי לא צריך שטרא אלא במשיכה או במסיר' סגי ובספינה ליכא מסירה שהרי איני יכול להגביה אלא במשיכה נקנית:
אלא לאו הכי קתני.[3]תנא בתרא: ספינה נקנית במשיכה ואותיות בשטר:
ספינה נקנית במשיכה היינו תנא קמא. ומאי אתא לאשמועינן ר' נתן:
אלא דרב ושמואל איכא בינייהו. דת"ק סבר לה כרב דאמר כיון שמשך כל שהוא קנה ור' נתן ס"ל כשמואל דלא קני עד דמשיך לה כולה:
לא דכ"ע. לא פליגי אליבא דרב ושמואל דלא ידעי' אי כרב אי כשמואל דליכא למיקם עלה דמלתא מאן ס"ל כרב ומאן כשמואל. ובספינה כולי עלמא לא פליגי דתרוייהו שוי שיעורייהו במשיכה:
כי פליגי באותיות. היכי מיקני:
והכי קאמר ת"ק. ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה.[4]ספינה נקנית במשיכה ואותיות במשיכה: והכי קא"ל ר"נ לת"ק וכו':
אי איכא שטרא. דמקני ליה הני שטרות קני ואי לא לא קני:
וחכמים אומרים בין שכתב לו שטר. שמקנה אותן שטרות ולא מסר לו אותן השטרות. ובין שמסר לו ולא כתב כו'. רבי אומר כת"ק וחכמים כר' נתן:
במאי אוקימתא. מלתא דת"ק כרבי:
ספינה נמי. לתנא קמא תיקני במסירה כי היכי דסבירא ליה לרבי:
אלא להו ה"ק ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה. איכא למידק ולימא ספינה ואותיות נקנות במשיכה ור' נתן סבר ספינה במשיכה ואותיות בשטר ופליגי באותיות דהשתא נמי באותיות פליגי ובספינה לא פליגי ואיכא למימר להכי אוקמה בהכי כי היכי דתיקום רבי דאמר לקמן אותיות במסירה כתנא קמא דרבי נתן כרבנן ולא ניחא ליה לומר ששלש וארבע מחלוקות בדבר, כמו שכתב הרב ר' שמואל ז"ל.
והא דאמרינן אותיות נקנין (במשיכה) [במסירה]. ראיתי מי שפירש דלאו מסירה לחודה היא אלא מסירה שיש בה משיכה (אי) דאי מסירה לחודה הא קיימא לן שהמטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה ומשום שאין גופן ממון מיקני במסירה אטו מיגרע גרע אלא מסירה שיש בה משיכה קאמר וכן בפרק מי שמת אמרינן גבי אותיות והא לא משך ואיבעי ליה למימר והא לא מסר דהא אותיות נקנין במסירה אלא ש"מ מסירה שיש בה משיכה קאמרינן ומה שאמרו במסירה לומר לך דבעינן שימסרנו לו מיד ליד ואח"כ ימשוך וזה הפי' קרוב לדעת הראשון שכתבנו ואינו כלום שאין מסירה ומשיכה השנוין בתלמוד משונין זה מזה.
אבל לפיכך אותיות נקנות במסירה מפני שהמסירה והמשיכה וההגבהה שוין בהן שאין גופן מכור וקנוי והראיה שבהן אינה נמשכת ומוגבהת במשיכתן ולפיכך לא הצריכו בהן הגבהה ומשיכה ותקנת חכמים היא שיקנה משעה שהוציא הלה ראיותיו מתחת ידו וגמר והקנה אותן לו וכן הא דקתני רבי נתן אי איכא מסירה ושטר אין אי לא לא לאו משום גריעותא דמסירה אלא אף במשיכה והגבהה נמי איכא שטרא אין אי לא לא דמודה ליה ר' נתן לת"ק שמסירת האותיות ומשיכתן והגבהתן כלן שוין בדינן.
אי רבי תקני נמי ספינה במסירה. ליכא לפרושי בלא במסירה כי היכי דאותיות במסירה של דברי המפרש דמסירה דקאמרי' גבי אותיות מסירה שיש עמה משיכה בעי דהא הכא לא בעינן מסירה שיש בה משיכה ולמה שפירשנו נמי אין לומר כן שכשאמרו אותיות במסירה אף במסירה אמרו והוא הדין ודאי במשיכה כדאמרינן והא לא משך הילכך ספינה נמי אי כאותיות הויא נקנית במשיכה ועוד אי למעוטי משיכה אתא הוה ליה למימר לא תקנה אלא במסירה מדקאמר תקנה נמי שמע מינה הכי פירוש' דאמשיכה קאי לומר כי היכי דנקני במשיכה תקני נמי במסירה ומדקתני במשיכה ודאי אינה נקנית במסירה אלא במשיכה דהיא קנייה אלימתא ועדיפא ממסירה ודקס"ד השתא דהנך תרתי מתניאתא בסמטא ורבי סבר מסירה קונה בסימטא ורבנן סברי אין מסירה קונה אלא ברשות הרבים כאביי ורבא ושמעי' מינה דהא דאמרינן משיכה קונה בסמטא דדוקא משיכה ולא מסירה קאמר דהא אוקימנא להך ברייתא בסימטא וקתני ספינה במשיכה ולא במסירה ודקתני אותיות במסירה לאו בסימטא אלא ברשות הרבים אלא לאשמועינן דלא בעי כתיבה אתא והכי קתני אפילו ספינה שאין דרכה צריכה משיכה ואפילו אותיות שדרכן נקנין במסירה בלא שטר שהי' קנייה קלה שבכלן וי"ל דאותיות לאו ברשויות תליין דהא תלמוד לומר דברים שדרכן להגביה הן ואפילו הכי במסירה שאין משיכה והגבהה משמשת בהן הילכך מסר בכל מקום קני.
וטעמא דהא מילתא, דסמט' כיון שהוא מקום פנוי הראוי לשתיהן ואפשר למעבד בה משיכה דעדיפא לא קני' בה מסירה ודומיא דהא דאמרינן לקמן לא שנו אלא בדברים שאין דרכן להגביה וכו' וכמו שפירש הרב רבי שמואל ז"ל והכי משמע מדאמרינן עד שימשכנה משמע דמשיכה עדיפא ומשום הכי לא קנה במסירה עד שימשכנה ואף על גב דבמסקנא אמרינן דבקפידא פליגי ולא קשיא מידי מ"מ איכא למידק ממאי דקס"ד דמעיקרא.
ופי' דברי אביי ורבא כך הוא, מסירה קונה ברשות הרבים בדברים הנקני' במסירה והם הדברים שאין דרכן להגביה ולמשוך דהיינו ספינה וכיוצא בה אבל משיכה אינה קונה ברשות הרבים לפיכך כל הנקנין במשיכה אינן נקנין ברשות הרבים. ומשיכה קונה בסימטא אבל לא מסירה שבאותו רשות יכול הוא למשוך אפילו בספינה וזה דעת רבינו הגדול ז"ל וישיבת קדושה רב יהוסף הלוי ז"ל והרב ר' משה ובזה הסכים הרב ר' שמואל הצרפתי ז"ל.
וזו ששנינו (קדושין כה,ב) בהמה גסה נקנית במסירה כך פירושו שבהמה גסה כספינה היא נקנית ברשות הרבים במסירה וכל שכן בסימטא במשיכה וחכמים אומרים זו וזו במשיכה בסימטא שראוי לימשך היא וכל שראוי למשיכה אינו נקנה לעולם במסירה ואפילו היה ברשות הרבים.
ואחרים פי' משיכה קונה בסימטא וכל שכן מסירה בדברים הנקנין במסירה ומשנתנו במסכת קדושין בסימטא וכן דעת רבינו יעקב ז"ל הצרפתי.
ויש דרך אחרת מופלגת מזו, שכל המטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה וזה דעת רבינו הגאון ז"ל וכך כתב בספר המקח כלשון הזה וענין המסירה כך היא לעולם אין אדם קונה במסירה אלא א"כ פירש לו המוכר ללוקח קנה ואפילו במסירה או שאמר לו בלשון שדומה ממנו שרוצה בהקנאתו אליו ואפילו במסירה שהיא פחותה מכולן והיכא שפירש לו הכי אפילו ברשות הרבים קנה וכל שכן בסימטא וכל שכן אם הוסי' הלוקח בחזוק הקנייה ומשך או הגביה וכו'.
נמצינו למדין מדבריו שכך הוא מפרש דברי אביי ורבא מסירה קונה ברשות הרבים וכל שכן בסימטא בכל המטלטלין הואיל ואמר לו לך חזק וקני דמשמע במסירה אבל משיכה אינה קונה ברשות הרבים ואפילו פירש לו קני במשיכה וא"צ לומר בסתם משיכה קונה בסימטא בין שאמר לו לך חזק וקני בין שפי' לו משוך בין ששתק ומשך בפניו והך קמייתא דקתני ספינה נקנית במשיכה ולא במסירה בשאמר לו סתם היא אי נמי בפניו, והוא הדין לשאר כל המטלטלין אלא רבותא נקט דאפי' ספינה שאין דרכה לימשך אינה נקנית במסירה אלא אם כן פירש.
ולהך סברא קשיא לן הא דתנן בהמה גסה נקנית במסירה וכו' אם בשפירש אפי' דקה נמי אי בשלא פירש למה תקנה והלא אין מסירה קונה לעולם אלא במפרש ואפילו בספינה ואיכא למימר לעולם בסתם וסבירא להו להני תנאי דכיון דאורחא דבהמה גסה למוסרה במסירה נקנית במסירה שכך דרכה וכיון דתפיס לה למעיקר קיימא אבל לא בשאר הדברים ואפילו הכי קמ"ל בחכמים דאמרי זו וזו במשיכה ותיקשי לי' הא דאמרינן התם פיל לר' שמעון במה יקנה לימא ליה בשפירש ואמר קני במסירה וי"ל לר"ש משיכה ומסירה לית ליה כלל.
זה כתבתי לתקן דברי הגאון ז"ל, אבל אין להם בגמרא על מה שיסמוכו דהא היכא דאמר נמי לך משוך וקני בספינה ברשות הרבים משום קפדנותא קאמרי' דלא קנה ולרבי דמראה מקום הוא קני הא כל בסתמא קני וקני ולא ראיתי לבאים אחריו שיסמוכו עליהם ועל זו הסברא כתב ר"ח ז"ל בכאן. וראיתי לרבותינו הגאונים ז"ל זולתו זה הפירוש, ויש עליו תשובות אבל אין משיבין אחר ארי, לפיכך לא כתבנו הפירוש והתשובה שעליו.
ויש עוד כת אחרת שפירשו מסירה קונה בר"ה בכל המטלטלין בין בסתם בין במפרש שכיון שאין משיכה קונה באותו רשות לא הצריכו חכמים להוליכו לרשות אחרת כדי שיקנה במשיכה משיכה קונה בסימטא בכל דבר אבל לא מסירה לעולם דקיימא לן כרבנן דאמרי זו וזו במשיכה ולא במסירה ובסימטא היא והוא הדין לספינה דכל שאפשר לקנות בקנייה מעולה ברשות זו אינה נקנית בפחותה ומאן דאמר במסירה סבר בסימט' שניהן קונות לו. וזו הסברא קרובה לדברי רבי' הגדול ז"ל וקרובה אל הדעת, אלא שעל רבינו ז"ל אנו סומכין.
ומצאתי למקצת ראשונים שכתבו שאין מסירה קונה ברשות מוכר אע"פ שקונה הרבים.
הא דאמרינן: חסורי מחסרא והכי קתני ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה: איכא למידק, אמאי מחסיריה לה לברייתא כולי האי, דהא בכולה ברייתא לא תנו לה מסירה לא בדרבי נתן ולא בדת"ק אלא משיכה, ואמאי לא קאמר הכי קתני ספינה ואותיות נקנות במשיכה.
ור"ש ז"ל פירש, דמשיכה לא שייכא אלא בדבר שגופו ממון, דמכי משיך ליה זכה ביה, והכא נמי לצור על פי צלוחיתו תהני ליה משיכה כשאר מטלטלין, אבל כדי לגבות חובו, (אלא) צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח. ולא ירדתי לסוף פירושו של רבינו, דאם דעתו לומר שימסרנו ממש מידו ליד הלוקח, ולפיכך קנה אפילו הראיה שבו, אם כן תמיה לי תרתי, חדא דאם כן משונה מסירה זו מכל מסירות שנשנו כאן ובכל מקום שהוא ז"ל בעצמו כתב למעלה אחזה ברגלה במצות המוכר. ועוד, דלראיה שבו מאי שנא מסירה ומאי שנא משיכה, הראיה אינה נמשכת ואינה נמסרת, ואם לקנות הנייר לצור על פי צלוחיתו, הגבהה בעי כשאר המטלטלין כמותו שאין דרכן למשוך וראויין להגביה.
ומורי הרב ז"ל פירש דאי אפשר למינקט משיכה אלא אם כן מוקי לה בשליפי רברבי, דאילו שליפי זוטרי בהגבהה ולא במשיכה, ולפיכך אוקמה במסירה, ומאי מסירה שאמר שמסרו מידו לידו, והיינו הגבהתו, ובדין הוא דלימא ואותיות בהגבהה, אלא משום שלשון הגביה הוה משמע שיגביהנו מעל גבי קרקע, ואין דרכן של בריות להניח שטרות על גבי קרקע, אלא מוסרין אותן מיד ליד וזו היא הגבהתן, אפקה להגבהה זו לשון מסירה. ועדיין יש לעיין, דמכל מקום בין כך ובין כך בדרבי נתן נמי הוה ליה לאפוקה בלשון מסירה, וכדקא אמרה לה בסופא.
ולי נראה דמדקתני בדבר תנא קמא ספינה נקנית במשיכה ולא תנא אותיות בהדה, אף על גב דמחסרין לה, משמע ליה דדינא אחרינא לאו בדינא דספינתא הוא דחסר מינה מאן דשבשה ותני לה, ולא תנא אלא בבא חדא מנייהו, דאילו תרווייהו בחד דינא איתנהו ותנא בחדא בבא כרך ותני להו, לא הוה משתבש כולי האי דליחסר פלגא דבבא, ולפיכך אוקימנא בדינא אחרי, ואי נמי משום דקושטא דמילתא ומסקנא הכין הוא דאותיות בין למר בין למר במסירה, כדמסקינן, קא פריש הכא מסירה ואכתי לא חש לאפרוקי הא דרבי נתן, דאנן מאי דקשיא לן בדרבי נתן אותיות מאן דכר שמייהו מתרצינן, ומשום כך איצטרכי לחסורה לדברי תנא קמא ולפרוקה, ואכתי לא משגחינן בדרבי נתן, אלא דלבתר הכין אתינן למידק בדרבי נתן שטר בספינה למה לי, ופרקינן ואוקמינן להו בפירוקא תריצא וקושטא, דתנא קמא סבר אותיות במסירה לבד ורבי נתן סבר דמסירה ושטר בעינן.
ויש מפרשים, דלגבי אותיות לקנות ראיה שבהן משיכה ומסירה והגבהה שוין בהן, שאין הראיה שבהן בדין זה, שהיא אינה נמסרת ולא נמשכת ולא מגבהת, וזה וזה שוין בה, אלא כל שמסר המלוה ללוקח והוציאו מרשותו קני, למאן דאמר במסירה [במסירה] ולמאן דאמר במסירה ובשטר עד שיכתוב את השטר. וזה נראה לי יותר נכון ועיקר.
שטר בספינה למה לי מטלטלי נינהו: נראה דהכא תרתי קא קשיא ליה, למה ליה ומאי מהני ליה, דאי לעכוב קנייה, מטלטלי נינהו, וכל שזה תפוש במטלטלין אינו צריך ראיה, דתפישתו ראייתו. ועוד דשטר למטלטלין לא מהני ולא מידי ולא מיקנו בשטרא, דאין שטר אלא לדבר שיכול לסיימו בשטר, כגון קרקע, וא נמי עבדים שהן נכרים בעצמן ויכול אדם לסיימן ולהפרידן מתוך השטר מקרקע אחר או מעבד אחר, אבל המטלטלין אינן מסוימין שיכול לסיימן בשטר, ולפיכך אין קנייתן בשטר. וזו היא ששנינו (קדושין כו, א) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה.
עוד נראה לי טעמא שלא למדו הקניות אלא מן הכתוב וכדאיתא בקידושין בפרק קמא, ולא מצינו שטר אלא בקרקע, דכתיב וכתוב בספר וחתום, אבל במטלטלין מצינו אגב, דכתיב ויתן להם מתנות עם ערים בצורות, וכדאיתא התם, ואגב היינו כמסירה וכדאיתא לקמן. ונראה לי זה עיקר, דאילו לטעם הראשון, נעשה שורך אפותיקי בשטר מה הועיל, ואפילו לא מכרו. ועוד כשעשאו אפותיקי בשטר אגב מקרקעי ומכרו, למה מוציא מן הלקוחות, שהרי אינו מסויים, ואגב נמי למה יועיל והא לא בעי (ציורין) [ציבורין] ואינן ניכרין, אלא טעמא כדאמרינן, כנ"ל.
אי הכי ספינה תקני נמי במסירה: מדקאמר תקני נמי, שמעינן מינה דאף במסירה קאמר, וכל שכן במשיכה, דמשיכה עדיפא ממסירה, וכל שבמסירה קונה כל שכן שקונה במשיכה, ובלבד במקום שתתכן בו המשיכה, וכדאביי ורבא דבסמוך. ותדע לך דאף במסירה קאמר, דאי לא, מאי נמי, ואם נפשך לומר דהאי נמי לא אמשיכה קאי אלא אאותיות, כלומר, כדרך שאמר אותיות במסירה לומר הכי נמי אף בספינה, לא היא, דאם כן לא הוה ליה למימר ספינה (קתני) [תקני] נמי במסירה, דמתוך לשון זה משמע דאקניות קאי ולא על הנקנין, כלו', אספינה שתקני במסירה כמו האותיות, דאם כן הוה ליה למימר ספינה נמי (קתני) [תקני] במסירה, ואי נמי (לא) לימא לא תקני אלא במסירה. ועוד דהא קתני בברייתא אחריתי ספינה נקנה במסירה דברי רני וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה, מדקאמר עד שימשכנה, שמע מינה דמשיכה עדיפא ממסירה, ושלש קניות יש בזו למעלה מזו, מסירה ולמעלה ממנה משיכה ולמעלה מכולן הגבהה.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(א) אותיות נקנין במסירה. כ' רבי' יצחק זצוק"ל האי מסירה אינו יודע אם כעין אות' מסירה שלמעלה אע"פ שלא ימשוך האותיות אלא שימסרם לו מכי אחז בהם קנה או לייפות כח המשיכה דלא סגי באותיות משיכה מעצמו אלא שימסרם לו ע"י מסירה. והכי מוכח טפי דאין דרך שטר במסירה אלא במשיכה דבהמה וספינה שהם גדולים דרכן במסירה אבל שאר מטלטלין קטנים משמע אינן נקנין במסירה וכ"ש אותיות ואינן נראים לי דבריו כלל שבדברים קטנים לא תועיל מסירה כ"א משיכה שכיון שמסר לו החפץ בתוך ידו היאך תעלה על הדעת לומר שלא יקנה אות' אין לך קנין גדול מזה שהוא תופסו בתוך ידו ועד כאן לא פליגי ועבדי משיכה מעליא ממסירה אלא בדברים גדולים כגון בהמה גסה וספינה שאינו יכול לתופשן בידו דאיכא מאן דאמר סגי להו במסירה שכיון שמסרם לו והוא אחז בהם אע"פ שאינו יכול להכניסם בתוך ידו קנה אע"פ שלא משכם ואיכא מאן דאמר דלא מהניא בהו מסירה עד שימשוך ובמשיכה קנאם ואע"פ שלא הביאם ברשותו אבל חפצים קטנים שמכניסם לתוך ידו כיון שמסרם לו ליכא מאן דפליג דהאי עדיפא ממשיכה טובא שהמשיכה אינה מכנסת לרשותו וזו המסירה מכנסת לתוך ידו והשתא חצרו של אדם קונה לו ידו לא כ"ש דהא חצרו משום ידו אתרבאי והיא היא הגבה' דאמרי' שהיא קונה בכל מקום ואפי' בישראל מוכר וההגבהה קונה אפי' בחפץ גדול שאינו יכול להכניסו בתוך ידו כיון שהגביהו וסבלו בכחו כ"ש בחפץ קטן שתפסו בתוך ידו. ובמסירת האותיות דפליגי מפני שאין גופן ממון אלא לראי' שבהן והן מילי בעלמא אבל אם הי' מוסר לו המעות שהן כתובות בתוכו ה"נ דקנה וקנה:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה (עריכה)
כד. והא דתניא ספינה נקנית במשיכה רבי נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר אסיקנא הכי קאמר ספינה נקנית במשיכה ואותיות נקנות במסירה רבי נתן אומר ספינה נקנית במשיכה ואותיות נקנות בשטר. ספינה נקנית במשיכה היינו ת"ק. ואסיקנא באותיות נקנות במסירה בלא שטר קא מפלגי והכי קאמר ת"ק משיכה קניא בספינה (באותיות) [ואותיות] במסירה ואמר ליה רבי נתן בספינה מודינא לך אבל באותיות אי איכא שטרא אין ואי לא לא. אלמא רבי נתן מסירה ושטר בעי. ובפלוגתא דתנאי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים כתב ולא מסר מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור. וקם ליה ת"ק כר' ורבי נתן כרבנן. [וקיי"ל כרבנן], חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דהא איפסיקא הילכתא בהדיא בשמעתין כותיהו, כדבעינן למימר קמן:
חסורי מחסרא כו'. ואם תאמר למה תנא בדברי תנא קמא מסירה לימא ספינה ואותיות נקנות במשיכה ורבי נתן אתא לאוסופי שטר אתרווייהו. יש לומר משום דברייתא לקמן דקתני אותיות נקנות במשיכה הוי דלא כחד הלכך הגיה לאלתר דברי תנא קמא כחד מן תנאי דלקמן ושוב נושא ונותן בדברי רבי נתן עד דמסיק דסבר כאידך תנא דלקמן. תוספי הרא"ש ז"ל.
הא דאמרינן חסורי מחסרא והכי קאמר ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה. איכא למידק למה מחסרי לה לברייתא כולי האי דכולה ברייתא לא תנו בה מסירה אלא בדרבי נתן ולא בדתנא קמא אלא משיכה ואמאי לא קאמר הכי קתני ספינה ואותיות נקנות במשיכה. ור"ש ז"ל פירש דמשיכה לא שייכא אלא בדבר שגופו ממון דמכי משיך לה זכה בה אלא צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח. ולא ירדתי לסוף פירושו של ר"ש זכרונו לברכה אם דעתו לומר שימסרנו ממש מידו ליד הלוקח ולפיכך קנה אפילו הראיה שבו אם כן תמיה לן תרתי חדא דאם כן משונה מסירה זו משאר מסירות שנשנו כאן ובכל מקום שהוא ז"ל כתב למעלה אחזה ברגלה במצות המוכר. ועוד דלראיה שבו מאי שנא מסירה ומאי שנא משיכה הראיה אינה נמשכת ואינה נמסרת ואם לקנות הנייר לצור על פי צלוחיתו הגבהה בעי כשאר המטלטלים כמותו שאין דרכו למשוך וראוין להגביה. ומורי הרב ז"ל פירש דאי אפשר למינקט משיכה אלא אם כן מוקי לה בשליפי רברבי דאלו שליפי זוטרי בהגבהה ולא במשיכה ולפיכך אוקמיה במסירה ומיד מסרה שאמר שמסרו מידו לידו והיינו הגבהתו ובדין הוא שיאמר ואותיות בהגבהה אלא משום שלשון הגבהה היה משמע שיגביהנו מעל גבי קרקע ואין דרכן של בריות להניח שטרות על גבי קרקע אלא מוסרים אותן מיד ליד וזו היא הגבהתן אפקה להגבהה בלשון מסירה. ועדיין יש לעיין דמכל מקום בין כך ובין כך בדרבי נתן נמי הוה ליה לאפוקה בלשון מסירה וכדקאמר בסיפא. ולי נראה דמדקמני בדתנא קמא ספינה נקנית במשיכה ולא תנא אותיות בהדה אף על גב דמחסרינן ליה משמע ליה דאחרינא דלאו בדינא דספינתא הוא דחסר מינה מאן דשבשה ותני לה ולא תנא בהא אלא חדא מינייהו דאלו תרווייהו בחד דינא איתנהו ותנא בחדא בבא כרך ותני להו לא הוה משתבש כולי האי דלחסר פלגא ולפיכך אוקמוה בדיני אחרינא. ואי נמי משום דקושטא דמילתא ומסקנא הכין הוא דאותיות בין למר ובין למר במסירה כדמסקינן קא פריש הכא מסירה ואכתי חש לפרושי הא לא כדרבי נתן דאנן מאי דקיימא לן כדרבי נתן אותיות מאן דכר שמייהו מתרצים ומשום כך איצטריכא לחסורה לדתנא קמא לפרוק ואכתי לא משגחינן כרבי יוסי אלא שכתב הכי אי אתינן למידק כדרבי יוסי שטר בספינה למה לי ופרקין ואוקמיה להו בפירוקא ותירוצא וקושטא דתנא קמא סבר אותיות במסירה לבד ורבי יוסי סבר דמסירה ושטרא בעינן. ויש מפרשים דלגבי אותיות לקנות ראיה שבהם משיכה ומסירה והגבהה שוין בהם שאין הראיה שבהן בדין זה שהיא אינה נמסרת ואינה נמשכת ולא מוגבהת וזה וזה שוין בה אלא שכל שמסר המלוה ללוקח והוציאו מרשותו קני למאן דאמר במסירה ולמאן דאמר במסירה ובשטר עד שיכתוב את השטר וזה נראה לי יותר נכון ועיקר. שטר בספינה למה לי מטלטלי נינהו. נראה דהכא תרתי קא קשיא ליה למה ליה ומאי מהני ליה דאי לעכוב קנייה מטלטלי נינהו וכל שזה תפוס במטלטלין אינו צריך ראיה דתפיסתו ראייתו ועוד דשטר למטלטלי לא מהני ולא מידי ולא תקנו בשטרא דאין שטר אלא לדבר שיכול לסיימו בשטר כגון קרקע ואי נמי עבדים שהם נכרים בעצמם ויכול אדם לסיימן ולהפרידן מתוך השטר מקרקע אחר או מעבד אחר אבל המטלטלין אינם מסיימין שיכול לסיימן בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. ועוד הוסיפו בטעמו של דבר לפי שחכמים לא למדו שקונים אלא מן הכתוב וכדאיתא בפרק קמא דקידושין ולא מצינו שטר אלא בקרקע דכתיב וכתוב בספר וחתום אבל במטלטלי מצינו אגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות עם ערים בצורות וכדאיתא התם. הר"ן ז"ל.
בין שכתב ולא מסר. אצטריך להאריך כל זה דאי לא הוה תני כו' ככתוב בתוספות. וקצת דוחק דאי בכתיבה לחודה סגי הוה ליה למימר עד שיכתוב ותו לא. גליון תוספות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה