רבינו שמשון על אהלות ו
<< · רבינו שמשון · על אהלות · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אבל לא לטהר. דכל אהל הנסמך ע"י אדם או ע"י כלים אין נחשב לכלום אהל לחוץ בפני הטומאה: נדבך. אבן גדולה ורחבה מלשון (עזרא ו) נדבכין די אבן גלל: טומאה. תחת הנדבך כלים שעל גביו טמאים דאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי דאין עשוי אהל לטהר: כלים שתחתיו טמאין. אפי' שלא כנגד הטומאה כאילו נתונים באהל המת דלטמא נעשים אהלים ולא לטהר. ור' אליעזר מטהר בתרווייהו דקסבר נעשה אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והאי דמטהר ר"א היינו בנתון על מוט שאין בעוביו כעובי המרדע שלא הוזקקו הנושאים לטומאה כדמוכח בתוספתא וכולה מתני' בנושאין באויר כגון בחצר או בגינה ולא בתוך הבית: נתון הנדבך על ארבעה כלים. אפי' כלי אבנים דלא מקבלי טומאה: על ארבעה אבנים. שאינם כלים נחשב לאהל לחוץ:
תניא בתוספתא [רפ"ז] ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור"א מטהר וכן היה ר"א אומר כזית מן המת בפי העורב האהיל על גבי הנדבך אדם וכלים שתחתיו טהורין האהיל ע"ג תנור וכיריים החדשים טהורים נתון על ד' כלים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ואין בהם פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ויש בהן פותח טפח ר"א מטהר ואם יש בהם פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין נתון על ארבעה כסיות הנתונות על גבי ארבעה אבנים ואין בהם גובה טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור"א מטהר ואם יש בהן גובה טפח וטומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים ואם ראשי כסיות נראין בין כך ובין כך טהורין: נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן וראשו אחד נתון ע"ג הספסל רואין אותו שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל. ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין את הנסר שאם יושב ויורד ויש תחתיו רבוע טפח על טפח על רום טפח ה"ז מציל מפני שנדון כשיפוע אהלים. פי' ואין במוטות כעובי המרדע משום ר"א נקט ליה שאם יש במוטות כעובי המרדע אפי' ר' אליעזר מודה דאין נעשים אהלים לטהר מאחר דטמאין הנושאין כדתנן פרק ט"ז (מ"א) ומייתינן לה פרק קמא דשבת (דף יז.) כל המטלטלין מביאין את הטומאה על האדם והנושאן כעובי המרדע. תנור וכיריים החדשים שלא הוסקו דלא מקבלי טומאה. ואין בהם פותח טפח כלומר או כלים מקבלים שאין בהם פותח טפח שאין טפח בין פיו של כלי לנדבך ובכלי חרס שאין מקבל טומאה מגבו ודרך פיו לא אתיא כיון דליכא טפח בין פיו לנדבך מידי דהוה אההיא דתוספתא דסוף פרקין דלעיל (פ"ו) בקדיר' התלויה בקורה שאין בין פיה לקורה טפח דמצלת ומשום ר"א נקט לה דדוקא הכא ר"א מטהר דאם יש בהן פותח טפח אפי' ר"א מודה כיון דטמאים דאין נעשים אהלים לטהר וסתם מתני' כרבנן. ומיהו תימא בין בהך בין בההיא דקורה אמאי אין האהל מביא טומאה לקדירה אפי' דבוקה לקורה ולנדבך מ"ש מנסר שעל פי התנור דמביא הטומאה לתנור כדפרי' לעיל בריש פרק ה' ושמא שאני קורה דנתונה על גבי כותל וחשובה כדפנות אהלים וכן נדבך דהכא ברחב הרבה ונחשב כאהל ומצלת הקדירה עם דפנות אהלים ולא דמי לנסר שעל פי התנור דבולט חוץ לפיו טפח דלא חשיב בכך דופן אהלים. ואם יש בהם פותח טפח בכלים המקבלים טומאה ומשום רבי אליעזר נקטה לאשמועינן דמודה בה: כסיות מלשון כסא ואין בהם גובה טפח דלא מטמו כסיות כיון דאין בהן גובה טפח ולכך מטהר ר"א וטומאה רצוצה לא הוי דאיפשר שנדבך גבוה באמצע. כלים שתחתיו טהורין צריך לדקדק מאי שנא הכא תחתיו מעל גביו מכולהו אחריני. בין כך ובין כך טהורים דכיון דנראים שמיט להו מתחת הנדבך והוה ליה כנתון על האבנים לבדן. ויכול לעמוד בפני עצמו מציל דספסל כמאן דליתיה והוה ליה כנתון על האבן לבדה. ר' יוסי ברבי יהודה אואין יכול לעמוד בפני עצמו קאי ואם ינטל הספסל ראש הנסר לארץ ואם באויר תחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח נידון כשיפועי אהלים ומציל:
אחד מהן. מן המלוין את המת לקוברו ולא מנושא המטה הגיף את הדלת כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית דיש תקרה על גבה. אם יכולה דלא לעמוד בפני עצמה בלא סמיכת מפתח הוה לה מפתח כמאן דליתיה. ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך באדם וכלים אין חוצץ בפני הטומאה כדאמרן דאין נעשין אהל לטהר והיינו טעמא דגרוגרות והיינו טעמא דתבן והיינו טעמא דטיח משום דעמידתן על ידי כלים. חבית וקופה וקנקנים שהן נתונין בחלון פרק לא יחפור (דף יט:) מוקי לה בגרוגרות שהתריסן ובתיבנא סריא דמבטל להו ומשום הכי חייצי ומשמע התם דאי לא מבטל להו לא חייצי והא דאשכחן בסוף שבת (דף קנז.) שפקקו את המאור בטפיח ובשבת לא מצי מבטל משום בונה יש לחלק דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול אבל הכא אין התבן והגרוגרות סותמין הכל דהא איכא מקום קופה וחבית וכן כל הנהו דממעטין את הטפח דבפרק לא יחפור (דף יט:) וניחא השתא דפריך התם האי חבית היכי דמי אי פומא לבר היא גופה תיחוץ דאין כלי חרס מטמא מגבו דחבית סותמת כל החלון ואע"ג דלא מבטל לה חייצא ומשני דפומה לגאו אי נמי בחבית של מתכת וניחא השתא ההיא דמגילה בריש בני העיר (דף כו:) בההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה ליה פתחא לההוא אינדרונא דהוה ביה מיתא אמר להו רבא דלו תיבותא ואיתבוה אבבא דהוה ליה כלי העשוי לנחת אע"ג דמסתמא לא הוו מבטלי התם תיבה דמנח ביה ספר תורה מ"מ חייץ שפיר כיון דסותם כל הפתח.
תניא בתוספתא (שם) ר' יהודה אומר משום ר"א אף על פי שנפחתה הדלת הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח. בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף כלפי הטומאה מצילות עד שיהיה בפיהן פותח טפח טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל:
כותל שהוא לאויר. כגון כותל שהוא מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה כלומר שצדו אחד לאויר העולם: וטומאה בתוכו שנסדק הכותל ויש תלמים בתוכו שטומאה שם: מחציו ולפנים. שהטומאה בחצי הכותל של צד הבית: הבית טמא. כאילו היתה בבית דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה והעומד בכותל מלמעלה אפי' עומד כנגד הטומאה טהור דלאו כטומאה רצוצה חשיבא ואינה בוקעת ועולה דהא חשבינא לה כמונחת באהל המת: מחציו לחוץ. לצד האויר לא שדינן לה בתר בית ולפיכך העומד מלמעלן טמא כיון דלאו כמונחת באהל דמיא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה: מחצה למחצה. שהטומאה באמצע ר' מאיר מטמא (וחכמים מטהרין) קסבר דלהחמיר שדינן להו בתר בית ובתר אויר וחכמים מטהרינן דלגמרי שדינן להו בתר בית: כל הכותל לבית. אפי' עומדת הטומאה בחצי של צד אויר.
תניא בתוספתא [פ"ז] כותל שנסדק בין שתי בין ערב ועשוי כמין משפך רחב מבפני' וצר מבחוץ טומא' ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה: נסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב מלמעלה וצר מלמטה וטומאה בין ברחב ובין בצר הבית טמא. נסדק כמין ערב ומפולש לכאן ולכאן רחב מצד אחד וצר מצד אחד טומאה ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. וכמה יהא הסדק הזה ר' אומר מלא אגרופו של בן בטיח. כותל שחציו סלע וחציו בנין נידון מחצה על מחצה ניטל הימנו מבפנים והוסיף עליו מבחוץ ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא ניטל הימנו מבחוץ והוסיף עליו מבפנים ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נידון מחצה על מחצה ושל סלע נידון כקליפת השום ר' יוסי אומר טומאה מחצי כותל ולחוץ מחצי מעזיבה ולמעלה הבית טהור. העומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות ואע"פ שאין הקורות לאותה הרוח. טומאה שהיא נתונה על גבי הכותל בין מחציו ולפנים בין מחציו ולחוץ הבית טהור ר"מ ור' שמעון אומרים מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: פי' שתי שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל. ערב שהסדק ארכו לרוחבו של כותל. כמין משפך הסדק עשוי כמשפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאין דרך שם. רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית. וצר מבחוץ מחצי כותל ולחוץ של צד האויר. ובצר נידון מחצה על מחצה דאע"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ"מ שדינן חציו של צר בתר הרחב. רחב מלמעלה וצר מלמטה דוקא נקט הכי ולא איפכא שבני הבית משתמשים ברחב ומה שמניחים שם נופל בצר שמלמטה מש"ה שדינא ליה בתר הרחב. מלא אגרוף ארחב של סדק קאי. בן בטיח במס' כלים פי"ז (מי"ב) תנן אר"י ישנו כראש גדול של כל אדם. חציו כותל שחציו סלע דופן ההר הוא דופן הבית ולפי שהיה הסלע דק בנה אצלו בנין כיוצא בו וטומאה בתוכו נידון מחצה על מחצה כשאר כותלים. ניטל הימנו בפנים שנקלף מן הכותל מבפנים וכנגדו הוסיף עליו מבחוץ נמצאת עתה הטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומדת מחצי כותל ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה טהור. ניטל הימנו מבחוץ שנקלף מן הכותל מצדו החיצון והוסיף עליו מבפנים נמצא שהטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומד לצד חוץ הבית טהור ודין הוא נמי שהיה יכול למצוא בכולו כותל בנין אלא אורחא דמילתא נקט שדרכו להתקלף כשבונהו עם הסלע: היה אחד סלע א' מכותלי הבית בלבד סלע ואחד בנין. של בנין נידון מחצה על מחצה של סלע נידון כקליפת השום ואפילו מחציו ולפנים הבית טהור ובלבד שלא יהא טומאה בולטת בבית כקליפת השום ומהאי טעמא נקט ברישא חציו סלע וחציו בנין דכיון דחציו בנין אפילו הסלע לצד הבית נידון מחצה על מחצה ולא מטהרינן כקליפת השום. רבי יוסי כמתניתין סבירא ליה ולא פליג אמתניתין אלא בעומד מלמעלה דאף על גב דטומאה מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ויורדת לטמא מה שכנגדה בכותל דאי לטמא את הבית אפי' טומאה בתוך הכותל. מחציו ולחוץ הבית טהור ודוקא מחציו ולחוץ בוקעת ויורדת שאין הקורה מונעתה מלבקע אבל מחציו ולפנים הקורה מונעת' מלבקע.
עוד תניא בתוספתא (שם) מעזיבה שהיא לאויר העולם וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה ר"מ מטמא ור' שמעון מטהר רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לבית וכן היה ר' יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה. פי' שהוא לאויר שאין עליה על גבה. ורבי שמעון מטהר (רבי יהודה אומר) ורבנן דמתניתין דוחכמים מטהרין היינו רבי שמעון דכותל ומעזיבה דינם כעליה ור' מאיר ורבי יהודה לטעמייהו. תשמיש לעליה אם יש עליה על גבה:
כותל המפסיק. בין שני בתים פשוטה היא כל משנה זו. מעזיבה היא תקרה המפסקת בין בית לעליה.
תניא בתוספתא (שם). כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור מחצה על מחצה שניהן טמאין רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את הטומאה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.
עוד תניא בתוספתא וכן היה רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה ומודים חכמים לרבי יהודה בשתי מערות זו על גב זו וטומאה בתחתונה תחתונה וקרקע טמאה עליונה וקרקע טהורה. טומאה בעליונה קרקע ועליונה טמאה קרקע ותחתונה טהורה טומאה ביניהן עליונה טמאה ותחתונה טהורה ודפנה של עליונה טהורה. פי' תחתון וקרקע הוא קרקע של מטה. עליונה וקרקע היינו גגה של תחתונה. כלים הטמונים בתוכם טומאה ביניהם בקרקע של עליונה דהיינו גג של תחתונה והיינו דמודו בה רבנן שכל הקרקע של עליונה כמו לרבי יהודה כל המעזיבה לעליה. דפנה של עליונה גג של עליונה קורא דפנה ואית דגרסי בהדיא וגגה של עליונה טהורה שאין הטומאה בוקעת לגגה:
טומאה בין הקורות. היינו קורות הבית שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן והוא תקרת הבית ואי אפשר ליישב משנה זו כרבנן דהשתא במעזיבה עצמה מחציה ולמטה הבית טמא כ"ש בין הקורות אלא כר' יהודה אתיא דאמר כל המעזיבה לעליה ובבין הקורות קאמר דאם תחתיה כקליפת השום שהקורות מכסות לתוך הבית כקליפת השום יותר מן הטומאה דנמצאת כל הטומאה כנוסה בין הקורות ואינה בולטת לתוך הבית שאין הטומאה נראית בבית. אם יש במקום הטומאה פותח טפח הכל טמא בית ועליה מדקתני הכל ולא קתני הבית כדקתני בסיפא מכלל דאתרוייהו שדינן לה והאי פותח טפח היינו שיש חלל טפח במקום טומאה אי נמי יש לה פותח טפח לצאת לבית. אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו הוא אוטם ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה כנפש אטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדין טהור: היתה נראית בתוך הבית. שאין תחתיה כקליפת השום: בין כך ובין כך. בין יש בה פותח טפח בין אין בה הבית טמא והעליה טהורה:
בית המשמש הכותל. לפי שהכוכין והמערות והמחילות שתחת הקרקע על ידי החפירה יש שם כותל עליהן קרי להו בית המשמש את הכותל: טומאה בבתים. כוכין ומערות קרי להו בתים: ועליהן כקליפת השום טהורים. דמפסיק בין לטומאה (צ"ל בין כלים לטומאה) דאין דינם כדין כותל שבין שני בתים ובתוספתא משמע לר' יהודה דכל דין זה כשהכותל עב יותר מששה טפחים. תחת העמודים. אם יש עמוד בכוך או במערה:
תניא בתוספתא (שם). וכן היה ר' יהודה אומר כותל שבין ב' כוכין או בין ב' מערות עד ששה טפחים נידון מחצה על מחצה יתר מכאן נידון כקליפת השום. פי' מחצה על מחצה הכל כמה ששנינו בכותל שבין שני בתים:
עוד תניא בתוספתא (שם). עמוד שהוא גבוה בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו:
שתחת הפרח. בעמוד העומד באויר איירי וטומאה תחתיו והפרח עודף העמוד ובולט טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו בארץ: טהורים. דטומאה בוקעת ועולה: ור"י בן נורי מטמא. דפרח כעמוד גופי' דמי וכשבוקעת חוזרת טומאה על הכלים שהפרח מאהיל עליהם: הטומאה והכלים שתחת הפרח. כלומר טומאה תחת הפרח פי' טומאה רצוצה: אם יש שם פותח טפח בעודף טמאין הכלים. כדתנן ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח ואם לאו טהורין: פרדסקין. עמודים חלולים בכותל הבית עשויין חלונו' חלונות ויש להן דלתו' ולאו בטומאה בתוכן או תחתיהן איירי וכשנפתח בוקעת הטומאה לתוכו ויוצאה לבית ואפי' הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאין נידון כבית: רואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום. כלומר אם הדלת סגור נחשב כאטום וכאילו אין שם חלל כלל ואם טומאה תחתיהן אז ידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור.
תניא בתוספתא [פ"ז] תיבה שעשאה פרדסקים אף על פי שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקין טמאה עד שיקבענה במסמר פרדסקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס. טומאה בקרקע או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום ונדון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית. ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע"ג זה וטומאה תחתיהן [או] ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו אטומים ונידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית רבי יהודה אומר משום ר' יהושע סמך להן סוכות טהורות לאכול בהן פסחים. פי' טהורה התיבה דכלי עץ העשוי לנחת הוא ולא מקבל טומאה כדאמרינן בריש פרק בתרא דמגילה (דף כו:). או זה ע"ג זה הא דקתני עלה בוקעת ויורדת לא שתבקע בכל שלשה דמאחר שהן פתוחין אע"פ שמגופין אין רואון אותן כאטומים בלא חלל לענין זה דאם כן בית מוגף וטומאה בתוכו תכנס טומאה לעליה אלא אין הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אלא בראשה ומשם יוצאה לבית אע"פ שהפרדסק מוגף דסופה לצאת לבית והא דנקט זה ע"ג זה משום טומאה דביניהן נקיט. טהורות לאכול בהן פסחים. ר' יהודה לטעמיה דאמר במתני' נותנין כל הכותל לבית הלכך סוכות טהרה (צ"ל טהורות):