תענית יג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
איפוך אנא לא סלקא דעתך דכתיב (עזרא ט, ד) ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה וגו' וכתיב (עזרא ט, ה) ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ואפרשה כפי אל ה' אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון אתשעה באב בואבל אסור בין בחמין בין בצונן גכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות א"ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות מבעי ליה למיתני אמר רב שישא בריה דרב אידי אבא הכי קשיא ליה מכדי תנן אסור ברחיצה נועלין את המרחצאות למה לי אלא לאו ש"מ בחמין אסור בצונן מותר לימא מסייע ליה דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו אלא לאו בצונן וחייבי טבילות אין איניש אחרינא לא אמר רב חנא בר קטינא לא נצרכה אלא לחמי טבריא אי הכי אימא סיפא א"ר חנינא סגן הכהנים כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה ואי אמרת בצונן מותר ירחץ בצונן אמר רב פפא באתרא דלא שכיח צונן תא שמע הכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר ווכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יוצא לדרך נועל נכנס לעיר חולץ זוכשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכן אתה מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו ובמאי עסקינן אילימא בחמין פניו ידיו ורגליו מי שרו והאמר רב ששת חאבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן לא לעולם בחמין ודקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ובאבל אשארא קאי תא שמע דאמר ר' אבא הכהן משום ר' יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בן רבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה התם כשתכפוהו אבליו הוה דתניא טתכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער יומכבס כסותו במים אמר רב חסדא כבתער אבל לא במספרים לבמים ולא בנתר ולא בחול אמר רבא אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוה אבשרא וחמרא מיתיבי
רש"י
[עריכה]
איפוך אנא - דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני:
על מעל הגולה - ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי:
ובמנחת הערב קמתי - אלמא באידך פלגא בעו רחמי עד פניא מכלל דפלגא קמא מעייני במילי דמתא:
בנחמיה בן חכליה כתיב בעזרא ואלי יאספו - לי היו מתאספין ובאין טובים שבהן להגיד לפני על מעל וחטא הגולה להפרישם:
משומם - אישתורדי"ן בלע"ז על מעלם שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך שהצל נוטה כדאמרינן במסכת יומא (דף כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי:
קמתי מתעניתי - לא שמתענה עד המנחה ואח"כ אוכל אלא כלומר מצער נפשיה ובקרעי ואם שאני קורע בגדי ומעילי הייתי מתפלל כדי שאתרצה:
כל שהוא משום אבל - כל תענית שאסרו חכמים רחיצה משום אבל כגון ט' באב שהוא משום אבילות חורבן וכל שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה צערא טובא אסור בין בחמין וכו':
משום תענוג - שמצטערין ואוסרין עצמן בתענוג: ה"ג אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות וא"ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות מיבעי ליה למיתני בתמיה אף אנן נמי תנינא במתנית' דקתני גבי תענית צבור ונועלין את המרחצאות דהיינו חמין אבל צונן מותר א"ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור היכי הוה בעי למיתני סוכרין את הנהרות היכי מצי למיסכרינהו:
אבא - רב אידי הכי קא קשיא ליה במתניתין דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין מכדי קתני מתני' אסורין ברחיצה וסתם רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו למיהדר ומיתנא ונועלין אלא למימרא דוקא חמין וכו':
לימא מסייע ליה - לרב חסדא דאמר כל שהוא משום אבל אסור אפילו בצונן:
כל חייבי טבילות - נדה ויולדת טובלים כדרכן:
טבילה בחמין מי איכא - חמי האור הא שאובין נינהו:
אלא לאו בצונן - וחייבי טבילות אין משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו: ה"ג כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן:
לא נצרכה אלא לחמי טבריא - והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא לא אבל בצונן שרו:
כדי - ראוי הוא בית אלהינו כו':
ואם איתא - כדמוקמת לה דבצונן שרי מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו דאמר לאבד:
אמר רב פפא - לעולם בחמי טבריא והיינו דקאמרי' חייבי טבילות אין כולי עלמא לא ובצונן כ"ע שרי ומאי לאבד דקאמר ר' חנינא כגון באתרא דלא שכיח צונן:
כשאמרו אסור [במלאכה] - גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הדבר:
יצא לדרך - חוץ לעיר:
וכן אתה מוצא במנודה ואבל - הכי גרסינן במאי אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כו' הא דקתני וכן אתה מוצא במנודה ואבל אכל הני קאי ואפילו ארחיצה ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא:
לא אשארא קאי - אנעילה וסיכה לעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי:
ורחץ בצונן בתוך שבעה - גרסינן אלמא בצונן שרי:
שתכפוהו אבליו - בזה אחר זה כדקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כדאשכחן גבי שיער:
מיקל בתער - דשקיל פורתא מינייהו:
ובתער - דרך שינוי:
נתר - קרקע הוא או אבן כעין שקורין קרי"א בלע"ז:
בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן:
מידי דהוה אבשרא וחמרא - דתענוג הן כצונן:
תוספות
[עריכה]
איפוך אנא. פי' דנימא פלגא קמייתא דיומא מצלו ובעו רחמי ואידך פלגא מעייני במיל דמתא ומשני לא ס"ד:
אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב אסור אפילו בצונן ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכו'. ירושלמי יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בתשעה באב וביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנח במפה ומעבירה על גבי עיניו רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי כרעיה פי' היה מניח סמרטוט תחת הכר כדי ללחלחו ומעבירו על גבי עיניו:
וכל שהוא משום תענוג וכו'. ועכשיו שאין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו בחמין אפילו י"ז בתמוז וצום גדליה כך פסק ראבי"ה ור' יואל אביו אסר לרחוץ בחמין:
ונועלין המרחצאות. פי' שהן חמין:
אטו סוכרין נהרות כו'. כלומר אי הוה אסור בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות פשיטא דלא מצי למסכר כלומר כמו כן לא תידוק מהא דקתני ונועלין המרחצאות:
טבילה בחמין מי איכא. הא שאובים נינהו מדלא קאמר משכחת לה טבילה (בחמין) דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח דכולו שאוב אפילו ע"י המשכה לא מהניא טבילה והא דאמר דהמשכה כולה כשירה ר"ל לענין שאינה פוסלת את המקוה כשאר מים שאובים אבל טבילה ודאי אינו עולה בהם:
וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו. פי' אהא דקאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי מותר בצונן וקשיא לרב חסדא דאמר אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני אשארא כלומר אשאר דינין אנעילה וסיכה אבל לא קאי אהא דבצונן:
הכביד שערו מיקל בתער. פי' דרך חתיכה אבל לא כדרכו דרך גילוח מדקאמר מיקל ולא קאמר מגלח:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק א (עריכה)
נט א מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה י', סמ"ג עשין מד"ס ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף ז':
ס ב מיי' פ"ה מהל' אבל הלכה ד', סמ"ג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"א סעיף א':
סא ג מיי' פ"ג מהל' תענית הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ג':
סב ד מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף ח':
סג ה ו ז מיי' פ"ג מהל' תענית הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ג':
סד ח מיי' פ"ה מהל' אבל הלכה ד', סמ"ג עשין מד"ס ב, טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"א סעיף א':
סה ט מיי' פ"ו מהל' אבל הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ סעיף ג':
סו י מיי' שם, טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ט סעיף א':
סז כ מיי' שם, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ סעיף ג':
סח ל מיי' שם, טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ט סעיף א':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
ורבעא בתרא מצלינן ומתודינן [אבל] תפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתיב ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי [ואכרעה על] ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי. ש"מ דתפלת התענית באחרית היום הוא ברביעית האחרון אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן.
אבל כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור ובצונן מותר.
ודייק רב אידי ממתני' מאחר דקתני אסורים ברחיצה למה לי למתנא (כתב) ונועלין את המרחצאות אלא [ה"ק] רחיצה דאסרנא רחיצה במרחץ בחמין הוא דאסור אבל בצונן שרי ואתינן לסיועיה לר' חסדא מהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ ואמרי' [בחמין] ליכא לאוקומה דשאובין נינהו אלא בצונן ואי אמרינן לכ"ע רחיצה בט' באב בצונן שרי אצטריך לאשמעינן טבילה בצונן שהיא מצוה בזמנה דשרי אלא ש"מ רחיצה אפי' בצונן אסור ובטבילה דמצוה שרי ולכ"ע אסור ואדחי' לעולם בצונן לכ"ע שרי והא ברייתא בחמין היא. וא"ת מים שאובין הן כגון חמי טבריא דמים חמין הן.
ואקשינן אי הכי סיפא דקתני ר' חנניא סגן הכהנים אומר כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה. לטבול בצונן דשרי וליכא עבירה. ודחי באתרא דליכא צונן. ורחיצה בחמין אסור משום כבוד בית אלהינו שחרב כדי הוא בית אלהינו לאבד מצות טבילה אחת בזמנה פעם אחת:
ת"ש כשאמרו בתענית אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יצא לדרך נועל. הגיע לעיר חולץ הסנדל מרגלו ומהלך יחף. וכן אתה אומר במנודה ובאבל.
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
אף אנן נמי תנינא דבתענית צבור אינו אסור אלא בחמין דקתני נועלין את המרחצאות[3] אבל היכי איבעי ליה למיתני מי מצי למיתני סוכרין את הנהרות א"ר שישא בר אבא רב אידי בר אבין הכי קשיא ליה מכדי קתני אסורין ברחיצה דרחיצה משמע בחמין למה לי למתני נועלין את המרחצאות דמשמע נמי חמין לאו למימר דבחמין אסור ובצונן מותר והיינו דקאמר אף אנן נמי תנינא כרב חסדא דבתענית צבור בצונן מותר. נימא מסייע ליה לאביי דשמעינן ליה דאמר תענית צבור אסור בין בחמין בין בצונן:
לכולי עלמא לא הרי לך תשעה באב[4] שהוא תענית צבור ודייקינן דאפי' בצונן אסור אמר רב חנא מהכא לא תסייעי' לאביי דלא נצרכא הא דקתני טובלין כדרכן אלא לחמי טבריא דמצי למיטבל בהו והכי קאמר טובלין כדרכן בחמין אבל כ"ע לא אבל בצונן אפי' לכ"ע שרי:
כדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת שלא יהיה טובל עליו בת"ב כלל. א"א בשלמא דת"ק אמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בצונן בת"ב אבל כ"ע לא היינו דקא פליג רב חנינא עליה דת"ק דחייבי טבילות אין טובלין בצונן דכדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת אלא אי אמרת בצונן שרי לת"ק והכי קתני חייבי טבילות טובלין כדרכן בחמין אבל כ"ע לא אבל בצונן מותר לכ"ע וקפליג רב חנינא עליה דת"ק דלא מצי למיטבל בחמין א"כ ליכא איבוד טבילה דהא טביל בצונן אע"פ שאינו טובל בחמין דהא שרי בצונן לכ"ע אלא לאו לעולם אמר ת"ק בצונן טובלין אבל כ"ע לא ומסייעא. לאביי א"ר פפא לעולם אמר ת"ק טובלין כדרכן בחמין אבל לכ"ע אסור וצונן שרי לכ"ע ודאמר א"כ טבילה בצונן איכא וליכא איבוד טבילה ר' חנינא הוה קאי בדוכתא דלא שכיחא צונן ולעולם מהכא לא תסייעיה לאביי. (כל) אמרו אסור ברחיצה כו' באלו תעניות. מאי לאו הא דקתני וכן אתה מוצא באבל אכולהו אהאי נמי דקתני בסיפא דמילתא בהאי מסכתא באידך פירקא כשאמרו אסור ברחיצה וכו' ורחיצה לא משמע אלא בחמין וקשיא למאן דאמר כל שהוא משום אבל אסור בין בחמין ובין בצונן. לא אשארא לבד מרחיצה קאמר וכן אתה מוצא באבל אבל ברחיצה מוחלקין דאילו בתענית קתני ברחיצה דמשמע בחמין אבל לא בצונן ואילו באבל אסור בין בחמין בין בצונן. אין הבוגרת רשאי לנוול עצמה לפי שעומדת על פרקה וראויה לינשא. אילימא בחמין אין הבוגרת רשאי לנוול עצמה כלומר דיכולה לרחוץ בחמין:
אמר רפרם אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל. כגון ט' באב והוא הדין לאבל אסור בין בחמין בין בצונן. ואמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין. ומסקנא והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן. ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור. ואם להעביר את הזוהמא מותר. ואצ"ל במי שהיו חטטין בראשו דסך כדרכו ואינו חושש. וכן אם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינה חושש. ומי שתכפוהו אבילות רוחץ כל גופו בצונן (שם ע"ב) דא"ר אבא הכהן משום ר"י הכהן מעש' ומתו בניו של ר' יוסי הגלילי ורחץ בצונן כל שבעה ואוקימנא כשתכפוהו אבליו. דתניא תכפוהו אביליו בזה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים. ואמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים. במים אבל לא בנתר ולא בחול. גבי רחיצה נמי כיון דתכפוהו אבליו רוחץ בצונן אבל לא בחמין.
בפרק היה קורא (ברכות ט"ז ע"ב) רחץ ר"ג בלילה הראשונה שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ. אמר להם איני כשאר כל אדם איסטניס אני מ"ט אנינות דאורייתא ביום הוא דכתיב ואחריתה ביום מר ורבנן הוא דגזרו בלילה ובאיסטניס לא גזרו רבנן. כ' רבינו האיי ז"ל ואין מותר לאבל לרחוץ בלילה אף ע"פ שאומר אסטניס אני. חדא דלא קיי"ל כר"ג דאמר אנינות לילה דרבנן ואע"ג דכתיב שבעת ימים לילות בכלל. ועוד חיישינן מן הרמאין. ולא כל דאמר אסטניס אני שומעין לו. אבל ודאי אי מגליא מילתיה מעיקרא דאית ביה הא מלתא ושאם אינו רוחץ בא לידי סכנה רוחץ בלילה דדמיא לשעת הדחק ולרפואה. משום דאיסטני' ודאי כחולי גדול הוא ממדה זו ולא כל מי שנהג בנקיות בשרו איסטניס אלא מי שבא לידי סכנה אם אינו רוחץ ע"כ דברי הגאון. ואנו עתידין לכתוב בדין אנינות לפנינו.
אבל זו שאמר שלא כל האומר איסטניס אני שומעין לו והמתנהג בנקיות מתירין ברחיצה. יפה כיון. (שלא בא) [ולא שבא] בכך לידי סכנה ממש דוקא. דאם כן אפילו ביום ראשון נמי מותר. [אלא] לכל המצטער הרבה ובא לידי מיחוש בכך לפי מה שהורגל מתחלה. דהא מימר קאמרינן ואם להעביר את הזוהמא מותר.
לרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל: ואם צריך טבילה לטהרה מותר. דתניא [תענית י"ג ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביה"כ ומסתברא דוקא טבילה בזמנה משום דקיימא לן טבילה בזמנה מצוה. אבל כגון נדה שלא בזמנה אסורה בימי אבילו' והכי איתוקמא בפרק יום הכפורים (יומא פ"ח ע"א) דגרסינן התם הזב והזבה והיולדת והמצורע ובועל נדה וטמא מת טבילתן בלילה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו. ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול. ואוקימנא בדצלי והוינן בה אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן ופרקינן קסברי רבנן טבילה בזמנה מצוה.
וראיתי בתוספות שהם מפרשים ז"ל דאפילו טבילה שלא בזמנה נמי מותרת לדברי הכל. אלא תנא קמא חיובי מחייב לבעל קרי לטבול כל היום. ורבי יוסי פטר ליה מן המנחה ולמעלה בדצלי. הא אם רצה טובל הוא בין בזמנה של טבילה בין שלא בזמנה. וכך הם גורסים ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול. תדע דהא אידך ברייתא קמייתא תני התם כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך עד המנחה והא האי תנא קסבר טביל' בזמנה לאו מצוה. ולפיכך מן המנחה ולמעלה לא ואם כן חייבי טבילות ונדה ויולדת למה הן טובלין. אלא שמע מינה שכל חייבי טבילות מותרין לטבול אם רצו. ובעל קרי חייב לטבול עד המנחה ומן המנחה ולמעלה אם רצה טובל הוא.
ואין הדרך הזו מחוור לי שגרסת כל הספרים וכן בתוספתא מן המנחה לא יטבול ועוד אי בטבילה שלא בזמנה למה לי למתני כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדות טבילתן בלילה שלא בזמנן בין ביום ובין בלילה הן טובלין אלא רישא בטבילה בזמנה וסיפא קתני בעל קרי עד המנחה. אע"ג דהא שלא בזמנה דמסתמא לאו ברואה קרי ביום הכפורי' איירי. והא דקתני באידך ברייתא ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול ולא (פליגי רבנן) [פליג] נמי ארישא בזב וזבה דלא יטבלו. כיון דסבירא להו טבילה בזמנה מצוה משום דאיכא זב שרא' קרי ונד' שפלט' שכבת זרע. וכך איתא בדוכתי' במס' ברכו' כך נראה לי. אי נמי חדא דאית ביה תרתי קמ"ל.
ובספר הישר פוסק דטבילה בזמנה לאו מצוה כדתנן דיה טבילה באחרונה וליתא להך מתניתין דקתני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן אלא הלכתא כר' יוסי ולא כן פסקו הגאונים ז"ל.
ירושלמי בפרק היה קורא (ברכות ב,ז) תני מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה מרחיצין ובדרום מרחיצין אמר ר' יוסי בר' בון מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתיה הדא דתימא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינו של תענוג עלו לו חטטין מותר ונראה מכאן שהיו במקצת המקומות נוהגין הקרובים והמברין להרחיץ את האבלים קודם הבראה לפי שעשו אותה כאכילה ושתיה שצריכה להם הרבה מפני שהן צריכין להעביר מהן זוהמת המת והשיבת' המתחוללת עליהן והיו מתירין זו הרחיצה הראשונה ואחר כך היו נוהגין איסורן ברחיצה כל שבעה. וגמרא דילן בדרבן גמליאל לית ליה האי מנהגא ואי נמי אית ליה דלמא רחיצה שניה רחץ בליל' לפי שלא הית' דעתו מיושב' עליו בכל יום עד שירחץ בחמין בשעת שכיבה ויסוך בשמן ערב שלהן. הילכך אי איכא דוכתא דנהגי בהרחצה זו אין ממחין בידן. ואשה נמי בימי אבלה לא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט דכל הני באבילות כרחיצה דמי ואסור. דתניא (מ"ק כ' ע"ב) וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת. והתם אמרי' (תענית י"ג ע"ב) אין הבוגר' רשאה לנוול עצמ' בימי אבל אביה ואוקימנא אכיחול ופיקוס דבוגרת מותרת ונערה ואשת איש אסורה. הא ברחיצה דחמין אפילו בוגרת אסורה משום דאיפשר בצונן וכן הלכה:
א"ר שישי ברי' דרב אידי מסייע לרב הונא: ויש לפ' נוסחא דידן דמעיקר' הוה ולפי' דאסיפת זקנים ביום מדכתי' תקעו שופר ובהא ודאי איכא למפרך דאימא מטהרא דבקרא ליכא דהוכח והדרי' לומ' דלא ילפי' לה מקר' אלא מדרב הונ' דגמי' הכי דמצפר' כנופיא והשתא ילפי' שפיר דאם כ' זקנים ביום ומצפרא היכי עברא אמר אביי מצפרא לפלגיה דיומא כו' והא דאביי בכלהו תעניו' איתה ואפי' בג' ראשונו' וכן פי' הרמב"ם ז"ל מפלגיה דיומא לפניא ריבעא דיומא קרינן ומפטרינן ורבעא דיומא מצלינן ובעי' רחמי הא ודאי לא סגיא דבצפרא לא מצלי ונבעי רחמי אלא לומר דבפניא מפשינן כליה ריבעא דיומא בצלותא ורחמי. ושימעי' מינה דכ"ד ברכו' היכ' דאמרי' להו לא סגיא דלא נימרינהו במנחתא דהיא שעת' לאפושי רחמי ואפש' דאמרי' להו נמי מצפרא מיהו לא סגיא דלא נימרינהו במנחתא דאפי' תימא דמאי דקאמר דבפניא מפשינן רחמי היינו משום דעבדי' בה שתי תפלו' מנחה ונעילה. מ"מ ודאי כיון שקבעו לאריכו' התפל' ריבעא דיומא כי היכי דלפשו בהו צלויי. ומיבעי רחמי לא סגיא דלא נימרו בה כ"ד ברכות ור"ח ז"ל הביא מכאן ראיה שאין אומר אותן אלא בערב בתפלת נעילה והא ודאי אינה ראיה היא דאפי' לדבריו למה אין אומר אותן במנח' ועוד שאפשר שאומר אותן גם בתפל' שחרי' ולפי שמתפללי' בערב שתי תפלו' עושין אותה עיקר וכן כתב הרמב"ם ז"ל שאומ' אותן בתפל' שחרי' ובתפל' מנחה וכן כתב רב פלטוי מנהגא דידן למקרי בצפרא בפריש' דשבתא ובמנח' בפרש' תעני' ונרא' דברים שזה הדבר תלוי ברצון לאומר' בתפל' מנח' בלחוד או לאומרן בכל התפלו' ומדקא אמרי' דרבעיה דיומא קרינן ומפטרי' שמעי' שלא היה מנהגם לקרוא בפרש' תעני' האמורה במס' מגלה אלא מחצי היום ואילך וכן כת' רב פלטוי ז"ל מנהגא דידן למקרי בצפרא בפרשה דשבת' ובמנח' בפרש' תעני'.
ויש נוהגי' בספרד שלא לקרוא אלא בשחרי' ג"כ אינן קורי' אלא פרשת ויחל משה ולא בברכו' וקללו' כמו שאמר במס' מגלה ואפש' דאינהו דהוו עבדי כנופיא מצפרא לא הוו קרו ומפטרי מצפרא כי היכי דלהוו להו רווחא לעיוני במילת' דמת' אבל הכא לא עבדי' הכי קרינן ומפטרי' מצפרא דכלהו קריאות דעלמא והא לא קרינן ויחל שמדבר בענין רצוי מחילה והבטחתנו שאנו אומר י"ג מדות שאין אנו חוזרים ריקם ואנו סומכים על מה שאמר במס' סופרים וכן כתוב בספר המצות. וזמנין דקרי' ומפטרי' נמי ועניני' אלו תלויים במנהג. ואפשר דעבדי' נמי כל הני שנויי לאוכוחי דלאו תעני' צבור הוא גמור אלא כתעני' יחידים.
ת"ר כשאמר אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר: פי' כלה מתניתא בתענית צבור וכדפריש' דפרט בר פפא שאמרי בש"ס מתניתא ברחיצה בחמין מיירי אבל בצונן אפי' כל גופו ובש"ס מסיק בברייתא זה וכן במנודה ולקמן מפרשי' לה הביא דברי רבי' ז"ל בהלכותיו ירוש' תני אבל ומנודה וכו' ולמדנו מן הירוש' הזה שמנודה אסור בנעילת הסנדל וכן נלמוד בסמוך מש"ס דידן. וכן מוכיח ממעשה של רבי אליעזר שבפ' הזהב שברכוהו וחלץ מנעליו וההוא ודאי מנודה הוה ולא מבורך כדפרי' התם בס"ד ואע"ג דמס' משקין איבעיא לן. מנודה מהו בנעילת הסנדל ולא איפשי' איכא מילי טובא בתלמודא דכותה דסליק בתיקו א' דוכתא ומפשטי בדוכתא אחריתי:
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל: כך הגרס' הנכונה ואפילו לנוסחי דלא גריס ואבל ה"נ משמועתי' מדנקיט טעמא משום אבל ורבא הוא דמפליג בין אבל לט' באב אסור בין בחמין בין בצונן נראי' הדברים דאסור לגמרי ואפי' אבר א' דלא פליג אמאי דא"ר אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו בט' באב כדרך שאסור בי"ה ולא איתו לה הכא ולא התם בפלוגתא וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר ובש"ס אקשי' לה ממתנית' דלעיל דקתני כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו כו' ועד כאן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו ופרקי' לאו אשארא וקושין ודאי מאבל דאלו רפרם משמא דרב חסדא משוי דין אבל לדין ט' באב שהוא אסור להושי' אצבעו במים ואלו מתנית' מדמי אבל לתענית צבור שיש בו הית' במקצ' גופו והשתא לא נחתי' בפי' דמתנית' אי בחמין אי בצונן אלא דמ"מ איכא היתרא במקצת גופו מיאת באבל כעין תענית צבור והיינו דפרכי' מאי לאו דכי קתני סיפא וכן את' מוצא באבל דאכולהי קאי ואף ארחיצ' שאף לענין רחיצה דין אבל כדין תענית צבור ופרקי' אשארא כלו' דכי אמרי' וכן אמלאכה ונעילת הסנדל בלחוד קאי:
וש"מ דמנודה אסור בנעילת הסנדל דהא לרפרם אוקי' וכן אשארא ולמאי קאי מנודה אי לאיסור מלאכה לא אפשר דהא קיימא לן נשכר ונשכרים לו אלא לאו אנעילת סנדל אלא א"כ אתה דוחק דאבל הוא דאוקי' אשארא אבל מנודה ארחיצ' בלחוד קאי ולא נהיר דמנודה ואבל כי הדדי (נינהו) נקיט להו אלא וודאי כדאמרן:
ויש נסחאות דגרסי בקושי' דלעיל וכן אתה מוצא במנודה ואבל במאי אי בחמין והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין אבל לא בצוקי פי' אלמא אף בתענית צבור כל גופו אסור בצונן ומתעני' צבור הוא דפרכי' ולא פרכינן מאבל נמי משום דליתיה במימריה דרב חסדא בהדיא ולא גרסי' בה אלא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואע"פ שאח"כ חזרו והקשו מדר' יוסי בר חנינא שמתו בניו ורחץ בצונן כל ז' והקושיא הזאת היא לאבל דרב חסדא השתא מיהת ניחא להו לאקשויי מתענית צבור ופרקי' לעולם מתני' בחמין ודוקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ואבל לאו אכלהו אלא אשארא וכן גרס' זו מחוורת מ"מ למדנו ממנה דכרפרם מתניתא דתענית צבור בחמין היא דמוקי' לה והא דאמר רפרם דבתענית צבור בחמין אסור בצונן מותר ה"ק בחמין אסור כל גופו בצונן מותר אפי' כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ואמרי' בש"ס אמר רבא אבל בחמין אסור בצונן מותר מ"ט מידי דהוה אבישרא וחמרא דשרי פירש מה שאין כן בט' באב באכיל' ושתיה דאסור אפי' ברחיצה בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים ופליג אדרב חסדא דמשוי אבל לט' באב ולרבא לפום האי לישנא דקתני במתני' וכן אתה מוצא במנודה ואבל יפה היה אפשר לומר דקאי על כולהו שאף בתענית צבור יאמ' רבא דבחמין אסו' כל גופו בצונן מותר כל גופו ומוקים למתנית' בחמין כדרפרם שאף בחמין לא אסרו בתעני' צבור אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו ולא מוקים פלוגתא בזו רב חסדא ורבא בדין תענית צבור מדלא פליג בהדי' כדפליג באבל ואותבי' לה מדתניא אין הבוגרת רשאי לנוול עצמ' בימי אבל אבי' וקס"ד דהיינו שהקלו בה שאין לה להמנע מרחיצה כדין אבל ואינה רשאה לנהוג חומר' בכך ולהכי אמרי' הא נערה רשאה לנוול כלומר שלומר שאין לה לרחוץ ובמאי אי לימא בחמי' פי' כדבריך דלא סגיא לה אלא לאוקמה דהא בצונן לכל אבל אפילו רחיצת כל הגוף וא"כ אפי' נערה מותרת לרחוץ אלא ע"כ בחמין הוא דשרי לבוגרת לרחוץ ומקל בה יותר מאבל אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין פירש וכיון דמחמרי' כולי האי באבל דעלמא הכא בבוגרת דאפשרי לה בלא נוול ברחיצ' בצונן למה נתיר לרחוץ לה בחמין אלא לאו בצונן וש"מ דדוקא בבוגרת הקלו לרחוץ בצונן דאיכא נוול כי לא רחצה אפי' בצונן אבל באבל דעלמא אסור ופרקינן כי קתני אכיחול ופיקוס פירש דברחיצה לא הקלו בבוגרת כלום שהרי אפשר לה בצונן שהוא מותר לכל אדם ותו לית ליה נוול וכיחול ופיקוס הוא שהקלו בה משום נוול ומדתריץ הכי ולא מתרצי' דלעולם ארחיצה ומתנית' בצונן והקלו בבוגרת משום נוול לרחוץ כל גופה מאי שאין כן באבל דעלמא דכל גופו אסור וכי אמרי' בצונן מותר היינו פניו ידיו ורגליו שמעינן דרבא דשרי אבל בצונן לגמרי שרי ואפי' כל גופו מיהו לאו ראייה היא דלעולם אימא לך דרבא לא שרי באבל צונן אלא פניו ידיו ורגליו ומתנית' דתענית' דצבור בצונן מוקים לה ופליג אדרפרם אמר רב חסדא א"נ והוא הנכון דבתענית צבור לרפרם ס"ל וכי קתני וכן באבל אשארא כדפרישנ' רב חסדא דבוגרת לא בעי לאוקמה כל גופה דברחיצ' כל הגוף ליכא משום נוול ולא נהיר דברחיצ' הגוף נוול כדאי' בפרק בתרא דנדרים ותו דודאי לישנא דבצונן מותר לגמרי משמע ואפילו כל גופו וכי היכי דשרי בבשרא וחמרא לגמרי וכן הדין לדבריו בתענית צבור דבצונן מותר לגמרי ובחמין אסור כל גופו לגמרי וקאי וכן באבל אכולהו:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/תענית (עריכה)
אלא שזה מתפלל ח"י וזה מתפלל י"ט. פי' המורה סתם תפלה קרוי ח"י דבכרת הבייתוסים ביבנה תקנוה כדאמרי' בברכות (דכ"ח ע"ב) ואינו נ"ל דכיון דשמואל הקטן תיקנה היאך שוגה התנא ח"י ונ"ל דלהכי תני ח"י (דתניא בתוספתא במס' ברכות בשלהי פ"ג ח"י ברכות שאמרו חכמים כנגד חי הזכרות שבהבו לה' בני אילים וכולל של בייתוסים ושל פושעים במכניע זדים ושל זן ושל גרים במבטח לצדיקים ושל דוד בבונה ירושלי' ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמן יצא ומייתי' לה בירו' בפ' היה קורא ובפ' תפלת השחר מוכח מכאן דלאחר שתיקנו ברכות הבייתוסים מונה אותם התנא ח"י. וטעמא דמלתא שהיו כוללים של דוד בבונה ירושלים. וכך אתה מוצא בקריבות שנתקנו על ח"י ברכות בפורים וביום הושענא ובי"ז בתמוז ובי' בטבת הוא כולל של דוד בבונה ירושלים (ת"י ועיין במדרש רבה ובתנחומא סוף פ' קרח על פי' ונשלמה פרים שפתינו אמרו ישראל רבש"ע בזמן שבה"ק קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה טוב (בגי' י"ז) תפלה י"ט ברכות הוצא משם ברכות המינין שתיקנוה ביבנה וכן צמח דוד שתקנן אחריו עכ"ל) אבל התלמוד שלנו מוכיח שאנו מברכים של דוד בפני עצמו ושל בונה ירושלים בפני עצמו דהכי אמרי' בפ' הקורא את המגילה למפרע שמסדר שם כל ח"י ברכות ומונה ברכת הצדיקים לאחריה בונה ירושלים לאחריה ברכת דוד ואע"פ שבתחילה אמר ח"י דאמרי' התם תפלה מנלן פירוש שאם אמרם למפרע לא יצא דתניא שמעון הפקולי הסדיר ח"י ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה וא"ר ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא ואמרו לה במתניתא תנא ק"ך זקנים ומהם כמו נביאים תקנו ח"י ברכות על הסדר ואח"כ הולך ומונה י"ט א' אבות ב' גבורות ג' קדושת השם ד' חונן הדעת ה' השיבנו ו' סלח לנו ז' גאולה ח' רפואה ט' ברכות השנים י' קבוץ גליות י"א השיבה שופטינו י"ב ברכת הבייתוסים י"ג על הצדיקים י"ד ברכת ירושלים ט"ו ברכת דוד ט"ז שומע תפלה וג' אחרונות הרי י"ט לאחר שהובעה ברכת הבייתוסים בימי ר,ג כדאמר'י בפ' תפלת השחר (דכ"א ע"ב) ר"ג אומר בכל יום מתפלל אדם ח"י ומקשה תלמוד הני ח"י י"ט הויין א"כ ברכת הבייתוסים ביבנה תקנוה. ת"ש שמעון הפקולי הסדיר ח"י ברכות על הסדר לפני ר"ג א"ל ר"נ לחכמים כלים יש כאן אדם שיודע לתקן ברכה לבייתויסים ירד שמואל הקטן ותקנה ואע"ג שתיקן שמואל הקטן ברכות הבייתוסים לא היו אומרים אלא ח"י ברכות שהיו כוללים ברכת דוד בבונה ירושלים כדתניא בתוספתא דברכות. אבל התלמוד שלנו סובר כדתנ'י בההיא ברייתא ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמו יצא וכך נהגנו אנו (בתלמוד) [כתלמוד] שלנו שאנו מברכים י"ט ברכות של דוד בפני עצמה ושל בונה ירושלים בפני עצמה. והכי אמרי' בפ' ע"פ אמר רבא בר שילא בצלותא מצמיח קרן ישועה בהפטרתא מגן דוד ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ תני רב יוסף זה מגן דוד אלמא מברכים מצמיח קרן ישועה במלכות בית דוד ואינו כוללה עם בונה ירושלים. ופליגי בה אתלמוד שלנו עם תלמוד ירושלמי דבפ' בתרא דר"ה גרסי' בירו' ר' אבא בשם אבא בר רב הונא בתפלה הוא אומר אלהי דוד ובונה ירושלים בנביא אומרים אלהי דוד ומצמיח ישועה. והכי גרסי' נמי בפ' תפלת השחר בירו' בנוי לתלפיות תל שהכל פונים לו תל שכל הפיות מתפללים עליו בברכה וק"ש ובתפלה בברכה בונה ירושלים בק"ש פורס סוכת שלום ומנחם ציון ובונה ירושלים בתפלה אלהי דוד ובונה ירושלים. אלמא תלמוד שלנו סובר שאינו כוללן ותלמוד ירו' סובר שהוא כוללן. ועוד פליגי בהא דתלמוד יר' סובר שמברכים אלהי דוד ובפ' חלק (דק"ז) בהלכה וד' הדיוטות גרסי' אר"י אמר רב לעולם לא יבאי אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד הביא עצמו לידי נסיון ונכשל מיד אמר דוד נפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אומים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד א"ל לדידהו נסינא יתהון וכו' אלמא שאין אומרים אלהי דוד ולפי דברי הירו' הרי אומרים אותו בבונה ירושלים. ועוד מאי דתני רב יוסף ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ זה מגן דוד למה לא אמר זה אלהי דוד ובונה ירושלים. אל אש"מ התלמוד שלנו סובר שאין מזכירים אלהי דוד כלל הלכך טעות הוא לאומרו [אפילו] לדברי היר' שאומר אותו ה"מ בכולל ברכת דוד עם בונה ירושלים. אבל אנו שאנו עושים כפי התלמוד שלנו ואין אנו כוללים אלא מברכים בברכת דוד מצמיח קרן ישועה הדיוטות גדולה היא לומר אלהי דוד בבונה ירושלים שבברכתו אין אומרים אלהי דוד והיאך נאמר אותו בברכת ירושלים אם יש לאומרו נאמר אותו בברכתו ולא נחתום מצמיח קרן ישועה אלא אלהי דוד. אלא ודאי בורות וטעות הוא לאומרו כלל כי כל היכא דפליגי גתלמוד בבלי עם תלמוד ירו' הלכה כתלמוד בבלי כ"ש שאניו עושים כתלמוד בבלישלא לכלול ואנו חותמים בברכת דוד מצמיח קרן ישועה מה טיבו של אלהי דוד בבנין ירושלים (ת"י דברי הרב ז"ל הביאם מר אבי זלה"ה בס' בית יצחק כ"י על ש"ט א"ח (ס"ס קי"ח) ופלפל עליהם באורך וברוחב:
סליק פורקא
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ הערת המדפיס - אולי צ"ל א"ל אביי אלא היכי וכו'.
- ^ הערת המדפיס - לכאורה תמוה דהא גם לר"ח בת"ב אסור בצונן ומאי מייתי מינה ראיה לאביי ואולי דרבינו לא היה גורס בדברי ר"ח כגון ת"ב ועדיין צ"ע.
- ^ הערת המדפיס - אולי צ"ל א"ל אביי אלא היכי וכו'.
- ^ הערת המדפיס - לכאורה תמוה דהא גם לר"ח בת"ב אסור בצונן ומאי מייתי מינה ראיה לאביי ואולי דרבינו לא היה גורס בדברי ר"ח כגון ת"ב ועדיין צ"ע.