ביאור:בבלי ברכות דף נב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול ^[1].

וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא? והתניא [תופסתא ברכות פ"ה מ"לב]: 'הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה, ואם אין לו אלא כוס אחד - מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ^[2]'?

והא, ממאי דבית שמאי היא? דלמא בית הלל היא?

לא סלקא דעתא, דקתני 'מאור' ואחר כך 'בשמים', ומאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא - בית שמאי, דתניא: אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שבתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף; על מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים: בית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים, ובית הלל אומרים: בשמים ואחר כך מאור ^[3];

וממאי דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה? דילמא בית הילל היא ואליבא דרבי מאיר ^[4]?

לא סלקא דעתא ^[5], דקתני הכא במתניתין בית שמאי אומרים: נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה והתם בברייתא קתני אם אין לו אלא כוס אחד - מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ^[6]; ^[7] שמע מינה דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה!

ומכל מקום קשיא ^[8]?

קא סברי בית שמאי: שאני עיולי יומא מאפוקי יומא ^[9]: עיולי יומא כמה דמקדמינן ליה עדיף, אפוקי יומא כמה דמאחרינן ליה עדיף, כי היכי דלא להוי עלן כמשוי.

וסברי בית שמאי ברכת המזון טעונה כוס ^[10]? והא תנן ^[11]: בא להם יין ^[12] לאחר המזון ^[13], אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על המזון; מאי? לאו דמברך עילויה ושתי ליה ^[14]?

לא! דמברך עילויה ומנח ליה.

והאמר מר המברך צריך שיטעום?

דטעים ליה.

והאמר מר ^[15] 'טעמו - פגמו ^[16]'?

דטעים ליה בידיה.

והאמר מר כוס של ברכה צריך שיעור, והא קא פחית ליה משיעוריה?

דנפיש ליה טפי משיעוריה;

והא אם אין שם אלא אותו כוס קתני?

תרי לא הוי, ומחד נפיש.

והא תני רבי חייא בית שמאי אומרים: מברך על היין ושותהו ואחר כך מברך ברכת המזון?

אלא תרי תנאי ואליבא דבית שמאי ^[17].

[משנה ב] בית שמאי אומרים [נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס, ובית הלל אומרים: מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים]:

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"כו]: 'בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס, שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה – [גזרה] שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס ^[18] מחמת ידיו ^[19] ויחזרו ויטמאו את הכוס ^[20]';

וליטמו ידים לכוס ^[21]?

ידים שניות הן, ואין שני עושה שלישי בחולין אלא על ידי משקין ^[22]. ^[23]

[תוספתא ברכות פ"ה מ"כז] ובית הלל אומרים: מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה – [גזרה] שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס, ויחזרו ויטמאו את הידים.

^[24]

וניטמי כוס לידים ^[25]?

אין כלי מטמא אדם ^[26].

וניטמי למשקין שבתוכו?

הכא בכלי ^[27] שנטמאו אחוריו במשקין עסקינן ^[28], דתוכו טהור וגבו טמא, דתנן [כלים פ"כה מ"ו]: 'כלי שנטמאו אחוריו במשקין - אחוריו טמאים ^[29]

עמוד ב

תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין ^[30]; נטמא תוכו - נטמא כולו'; במאי קא מיפלגי? - בית שמאי סברי: אסור להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין, גזרה משום ניצוצות ^[31], ^[32] וליכא למגזר שמא יטמאו המשקין שבידים בכוס ^[33]; ובית הלל סברי: מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין, אמרי: ניצוצות לא שכיחי, ואיכא למיחש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס ^[34];

[תוספתא ברכות פ"ה מ"כו] דבר אחר: תכף לנטילת ידים - סעודה.

מאי דבר אחר?

הכי קאמר להו בית הלל לבית שמאי: לדידכו, דאמריתו אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין, דגזרינן משום ניצוצות - אפילו הכי הא ^[35] עדיפא, ^[36] דתכף לנטילת ידים סעודה ^[37].

[משנה ג] בית שמאי אומרים מקנח [ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת]:

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"כח]: 'בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, שאם אתה אומר על הכסת – [גזרה] שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת ^[38] ויחזרו ויטמאו את הידים ^[39];'

ונטמייה כסת למפה ^[40]?

אין כלי ^[41] מטמא כלי.

ונטמייה כסת לגברא גופיה?

אין כלי ^[42] מטמא אדם ^[43].

'ובית הלל אומרים: על הכסת, שאם אתה אומר על השלחן – [גזרה] שמא יטמאו משקים שבמפה מחמת השלחן ^[44] ויחזרו ויטמאו את האוכלין!'

ולטמא שלחן לאוכלין שבתוכו?

הכא בשלחן שני עסקינן, ואין שני עושה שלישי בחולין אלא על ידי משקין.

במאי קמיפלגי?

בית שמאי סברי: אסור להשתמש בשלחן שני, גזרה משום אוכלי תרומה ^[45], ובית הלל סברי: מותר להשתמש בשלחן שני: אוכלי תרומה זריזין הם.

דבר אחר: 'אין נטילת ידים לחולין מן התורה';

מאי דבר אחר?

הכי קאמרי להו בית הלל לבית שמאי: וכי תימרו מאי שנא גבי אוכלין דחיישינן ומאי שנא גבי ידים דלא חיישינן, אפילו הכי הא עדיפא ^[46] דאין נטילת ידים לחולין מן התורה: מוטב שיטמאו ידים דלית להו עיקר מדאורייתא ואל יטמאו אוכלים דאית להו עיקר מדאורייתא.

[משנה ד] בית שמאי אומרים: מכבדין [את הבית ואחר כך נוטלין לידים, ובית הלל אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית]:

תנו רבנן [דומה לתוספתא ברכות פ"ה מ"כט]: 'בית שמאי אומרים: מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה - נמצא אתה מפסיד את האוכלין ^[47]'

אבל נטילת ידים לבית שמאי תחלה לא סבירא להו; מאי טעמא? - משום פירורין;

^[48] ובית הלל אומרים: אם שמש תלמיד חכם הוא - נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית.'

מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: פירורין שאין בהם כזית - מותר לאבדן ביד; במאי קמיפלגי? בית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ובית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ.

אמר רבי יוסי בר חנינא אמר רב הונא: בכוליה פרקין הלכה כבית הלל בר מהא, דהלכה כבית שמאי;

ורבי אושעיא מתני איפכא ^[49], ובהא נמי הלכה כבית הלל ^[50]!

[משנה ה] בית שמאי אומרים: נר ומזון [בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה]:

רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא; חזייה לרבא דבריך אבשמים ברישא; אמר ליה: מכדי בית שמאי ובית הלל אמאור לא פליגי, דתניא: בית שמאי אומרים: נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה'!?

עני רבא בתריה: - זו דברי רבי מאיר, אבל רבי יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף; על מה נחלקו? - על המאור ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: המאור ואחר כך בשמים, ובית הלל אומרים: בשמים ואחר כך מאור, ואמר רבי יוחנן: נהגו העם כבית הלל אליבא דרבי יהודה.

בית שמאי אומרים: "שברא [מאור האש", ובית הלל אומרים: "בורא מאורי האש"]:

אמר רבא: ב"ברא" - כולי עלמא לא פליגי דברא משמע ^[51]; כי פליגי ב"בורא"; בית שמאי סברי "בורא" = דעתיד למברא ^[52], ובית הלל סברי "בורא" נמי דברא משמע.

מתיב רב יוסף (ישעיהו מה ז): יוצר אור ובורא חשך [עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה]: (עמוס ד יג) [כי הנה] יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו] (ישעיהו מב ה) [כה אמר האל ה’] בורא השמים ונוטיהם [רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה]!?

אלא אמר רב יוסף: ב"ברא" ו"בורא" - כולי עלמא לא פליגי דברא משמע; כי פליגי ב"מאור" ו"מאורי": דבית שמאי סברי חדא נהורא איכא בנורא, ובית הלל סברי טובא נהורי איכא בנורא.

תניא נמי הכי: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: הרבה מאורות יש באור ^[53].

[משנה ו] אין מברכין [לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה]:

בשלמא נר, משום דלא שבת ^[54]; אלא בשמים מאי טעמא לא?

אמר רב יהודה אמר רב: הכא - במסבת עובדי כוכבים ^[55] עסקינן, מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה היא.

הא מדקתני סיפא אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה, מכלל דרישא לאו בעבודה זרה עסקינן!?

אמר רב חנינא מסורא: 'מה טעם' קאמר: מה טעם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם? - מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה.

תנו רבנן: אור ששבת - מברכין עליו, ושלא שבת - אין מברכין עליו;

מאי לא שבת?

הערות[עריכה]

^ בתנורו של עכנאי, בבבא מציעא בפרק 'הזהב' (דף נט:)
^ לשון שלשלת, כלומר: סודרן לאחר המזון
^ אלמא לבית שמאי מאור ואחר כך בשמים, וכן ברייתא נמי מאור ואחר כך בשמים קאמר, אלמא בית שמאי היא, וקתני יין ברישא מקמי הבדלה
^ דתנן במתניתין בית הלל אומרים נר ובשמים ואמר בגמרא: רבי מאיר היא
^ לאוקמי ברייתא כמתניתין
^ דמתניתין קתני מזון באמצע, וברייתא קתני משלשלן כולן לאחריו כרבי יהודה, דאמר 'על המזון שבתחלה'
^ ומדקתני לרבי יהודה מאור ואחר כך בשמים
^ דברכת היין קדמה להבדלה
^ קדוש עיולי הוא והבדלה אפוקי היא
^ דקתני 'מניחו לאחר המזון'
^ מתניתין בפרקין
^ כל ימות השנה קאמר
^ ובתוך המזון לא בא להם, וכשגמרו סעודתם בא להם לפני ברכת המזון
^ והכי קאמר בית שמאי: אם רצה - מברך על היין ושותהו, ואין צריך להניחו לברכת המזון
^ בפרק 'ערבי פסחים' (דף קה:)
^ לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה
^ תנא דמתניתין ותנא דרבי חייא: תנא דרבי חייא אליבא דבית שמאי אמר 'אין ברכה טעונה כוס', ותנא דמתניתין דלעיל דרבי יהודה אליבא דבית שמאי סבר ברכה טעונה כוס
^ שנפלו באחורי הכוס
^ דתנן (פרה פ"ח מ"ז) כל הפוסל את התרומה - מטמא משקים להיות תחלה
^ ובית שמאי סברי: אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות, כדלקמן
^ למה ליה דקאמר 'משקין שאחורי הכוס'? בלא משקין נמי מטמו ידים לכוס
^ שהמשקין נעשין ראשונים מדרבנן
^ ואי תימא: כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה? - הני מילי מדאורייתא, וחכמים גזרו שיהו משקים ראשונים מטמאים כלי: גזרה משום משקים זב וזבה, שהן אבות הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו;
^ בתוספתא הכי גרסינן לה: ובית הלל אומרים: אחורי הכוס לעולם טמאים; דבר אחר: תכף לנט"י סעודה למאי דחיישיתו שלא יטמאו הידים את אחורי הכוס - לאו חששא היא: שאפילו לכתחלה מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים ותוכו טהור, כגון זה: שמטמא אחוריו מחמת משקין, דאמרינן ביה בשמעתין 'תוכו טהור', הלכך מוזגין ושותין את הכוס תחלה קודם נטילה, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה - שמא יהו אחורי הכוס טמאין: גזרה שמא לא יהו הידים נגובות יפה ממי הנטילה, ויטמאו המשקין שבידים מחמת כוס, והן נעשים תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים, ונמצא אוכל בידים מסואבות;
^ למה לי משקין בידים? אפילו ידים נגובות נמי יטמא כוס לידים; וכיון דהכי הוא, נהי נמי דבכוס שלפני המזון עביד בית הלל תקנתא דשותהו קודם נטילה, כוסות הבאין בתוך המזון - מה תהא עליהן? הלא מטמאין את הידים
^ כלומר: כלי כזה, שנטמא בולד הטומאה - אינו מטמא את הידים, דקיימא לן כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע במסכת ידים (פ"ג מ"א) בכלים שנטמאו במשקין, ואומר 'את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים, שאין שני עושה שני', ואף על פי שהספר מטמא את הידים - אין למדים הימנו, הלכך כוסות שבתוך המזון שהידים נגובין - אינן מטמאין את הידים; ואם תאמר פעמים שיש משקין? - תבשיל טופח על הידים אין תורת משקין עליו, אלא תורת אוכל
^ בכלי שטף קאמר, דאילו כלי חרס - אין מטמאין מגבן אפילו בטומאה דאורייתא
^ אין לך משקה שאינו ראשון לטומאה, שאף אם נגע בשני - עשאוהו חכמים תחלה
^ אף על פי שאין אדם וכלים מקבלין טומאה מן התורה אלא מאב הטומאה, גזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלים, מפני שמצינו משקה שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים מן התורה, כגון: זובו של זב, ורוקו, ומימי רגליו - גזרו על כל המשקין טמאין שיטמאו כלים;
^ דכיון דטומאה זו - דרבנן היא, עבדו בה היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים, והקילו בה; וכן מפורש (בבכורות דף לח.); אוגנו = שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש; אזנו - כמו אזן החבית שקורין אנש"א בלע"ז [ידית]; וידיו - כלי שיש לו יד, כגון מחבת
^ שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו, ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו [המשקין] את הידים; הלכך נוטלים לידים תחלה: שלא יטמאו את אחורי הכוס
^ ולמאי דחיישי בית הלל מחמת אחוריו
^ לאו חששא הוא, דהא אסור לאשתמושי ביה
^ הלכך לחששא דידן איכא למיחש, אבל לחששא דידכו - ליכא למיחש, דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו
^ למזוג הכוס תחלה
^ ואחר כך נטילת ידים
^ ולא אתיא חששא דניצוצות ומפקעה הלכתא; וזו - מהלכות סעודה היא
^ שמא יהיה משקה טופח עליה מחמת נגוב הידים
^ כשיקנח בה תמיד בתוך הסעודה
^ בלא משקים
^ שאינו אב הטומאה
^ שאינו אב הטומאה
^ והוא יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם ראשונה היא לטומאה
^ כדמפרש לקמיה: דסברי בית הלל מותר להשתמש בשלחן שני
^ שהשני פוסל את התרומה
^ לחוש שמא אירע מקרה שישתמשו בשלחן שני, ולא יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא את האוכלין מחמת משקין שבה, מלחוש שלא תטמא מחמת כסת ותחזור ותטמא את הידים
^ שמים אחרונים נתזין עליהם ונמאסים
^ הכי גרסינן בתוספתא [ברכות פ"ה מ"כט]:
^ מפיך בהך סיפא דבית שמאי לבית הלל ודבית הלל לבית שמאי
^ וקבע בהא נמי הלכה כבית הלל
^ לשעבר, ויפה לאומרו: שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו, לפי שבמוצאי שבת נברא, כדאמרינן בפסחים (פ"ד דף נד.)
^ בורא = דבר שהוא בורא תמיד, והא לא שייכא הכא, שהרי כבר נברא!
^ שלהבת אדומה לבנה וירקרקת
^ ממלאכת עבירה: שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו, ותניא לקמן אור שלא שבת - אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה
^ לאכילה לסעודה

[1] בתנורו של עכנאי, בבבא מציעא בפרק 'הזהב' (דף נט:)

[2] לשון שלשלת, כלומר: סודרן לאחר המזון

[3] אלמא לבית שמאי מאור ואחר כך בשמים, וכן ברייתא נמי מאור ואחר כך בשמים קאמר, אלמא בית שמאי היא, וקתני יין ברישא מקמי הבדלה

[4] דתנן במתניתין בית הלל אומרים נר ובשמים ואמר בגמרא: רבי מאיר היא

[5] לאוקמי ברייתא כמתניתין

[6] דמתניתין קתני מזון באמצע, וברייתא קתני משלשלן כולן לאחריו כרבי יהודה, דאמר 'על המזון שבתחלה'

[7] ומדקתני לרבי יהודה מאור ואחר כך בשמים

[8] דברכת היין קדמה להבדלה

[9] קדוש עיולי הוא והבדלה אפוקי היא

[10] דקתני 'מניחו לאחר המזון'

[11] מתניתין בפרקין

[12] כל ימות השנה קאמר

[13] ובתוך המזון לא בא להם, וכשגמרו סעודתם בא להם לפני ברכת המזון

[14] והכי קאמר בית שמאי: אם רצה - מברך על היין ושותהו, ואין צריך להניחו לברכת המזון

[15] בפרק 'ערבי פסחים' (דף קה:)

[16] לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה

[17] תנא דמתניתין ותנא דרבי חייא: תנא דרבי חייא אליבא דבית שמאי אמר 'אין ברכה טעונה כוס', ותנא דמתניתין דלעיל דרבי יהודה אליבא דבית שמאי סבר ברכה טעונה כוס

[18] שנפלו באחורי הכוס

[19] דתנן (פרה פ"ח מ"ז) כל הפוסל את התרומה - מטמא משקים להיות תחלה

[20] ובית שמאי סברי: אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות, כדלקמן

[21] למה ליה דקאמר 'משקין שאחורי הכוס'? בלא משקין נמי מטמו ידים לכוס

[22] שהמשקין נעשין ראשונים מדרבנן

[23] ואי תימא: כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה? - הני מילי מדאורייתא, וחכמים גזרו שיהו משקים ראשונים מטמאים כלי: גזרה משום משקים זב וזבה, שהן אבות הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו;

[24] בתוספתא הכי גרסינן לה: ובית הלל אומרים: אחורי הכוס לעולם טמאים; דבר אחר: תכף לנט"י סעודה למאי דחיישיתו שלא יטמאו הידים את אחורי הכוס - לאו חששא היא: שאפילו לכתחלה מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים ותוכו טהור, כגון זה: שמטמא אחוריו מחמת משקין, דאמרינן ביה בשמעתין 'תוכו טהור', הלכך מוזגין ושותין את הכוס תחלה קודם נטילה, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה - שמא יהו אחורי הכוס טמאין: גזרה שמא לא יהו הידים נגובות יפה ממי הנטילה, ויטמאו המשקין שבידים מחמת כוס, והן נעשים תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים, ונמצא אוכל בידים מסואבות;

[25] למה לי משקין בידים? אפילו ידים נגובות נמי יטמא כוס לידים; וכיון דהכי הוא, נהי נמי דבכוס שלפני המזון עביד בית הלל תקנתא דשותהו קודם נטילה, כוסות הבאין בתוך המזון - מה תהא עליהן? הלא מטמאין את הידים

[26] כלומר: כלי כזה, שנטמא בולד הטומאה - אינו מטמא את הידים, דקיימא לן כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע במסכת ידים (פ"ג מ"א) בכלים שנטמאו במשקין, ואומר 'את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים, שאין שני עושה שני', ואף על פי שהספר מטמא את הידים - אין למדים הימנו, הלכך כוסות שבתוך המזון שהידים נגובין - אינן מטמאין את הידים; ואם תאמר פעמים שיש משקין? - תבשיל טופח על הידים אין תורת משקין עליו, אלא תורת אוכל

[27] בכלי שטף קאמר, דאילו כלי חרס - אין מטמאין מגבן אפילו בטומאה דאורייתא

[28] אין לך משקה שאינו ראשון לטומאה, שאף אם נגע בשני - עשאוהו חכמים תחלה

[29] אף על פי שאין אדם וכלים מקבלין טומאה מן התורה אלא מאב הטומאה, גזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלים, מפני שמצינו משקה שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים מן התורה, כגון: זובו של זב, ורוקו, ומימי רגליו - גזרו על כל המשקין טמאין שיטמאו כלים;

[30] דכיון דטומאה זו - דרבנן היא, עבדו בה היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים, והקילו בה; וכן מפורש (בבכורות דף לח.); אוגנו = שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש; אזנו - כמו אזן החבית שקורין אנש"א בלע"ז [ידית]; וידיו - כלי שיש לו יד, כגון מחבת

[31] שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו, ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו [המשקין] את הידים; הלכך נוטלים לידים תחלה: שלא יטמאו את אחורי הכוס

[32] ולמאי דחיישי בית הלל מחמת אחוריו

[33] לאו חששא הוא, דהא אסור לאשתמושי ביה

[34] הלכך לחששא דידן איכא למיחש, אבל לחששא דידכו - ליכא למיחש, דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו

[35] למזוג הכוס תחלה

[36] ואחר כך נטילת ידים

[37] ולא אתיא חששא דניצוצות ומפקעה הלכתא; וזו - מהלכות סעודה היא

[38] שמא יהיה משקה טופח עליה מחמת נגוב הידים

[39] כשיקנח בה תמיד בתוך הסעודה

[40] בלא משקים

[41] שאינו אב הטומאה

[42] שאינו אב הטומאה

[43] והוא יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם ראשונה היא לטומאה

[44] כדמפרש לקמיה: דסברי בית הלל מותר להשתמש בשלחן שני

[45] שהשני פוסל את התרומה

[46] לחוש שמא אירע מקרה שישתמשו בשלחן שני, ולא יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא את האוכלין מחמת משקין שבה, מלחוש שלא תטמא מחמת כסת ותחזור ותטמא את הידים

[47] שמים אחרונים נתזין עליהם ונמאסים

[48] הכי גרסינן בתוספתא [ברכות פ"ה מ"כט]:

[49] מפיך בהך סיפא דבית שמאי לבית הלל ודבית הלל לבית שמאי

[50] וקבע בהא נמי הלכה כבית הלל

[51] לשעבר, ויפה לאומרו: שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו, לפי שבמוצאי שבת נברא, כדאמרינן בפסחים (פ"ד דף נד.)

[52] בורא = דבר שהוא בורא תמיד, והא לא שייכא הכא, שהרי כבר נברא!

[53] שלהבת אדומה לבנה וירקרקת

[54] ממלאכת עבירה: שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו, ותניא לקמן אור שלא שבת - אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה

[55] לאכילה לסעודה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]