ביאור:בבלי ברכות דף לו

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עמוד א (דלג לעמוד ב)

דכולהו שלקי ^[1]' ^[2];

אם כן - הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל, ותנן [ברכות פ"ו מ"ז]: זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה?

הכא במאי עסקינן? - בחושש בגרונו ^[3], דתניא: החושש בגרונו - לא יערענו בשמן תחלה בשבת ^[4], אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע.

פשיטא!?

מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל - קא משמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה ^[5] - בעי ברוכי.

^[6]

קמחא דחיטי ^[7]: רב יהודה אמר "בורא פרי האדמה" ^[8], ורב נחמן אמר "שהכל נהיה בדברו".

אמר ליה רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דרבי יוחנן ושמואל קיימי כוותיה, דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית - מברכין עליו "בורא פרי העץ" - אלמא אף על גב דאשתני - במלתיה קאי, הכי נמי אף על גב דאשתני ^[9] - במלתיה קאי ^[10].

מי דמי?: התם לית ליה עלויא אחרינא, הכא אית ליה עלויא אחרינא: בפת ^[11]!

וכי אית ליה עלויא אחרינא - לא מברכינן עליה "בורא פרי האדמה" אלא "שהכל" והאמר רבי זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא [על דלעת חיה], וקמחא דשערי - מברכינן עלייהו "שהכל נהיה בדברו" מאי לאו ^[12] דחיטי בורא פרי האדמה ^[13]!?

לא! דחיטי נמי "שהכל נהיה בדברו".

ולשמעינן דחיטי וכל שכן דשערי?

אי אשמעינן דחיטי, הוה אמינא 'הני מילי דחיטי, אבל דשערי - לא לבריך עליה כלל' - קא משמע לן.

ומי גרע ממלח וזמית, דתניא [בברייתא ברכות מ,ב]: על המלח ועל הזמית ^[14] אומר "שהכל נהיה בדברו" ^[15]?

אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה, אבל קמחא דשערי, הואיל וקשה לקוקיאני ^[16] - לא לבריך עליה כלל' קא משמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה ^[17] - בעי ברוכי.

קורא ^[18]: רב יהודה אמר "בורא פרי האדמה" ושמואל אמר "שהכל נהיה בדברו": רב יהודה אמר "בורא פרי האדמה" - פירא הוא, ושמואל אמר "שהכל נהיה בדברו" - הואיל וסופו להקשות.

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! כוותך מסתברא, דהא צנון סופו להקשות ^[19], ומברכינן עליה "בורא פרי האדמה" - ולא היא: צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא ^[20], דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא.

וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי - לא מברכינן עליה? והרי צלף ^[21], דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ^[22], דתניא: 'על מיני נצפה ^[23]: על העלין ועל התמרות ^[24] אומר "בורא פרי האדמה", ועל האביונות ^[25] ועל הקפריסין ^[26] אומר "בורא פרי העץ"'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא ^[27], דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ^[28].

ואף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה - הלכתא כותיה דשמואל.

אמר רב יהודה אמר רב: צלף של ערלה בחוצה לארץ - זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ^[29]; למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו: על מיני נצפה: על העלים ועל התמרות אומר "בורא פרי האדמה" ועל האביונות ועל הקפריסין אומר "בורא פרי העץ"?

הוא דאמר כרבי עקיבא, דתנן [מעשרות פ"ד מ"ו]: רבי אליעזר אומר: צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין; רבי עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי.

ונימא 'הלכה כרבי עקיבא'?

אי אמר 'הלכה כרבי עקיבא', הוה אמינא אפילו בארץ - קא משמע לן: כל המיקל בארץ ^[30] - הלכה כמותו בחוצה לארץ ^[31], אבל בארץ – לא!

ונימא 'הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ', דכל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוצה לארץ?

אי אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי גבי מעשר אילן ^[32], דבארץ גופא מדרבנן ^[33], אבל גבי ערלה - דבארץ מדאורייתא - אימא בחוצה לארץ נמי נגזור'? - קא משמע לן.

רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין, אמר ליה: מאי דעתך, כרבי עקיבא, דמיקל? ולעביד מר כבית שמאי דמקילי טפי, דתניא [תוספתא כלאים פ"ג מ"יד]: צלף - בית שמאי אומרים: כלאים בכרם ^[34], ובית הלל אומרים: אין כלאים בכרם; אלו ואלו מודים שחייב בערלה?

[וממשיך רבינא להסביר את התוספתא כדי להגיע לקושיא על מר בר רב אשי:] הא - גופא קשיא: אמרת צלף - בית שמאי אומרים: כלאים בכרם, אלמא מין ירק הוא; והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה - אלמא מין אילן הוא! הא - לא קשיא: בית שמאי ספוקי מספקא להו, ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא;

מכל מקום לבית שמאי הוה ליה ספק ערלה ^[35], ותנן 'ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא ^[36] מותר, ובחוצה לארץ ^[37] - יורד

ולוקח ^[38], ובלבד שלא יראנו לוקט ^[39]'?

רבי עקיבא במקום רבי אליעזר - עבדינן כותיה, ובית שמאי במקום בית הלל אינה משנה ^[40].

ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ^[41], ורחמנא אמר (ויקרא יט כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם ערלתו את פריו [שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל] - את הטפל לפריו, ומאי ניהו? - שומר לפרי.

אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי? - היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר; הכא - במחובר איתיה, בתלוש ליתיה ^[42].

איתיביה אביי [עוקצין פ"ב מ"ג]: פיטמא של רמון ^[43] מצטרפת ^[44], והנץ שלו ^[45] אין מצטרף'; מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף ^[46], אלמא דלאו אוכל הוא, ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה ^[47]'!?

אלא אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי? - היכא דאיתיה בשעת גמר פירא, האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא ^[48].

איני! והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי ^[49] דערלה אסירי, הואיל ונעשו שומר לפירי; ושומר לפירי אימת הוי? - בכופרא ^[50], וקא קרי ליה 'שומר לפירי'!

רב נחמן סבר לה כרבי יוסי ^[51], דתנן [ערלה פ"א מ"ז]: רבי יוסי אומר: סמדר אסור מפני שהוא פרי ^[52], ופליגי רבנן עליה ^[53].

מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני ^[54] מי פליגי רבנן עליה?: והתנן [שביעית פ"ד מ"י]: 'מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ^[55]? - בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו ^[56]; ובית הלל אומרים: החרובין משישרשרו ^[57], והגפנים משיגרעו ^[58], והזיתים משיניצו ^[59], ושאר כל האילנות משיוציאו', ואמר רב אסי: הוא 'בוסר' הוא 'גרוע' ^[60] הוא 'פול הלבן' –

'פול הלבן' סלקא דעתא ^[61]? - אלא אימא: שיעורו 'כפול הלבן';

מאן שמעת ליה דאמר ^[62] 'בוסר אִין, סמדר לא' ^[63]? – רבנן ^[64], וקתני 'שאר כל האילנות משיוציאו ^[65]'!?

אלא אמר רבא: היכא אמרינן דהוי שומר לפרי - היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא; הכא - כי שקלת ליה - לא מיית פירא.

הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא, ושקלוה לפרחא דביטיתא ^[66] - ואיקיים ביטיתא.

<והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין; ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו - לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו, ולא מברכינן עליה "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה".>

פלפלי: רב ששת אמר "שהכל", רבא אמר לא כלום; ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: כס פלפלי ביומי דכפורי ^[67] – פטור ^[68]; כס זנגבילא ביומא דכפורי – פטור.

מיתיבי: 'היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר (ויקרא יט כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם ערלתו את פריו [שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל] איני יודע שעץ מאכל הוא? אלא מה תלמוד לומר: 'עץ מאכל'? - להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזהו זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר (דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה [ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת]’?

לא קשיא: הא ברטיבתא הא ביבשתא.

אמרי ליה רבנן למרימר: כס זנגבילא ביומא דכפורי – פטור.

והא אמר רבא 'האי המלתא ^[69] דאתיא מבי הנדואי ^[70] – שריא ^[71], ומברכין עליה "בורא פרי האדמה"'?

לא קשיא: הא ברטיבתא הא ביבשתא.

חביץ קדרה ^[72], וכן דייסא ^[73]: רב יהודה אמר "שהכל נהיה בדברו", רב כהנא אמר "בורא מיני מזונות"; בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי ד"בורא מיני מזונות"; כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה ^[74]: רב יהודה אמר "שהכל" - סבר דובשא עיקר; רב כהנא אמר "בורא מיני מזונות" - סבר סמידא ^[75] עיקר.

אמר רב יוסף: כותיה דרב כהנא מסתברא, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות".

גופא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו "בורא מיני מזונות", ואיתמר נמי: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שהוא מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות" – וצריכא: דאי אשמעינן 'כל שהוא', הוה אמינא 'משום דאיתיה בעיניה, אבל על ידי תערובות – לא',