רבינו שמשון על אהלות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על אהלות · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

ומקומה. מקום הטומאה: שעל גבה. על הכותל: טמאות. שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביאה טומאה לכל העליות אבל אין שם טפח על טפח בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואין נידון כמחצה על מחצה כיון דאפי' טפח ליכא לצד העליות אע"ג דבסנדל של עריסה שפחת את המעזיבה מחצי מעזיבה ולמטה משמע בתוספתא דאם טומאה בבית אין טיט הצף תחתיו מציל כמו שאפרש לקמן פרק שנים עשר לא דמי לכותל שהטומאה באה מן הצד דהיכא דטומאה באה מתחתיו בוקעת טפי: עליה אחת בנויה על גבי שני בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים ועליה בנויה על גבי שניהם. היא טמאה עליה הראשונה שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה: וכל העליות שעל גבה טהורות. דמעזיבה של עליה חוצצת: כותל שנית. לקמן פרק בתרא גבי מהלך בארץ בים ובשונית טהור ואי זו היא השונית כל מקום שהים עולה בזעפו: הטומאה בוקעת. מקום שמגיע לשם הים בעת הסערה והשתא כותל הבנוי שם אין מטמא כל סביביו לפי שאין חלל טפח במקום הטומאה ובוקעת ועולה: ונפש אטומה. בנין שבונין על הקבר ובלשון מקרא ציון דקבר סתום מטמא כל סביביו במגע כדתניא בספרי בפרשת פרה או בקבר זה קבר סתום אתה אומר קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שהוא מקבל טומא' אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומא' דין הוא שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ובנזיר בסוף כ"ג (דף נד.) מייתי לה לענין טומאה בוקעת ועולה: רבי יהודה מטהר לטעמיה דכותל נפש בתר קבר שדינן לה כדקאמרינן לעיל כל הכותל לבית:

משנה ב[עריכה]

וכלה עד כאצבע. מלמעלה לצד הגג אע"ג דבמס' שבת פרק תולין (דף קלח:) אמרינן דשיעור אהל טפח גבי כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרק' בשבת דאמר רב ששת ברי' דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסורה לענין טומאת אהל שאני כדפרישית לעיל פ' ששי מתוך התוספתא דנסר שראשו אחד נתון על האבן וראשו אחד יורד לארץ אם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח מציל מפני שנידון כשיפועי אהלים ולרבותא נקט הכא עד כאצבע דלא חיישינן באהל דטומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח על רום טפח מרובע: טומאה באהל. רוחב הגג שאין משופע קרוי אהל: הנוגע בו מתוכו. באהל של פשתן איירי שמטמא טומאת אהלים זה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כשני כלים חשיב להו וצד שכלפי טומאה ככלי הנוגע בו במת וצד השני כלים בכלים הילכך טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים ואדם דתנן בריש מכילתין דטמאים טומאת ז' אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב כדתנן (לעיל פ"א מ"ב) כלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב וכשטומאה מאחוריו הוי אפכא דצד חיצון ככלים וצד פנימי ככלים בכלים והיינו טעמא דנחשב לשנים דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה און לו כח לטמא הנוגע מבחוץ טומאת ז' וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה יורדת אין לו כח לטמא בפנים טומאת ז' ומ"מ האהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים בכלים ולפי' רבינו תם דמפ' כולה מתני' דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת ארבע' טמאין במת בכלי מתכות א"א לישב משנה זו אם לא בעומדין בחיבורין דצד שלגבי הטומאה הוי דיקרב וצד שני דיקרב בדיקרב הילכך הנוגע בצד דכלפי הטומא' הוי דיקרב [בדיקרב] והנוגע בשני דיקרב בדיקרב ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע בחוץ טמא טומאת שבעה כדפרישית בריש מכילתין דאהל נחשב כמת עצמו א"כ הנוגע הוה ליה כלים ואדם: כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה שמצטרף חצי זית שמתוכו עם חצי זית שבאחוריו אבל הנוגע בהן בין מתוכו בין מלאחוריו אין בו אלא טומאת ערב דכיון דליכא כזית במקו' אחד א"א לכל צד להחשב ככלים בכלים הילכך הנוגע טמא טומאת ערב והנכנס לתוכו האהל מציל עליו וטהור ור' נתן פליג בתוספתא וקסבר דאפי' באהל (צ"ל האהל) טהור דאין מצטרפין לטמאות חצי זית מתוכו וחצי זית מאחוריו. דאם מציל ע"י אחרים (מציל) ק"ו ע"י עצמו: מקצתו של אהל מרודד על הארץ. דלאחר שנפרש האהל נשאר ממנו ופירשו אותו על הארץ: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. מקצתו מרודד. מקצתו של אהל מרודד על ארובה שבין בית לעליה וטומאה בבית. ר' יוסי אומר מציל העליה בנטית אהל שהארובה באויר האהל אז מציל על כל העליה שחוץ לאהל.

תניא בתוספתא [פ"ח] אהל שהוא נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת ר' יעקב אומר אינו מציל מפני שדבר טמא מעמידו ור' יוסי אומר מציל. נטוי על גבי קנים דוקרנים ר' יוסי אומר מציל ור"ש אומר אינו מציל עד שיהיה נטוי כנטיית האהל. סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה אם אין בינו לארץ פותח טפח ה"ז מציל בד"א בזמן שאם תנטל עריסה וסדין עומד אבל אם תינטל עריסה וסדין נופל אע"פ שתפרו ואע"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא הרי זה אינו מציל ואם היתה מחצלת של אהל אע"פ שלא תפרה ולא חישב עלי' ואין בינה לארץ פותח טפח הרי זו מצלת. ואם יש בינה לארץ פותח טפח אינה מצלת. פי' על ד' שפודין כגון שנעצם על הארובה ויורד האהל מכל צד על רצפת העליה וטומאה בבית אינו מציל על העליה שדבר טמא מעמידו דשפודים של מתכת מקבלי טומאה ואע"פ שהאהל עצמו מקבל טומאה וחוצץ מ"מ בעונן שלא יעמידוהו דבר המקבל טומאה דלא גרע מנדבך הנשען על כלים טמאים לעיל פ"ו מ"א דאפי' ר"א מודה דלא חייץ ור' יוסי דאמר מציל קסבר כי אהל דאע"פ שהוא טמא מציל: קנים דוקרנים. מחודדים מלשון (ביצה דף ז:) דקר נעוץ. ר' יוסי אומר מציל לא איצטריך דאפילו בשפודין דמקבלי טומאה קאמר דמציל ומשום ר"ש נקט לה. כנטיית האהל שיתקע יתידות בקרקע וינטה האהל ויקשור מיתריו ביתידות. ונתנו ע"ג עריסה והעריסה נתונה ע"פ הארובה שאם תנטל עריסה. כר' יעקב אתיא דאמר שלא יהא דבר חוצץ טמא מעמידה. ועריס' מקבלת טומאה. ואם היתה מחצלת נתונה ע"ג עריסה קאי דלא חייש אדבר טמא מעמידו אלא בסדין ואהל המקבל טומאה אבל מחצלת העשוי' לסיכוך לא מקבלי טומאה. אע"פ שלא חישב עליה סתמא לסיכוך כגון בגדולה כדאמרי' פ"ק דסוכה (דף יט.) ופליג האי תנא אדרבנן ור"א דנדבך דהכא דאפי' דבר טמא מעמידו טהור:

משנה ג[עריכה]

כולן טמאין. לעיל פ"ג פירשתי משנה זו אמתני' דכזית המת: עד שיפתח ד' טפחים. כזית מן המת פתחו טפח ויש מפרש דאיירי לטמא כל סביביו כקבר סתום ולא יתכן כלל דלא שייך כלל אלא בפירץ פצימיו: אף משמת. בפ"ק דביצה (דף י.) מסיק ר' אבא דפליגי אפי' בכלים דלמפרע שבין מיתה למחשבה [לפנינו שם איתא רבא] דב"ש סברי לא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא דעתיה להכי הואי ולא ירדה טומאה: לשאר פתחים וב"ה סברי הוברר הדבר ורבה ור' אושעיא אמרי דפליגי לטהר הפתחים מכאן ולהבא אבל כלים דלמפרע אפי' ב"ה לית להו ברירה ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאין ובית שמאי מטמאין אף האחרונים דקסברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינה עולה מהן אלא על ידי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהן לא פליגי מידי: היה סתום. שאחד מן הפתחים סתום באבנים כשיפתח מן הסתימה ארבעה טפחים אז נטהרו שאר הפתחים ובית הלל סברי דמשהתחיל לפתוח נטהרו אע"פ שעדיין לא פתח ארבעה טפחים אבל בפותח בתחלה כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות בו פתח חדש מודה בית הלל דלא טהר עד שיפתח בו ד' טפחים:

תניא בתוספתא [פ"ח] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין כולן טמאין נפתח אחד מהן אע"פ שלא חישב עליו טיהר את כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע"ג שניהם טמא חישב להוציאו לקטן טיהר הקטן את הגדול היו שניהם מתאימין המאהיל על גבי שניהם טמא חישב להוציאו באחד מהן הרי חבירו טהור היה לו פתח אחד לצפון ופתח אחד לדרום וחישב להוציאו בצפונו ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו טיהר דרומי את הצפוני ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. בתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהן אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער כל הבתים טהורים ואם לאו בית (בתוספתא איתא והבתים טהורים.) שער טמא וכל הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה. פי' מגופות. נעולות כולן טהורות דאין דרך להוציאו דרך חלונות ולא (פתח חלונות) הצילו על הפתחים היינו בסתם דאם חישב מצילין כדקתני מתני' או בחלון שיש בו ד'. פתח קטן בתוך פתח גדול כגון אותן שערים גדולים שבשער עצמו עושין דלת או חלון קטן לפי שאין רוצים כל שעה לפתוח לו שער הגדול לכל איש הנכנס ויוצא כי אם לצורך סוסים וחמורים הטעונים משאות. מתאימין כגון פתח שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל. בתים הפתוחים לאכסדרה שיש לפמ הבתים אכסדרה והאכסדרה פתוחה מכל צדדיה ויש לבתים בית שער מצד אחד. והמת באחד מהן מן הבתים: לצאת בחצר. לאכסדרה חצר קרי לה שמצד האכסדרה היה דרכו לצאת ולא דרך בית שער. כל הבתים טהורים כלומר כל פתחי הבתים טהורים על המאהילים עליהן שדרך החצר יוציאו את המת ולא דרך בית שער. ואם לאו שאין דרכו של מת לצאת בחצר אלא מבית שער בית שער טמא וכל הבתים טהורין כלומר כל פתחי הבתים. מוגף סגור ואין יכול להכנס ממנו לבית. לפנימי לחדר שלפנים מן הבית נכנסה מן הטומאה דרך חלון שהיו נושאים את המת לפני החלון והיו נסרים יוצאין על גבי חלון והאהילו על המת ונכנסה טומאה דרך חלון אי נמי כגון שזרקו בחלון כזית מן המת בבית שהחדר לפנים דכיון שהדלת מוגף אין טומאה נכנסת ממנו לבית ואי משום דסופה לצאת דרך פתח לבית ולא דרך חלון כדאמרן שאין החלונות מצילין על הפתחים הכא כיון דדרך חלון באת טומאה כדרך שנכנסה יוצאה.

עוד תניא בתוספתא [שם] ר' יהודה אומר הפותח בתחילה ב"ש אומרים כשיפתח ארבעה טפחים וב"ה אומרים כשיתחיל דפתח סתום ב"ש אומרים כשיתחיל ובה"א כשיחשוב. פי' מתני' אתיא דלא כר' יהודה:

משנה ד[עריכה]

והשני ודאי. בבית שני ילדה וולד מת ומספקא אם מת מן הראשון: א"ר יהודה אימתי. פלוגתא היא פרק זה בורר (דף כה.) דאימתי דר' יהודה אם בא לפרש או לחלוק: בגפיה. בזרועותיה שאינה יכולה לילך כדאמרינן בסוף מפנין (דף קכט.) מאימתי פתיחת הקבר משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה וצריך ליישב משנתינו ואמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דר"י אמר משעה שהדם שותת ויורד. הראשון טהור. אפי' מת וולדה בתוך מעיה אינו מטמא עד שיצא לחוץ כדתנן פרק בהמה המקשה (דף עא.) והאשה טהורה עד שיצא הולד: הקבר. הוא בית רחמה של אשה שנפתח כשהולד יוצא: עד שיעגילו ראש כפיקה. [אם עיגל ראש כפיקה] מטמא משנפתח הקבר אע"פ שלא יצא לחוץ ואם נפתח בבית ראשון יש לספק לטומאה ומתני' דבהמה המקשה (שם) כשלא עיגלו ראש כפיקה משום הכי קתני עד שיצא הולד כפיקה. בבכורות פ' הלוקח בהמה (דף כב.) כפיקה של צמר ופליגי תנאי ר"מ אומר של שתי ר' יהודה אומר של ערב:

משנה ה[עריכה]

הראשון ולד הראשון יצא מת וולד השר יצא חי. טהור השני החי מטומאת מת אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני דבעודו במעי אמו לא נטמא אע"פ שנפתח הקבר דאין דרך טומאה להכנס ועוד דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פ' בהמה המקשה (דף עא.) הראשון חי והשני מת טמא ואפי' הוציאוה מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי ונפתח הקבר נטמא מיד דסוף טומאה לצאת ובבן ט' חי דהוי בר קיימא דאילו בן שמונה חי לא מקבל טומאה כדמוכח פרק לא יחפור (דף כ.) דממעט בחלון: משפיר אחד טמא. כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר אחד שיצאו בבת אחת טמא: משני שפירין טהור. כלומר כעין שני שפירין זה אחר זה אפילו הראשון חי והשני מת טהור דקסבר ר"מ אע"פ שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם כר' ישמעאל דאמר פרק בהמה המקשה (דף עב.) וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה ודלא כר"ע דאמר התם עובר במעי אשה טמא דאמר קרא הנוגע במת בנפש האדם אי זהו מת שבנפשו של אדם הוי אומר עובר שבמעי אשה והשתא הא דפליגי ר' ישמעאל ור"ע בנפתח הקבר פליגי אבל לא נפתח לכולי עלמא טהור דכגופה דמי ולא צריכינן לאוקמה לההוא דבהמה מקשה בשלא עיגלו ראש כפיקה דאיכא לאוקמה כגופה דמי ולא צריכנא ההיא דבהמה המקשה בשלא עיגלו כר' ישמעאל וכר"מ ובכל ענין ומיהו תימה דקשיא דר"מ אדר"מ דבפרק הלוקח בהמה (דף כב.) קאמר ר"מ כפיקה של שתי [וקאמר] ר"מ אפילו בנפתח הקבר טהורי קמטהר דעל כורחין מתני' בנפתח הקבר כדפירשתי:

תניא בתוספא [שם] א"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להם שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס והן אמרו לי אין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם פי' רבנן דר"מ דמתניתין היינו ר' יוסי ורבנן דר' יוסי דברייתא היינו ר"מ ואי לאו ההיא דתוספתא הייתי מפרש מתני' בנפלים שלא עיגלו ראש כפיקה ולענין טומאת הבית ולא קשיא דר"מ אדר"מ כגון באשה שהיא מקשה בבית זה והוציאוה לבית אחר ויצא הראשון מת בבית שני והחזירוה לבית הראשון ויצא החי טהור הבית הראשון אע"פ שבתחלת קישוייה נפתח הקבר כיון דלא עיגלו ראש כפיקה והאי דפרישית בכי האי גוונא שהחזירוה משום סיפא דנקטה מתניתין בכלל שלה כגון שהחי יצא בבית הראשון אבל אסיפא אם יצא ראשון חי בבית הראשון והשני מת בבית שני טמא הבית ראשון דאע"ג דאין לנפלים פתיחת קבר כיון דיצא ולד אחר עדיף טפי דפתיחה טובא מחמת הלידה ונחשב המת הפנימי כאילו יצא לחוץ ור"מ סבר דמשום לידת הולד לא חיישי' וכיון דלא עיגלו ראש כפיקה הבית ראשון טהור אבל למאי דפרישית לענין טומאת ולד על כורחין איירי בבר קיימא דיש לו פתיחת קבר ולא אפשר לטהר במת אפילו לא עיגל ראש כפיקה מ"מ הרי יש כאן פתיחת הקבר משום ההוא דבר קיימא:

משנה ו[עריכה]

יצא רובו. של וולד. והראש כרוב איברים דעד כאן לא פליגי ר"א ור' יוחנן פ' המפלת (דף כט) אלא בנפלים אבל בבר קיימא מודו משיצא רוב ראשו אי זהו רוב ראשו משתצא פדחתו: שאין דוחין את נפש. הנולד מפני נפש האשה: