רי"ף על הש"ס/ביצה/פרק ד

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ד

המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו המוליך את התבואה לא יפשיל את הקופה לאחוריו אבל מביאה הוא בידו או לפניו ומתחילין בערימ' התבן אבל לא בעצים שבמוקצה:

גמ' תנא אם אי אפשר לשנות מותר: (דף רי"ף טז:) אתקין (בד"א הגי' רבא וכ"ה בגמ') רב במחוזא דדרו בדוחקא לידרו בדיגלא דדרו בדיגלא לידרו באגדא דדרו באגדא לידרו באכפא דדרו באכפא נפרוס סודר' עליה ואם לא איפשר לשנויי שרי דאמר מר אי אפשר לשנות מותר אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי תנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין והאידנא קא חזינא דקא עבדי ולא אמרינן להו ולא מידי אמר ליה הנח להן לישראל מוטב שיהו שוגגים ואל יהו מזידין והני מילי במילי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן אבל במידי דלא ידעינן מחוייב למחות בידם והני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא היא לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי דהא תוספות עינוי דיום הכיפורים דמדאוריי' הוא וקא חזינן להו דאכלי ושתו עד שחשיכה ולא אמרינן להו ולא מידי:

מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה אוקמא רב כהנא כר' יהודה דאית ליה מוקצה והאי דמתחילין בערימת התבן בתיבנא סריא דאית ביה קוצי דלא עבדי ליה אוצר:

מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכ' אלא מן הסמוך לה מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף ואפילו מן המפוזר איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל שנבנסין בו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת:

גמ' מאי שנא מן הסוכה דלא משום דקא סתר אהלא מסמוך לה נמי קא סתר אהלא אמר רב יהודה אמר שמואל מאי מן הסמוך לה מן הסמוך לדפנות רב מנשיא אמר באיסורייתא:

תני ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה (דף רי"ף יז.) הכל לפי תנאו ומי מהני בה תנאה והאמר רב ששת משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל שבעה ת"ל (ויקרא, כג) חג הסוכות שבעת ימים ליי' ותניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכות לה' מה חגיגה לה' אף סוכה לה' ולא מהני בה תנאה והתניא סככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורימונים פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו אביי ורבא דאמרי תרוייהו באומר אין אני בודל מהן כל בין השמשות דלא חיילא קדושה עלייהו כלל אבל עצי סוכה דחיילא קדושה עלייהו איתקצאי לשבעה ומאי שנא מהא דאיתמר הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים אמר רב כל אחד ואחד יוצא בו ואוכלו לאלתר ורב אסי אמר כל א' וא' יוצא בו ואוכלו למחר התם דמפסקי לילות מימים כל חד וחד יומא באפיה נפשי' הוא הכא דלא מפסקי לילות מימים כולהו כחדא יומא אריכא דמו:

מביאין עצים מן השדה מן המכונס וכו': א"ר יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף והא אנן תנן מן הקרפף ואפי' מן המפוזר מתני' יחידאה היא (בס"י הגי' דתניא וכ"ה בגמ') דתנן אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המפוזרים שבשדה שאין מביאין ועל המכונסין שבקרפף שמביאין על מה נחלקו על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסים שבשדות שבש"א לא יביא וב"ה אומרים יביא אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים אע"ג דמיכנפי ומותבי כיון דמדלי בהו זיקא ומבדרת להו כמפוזרין דמו ואסורים ואי מנח מנא עלייהו מאתמול שפיר דמי:

איזהו קרפף כל (דף רי"ף יז:) שהוא סמוך לעיר וכו': איבעיא להו ר' יוסי לקולא קאמר דקאמר רבי יהודה כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר' יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפי' בתוך התחום נמי או דילמא לחומרא קאמר דקאמר ר' יהודה איזהו קרפף כל שסמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת ואתא ר' יוסי למימר דוקא דאית ליה פותחת הא לית ליה פותחת אפי' סמוך לעיר נמי לא ופשיטנא דר' יוסי לקולא קאמר והלכתא כוותיה:

מתני' אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ואין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה אלא בקופיץ. בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת ר"מ אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל:

גמ' והא אמרת רישא אין מבקעין כלל א"ר יהודה אמר שמואל חסורי מיחסרא והכי קתני אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אבל מן הקורה שנשברה מעיו"ט מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה אלא בקופיץ תנ"ה אין מבקעין עצים לא מן הסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט לפי שאינו מן המוכן:

ולא בקרדום: אמר רב (הונא) בר שלמיה משמיה דרב ל"ש אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר איכא דמתני לה אסיפא אלא בקופיץ א"ר (הונא) בר שלמיה לא שנו אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסור פירוש נקבות שלו הצד הרחב והצד הקצר הוא הזכרות:

בית שהוא מלא פירות סתום וכו': אמר שמואל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך ושבכלים מתיר ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יו"ט:

מתני' (דף לב.) אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי ואין עושין פחמין ואין חותכין את הפתילה לשנים ר' יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות:

גמ' מאי שנא בסכין דלא דקא מתקן מנא באור נמי קא מתקן מנא תני ר' חייא חותכה באור בפי שתי נרות:

אמר רב נתן בר אבא אמר רב מוחטין את הפתילה ביום טוב מאי מוחטין אמר רב חנינא בר (דף רי"ף יח.) שלמיה משמיה דרב לעדויי חשוכא:

תאני בר קפרא ו' דברים נאמרו בפתילה שלשה להחמיר ושלשה להקל אין גודלין אותה לכתחלה ביו"ט ואין מהבהבי' אותה באור ואין חותכין אותה לשנים. ג' להקל ממעכה ביד ושורה אותה בשמן וחותכה באור בפי שתי נרות:

מתני' אין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח ואין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין ואין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה ואין סומכין את הקדירה בבקעת וכן בדלת ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט:

גמ' ואין גורפין תנור וכירים וכו': תני רבי חייא בריה דרב יוסף קמיה דר' יוחנן ואם אי אפשר לו לאפות אלא א"כ גורפו מותר: דביתהו דרבי חייא נפל לה אריח' בתנורא ביומא טבא א"ל רבי חייא חזי דאנא רפתא מעלי' בעינא מינך:

א"ל רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ואזדהר מחרוכא א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא ביומא טבא א"ל אנן ארקתא דפרת סמכינן כלומר אין אנו גובלין טיט ביו"ט אלא ארקתא דפרת סמכינן והוא הטיט והרפש שסביבות הנהר אמר רבא והוא דציירי' מאתמול אמר רבינא וקיטמא שרי שהאפר אינו בר גיבול לפיכך מותר לגבלו ביו"ט לטוח בו פי התנור על הלחם או על הצלי:

אמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביו"ט דבנין קבע אסרה תורה ובנין עראי לא אסרה תורה וגזרו רבנן על בנין עראי אטו בנין קבע והכא משום כבודו לא גזרו רבנן:

א"ר יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן קדירה וכן ביעתא וכן פוריא וכן חביתא. פירוש כשהוא עושה מדורה של אש לא יהא מניח עצים מלמטה ומניח אחרים עליהם מלמעלה שנמצא כדרך בנין אלא אוחז את העץ מלמעלה ומניח אחר תחתיו שאין זה דרך בנין וכן קדירה כששופת אותה לא יניח אבנים בתחלה ויתן עליהם את הקדרה שנמצא כמאהיל אהל אלא אוחז את הקדירה בידו ומכניס אבנים תחתיה וכן ביצים כשרוצה לצלות אותן אוחז את העליונה ונותן אחרת תחתיה וכן פוריא שאוחז הקרשים בתחלה ומכניס את הרגלים תחתיהם וכן חביתא כשרוצה להטותה ע"ג אבנים מטה אותה ואח"כ מכניס אבנים תחתיה:

אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן בדלת: בדלת סלקא דעתך אלא אימא וכן הדלת (דף רי"ף יח:) תניא נמי הכי אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה:

ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט משום דמיחזי כמאן דקא אזיל לחינגא חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי פירוש עצים ממיני קוצים ונקראין חיזרא רב נחמן אסר ליטול מהן עץ להכניסו בתוך הבשר כמין שפוד לצלות בו הצלי ורב ששת שרי. ברטיבא כולי עלמא לא פליגי דאסיר דכמוקצה דמי כי פליגי ביבישא מאן דאסר אמר לך לא ניתנו עצים אלא להסקה ומאן דשרי אמר לך מה לי לצלות בו ומה לי לצלות בגחלתו והלכתא יבישא שרי רטיבא אסיר דרש רבא אשה לא תכנס לבית העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר אסור להסיקו ביו"ט לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים:

מתני' רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצות בו את שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא וחכ"א מגבב מלפניו ומדליק:

גמ' תניא ר"א אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצות בו את שיניו וחכ"א לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו קטמו לחצות בו את שיניו ולפתוח בו את הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים דברי ר"א וחכ"א אחד שבת ואחד יו"ט אינו אלא משום שבות (דף רי"ף יט.) א"ר יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי כלומר מותר ליטול מהם קיסם לחצות בו את שיניו וכן הלכתא ומותר לטלטל עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחולה ומוללו להריח בו וקוטמו להריח בו אחד קשין ואחד רכין דל"ש מהא דתנן (שבת קמו, א) שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ועוד דהא (בגמ' ובק"ד הגי' רבא) רבה בר רב אדא ורבין בר אדא אמרי כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלואתא אלואתא ואע"ג דחזיין לקתתא דנרגי וחציני:

מתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים אין מלבנין הרעפים לצלות עליהם ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן עד כאן:

גמ' ת"ר התנור והכירים חדשים הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר אבל אין סכין אותן שמן ואין טשין אותן במטלית ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות מותר:

(דף רי"ף יט:) תנו רבנן מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן לא בסיד ולא בחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספרים ואין גוזזין את הירק במספורת שלו אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות ומסיקין ואופין בפורני ומחממין חמין באנטיכי ואין אופין בפורני חדשה גזרה שמא תפחת:

ת"ר אין נופחין במפוח ביו"ט אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו:

ת"ר אין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל פוצעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע:

סליקו להו המביא