ביאור:בבלי ברכות דף נח

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי ירמיה בן אלעזר: נתקללה בבל - נתקללו שכניה ^[1]; נתקללה שומרון - נתברכו שכניה:

נתקללה בבל נתקללו שכניה, דכתיב (ישעיהו יד כג) ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים [וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות]; נתקללה שומרון - נתברכו שכניה, דכתיב (מיכה א ו) ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם [והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה] ^[2].

ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל ^[3] - אומר "ברוך חכם הרזים"; אוכלוסי עכו"ם - אומר "(ירמיהו נ יג) בושה אמכם [מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה]".

תנו רבנן [דומה לתוספתא ברכות פ"ו מ"ה]: 'הרואה אוכלוסי ישראל - אומר "ברוך חכם הרזים" ^[4], שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה;

בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר "ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני ^[5]";

הוא היה אומר "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה - ואחר כך אכל; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני! וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז, ולבן, ונפץ, וטוה, וארג - ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני! כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ^[6] ואני משכים ומוצא כל אלו לפני!

הוא היה אומר: אורח טוב, מהו אומר? – "כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי: כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי!", אבל אורח רע מהו אומר? – "מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי; כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו". על אורח טוב מהו אומר? - (איוב לו כד) זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים; על אורח רע כתיב (איוב לז כד) לכן יראוהו אנשים [לא יראה כל חכמי לב], (שמואל א יז יב) [ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים] והאיש בימי שאול זקן בא באנשים'.

אמר רבא - ואיתימא רב זביד, ואיתימא רב אושעיא: זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא.

אמר עולא: נקיטינן: אין אוכלוסא בבבל.

תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא.

תנו רבנן: 'הרואה חכמי ישראל - אומר "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו"; חכמי אומות העולם - אומר "ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו [לבשר ודם]

הרואה מלכי ישראל - אומר "ברוך שחלק מכבודו ליראיו"; מלכי אומות העולם - אומר "ברוך שנתן מכבודו לבריותיו [לבשר ודם]".

אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה ^[7] - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם ^[8].

רב ששת - סגי נהור הוה; הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא, וקם אזל בהדייהו רב ששת; אשכחיה ההוא מינא, אמר ליה: חצבי לנהרא ^[9] - כגני לייא ^[10]?

אמר ליה: תא חזי דידענא טפי מינך! חלף גונדא ^[11] קמייתא, כי קא אוושא - אמר ליה ההוא מינא: אתא מלכא! אמר ליה רב ששת: לא קאתי; חלף גונדא תניינא, כי קא אוושא - אמר ליה ההוא מינא: השתא קא אתי מלכא! אמר ליה רב ששת: לא קא אתי מלכא; חליף תליתאי; כי קא שתקא - אמר ליה רב ששת: ודאי השתא אתי מלכא! אמר ליה ההוא מינא: מנא לך הא? אמר ליה: דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב (מלכים א יט יא) צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' [פסוק יב] ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה.

כי אתא מלכא - פתח רב ששת וקא מברך ליה; אמר ליה ההוא מינא: למאן דלא חזית ליה קא מברכת?

ומאי הוי עליה דההוא מינא?

איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ^[12] [באופן מילולי: שמו צבע כחול על עיניו, כאשה, לנוי; כאן לישנא מעליא נקט], ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.

רב שילא נגדיה לההוא גברא דבעל גויה; אזל אכל ביה קורצי בי מלכא, אמר: איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא! שדר עליה פריסתקא, כי אתא - אמרי ליה: מה טעמא נגדתיה להאי?

אמר להו: דבא על חמרתא!

אמרי ליה: אית לך סהדי?

אמר להו: אִין! אתא אליהו אדמי ליה כאיניש ואסהיד.

אמרי ליה: אי הכי - בר קטלא הוא!

אמר להו: אנן מיומא דגלינן מארעין - לית לן רשותא למקטל; אתון - מאי דבעיתון עבידו ביה!

עד דמעייני ביה בדינא - פתח רב שילא ואמר: (דברי הימים א כט יא) לך ה' הגדולה והגבורה [והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש].

אמרי ליה: מאי קאמרת?

אמר להו: הכי קאמינא: בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא ^[13].

אמרו: חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי! יהבי ליה קולפא ^[14], אמרו ליה: דון דינא!

כי הוה נפיק - אמר ליה ההוא גברא: עביד רחמנא ניסא לשקרי הכי?

אמר ליה: רשע! לאו חמרי איקרו, דכתיב (יחזקאל כג כ) [ותעגבה על פלגשיהם] אשר בשר חמורים בשרם [וזרמת סוסים זרמתם]; חזייה דקאזיל למימרא להו דקרינהו 'חמרי', אמר: האי - רודף הוא, והתורה אמרה 'אם בא להרגך השכם להרגו' ^[15] - מחייה בקולפא וקטליה; אמר: הואיל ואתעביד לי ניסא בהאי קרא - דרשינא ליה:

'לך ה' הגדולה' - זו מעשה בראשית, וכן הוא אומר (איוב ט י) עושה גדולות עד אין חקר [ונפלאות עד אין מספר];

'והגבורה' - זו יציאת מצרים, שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה [אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ידוד ויאמינו בה' ובמשה עבדו];

'והתפארת' - זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע, שנאמר (יהושע י יג) וידום השמש וירח עמד [עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים];

'והנצח' - זו מפלתה של רומי [אדום הרשעה], וכן הוא אומר (ישעיהו סג ג) [פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי] ויז נצחם על בגדי [וכל מלבושי אגאלתי];

'וההוד' - זו מלחמת נחלי ארנון, שנאמר (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה [ואת הנחלים ארנון];

'כי כל בשמים ובארץ' - זו מלחמת סיסרא, שנאמר (שופטים ה כ) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם [נלחמו עם סיסרא];

'לך ה' הממלכה' - זו מלחמת עמלק ^[16], וכן הוא אומר (שמות יז טז) כי יד על כס יה [מלחמנ לה' בעמלק מדר דר] ^[17];

'והמתנשא' - זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר (יחזקאל לח ג) [ואמרת כה אמר ה' אלקים] הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל ^[18];

'לכל לראש' - אמר רב חנן בר רבא אמר רבי יוחנן: אפילו ריש גרגיתא ^[19] - מן שמיא מנו ליה ^[20];

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא: 'לך ה' הגדולה' - זו קריעת ים סוף; 'והגבורה' - זו מכת בכורות; 'והתפארת' - זו מתן תורה; 'והנצח' - זו ירושלים; 'וההוד' - זו בית המקדש.

תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן - אומר "ברוך מציב גבול אלמנה" ^[21]; בחורבנן - אומר "ברוך דיין האמת"; בתי עובדי כוכבים בישובן - אומר (משלי טו כה) בית גאים יסח ה' [ויצב גבול אלמנה]; בחורבנן - אומר (תהלים צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.

עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא; כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי - נגד רב חסדא ואתנח; אמר ליה עולא: אמאי קא מתנחת? והאמר רב 'אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים [ובמרירות תאנח לעיניהם]’, ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יב) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה [כי באה] ונמס כל לב [ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם ה' אלקים]’? אמר ליה: היכי לא אתנח? ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא [ששים נשים אופות ביום] ושיתין אפייתא בליליא, ואפיין לכל מאן דצריך [ואפו לכל מי שצריך], ולא שקל ידא מן כיסא דסבר דילמא אתי עני בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף [ולא הרחיק ידו מכיסו שמא יבא עני בן טובים, ועד שיגיע ידו לכיס לתת לו צדקה – יתבייש העני בן הטובים], ותו: הוו פתיחין ליה ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא [ועוד היו פתוחים לו ארבעה פתחים לכל רוחות השמים] וכל דהוה עייל כפין [וכל מי שנכנס רעב] - נפיק כי שבע [יצא שבע], והוו שדו ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי [והיו מוציאים חיטים ושעורים בשנות בצורת לכל מי שהיה רעב] דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא [וכל המתביש לקחת ביום בא ולקח בלילה] - השתא נפל בתלא ^[22], ולא אתנח?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש - נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר (ישעיהו ה ט) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב; ואמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן, שנאמר (תהלים קכה א) שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון [לא ימוט לעולם ישב]: מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו - אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן.

חזייה דלא מיישב דעתיה, אמר ליה: דיו לעבד שיהא כרבו ^[23].

תנו רבנן: הרואה קברי ישראל - אומר "ברוך אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין";

מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה דרב נחמן "ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם; ברוך מחיה המתים";

קברי עובדי כוכבים - אומר (ירמיהו נ יג) בושה אמכם [מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה].

אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום - אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"; לאחר שנים עשר חדש - אומר "ברוך מחיה המתים";

אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש, שנאמר (תהלים לא יג) נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד ^[24].

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא; פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה: בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי: "ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו" ^[25], ו"שהחיינו" ^[26].

אמר להו: אנא נמי, כיון דחזתינכו - חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא: הנך תרתי, ו"ברוך חכם הרזים".

אמרו ליה: חכימת כולי האי? יהבי ביה עינייהו - ושכיב.

אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים ^[27] - אומר "ברוך משנה הבריות".

מיתיבי [תוספתא ברכות פ"ו מ"ו]: 'ראה את הכושי ^[28] ואת הגיחור ^[29] ואת הלווקן ^[30] ואת הקִפֵּחַ ^[31] ואת הננס, ואת הדרניקוס ^[32] - אומר "ברוך משנה את הבריות" ^[33]; את הקטע ^[34], ואת הסומא, ואת פתויי הראש ^[35], ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים - אומר "ברוך דיין אמת"'!?

לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד ^[36]; דיקא נמי דקתני דומיא דקטע ^[37] - שמע מינה.

תנו רבנן: הרואה פיל, קוף, וקפוף ^[38] - אומר "ברוך משנה את הבריות"; ראה בריות טובות ואילנות טובות - אומר "ברוך שככה לו בעולמו".

על הזיקין [ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים - אומר "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם"]

מאי זיקין?

אמר שמואל: כוכבא דשביט ^[39];

ואמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו, וגמירי דלא עבר כסלא ^[40], ואי עבר כסלא - חרב עלמא.

והא קא חזינן דעבר?

זיויה - הוא דעבר, ומתחזי כדעבר איהו.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: ^[41] [הרקיע בשם] וילון הוא דמקרע דמגלגל [והקרעים מתכפלים] ומחזי נהורא דרקיעא ^[42];

רב אשי אמר: כוכבא הוא דעקר מהאי גיסא דכסלא וחזי ליה חבריה מהך גיסא ומיבעית [ונרתע, ומזדעזע] ומחזי כמאן דעבר.

שמואל רמי: כתיב (איוב ט ט) עושה עש כסיל וכימה [וחדרי תמן] וכתיב (עמוס ה ח) עושה כימה וכסיל [והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו] ^[43], הא כיצד ^[44]?

אלמלא חמה של כסיל - לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה, ואלמלא צינה של כימה - לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל ^[45]; וגמירי: אי לאו עוקצא דעקרבא ^[46] דמנח בנהר דינור ^[47] - כל מאן דהוה טריקא ליה עקרבא לא הוה חיי, והיינו דקאמר ליה רחמנא לאיוב (איוב לח לא) התקשר מעדנות כימה ^[48] או מושכות כסיל תפתח;

מאי 'כימה'?

אמר שמואל: כמאה ככבי ^[49]; אמרי לה דמכנפי ^[50], ואמרי לה דמבדרן;

מאי 'עש'?

אמר רב יהודה: [כוכב בשם] יותא.

מאי 'יותא'?

אמרי [כוכב] ^[51] לה [ב]זנב טלה, ואמרי לה ^[52]רישא דעגלא ^[53], ומסתברא כמאן דאמר זנב טלה ^[54], דכתיב (איוב לח לב) [התוציא מזרות בעתו] ועיש על בניה תנחם, אלמא ^[55] חסרה ומתחזיא