לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/נדרים/פרק י

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




שן תותבת - שנפלה שינה והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור:

ועשה לה ר' ישמעאל שן - באותו מקום של זה משלו והיינו שייפוה:

בכינה - עליו:

ימותו כל בני אלמנה - כלומר ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואח"כ ימותו בניה:

לא יזוז שמעון ממקומו - שיטעום תבשילה ולהכי לא רצה לטעום כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים:

האי לזילותא - דרשב"ג קמיכוון וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש ליכא זילותא ואי לא לא הוה מותרת דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו:

א"ל מירק לר"ג זילותא רבה היא - דאדם חשוב הוא:

מום יפה שביך - דמשום שהיה בה כ"כ מומין קאמר לה אם יש בה שום דבר יפה:

שמא ראשה נאה - ולכך הדירה שתראהו לו: סגלגל דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים עגולין:

טרוטות - רכות:

בלום - סתום:

צוארה שקוט - שראשה מונח בין כתיפותיה:

אמר להן יפה אתם קורים אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין - זה השם יפה לה והיינו ודאי מום יפה שבה ועל דעת כן הדירה שתודיעני אותו דבר יפה דשמה יפה לה ששמה לכלוכית ואיהי נמי מלוכלכת. ע"א יפה אתם קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין דכיון דאין בה דבר יפה להראות ודאי על דעת כן הדירה בעלה שהיה יודע שאין בה דבר יפה ואין יכולה להראות והואיל ואין בה שום דבר יפה נמצא שאין הנדר חל עליה:

בשילי לי תרי טלפי - שני רגלי בהמה ובישלה ב' עדשים שלא היתה מכרת בלשונות שלהם בא"י לא היו טוענין כך ואית דגרסי בשילי טלופחי כלומר מעט עדשים שכן אדם נוהג לומר ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה ובשלה לו שתי עדשים בלבד ולא רצתה לשנות על דבריו:

ורתח עלה - למחר אמר אי אמינא לה נמי תרי תעביד לי כאיתמל ואמר לה בשילי לי גריוא מידה גדולה דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה:

תרי בוציני - לשון שני שרגי שני מנורות דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי:

תברינהו על רישא דבבא - על ראש הפתח ומחמת כעס אמר לה ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר יתהון על רישא דבבא בן בוטא דהוה יתיב תמן:

פרק עשירי - נערה המאורסה

מתני' נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה - ולהכי נקט נערה דדוקא נערה שהיא ברשות אביה כדאמרי' נמי במס' כתובות האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא:


הפר האב - ביום שמעו:

ולא הפר הבעל - אלא שתק מעת לעת:

או הפר הבעל ולא הפר האב - דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה ואין צריך לומר היכא דקיים אחד מהן הנדר דהפרתו של זה אינה מועלת כלום:

גמ' היינו רישא - דכיון דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה ל"ל למיתנא תו הפר הבעל ולא הפר האב היינו רישא דזה מעכב על זה:

מהו דתימא - דאי לאו דקתני הפר האב כו' הוה אמינא הא דקתני אביה ובעלה. מפירין נדריה משמע או אביה או בעלה זה בלא זה להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד:

ואין צו - יך לומר שקיים אחד מהם ל"ל למיתני כללי. ממילא ידענא דלאו כלום הוא דהשתא הפר זה בלא זה כו':

כי איצטריכא ליה - למיתנא ואין צריך לומר שקיים אחד מהן:

כגון שהפר האחד מהן - הנדר ובא האחר וקיימו וחזר המקיים ונתחרט ממה שקיימו ונשאל לחכם על הקמתו בו ביום ששמע וקיים דאי הויא הקמה דלא מצי מתיר ליה חכם אינו יכול להפר תו ואי לא הויא הקמה דמתיר ליה חכם מצי להפר ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן:

דמהו דתימא מאי דאוקים לאו קיום הוא - דהא עקריה בחרטתו והואיל דלאו קיום הוא הא דאיתשיל עליה כי הפר לה דמי ואינו צריך להפר יותר קמ"ל דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת שזה נמי יפר. ע"א מאי דאוקי הא עקריה ולאו קיום הוא דהא עקריה בחרטתו ומצי מיפר קמ"ל דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת אלא הכי בעי למימר כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת אף בזה אחר זה מפירין לאפוקי היכא דהפר א' וקיים אחד שאין המקיים יכול להפר בשעה שהפר זה עד שישאל על הקמתו דהא ליכא למימר דבבת אחת ממש בעינן דהא כתיב ביום שמעו דכל היום מותר להפר כדמפקינן לקמן:

אמר קרא אם היו תהיה לאיש - לעיל מהאי קרא כתיב כי הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו: מכאן לנערה כו':

ואימא - הדין קרא אם היו תהיה בנשואה כתיב שהבעל מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה:

בנשואה לא מצית למימר דיהא קרא אחרינא כתיב - לנשואה ואם בית אישה נדרה:

ואימא תרווייהו - הני קראי מיירי בנשואה דבעל מיפר ואי אמרת תרי קראי בנשואה למה לי חד לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין. ואם היו תהיה לאיש אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה ואם בית אישה נדרה משמע דאותן נדרים שנדרה בבית אישה מיפר בעלה אבל אם היו עליה נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה לא מצי מיפר:


ולאו ממילא - דלעולם אם היו תהיה אתי לנערה המאורסה דאי כדקאמרת דתרוייהו בנשואה למה לי לא לכתוב אלא בית אישה לחודיה וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין דמשמע אם בית אישה נדרה ולא מה שנדרה קודם לכן ואם היו תהיה למה לי שדייה לארוסה שהבעל והאב מפירין נדריה:

ואיבעית אימא - להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא ואם היו תהיה אלא בארוסה דכתיב לשון הויה דמשמע קידושין כדאמרינן במסכת קידושין (דף ה.) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:

ואימא - להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש לומר דאב מיפר לחודיה לבתו ארוסה בלא הארוס:

א"כ ואסרה איסר - דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה שהיא נערה למה לי למכתב ממילא שמעינן דודאי מיפר דהשתא במקום ארוס שיש לו לארוס רשות בה האב מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא דאב מיפר לחודיה אלא ודאי להכי אתא קרא לומר דהאב מיפר עם הארוס:

ואימא אב ליבעי ארוס - שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת אבל ארוס מיפר לחודיה בלא אב:

וכי תימא - אב דסמיך רחמנא לאם היו תהיה לו למה לי דדרשת לנערה דאביה ובעלה מפירין נדריה:

מיבעי ליה דאם הקים - שיש לו לאב בכך רשות בה דאם הקים נדריה אין הארוס יכול שוב להפר אבל בלא הקמת אב מיפר בעל לחודיה:

אט כן - דארוס לחודיה מיפר לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דמק"ו הוא דנפקא מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה מצי למיפר ארוס לחודיה כשנשאת שאין לאב רשות בה מיבעיא דמיפר בעל לחודיה אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה:

ואימא - לעולם דארוס מיפר לחודיה ודקאמרת א"כ בית אישה נדרה למה לי לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין:

ומיניה - כלומר מיהא דאמרת דאיצטריך קרא להכי מיניה איכא למישמע נמי דלאו ארוס לחודיה מיפר דהשתא ומה בעל לאחר שנישאת לו אינו מיפר בקודמין במה שנדרה כשהיא ארוסה לו אינו יכול להפר עכשיו כשנכנסה כולה ברשותו:

ארוס מיפר בקודמין - בתמיה בזמן שהיא ארוסה ולא נכנסה ברשותו היכי מצי מיפר לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה ארוסה:

אלא לאו - האי דארוס מיפר:

משום שותפותיה דאב - דמיפר בהדיה אבל ארוס לחודיה ודאי לא מצי מיפר:


בין איש לאשתו בין אב לבתו - ואיש דכתיבי בהאי קרא לא צריכי דאי משום איש לאשתו הרי כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנערה המאורסה כו' דבין אב ובין איש מפירין נדריה דאיש מיפר חלקו באשתו ואב מיפר חלקו בבתו:

כדאידך דרבה - דאמר לקמן (דף ע.) מקיש קודם הויה שניה כו':

דברים שבינו לבינה - כגון שלא אשמש מטתו ושלא אכחול ושלא אתקשט:

מיגז גייז - מה שהוא מיפר קוצץ החצי של נדר ועוקרו לגמרי וחלק אחר כדקאי קאי עד דאתי אב ומיפר לאותו חלק:

או מקליש קליש - דהפרתו פשטה בכולי נדר וקלש ליה במעט והנדר קל ממה שהיה עד עכשיו:

כגון שנדרה בשני זיתים - שלא תאכלם ושמע ארוס והיפר לה חלקו ואכלתן לזיתים:

אי אמרת מיגז גייז - דכי שמע ארוס ומיפר חלקו הוי נדר מופר דהויא כאילו חלקו באמצע לשנים:

לקיא - הא איתתא דאכלתן לזיתים משום לאו דלא יחל דכי אכלה להנך תרי זיתים חד הוה מותר בהפרת הארוס דמיגז גייז לנדרה ואידך אסור משום חלק האב דנמצא דאכלה זית שלם באיסור:

ואי אמרת מיקלש קליש - דאינו חותך לשנים אלא למעט מיקל לה דלא הוי הנדר חמור כדהוה עד השתא הא כי אכלה הנהו תרי זיתי כיון שהנדר נקלש ומיקל ליה איסורא בעלמא הוא דעבדא ולא לקיא דהנדר אינו גמור:

אימתי אמרו כו' - בנערה קא נקט לה מתניתין:

מת הבעל - כשהוא ארוס:

נתרוקנה רשות לאב - כאדם שמריק יין מכלי אל כלי כלומר שיצא כל הרשות מן הבעל ובא לרשות האב:

בזמן שלא שמע בעל - את נדרה קודם שימות דביום שמעו בעינן וליכא:

או ששמע והפר חלקו בו ביום - ששמע ואפילו שמע ושתק שלא הפר ולא קיים ולא הספיק להראות דעתו עד שמת בו ביום דהואיל ואכתי איכא שהות ביום דאי הוה בעל מצי מיפר איכא למימר דמיתה גרמה לו דדלמא אי הוה קיים אכתי הוה מיפר לה מיקמי דליעבר יומא ומת בו ביום קאי אשמע ושתק:

זו היא ששנינו - על כל הני קאי: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והאב עצמו מיפר כולו בזמן שלא היפר הבעל וכן בזמן שהיפר הבעל חוזר האב ומיפר את חלקו כדתנ' עלה במתניתין בזה יפה כח האב מכח הבעל שהאב מיפר בלא שותפות אבל הבעל אינו מיפר אלא בחיי האב:


אבל אם שמע - הבעל וקיים אע"פ שמת בו ביום או שמע ושתק כל אותו היום ומת הבעל ביום שלאחריו אין האב יכול להפר הואיל ועבר יום שמעו:


שמע אביה והפר לה - בו ביום ולא הספיק הבעל לשמוע שיפר לה עד שמת חוזר ומיפר חלקו של בעל ואין צריך להפר חלקו הואיל וכבר הפר:

ב"ה אומרים אין יכול להפר - חלקו של בעל בלבד אא"כ חוזר ומיפר חלקו עמו משום דסבירא להו מקליש היכא דהפר חר בלא חבריה ואכתי הוי הנדר שלם אלא שאין איסורא חמור כבתחלה וכיון דאכתי הנדר שלם הוא מיבעי ליה לבטל חלקו וחלק הבעל דנתרוקנה רשותו לו:

ובית שמאי סברי מיגז קא גייז - כי קדם האב והפר חלקו חתכו לשנים ונתבטל חציו ועדיין חציו קיים וכשמיפר עכשיו חלקו של בעל הוי שלו מופר:

ש"מ - דתנאי היא ומקלש קליש כבית הלל:

יש שאלה בהקם - שאם קיימו לה נדרה האב והארוס ונשאלו על הקמתן מהו מי יש שאלה ויכולין להפר לה או לא:

יש שאלה בהפר - היכא דקיים האחד והיפר האחד יכול האחר לשאול על הקמתו במקום שהפר כבר השני והוי מופר: ענין אחר יש שאלה בהפר כלו' את"ל יש שאלה בהקם מי הוי מופר הנדר באותה שאלה דהקמה דאין צריך לומר לה בהפרתו או אין שאלה בהפר דלא הוי מופר אא"כ מפר לה בעל או האב לאחר שנשאל דבאותה שאלה דהקמה לא הוי מופר לה:

ת"ש נשאלין על ההקם - ללישנא קמא נשאלין על ההקם ומותרין להפר לה:

ואין נשאלין על ההפר - דהיכא דקיים אחד והפר אחד אין נשאל אלא או כולו בשאלה או כולו בהפרה בעינן וללישנא בתרא נשאלין על ההקם ומותרין להפר לה אח"כ ואין נשאלין על ההפר דאין הנדר מופר במה שמתיר החכם לבטל ההקמה אא"כ מיפר לה בעל או אב לאח"כ. ע"א יש שאלה בהקם שקיים לה הבעל או האב הנדר ואח"כ הלך ונשאל עליו לחכם והתירו החכם מי אמרינן דכיון שקיים את הנדר שוב אין נשאלין עליו ולא הוי שאלה מעליא או דלמא כיון שהתירו חכם בטלה הקמתו וביטל הנדר:

את"ל יש שאלה בהקם יש (לה) שאלה בהפר - כלומר במקום הפר שאם שמע את נדרה ולא רצה להפר אלא הלך ונשאל בו ביום על אותו נדר לחכם מאי מי אמרינן הואיל אם היא הולכת לחכם ונשאלת לו שיהא מתירה דהא לדברי הכל אם נשאלת לחכם יכול להתיר לה הכא נמי אם נשאל האב לחכם על נדר בתו יהא מותר הואיל ואי בעי מצי מיפר:

ת"ש דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם - באותו ענין שפירשתי ואין נשאלין על ההפר כמו כן:

קיים ליכי קיים ליכי - תרי זימני ונשאל על הקמה ראשונה וביטלה:

מהו - כלו. מר הקמה שניה דלא נשאל עליה בטלה באותו שאלה אי לא:

ת"ש דאמר רבא - בפ' ואלו מותרין (לעיל יח.) שבועה שלא אוכל שבועה כו' דאמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו. ה"נ אם נשאל על הקמה ראשונה שניה חלה עליו:

אמר קיים ליכי והדר אמר מופר ליכי - בתוך כדי דבור ובלשון הזה אמר בתוך כדי דבור ראשון ולא תיחול הקמה אא"כ חלה הפרה מהו. מי ביטל ההקמה וקיים ההפרה אי לא:


ת"ש - דכי האי גוונא פלוגתא דר"מ ורבנן במסכת תמורה בפ' כיצד מערימין על הבכור:

הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים כו' דבריו קיימין - ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים:

ואפילו רבי מאיר - לא אמר תפוס לשון ראשון אלא דלא אמר לא תיחול זו אלא אם כן חלה שניה ועל מה נחלקו באומר תמורת עולה ותמורת שלמים רבי מאיר סבר דלמא מיהדר הוא דהדר ביה מתמורת עולה ואמר תמורת שלמים והואיל וכן תפוס תחלת דבריו והרי היא עולה: ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה קמ"ל:

אבל הכא דקאמר לא תחול בו' - ודאי הויא הפרה כי ההוא טעמא דתמורה:

קיים ומופר ליכי - ולא אמר ליכי בין קיים למופר מי אמרינן כיון דלא אמר קיים ליכי ומופר לכי הויא כמ"ד לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה דכיון דלא אמר קיים ליכי גלי אדעתיה דבהפרה ניחא ליה או דלמא לא שנא וכמ"ד קיים ליכי ומופר ליכי דמי ולא תהוי הפרה:

ת"ש דאמר רבה - [בקדושין] ואמעשר בהמה קאי:

כל שאינו בזה אחר זה - כגון שאם קרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לי"א עשירי אינו קדוש וקאמר אף בבת אחת שאם קרא לשניהן עשירי סתם אין האחד עשר קדוש ה"נ כיון דאינו בזה אחר זה שאם אמר לה עכשיו קיים ליכי ולאחר שעה אמר מופר ליכי אין בהפרתו כלום בבת אחת נמי כי אמר קיים ומופר ליכי אין באותה הפרה כלום אע"ג דבבת אחת קאמר קיים ומופר ליכי:

היום מהו - מי אמרינן כיון דאמר היום כמאן דאמר היום יהא מקויים אבל למחר יהא מופר לה והוי מופר:

או דלמא הא לא אמר לה - בפירוש מופר ליכי למחר:


אמר לה מופר ליכי למחר מהו - דהא קיימיה לנדריה היום דכיון דאמר מופר ליכי למחר אלמא דבהאי יומא דשמע ביה הוי נדר וקיומי קיימיה ותו לא מצי מיפר לה: או דלמא כיון [דלא] אמר ומופר ליכי בהדי קיים ליכי מהיום דשמע לה קאמר דתיהוי מופר:

אם תמצא לומר כיון דקיימו היום - ולא חיילא הפרה עד למחר אלמא דבהאי יומא דשמע ניחא ליה דלקיים וכמאן דאיתיה לקיום דמי דקיימו בידים ולא הוי הפרה כלל:

אמר לה קיים ליכי שעה - אחת מהו:

או דלמא הא לא אמר לה - מופר ליכי לאחר שעה אחת:

אם תמצא לומר - דתיהוי קיום הואיל ולא אמר לה:

מיהו אמר לה - מופר ליכי לאחר שעה מהו:

מי אמרינן כיון - דאמר לה קיים ליכי שעה אחת דקיימו לעולם ושוב אינו מיפר או דלמא כיון דכוליה יומא דשמע ביה נדרה בר הקמה והפרה הוא שאם לא קיימו בשחרית וקיימו בערבית הוי מקויים וכן אם לא הפירו בשחרית והפירו בערבית הוי מופר דכל היום כשר להפרת נדרים וכי הדר ואמר מופר ליכי ליהוי מופר:

ושמע בעלה ואמר ואני - כלומר ואני אהיה נמי כמותיך כיון דאמר הכי אינו יכול להפר נזירות אשתו:

ואמאי נימא דהאי דאמר ואני אנפשיה הוא דאמר - דליהוי נזיר:

אבל הריני נזירה דילה - דקאמרה איהי שעה אחת:

קיימיה - בעל משום לאתפוסי בה דידיה:

אבל לאחר שעה - דכבר חל נזירות עילויה:

אי בעי למיפריה - אמאי אינו יכול להפר אלא כיון דקיימו משום לאתפוסי בה נזירות דידיה קיימו והכא נמי בנדרים כיון דקיים שעה אחת קיים לעולם ושוב לא מצי מיפר:

לא - מהכא ליכא למשמע מינה טעמא דאינו יכול להפר דקסבר כל ואני כמאן דאמר קיים ליכי לעולם [דמי] ותו לא מצי מיפר אבל היכא דלא קיימו אלא שעה אחת וחזר והיפר לה בשעה אחרת תיבעיא לך:

מתני' מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל - דאין הבעל מיפר אלא בשותפות כדמפרש לעיל (דף סח:):

מת הבעל נתרוקנה רשות לאב - כדמפרש בגמ':

בזה יפה כח האב מכח הבעל - דנתרוקנה רשות לאב:

שהבעל מיפר בבגר - כדאמרינן במסכת כתובות (דף נז.) הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וכל הנודרת על דעת בעלה נודרת שמאכילה הואיל והוי חייב במזונותיה כי נודרת יכול להפר לה:

אב אינו מפר בבגר - כדכתיב בנעוריה ולא בבגרותה:

גמ' בנעוריה בית אביה - כל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אביה ואפילו היא ארוסה במשמע הלכך כי מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל:

אם היו תהיה לאיש - בשני הויות הכתוב מדבר:


מקיש קודמי הויה שניה - כלומר שמת ארוס ראשון וראויה להתקדש לאחר:

לקודמי הויה ראשונה - שלא נתארסה לעולם והיא יושבת נערה בבית אביה מה קודמי עו':

הני מילי - דאב מיפר בקודמי הויה שניה בנדרים שלא נראו לארוס ראשון אי לא שמע להו הבעל קודם שימות דהיינו דומיא דקודם הויה ראשונה:

אבל בנדרים שנראו לארוס - ששמע בהן קודם שימות ולא. הספיק להפר אין האב מיפר עד שתחזור ותתארס שיפירו הוא ואחרון: וא"א דבנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר לחודיה למה לי למיכתב ואם היו תהיה לאקושי הוויות להדדי:

מבנעוריה נפקא - דמשמע כל כמה דיתבא בבית אביה מצי מיפר לה אלא מדקא מקיש הוויות להדדי ש"מ דומיא דקודם הויה ראשונה קאמר דמצי מיפר לחודיה בנדרים שלא נראו לארוס דומיא דהויה ראשונה. פי' אחר אבל בנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר אי ליכא ארוס אחרון הא לא מצית אמרת דלהכי אתי היקשא לרבות נדרים שלא נראו לארוס דהא מקרא אחרינא שמעינן ליה מבנעוריה נפקא דאמרי' כל שבח נעוריה לאביה שהאב זכאי בהפרת נדריה והלכך כי אתא ואם היו תהיה לאיש לנדרים שנראו לארוס הוא דאתא:

היכי דמי - דבעל מיפר בבגר:

אי נימא שקדשה כשהיא גערה ובגרה - לאחר שנתארסה:

מכדי מיתה מוציאה מרשות האב - שיכולה לקדש את עצמה אע"פ שהיא נערה:

ובגרות מוציאה מרשות האב - דכיון שבגרה אין לאביה רשות בה לא לקדשה ולא למוכרה: מה במיתת האב לא נתרוקנה כו':

אלא כשקדשה כשהיא בוגרת - וקתני כאין האב מיפר אלא הבעל:

הא תנינא חדא זימנא - בהך פירקין גופיה:

בוגרת ששהתה י"ב חדש - משנתארסה ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר דכמאן שנכנסה ברשותו דמי ואמרינן עלה הא גופא קשיא אמרת הבוגרת ששהתה י"ב חדש והלא דין שלה ל' יום דהכי תנן במסכת כתובות (דף נז.) נותנין לבתולה שניש עשר חדש לפרנס עצמה לקנות מלבושים ותכשיטין לצורך נישואין משתבעה הבעל להינשא ולאלמנה ולבוגרת ל' יום דבוגרת אית לה מלבושין ותכשיטין והכי נמי לאלמנה ואית להו רווחא טובא בשלשים יום וכולן אם הגיע זמנן כו' אלמא דבוגרת לא בעינן י"ב חדש:

תני בוגרת וכו' - האי כי דיניה והאי כי דיניה יפר ומתני' דקתני שהבעל מיפר בבגר לאחר שלשים יום שתבעה לפרנס את עצמה הוא דקאמר:

מ"מ קשיא - דתרי זימני למה לי למיתני דהבעל מיפר בבגר:

איבעית אימא בזו דוקא - דהך רישא דמתני' קתני דהבעל מיפר דוקא קתני לה ובוגרת וששהתה גררא נסבא משום איפלוגי ר"א ורבנן: ואיבעית אימא בוגרת דקתני בסיפא בפלוגתא דר"א ורבנן הוי דוקא והא דקתני שהבעל מיפר לאו דוקא:

אלא איידי דנסיב רישא בזה יפה כח האב - איצטריך לה למיתני נסיב סיפא בזה יפה כח הבעל:


מתני' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה - אפי' מה שנדרה באירוסי ראשון:

לרשות עצמה - שלא ניסת לאחד מהן או שלא בגרה בתוך הזמן אביה ובעלה כו':

גמ' [ונדריה עליה] - קרא יתירא הוא דלא איצטריך למיכתב דליכתוב רחמנא ואם היו תהיה לאיש ונדריה או מבטא שפתיה אלא עליה מופנה משום נדרים שנראו לארוס הראשון דיכול להפר ארוס אחרון:

תניא כוותיה דשמואל - דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון מיפר בעל אחרון:

ולא הספיק הבעל לשמוע כו' - דהיינו לא נראו לארוס ראשון:

שמע בעלה והיפר לר - דהשתא נראו לארוס ראשון:

חוזר האב ומיפר חלקו של בעל - לפי שאין הבעל מיפר אלא בשותפות שבשעה שהפר עדיין לא שמע האב ובשביל הכי חוזר ומיפר חלקו של בעל עם חלקו:

הן הן דברי ב"ש - דאפילו נדרים שנראו לארוס מיפר האב לחודיה:

אבל ב"ה אומרים - אין אב יכול להפר לא חלקו ולא חלק חבירו עד שיהא ארוס אחד עמו הואיל ונראו לארוס:

במאי פליגי - ' ב"ס וב"ה התם אמרי ב"ש גבי שמע אביה והיפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומיפר חלקו של בעל ומפרשינן התם אליבא דב"ש אינו צריך להפר חלקו אלא חלק הבעל בלבד וב"ה אומרים אין יכול להפר חלק הבעל בלבד אלא א"כ מיפר חלקו עמו והכא מוחלפת השיטה דב"ש סברי דשמע בעלה והיפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל וחזר האב ומיפר חלקו סל בעל אינו הפרה עד שיכלול חלק הפרתו והפרת בעל בבת אחת והכא קאמרי ב"ה אינו יכול להפר כלל בלא ארוס אחרון אלא הכא בהא קמיפלגי דהוו נדרים שנראו לארוס כדקתני שמע בעלה והפר לה הכא קאמרי


ב"ש נתרוקנה רשות לאב. וצריך להפר שניהן בבת אחת של אותו ושל בעל והתם הוויין נדרים שלא נראו לבעל כדקתני שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע והתם קאמרי ב"ש מיגז גייז דהואיל והפר האב כבר לא אצטריך ליה להפר אלא חלקו של בעל וב"ה סברי נדרים שנראו לארוס ראשון הכא אביה ובעלה מפירין נדריה דהאב אינו מיפר אלא עם ארוס אחרון אבל התם דהוויין נדרים שלא נראו לארוס לא מיגז גייז אלא מיקלש קליש ומיפר חלקו וחלק הבעל:


אי רישא דוקא נסיב סיפא משום רישא - כלומר לא תקשה סיפא לרישא אע"ג דמרישא שמעינן דגירושין כהקמה דמו ובסיפא שמעינן דכשתיקה דמו לא קשיין אהדדי דאימא רישא דוקא דגירושין כי הקמה דמו והאי דלא תני סיפא שמע וגירשה משום דלא נסיב לה אלא משום רישא ותנא לא בעי לאוסופי מידי בסיפא טפי מרישא:

א"נ סיפא נמי דוקא - דגירושין כשתיקה דמו:

הכא במאי עסקינן בשלא שמע ארום ראשון - קודם שגירשה ואהכי מצי מיפר ארוס אחרון הא לאו הכי לא דגירושין כי הקמה דמו:

מאי איריא - אי נתארסה לאחר בו ביום דמצי למיפר לה:

אפילו לאחר מאה ימים נמי - אם נתארסה לאחר ליהוי ארוס אחרון מיפר הואיל ולא נראו לארוס ראשון:

אין הבי נמי - אלא הב"ע בשלא שמע ארוס ראשון אבל שמע האב. והואיל דבו ביום שמע צריך להפר בו ביום כדכתיב ביום שמעו:

הכא בנשואה עסקינן - הא דקתני גירשה והחזירה כגון שנשאת ונדרה וגירשה ביום ששמע והחזירה בו ביום דעכשיו יצאה שעה אחת לרשות עצמה ואע"פ שהחזירה נעשית כנשואה לאחר דלא מצי מיפר דעכשיו הן קודמין כדתנן (לעיל דף ע ז.) זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה מפירין נדריה הא יצאה לרשות עצמה אין מפירין משום דאין הבעל מיפר בקודמין:


מתני' דרך תלמידי חכמים וכו' - מפרש בגמרא:

אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר - דאין הבעל מיפר בקודמין:

גמ' מהו שיפר בלא שמיעה - שיאמר כל נדרים שנדרה אשתי יהו מופרים אע"ג שלא שמע בהן וה"ה נמי באב אי מצי למיפר בלא שמיעה:

ושמע אישה רוקא הוא - דאינו מיפר אלא אם כן שמע:

והא לא שמע - והיכי מצי מיפר להו:

לכי שמע הוא דמיפר - דהא דמיפר להו לא משום דהשתא מיפר בלא שמיעה אלא לכי שמע ליה לנדר לאח"כ ליהוי מופר בהא הפרה שהיפר כל זמן שהיא ברשותו:

א"כ - דאכתי לא שמע ולא הוו מופרים בהפרה זו למה ליה למימר השתא הא לא מהני ולא מידי:

להדורי - לחזור ולבדוק אחר בתו אם יש עליה שום נדר דליפר לה שלא תבא לידי מכשול:

ת"ש האומר לאשתו וכו' הרי - הן קיימין לא אמר כלום. דעדיין לא בא הנדר לעולם והיאך יכול לקיימו:

כגון דאמר לה לכי שמענא - יהו מופרים: ומאחר דהפרה תליא בשמיעה למה ליה למימר השתא לכי שמע מפר לה:

קסבר דלמא מטרידנא ההיא שעתא - בשעה שישמע הנדר שמא יהא טרוד ולא יפרנו:

אישה יפרנו - וגו' ולא שליח:

ואפי' ר' יאשיה - אית ליה דשלוחו של אדם כמותו אי לאו משום דכתיב אישה יפרנו והיכי מצי משוי שליח כל זמן שלא נדרה הא לא שמע לנדרה אלא לאו ושמע לאו דוקא ואהכי מצי משוי שליח:


דאמר ליה - לשליח לכי שמענא לנדרה הפר לה:

וקפריך - לכי שמע . ליפר לה:

הוא - הבעל סבר דלמא מיטרידנא:

משום דבר מישמע הוא - וקרינן ביה ושמע אישה ואדהכי מלי מיפר:

היינו דר' זירא - דאמר במסכת מנחות בפ' המנחות והנסכים והכי הוא שאלו שאלה לעילא מדר' יהודה בר אילעאי מנין לאומר הרי עלי ששים ואחד עשרון שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד והכי תנינן במתני' מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ס' בכלי אחד וא' בכלי א' פתח ר' יהודה בר אילעאי והתם מפרש כו' א"ל הרי הוא אומר כל מנחה בלולה בשמן וחריבה אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להבלל וקים להו לרבנן דס' נבללין בכלי אחד ויותר אין נבללין כו' ופריך התם מאי טעמא משום דאין נבללין אלמא דבלילה מעכבת והתנן אם לא בלל כשר ומתרץ רבי זירא כי אמרינן דבלילה [אין] מעכבת בראוי לבילה כגון ששים עשרונים הראוי לבילה אם לא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כגון ששים ואחד בילה מעכבת ומאחר דאין נבללין אין מביאין ה"נ גבי חרש כל הראוי לשמוע כגון שאינו חרש בדידיה אין שמיעה מעכבת ובעל מיפר בלא שמיעה ושאינו ראוי לשמיעה כגון חרש שמיעה מעכבת בו ולא מצי מיפר:

או דילמא ושמע אישה לא מעכב - כלל:

בבת אחת - בדיבור אחד:

דוקא - יניא אותה ולא שתים בבת אחת:

שתי סוטות כאחת - בשתי כוסות:

שלבה גס בחבירתה - הואיל ויש לי חברתה.) אחרת מה בכך אם אשתה אני:

והשקה לבדה - דוהשקה דוקא משמע אחת ולא ב':


מתני' הבוגרת - והנערה ששהתה י"ב חדש ואלממה ששהתה ל' יום:

הואיל ובעלה חייב במזונותיה - כדאמרינן במס' כתובות בפ' . אע"פ נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכשם שנותנים לאשה כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו וכו' ובוגרת נותנין ל' יום כאלמנה:

ר"א אומר יפר - כדאמר לקמן כל הנודרת על דעת בעלה נודרת:

אין הבעל מיפר - יחידי עד שתכנס לרשותו:

גמ' משנה ראשונה - בפרק אע"פ:

היבם אינו מאכיל - לשומרת יבם מן הארוסין: עשתה ששה חדשים: שהיתה ארוסה לראשון ו' חדשים ולפני היבם ששה דהיינו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה:

ואפילו - עשתה כולן י"ב חודש לפני הבעל וחסר יום אחד אחרון לפני היבם אינו מאכילה בתרומה הא עשתה כולן י"ב חודש לפני הראשון ונפלה לפני היבם הואיל וכבר חייב הבעל במזונותיה מאכילה יבם בתרומה אף ע"פ שלא הכניסה ככנוסה דמיא וה"נ אמר ר"א הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר:

ב"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה כו' - והתם מפ' טעמא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה את אחותה:

אלא בתרומה דרבנן - בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מח"ל:

אבל נדרים דאורייתא - התם קא אמרי רבנן דאינו מיפר: וע"כ לא שמעת ליה לר"א אלא גבי נדרים והיינו טעמא דמשנתחייב יפר משום דרב פנחס וכו' והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה אבל לגבי תרומה דיבם לא מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפי' עשתה י"ב בפני הבעל אלא אפילו בעציץ שאינו נקוב דתרומה דרבנן לא אכלה:


מתני' בין ליבם אחד - בין שזקוקה ליבם אחד בין לשני יבמין אמר ר' אליעזר יפר ומוקמינן ליה בגמרא בשעשה בה מאמר אחד מהן:

ומה אשה שקנה הוא לעצמו - כגון הנושא אשה בעלמא:

שהקנו לו מן השמים - יבמה שחייבו לו מן התורה:

שאין לאחר רשות בה - המקדש אשה מן השוק לאחר שקידשה לא תפסי בה קידושי מאדם אחר ואהכי מצי מיפר:

שיש לאחר רשות בה - שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח"כ ועשה בה מאמר תפיס בה כדאמר (יבמות נ.) יש מאמר אחר מאמר:

דבריך בשני יבמין - דבשני יבמין מצית למימר כי האי גוונא:

מה אתה משיב על יבם אחד - בהא לא מצית למימר שיש לאחרים רשות בה הואיל וליכא יבם אחר ואת לא משוית חילוק בין יבם אחד לשני יבמין: א"ל אין היבמה גמורה לאישה שאם בא עליה זר אין נסקל שאין בה לא דין ארוסה ולא דין אשת איש ואין חייבין עליה אלא לאו דלא תהיה אשת המת וגו' (דברים כה):

כשם שארוסה - בעלמא גמורה לאישה שנסקלין על . דה:

גמ' קסבר אין זיקה - ואפילו ליבם אחד אינה זקוקה דתיהוי כאשתו עד שתכנס לחופה:

ור' יהושע סבר יש זיקה - ולהכי לאחד יפר אבל לשנים אינו מיפר דאין ברירה לאיזה מהן זקוקה ולאיזה מהן תתיבם אע"ג דאמרי' (יבמות כד.) מצוה בגדול לייבם מ"מ אם בא עליה קטן קנאה:

לעולם קסבר ר"א יש זיקה - והיינו טעמא דאפילו לשנים יפר בשעשה בה האחד מאמר דהשתא יש ברירה ואליבא דב"ש דאמרי דמאמר קונה קנין גמיר והיא כאשתו לכל דבר הלכך מיפר לה:

ה"מ ביבם אחד - דיש זיקה:

אבל בשני יבמין לא - קני מאמר דלאחר דעשה בה מאמר אילו אתי אחוה מצי לאוסרה עליו בביאה או בגיטא דיש ביאה וגט אחר מאמר:

מי איכא מילתא וכו' - משום האי טעמא דאילו אית ליה אחא להאי יבם מצי מפיק לה מיניה בתר הכי שמקדשה או על ידי גט וביאה וקרו להנהו קדושי מאמר ולית בהו מששא כולי האי:

ולר' אלעזר בן פדת דאמר מאמר בו' אלא לדחות בצרה בלבד - שאם היו ב' נשים לזה שמת ושתיהן זקוקות ליבם ואי אפשר לייבם ינשתיהן דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ובהא מילתא קסברי בית שמאי דמאמר קונה דכשעושה בזו מאמר דוחה לצרה ומתירה לשוק אבל עדיין זו זקוקה לאחיו דמצי אשר לה עליה:

מאי איכא למימר - אכתי תיבעי לך מאי טעמא דאמר ר"א אפילו לשנים יפר:

כגון שעמד בדיין - משעשה בה מאמר שזו תבעתו בדין מפני שלא היה מייבמה וחייבוהו בית דין לינשא לה וברח [דאיחייב] לה במזונותיה ובהפרת נדריה וכדרב פנחס כו':


ואי - אמרת טעמא דרבי אליעזר דאמר לשנים מיפר כגון שעשה בה מאמר הא דאמר שהקנו לו מן השמים קנה לעצמו הוא במה שעשה בה מאמר:

או נשואין עושה - יורשה ומיטמא לה והבא עליה נידון בחנק דאי אירוסין דלא פקעה זיקת אחיו לגמרי מינה היכי מצי יבם מיפר לחודיה:

והא תנן נערה המאורסה וכו' - דכל זמן שהיא ארוסה אכתי שייך בה אביה:

מאי יפר דקאמר ר"א בשותפות - עם אביה דלעולם אירוסין עושה:

תניא כוותיה דר' אמי - דבעשה בה מאמר פליגי:

משבאת לרשותו נגמרה לו - מיפר נדריה הוא ואביה: אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו שהיא זקוקה לו עד שלא עשה בה . מאמר:

משבאת לרשותו - דעשה בה מאמר:

אינו דין שתיגמר לו - דמפר נדריה:

כך אין לאחרים חלק בה - קודם שתתארס לו:

כך יש לאחרים חלק בה - לשאר יבמין:

מה אתה משיב על יבם אחד - שאין אתה מודה לי עליו הואיל ואין לאחרים חלק בה כארוסה דמיא ומיפר לה:

כלום חלקנו כו' - דודאי בין עשה בה מאמר בין לא עשה בה מאמר אינו חייב סקילה הבא עליה כנערה המאורסה הלכך אינו מיפר לא שנא יבם אחד ולא שנא שני יבמין דהכל דינו שוה דאין חיוב יותר הבא על שומרת יבם אחד מהבא על שומרת שני יבמין:

וכשאר דברים כן נדרים - דכשם דלענין סקילה אין לה דין כנערה מאורסה כך בנדרים אינה גמורה לאישה להפר כנערה מאורסה והכי מפ' לקמן:

שלא שימשת את ר"ע - שיודע לנצח כל כך ולהשיב תשובות מעולות:


ומאי תניא כוותיה - ממאי משכחינן הכא דתניא כוותיה דר' אמי דכשעשה בה מאמר פליגי: מדקתני ר"ע אומר כלום חלקנו בין יבם כו' בין שעשה בה מאמר כו' מכלל דשמעיה ליה לר"א דאמר דכשעשה בה מאמר יפר ואהכי מהדר ליה ר"ע הכי: א"נ מדקאמר ר' אליעזר ברישא משנכנסה לרשותו נגמרה לו אשה שיש לו חלק בה וכו' אינו דין שתגמר לוואי דלא קדיש דלא עשה בה מאמר מאי עמרה לו איכא:

אי אתה מודה - שאפילו עשה בה מאמר שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הלכך לגבי נדרים נמי לא הוי כארוסה ואהכי אינו יכול להפר לה:

מתניתין נמי דיקא - כרבי אמי טעמא דר"ע דאמר בברייתא וכשאר דברים כן נדרים משום סקילה הוא דקאמר:

דקתני אין היבמה גמורה לאישה - מדקא קרי לה ליבמה אשה אלמא כשעשה בה מאמר עסקינן ומדאמר הכי דאיכא נמי להקיש לארוסה שמע מינה דמשום סקילה הוא דקאמר ר"ע דאינו מפר כשם שמפר לארוסה:

מתני' הרי הן קיימין לא אמר כלום - דנדרים שלא באו לעולם אינו יכול לקיים:

שבאו לכלל איסור - שכבר נדרה יקא חייל עלה אפילו הכי מפר כ"ש דמפר אותן שלא באו לכלל איסור כשיבאו דעדיין לית בהו מששא אבל לענין קיום אי אפשר שידון כך דנדרים שכבר באו לכלל איסור דין הוא שיקיים הלכך לא אמר כלום לדברי הכל:

את שלא בא לכלל הקם - שעדיין לאו באו לעולם ואי אפשר לקיימו כדקתני דכי אמר הרי הן קיימין לא אמר כלום:

אינו בא לכלל הפר - דאינו יכול להפר:

גמ' מיחל חיילי - עלה ובטלי לאלתר משום דהפרה קודם לכן:

או דילמא לא חיילי כלל - דהפרה דעבד קא מהניא דלא חיילא עלה שום נדר:


דאי אתפיס אחרינא בהדין נדרא - כגון שנדרה בנזיר ואמרה הריני נזירה ושמע איש אחר ואמר ואני כמו כך:

ואי אמרת חיילי הוי תפיסותא - וחייל נמי אאידך דאתפיס נמי בהדי האי נדר:

ואי אמרת לא חיילי - נמי שלא נדרה דמי ולא חייל נמי אאידך דאתפיס ביה:

[ש"מ] - מדקאמר שלא באו לכלל איסור שמע מינה לא חיילי כלל:

מי קתני שאין באין - דמשמע אפילו לכשהיא נודרת:

שלא באו קתני - משמע דעדיין לא נדרה אבל לכשיבאו כשתדור אכתי תיבעי לך אי חיילי אי לא:

שאין מפר נדרי עצמו משידור - שאין אדם מפר נדרים לעצמו אלא א"נ:

נשאל לחכם דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל) - הוא אינו מיחל וכו':

מפר נדרי עצמו עד שלא ידור - כדתנן בפרק ארבעה נדרים (לעיל כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר וכו':

הא כדאיתא והא בדאיתא - נדרי עצמו לא חיילי כלל כי מבטל להו מראש השנה אבל נדרי אשתו כשהוא מקדים ומפר אותן חיילי ובטלי לאלתר הואיל ועל דעת בעלה היא נודרת ובברייתא מפרש אמרו לו לר"א אם אמרו בנדרי עצמו לכך הן בטלין כשהן באין לאחר מכאן שכן בידו להקים תאמר בנדרי אשתו שאינו יכול לקיים עד שלא תדור וכו': ת"ש אמרו לו לר"א מקוה יוכיח ומה מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן. שהטובל בו עולה מטומאתו:

אין מציל על הטהורים מליטמא - שאינו יכול לטבול בו על מנת שאם יגע בטומאה לאחר כך שתועיל לו האי טבילה שלא יטמא אף בעל נמי אע"פ שמעלה נדר אשתו שנדרה מאיסור להיתר אינו יכול להציל על הנדרים שעתידה לידור שיהא מקדים להן הפרה. מדקאמרו ליה הכי על הטהורים שלא יטמא שמע מינה דלא חיילי דהכי שמיע להו מיניה דר"א דלא חיילי משום הכי קאמרי ליה בהאי לישנא על הטהורים מליטמא: אדם שאין מעלה את הטמא מטומאתו אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא. הכי פירושו אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאה שאם בלע טבעת טמאה והקיאה דרך בית הריעי לא אמר דתיהוי ככלי גללין ותעלה מטומאתה:

אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא - שאם בלע טבעת טהורה כדי להקיאה דרך בית הריעי שלא תקבל טומאה לאחר כן מפני שהיא כגללים שאין מיטמא וכשם שאין מציל על הטהורים מליטמא כל עיקר כך לא יהא מועיל לו לארוס כשמפר לנדרי אשתו שעתידה לידור:

ע"א מ"ר ומה אדם שאין מעלין את הטמאין מטומאתן - שאם בלע טבעת טמאה וטבל לאחד כן אינו מועיל לטבעת טבילתו דלטומאה בלועה לא מהני טבילה ואם הקיאה אחרי כן טמאה:

מציל על הטהורים - שאם בלע טבעת טהורה ואח"כ נטמא מציל על הטבעת כיון דבלועה היא לא נטמאה:

מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן - שאם טבלו בו טהורין אינו דין שיציל על הטהורין מליטמא דאפילו נגעו הטומאה לא יטמאו: ע"א ומה מקוה שמעלה וכו' הכי פירושו שעל שם ומה חכם שמעלה הקמה שקיים הבעל שמתיר לה אין מציל על אדם שאם ידור לא יהא נדר אדם שאינו מעלה הטמאין כו' כדפדישית בטבעת אף בעל נמי שאינו יכול להפר הקמתו אלא א"כ ישאל לחכם אינו דין שאינו מפר בנדרי אשתו קודם שנדרה שאינו מועיל כלום מה שהפר קודם שתידור שלא יהא נדרים:


אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא - שיטהר ע"י טבילה זו דכוותיה גבי נדרים אם מפר אדם בנדרי אשתו לאמר שחלו עליה תאמר שיפר קודם שחלו לכשיחולו שיהיו מופרין אלמא מיחל חיילי והשתא קשיא רישא לסיפא: אמרי רבנן לא קים להו בטעמא דר"א וכו' והכי קאמרי ליה תיהוי כלי תיובתיך. מסיפא דברייתא דמכלי טמא יש תשובה להשיב דדייקינן מיניה דחיילי ולא בטלי ואי לא סבירא לך דחיילי אלא מעיקרא נמי לית בהו מששא הוי רישא דמקום תיובתיך דדייקינן מיניה דחיילי:

כיון שזרען בקרקע טהורים - שעלו מטומאתן והזרעים טהורים:

זרועים ועומדים - במחובר:

לא כ"ש - שלא יקבלו טומאה שכל המחובר לקרקע הר. הוא כקרקע אף בנדרים מופרים ועומדים לא כ"ש דלא חיילי:

ורבנן לא דרשי ק"ו - בתמיה כי האי גוונא דדריש ר"א בנדרים:

יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה - אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים:

מכורה כבר יוצאה - עכשיו כיון שהגיע ימי נערות כדאמרי' (קדושין ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות:

אינו דין שלא תימכר - לאחר כשהיא נערה משום האי טעמא שאם מכורה כבר יוצאה עכשיו אף כאן נמי יהא יכול להפר לה קודם שנדרה הואיל ויפה כחו שאפי' לאחר שנדרה והגיע לכלל איסור יכול להפר לה ביום שמעו:


אין בעלמא דרשי קל וחומר - כי האי גוונא כדאשכחן לגבי נערה וזרעים טמאים:

ושאני הכא - להכי לא דרשי בנדרים קל וחומר דאמר קרא וכו' הלכך לא מצי מפר אלא לאחר שנדרה שבא לכלל הקם:

מתני' נדרה בלילי שבת - יכול להפר לה כל אותו ליל שבת ויום שבת והוא הדין נמי כי נדרה במ"ש שיפר כל אותו היום בא' בשבת אלא הא דנקיט לילי שבת משום דאשמועי' במה שאמרו הפרת נדרים כל היום כלילי שבת ויומו שהלילה הולך אחר היום כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אבל לא ליום ולילה שאם נדרה ביום ולא הפר לה שוב אינו יכול להפר לה משתחשך שאין הפרת נדרים אלא אותו יום שנדרה ומשחשכה כבר נכנס יום אחר:

גמ' מיום אל יום - משמע מאותה שעה ביום זה עד יום המחרת באותה שעה:

ביממא אין - דיום שמעו משמע יממא ולא לילה להכי כתיב מיום אל יום דמשמע יום שלם:

הא כתיב ביום שמעו - דמשמע אותו היום בלבד ולא למחר:

דיאי מיום אל יום הוה משמע מחד בשבא לחדי בשבא - דהכי משמע מיום אל יום שכמוהו דהיינו שבוע שלם להכי כתיב ביום שמעו ביום אחד שלם מעל"ע:

אין הלכה כאותו הזוג - רבי יוסי ור"א דאמרי מעת לעת:

חייא בר רב הוה שדי גירא ובדיק - שלא היה מעיין כל כך בנדר אלא כמו שהיה עוסק במלאכתו שהיה יורה החץ מתוך כך בדיק ליה לנדר:

יתיב וקאים - שלא היה יושב במקום אחד אלא עומד ויושב ובדיק ליה:


תנן התם - במסכת שבת בפרק בתרא:

מפירין נדרים בשבת - בעל לאשתו ואב לבתו:

ונשאלין - לחכם:

שהן לצורך השבת - כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין:

נדרה עם חשיכה - משמע אפי' נדרים שלא לצורך השבת דמסתברא מילתא הואיל ונדרה בשבת עם חשיכה דלאו לצורך השבת נדרה דאי משום עונג אכילה ושתייה כבר אכלה מבעוד יום ואי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דהא משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי שבת אלא ודאי בנדרה שלא לצורך שבת קמיירי וקתני מפר לה עד שתחשך ואי אמרת שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת מאי איריא דקתני דמשהחשיך אין יכול להפר אפי' כי נדרה בתוך השבת נמי אין יכול להפר שזה אינו לצורך השבת אלא דמדקתני דמפר לה עד שתחשך שמע מינה דמפירין אפי' שלא לצורך השבת וקשיא לרב דימי דאמר אין מפירין אלא לצורך השבת:

למ"ד כל היום אין טפי לא - הלכך אפי' שלא לצורך השבת מפר שאם אינו מפר עכשיו בשבת שוב אין יכול להפר:

למ"ד מעת לעת קסבר שלא לצורך השבת אין מפירין - כשנדרה בשבת מפני שיכול להפר אחר השבת:

כשלא היה להן פנאי - לישאל עליהן מבעוד יום הוא דקאמר דנשאלין עליהן בשבת:

או דלמא אפשר לישאל עליהן מבעוד יום - נמי נשאלין עליהן בשבת:

דאיזדקיקו ליה רבנן - שנטפלו חכמים כולן להתיר לו בשבת ואפילו בנדרים שהיה לו אפשר לישאל עליהן מבעוד יום:

ביחיד מומחה - לרבים הוא דנשאלין לו:

אבל בג' לא - בין הדיוטות בין מומחין דכל בי תלתא מיתחזי כי דינא וקיימא לן דאין דנין בשבת:

אפי' מעומד - כדאמר לעיל דרבה בר רב הונא הוה יתיב וקאים: ואפילו בקרובין ואפילו בלילה לא מתחזי כי דינא:

והא מתני' היא - דקתני בהדיא מפירין בלילי שבת ומאי קמ"ל רבי אבא:

אלא אימא נשאלין - נדרים לחכם בלילה:

אמר רב הכי - דנשאלים נדרים בלילה:

אמר ליה אישתיק - רב בשעה ששמע הדבר שתק:

אמר ליה אישתיק קאמרת - כלומר מי קאמרת הוה אינש דאמרה קמיה דרב דנשאלין נדרים בשבת ושמע רב ושתק ומדאישתיק רב קאמרת דהכי סבירא ליה או דלמא הכי קאמרת דרב הוה שתי בההיא שעתא דאיתמר קמי' שמעתא ואת נפקת לברא מקמי דליפסוק למישתי ולא ידעת מאי מהדר:


והתניא - במסכת עירובין (דף סד:):

ירד ר"ג וישב כו' - אלמא דבעי . שיבה:

ר"נ סבר פותחין בחרטה - דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות שיהא מתחרט על כך כדאמרינן אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי דכמאן דלא הוי נדר דמי הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא בעי עיוני טפי למיעקרי' ואהכי ישב:

ורב נחמן סבר אין פותחין בחרטה - ואי לא אמר בפירו' מיחריטנא שרינן ליה ולא בעי לעיוני ויכול להפר אפילו מעומד:

ואמרו ליה זיל בעי רחמי אנפשיך - כך פתחו לו בחרטה:

הלא לא חדלת - אלא נדרת אית בר חטא:

אי אפשי שתידור לא אמר כלום - דאין הפרה בלשון הזה: ואם בא לקיימו ואמר לה יפה עשית שנדרת ואין כמותך אשה חשובה לפי שנדרת ואם לא נדרת אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני:

דבריו קיימין - דאין לך קיום גדול מזה:

טלי ואכלי טלי ושתי - להכי נקט הכי משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש וצרכי שבת נינהו:

וצריך שיבטל בלבו - שיאמר בלבו מופר. ליכי:

חכם שאמר בלשון בעל - מופר ליך:

ובעל שאמר בלשון חכם - מותר ליך:


זה הדבר אשר צוה ה' - דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:

ת"ל זה הדבר - ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:

אף בפרשת נדירים כו' - ולקמן מפרש. למאי הלכתא:

להכשיר ג' הדיוטות - בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:

והא ראשי המטות כתיב - בהפרת נדרים דמשמע מומחין:

[ביחיד מומחה] - להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:

ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא - דהא אקשינן להו להפרת נדרים:

לומר שיש שאלה בהקדש - דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:

אין שאלה בהקדש - דהקדש טעות הוי הקדש:

ב"ש לית להו ג"ש - ולא הוה כתיב ראשי המטות בשחוטי חוץ דלא גמרינן ג"ש: וקא מקשינן לב"ש למאי הלכתא כתיב זה הדבר בשחוטי חוץ:

ואינו חייב על המליקה - שאם מלק עוף בחוץ אינו חייב:

והכתיב שבת עמהן - בסמוך לאותו פסוק וידבר משה את מועדי ה' בפרשת אמור אל הכהנים וכתיב לעיל מינה מלבד שבתות ה' ונו':

והא - פרשת נדרים:

מסיטרא כתיבא - בצד אותה הפרשה דפנחס כתיב פרשת נדרים:


צריכין קידוש - דכתיב (ויקרא כג) אשר תקראו אותם במועדם:

שבת בראשית אין צריכה קידוש - דחיילא וקדשה מאליה:

השותק על מנת למיקט - שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו: אפי' מכאן עד י' ימים יטל להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים:

מאי לאו בשותק על מגת למיקט - וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא:

לא בשותק על מגת לקיים - ולכך אינו יכול להפר:

היינו או שמע וקיים - ותרי זימני למה לי:

בשותק סתם - ולחומרא אזלינן:


קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר - והיינו חומר בהקם מבהפר:

קיים אינו יכול להפר - אא"כ נשאל לחכם על הקמתו:

הפר אינו יכול לקיים - קתני מיהת שהשתיקה מקיימת וכו':

נשאלין על ההקם - שאם קיים לה לנערה המאורסה אביה או בעלה והלך השני ונשאל לו על נדרה של זו ואח"כ הלך זה שקיים ונשאל על הקמתו:

ואין נשאלין על ההפר - אם הפר לה אחד מהן והלך חבירו ונשאל לחכם על חלקו אין זה שאלה לפי שאין נשאלין על נדר שאינו נדר כגון זה שמופר במקצת הוי נדר ואין נדר:

כשהוא אומר - למעלה הימנו כי החריש לה הוי בשותק וכו':

בשותק ע"מ למיקט - וכתיב בההוא קרא והקים את כל נדריה דשוב אינו יכול להפר:

קראי יתירי כתיבי - מדכתיב החרש יחריש כמה פעמים ש"מ בשותק ע"מ למיקט אינו מפר: ע"א קראי כתיבי החרש יחריש וכי החריש הרי ג' חד בשותק ע"מ לקיים וחד ע"מ למיקט וחד בסתם:

יודיע אני שיש נדר - הרי ששמע באשתו שנדרה ולא הפר לה ואמר לאחר מכן יודע אני שיש נדר שאשה נודרת אסורה במה שנדרה:

אבל איני יודע שיש מפירין - דאפשר בתקנה לכך לא הפרתי לה:

יפר - דכיון דלא הוה ידע שיש מפירין מאי ה"ל למיעבד נעשה כמי שלא שמע:

אבל איני יודע שזה נדיר - חשוב וצריך לבטלו:

ר"מ אומר לא יפר - דכיון דידע דנדרה ויש מפירין כשמיעה בעלמא דמ. ואיבעי ליה למפר מעיקרא:

וחכ"א יפר עכשיו - דכיון דלא ידע מתחלה דהאי נדר צריך הפרה כמי ששמע עכשיו דמי ולא לכתחלה:

פרק אחד עשר - ואלו נדרים

מתני' ואלו נדרים שהוא מפר דברים שיש בהן ענוי נפש - כדכתיב לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו (במדב'ל):

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/נדרים/פרק_י"