רש"י על ויקרא ו
<< · רש"י על ויקרא · ו · >>
פסוק ב
"זאת תורת העולה וגו'" - הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד ואיזה אם עלה לא ירד שכל תורה לרבות הוא בא לומר תורה אחת לכל העולים ואפי' פסולין שאם עלו לא ירדו
"הוא העולה" - למעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן שלא היה פסולן בקדש שנפסלו קודם שבאו לעזרה. כל הענין בתורת כהנים (פרק א) וזבחים פ"ג ופ"ד.פסוק ג
"על בשרו" - שלא יהא דבר חוצץ בינתים (תורת כהנים פרק ב , ערכין ג)
"והרים את הדשן" - היה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש תמיד כד
"הדשן אשר תאכל האש את העולה" - ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח
"על המזבח" - מצא איברים שעדיין לא נתאכלו מחזירן על המזבח לאחר שחתה גחלים אילך ואילך ונטל מן הפנימיות שנאמר את העולה על המזבח בר"י)פסוק ד
פסוק ה
"וערך עליה העולה" - עולת תמיד היא תקדים פסחים נח (בר"י מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר ת"ל העולה עולה ראשונה)
"חלבי השלמים" - אם יביאו שם שלמים ורבותינו שם למדו מכאן עליה על עולת בוקר השלם כל הקרבנות כולם מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערביםפסוק ו
פסוק ז
"הקרב אותה" - היא הגשה בקרן דרומית מערבית
"לפני ה'" - הוא מערב שהוא לצד אהל מועד
"אל פני המזבח" - הוא הדרום שהוא פניו של מזבח שהכבש נתון לאותו הרוחפסוק ח
"בקמצו" - שלא יעשה מדה לקומץ (יומא מו, א)
"מסלת המנחה ומשמנה" - מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה (סוטה יד, א)
"המנחה" - (תורת כהנים פרשה ב) שלא תהא מעורבת באחרת
"ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר" - (תורת כהנים שם) שמלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא הוצרך לשנות פרשה זו לכלול כל המנחות כמשפטןפסוק ט
פסוק י
פסוק יא
"כל אשר יגע וגו'" - (ת"כ פרק ג) קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה
"יקדש" - (ת"כ פרק ג) להיות כמוה שאם פסולה יפסלו ואם כשרה יאכלו כחומר המנחהפסוק יג
פסוק יד
"תפיני" - אפויה אפיות הרבה שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת
"מנחת פתים" - מלמד שטעונה פתיתה (בר"י ולא פתיתה ממש בציעין ופרודין לפי שאינה נקמצת אלא כופלה לשנים וחוזר וכופלה לד' שתי וערב ואינו מבדיל וכן מקטיר לאשים בת"כ מפרש לה)פסוק טו
פסוק טז
פסוק יט
פסוק כ
"יקדש" - להיות כמוה אם פסולה תפסל ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה
"ואשר יזה מדמה על הבגד" - ואם הוזה מדמה על הבגד (ת"כ פרק ו) אותו מקום דם (הבגד אשר יזה עליה) תכבס בתוך העזרה
"אשר יזה" - יהא נזה כמו (איוב טו, כט) "ולא יטה לארץ מנלם"; יהא נטויפסוק כא
"ומרק" - ל' תמרוקי הנשים (אסתר ב) אשקורי"ר בלעז
"ומרק ושטף" - לפלוט את בליעתו אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולםפסוק כב
פסוק כג
"וכל" - לרבות שאר קדשים
<< · רש"י על ויקרא · ו · >>