משנה אהלות ז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ז · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל שיפועי אהלין, כאהלין.

אהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע, טומאה באהל, כלים שתחת השיפוע טמאים.

טומאה תחת השיפוע, כלים שבאהל טמאין.

טומאה מתוכו, הנוגע בו מתוכו, טמא טומאת שבעהה.

ומאחוריו, טמא טומאת ערב.

טומאה מאחוריו, הנוגע בו מאחוריו, טמא טומאת שבעה.

מתוכו, טמא טומאת ערב.

כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו, הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב.

מקצתו מרודד על הארץ, טומאה תחתיו או על גביו, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדתז.

אהל שהוא נטוי בעליה, מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה, רבי יוסי אומר, מצילח.

רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטית האהל.

נוסח הרמב"ם

כל שיפועי אוהלים כאוהלים אוהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע טומאה באוהל כלים שתחת השיפוע טמאין טומאה תחת השיפוע כלים שבאוהל טמאין הטומאה מתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה מאחוריו טמא טומאת ערב טומאה מאחוריו הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה מתוכו טמא טומאת ערב כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו ובין מאחוריו טמא טומאת ערב מקצתו מרודד על הארץ טומאה תחתיו או על גביו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

אוהל שהוא נטוי בעליה מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה רבי יוסי אומר מציל רבי שמעון אומר אינו מציל עד שיהא נטוי כנטיית האוהל.


פירוש הרמב"ם

אמרו מתוכו ומאחוריו הוא כנוי השיפוע לא האהל: וכן אמרו מקצתו מרודד ירצה בו מקצת השיפוע והוא שיהיה קצת הבימה שטוחה על הארץ תרגום וירקעו ורדידו כאשר היתה הטומאה שטוחה על הארץ ממעל מקצה הבימה או נתונה בין הארץ ומקצת הבימה הנה טומאה בוקעת ועולה לפי מה שהשרשנו ובתוספתא זכרו זו החלוקה אשר יהיה בו הטומאה תחת השיפוע או מאחוריו לאמרו כחצי זית מתוכו כחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב ואמר על כל זה והאהל עצמו טמא טומאת ז' ולימדך בכאן שהדבור אמנם הוא על השיפוע והוא ענין שופע ויורד שיתחדד מן גג הקובה נופל על זוית לרחבה ולא תסור זאת הרחבה להוסיף עד שיהיה הזוית החדה. מקצת הבימה על הארץ בתכלית החדוד והוא כונתו באמרו וכלה עד כאצבע וזהו צורתו inset ואע"פ שהוא בעצמו: [אהל] שהוא נטוי בעלייה וכו'. רבי יוסי אומר שאחר שזאת המחיצה כבר נסתמה בכסוי האהל השטוח עליו והיה חלל האהל מקיף בארובה העליה טהורה. רבי שמעון אומר שהעליה טמאה בסבות הארובה ואין הבדל בין האהל שטוח עליו או נסתם בבגד אינו חוצץ כמו שקדם ואמנם תהיה העליה טהורה כאשר היתה תחת גג האהל (כזה):

פירוש רבינו שמשון

וכלה עד כאצבע. מלמעלה לצד הגג אע"ג דבמס' שבת פרק תולין (דף קלח:) אמרינן דשיעור אהל טפח גבי כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרק' בשבת דאמר רב ששת ברי' דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסורה לענין טומאת אהל שאני כדפרישית לעיל פ' ששי מתוך התוספתא דנסר שראשו אחד נתון על האבן וראשו אחד יורד לארץ אם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח מציל מפני שנידון כשיפועי אהלים ולרבותא נקט הכא עד כאצבע דלא חיישינן באהל דטומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח על רום טפח מרובע: טומאה באהל. רוחב הגג שאין משופע קרוי אהל: הנוגע בו מתוכו. באהל של פשתן איירי שמטמא טומאת אהלים זה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כשני כלים חשיב להו וצד שכלפי טומאה ככלי הנוגע בו במת וצד השני כלים בכלים הילכך טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים ואדם דתנן בריש מכילתין דטמאים טומאת ז' אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב כדתנן (לעיל פ"א מ"ב) כלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב וכשטומאה מאחוריו הוי אפכא דצד חיצון ככלים וצד פנימי ככלים בכלים והיינו טעמא דנחשב לשנים דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה און לו כח לטמא הנוגע מבחוץ טומאת ז' וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה יורדת אין לו כח לטמא בפנים טומאת ז' ומ"מ האהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים בכלים ולפי' רבינו תם דמפ' כולה מתני' דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת ארבע' טמאין במת בכלי מתכות א"א לישב משנה זו אם לא בעומדין בחיבורין דצד שלגבי הטומאה הוי דיקרב וצד שני דיקרב בדיקרב הילכך הנוגע בצד דכלפי הטומא' הוי דיקרב [בדיקרב] והנוגע בשני דיקרב בדיקרב ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע בחוץ טמא טומאת שבעה כדפרישית בריש מכילתין דאהל נחשב כמת עצמו א"כ הנוגע הוה ליה כלים ואדם: כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה שמצטרף חצי זית שמתוכו עם חצי זית שבאחוריו אבל הנוגע בהן בין מתוכו בין מלאחוריו אין בו אלא טומאת ערב דכיון דליכא כזית במקו' אחד א"א לכל צד להחשב ככלים בכלים הילכך הנוגע טמא טומאת ערב והנכנס לתוכו האהל מציל עליו וטהור ור' נתן פליג בתוספתא וקסבר דאפי' באהל (צ"ל האהל) טהור דאין מצטרפין לטמאות חצי זית מתוכו וחצי זית מאחוריו. דאם מציל ע"י אחרים (מציל) ק"ו ע"י עצמו: מקצתו של אהל מרודד על הארץ. דלאחר שנפרש האהל נשאר ממנו ופירשו אותו על הארץ: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. מקצתו מרודד. מקצתו של אהל מרודד על ארובה שבין בית לעליה וטומאה בבית. ר' יוסי אומר מציל העליה בנטית אהל שהארובה באויר האהל אז מציל על כל העליה שחוץ לאהל.

תניא בתוספתא [פ"ח] אהל שהוא נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת ר' יעקב אומר אינו מציל מפני שדבר טמא מעמידו ור' יוסי אומר מציל. נטוי על גבי קנים דוקרנים ר' יוסי אומר מציל ור"ש אומר אינו מציל עד שיהיה נטוי כנטיית האהל. סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה אם אין בינו לארץ פותח טפח ה"ז מציל בד"א בזמן שאם תנטל עריסה וסדין עומד אבל אם תינטל עריסה וסדין נופל אע"פ שתפרו ואע"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא הרי זה אינו מציל ואם היתה מחצלת של אהל אע"פ שלא תפרה ולא חישב עלי' ואין בינה לארץ פותח טפח הרי זו מצלת. ואם יש בינה לארץ פותח טפח אינה מצלת. פי' על ד' שפודין כגון שנעצם על הארובה ויורד האהל מכל צד על רצפת העליה וטומאה בבית אינו מציל על העליה שדבר טמא מעמידו דשפודים של מתכת מקבלי טומאה ואע"פ שהאהל עצמו מקבל טומאה וחוצץ מ"מ בעונן שלא יעמידוהו דבר המקבל טומאה דלא גרע מנדבך הנשען על כלים טמאים לעיל פ"ו מ"א דאפי' ר"א מודה דלא חייץ ור' יוסי דאמר מציל קסבר כי אהל דאע"פ שהוא טמא מציל: קנים דוקרנים. מחודדים מלשון (ביצה דף ז:) דקר נעוץ. ר' יוסי אומר מציל לא איצטריך דאפילו בשפודין דמקבלי טומאה קאמר דמציל ומשום ר"ש נקט לה. כנטיית האהל שיתקע יתידות בקרקע וינטה האהל ויקשור מיתריו ביתידות. ונתנו ע"ג עריסה והעריסה נתונה ע"פ הארובה שאם תנטל עריסה. כר' יעקב אתיא דאמר שלא יהא דבר חוצץ טמא מעמידה. ועריס' מקבלת טומאה. ואם היתה מחצלת נתונה ע"ג עריסה קאי דלא חייש אדבר טמא מעמידו אלא בסדין ואהל המקבל טומאה אבל מחצלת העשוי' לסיכוך לא מקבלי טומאה. אע"פ שלא חישב עליה סתמא לסיכוך כגון בגדולה כדאמרי' פ"ק דסוכה (דף יט.) ופליג האי תנא אדרבנן ור"א דנדבך דהכא דאפי' דבר טמא מעמידו טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל שפועי אהלים כאהלים - שאם היתה טומאה תחת השיפוע אע"פ שאינה תחת הגג של האוהל, טמא, כאילו היתה מונחת תחת הגג:

וכלה עד כאצבע - מלמעלה לצד הגג. דלא חיישינן באוהל של טומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח ברום טפח מרובע:

טומאה באוהל - רוחב הגג שאינו משופע קרוי אוהל:

הנוגע בו מתוכו וכו' - וטעמא דצד פנימי של אוהל וצד חיצון שלו כשני כלים חשיב להו, וצד שכלפי הטומאה ככלי הנוגע במת עצמו, וצד שני ככלים הנוגעים בכלים. הלכך, טומאה בתוכו, הנוגע מתוכו טמא טומאת שבעה, דהוה ליה אדם שנגע בכלים שנגעו במת דתנן בריש פרק קמא דטמא טומאת שבעה. אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב. כדתנן כלים, בכלים טמאים טומאת שבעה, השלישי, בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. ובטומאה מאחוריו הוי איפכא, דצד חיצון ככלים הנוגעים במת, וצד פנימי ככלים בכלים. וטעמא דצד פנימי וצד חיצון נחשבים כשני כלים, דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע בחוץ טומאת שבעה, וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ויורדת אין לו כח לפנימי לטמא הנוגע בו טומאת שבעה. ומכל מקום האוהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה, דהוי ליה כלים בכלים. וכולה מתניתין מיירי לאחר שיצא המת מן האוהל ו:

כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו - האוהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה, שמצטרף חצי זית שבתוכו עם החצי זית שבאחוריו. אבל הנוגע, בין מתוכו בין מאחוריו אין בו אלא טומאת ערב, דכיון דליכא כזית במקום אחד אי אפשר לכל צד ליחשב אלא ככלים בכלים, הלכך הנוגע טמא טומאת ערב:

מקצתו מרודד על הארץ - לאחר שפירשו האוהל, סרח העודף ביריעות האוהל פירשו אותם בארץ:

מרודד - תרגום וירקעו את פחי הזהב (שמות לט) ורדידו:

טומאה תחתיו - תחת אותו רידוד:

או על גביו - על גבי הרידוד:

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת - ונטמא האהל. אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו:

מקצתו - של אוהל:

מרודד על ארובה שבין בית לעליה - וטומאה בבית:

רבי יוסי אומר מציל - על העליה:

כנטיית האוהל - שהארובה באויר האוהל, אז מציל על כל העליה שחוץ לאוהל:

פירוש תוספות יום טוב

אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע. פי' הר"ב וכלה עד כאצבע מלמעלה לצד הגג. וכ"פ הר"ש ושיעור לשון המשנה אהל שהוא שופע ויורד ואינו עשוי כמו תקרה וכותל ישרה. אלא שנעשה משופע ששופע ויורד. ומלמעלה בגגו הוא כלה עד כאצבע. אבל הרמב"ם מפרש כמשמעה ששופע וכלה לצד מטה ששם אינו אלא כאצבע:

הנוגע בו מתוכו טמא טומאתשבעה. באהל של פשתן איירי שמטמא טומאת אהלים. הר"ש. [*ועיין בדבור דלקמן. ולא ידעתי למה דקדק לכתוב של פשתן והרי ברפכ"ז דכלים שנינו בהדיא דבגד שק ועור מטמאין טומאת אהלים וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהט"מ [הלכ' י"ב] וגם שם בפי"א [הל' ז'] הביא הכ"מ להר"ש ולא הרגיש בזה. כל היוצא מן העץ] וכדתנן בפרק במה מדליקין [דף כח]:

ומאחוריו טמא טומאת ערב. כתב הר"ב וכולה מתני' מיירי לאחר שיצא המת מן האהל. דאילו בעוד המת שם אפי' הנוגע מאחוריו טמא טומאת שבעה. כדתנן במשנה ג דפ"ב. אין האהל מתחשב. הר"ש [*ועיין במשנה ב פט"ו] ומהר"ם חילק בין שפוד לאדם. דבאדם לא. ובמגדל פי' דהכא מיירי בנוגע במה שהוא מרודד ונגרר בארץ. דביה יש לחלק בין נוגע מתוכו למאחוריו. כיון דתוכו אב הטומאה אפי' לאחר שיצא המת מתוכו דין הוא שכל תוכו יהא שוה. אבל מאחוריו אינו שוה ע"כ:

[*טומאה מאחוריו. ל' הרמב"ם בפי"ח מהט"מ [הלכה ז'] היתה הטומאה על אחורי השיפוע]:

[*טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' וכלים שתחת הרדוד טמאים. כיון דאין אהל טפח מפסיק בינו לטומאה. מהר"ם]:

רבי יוסי אומר מציל. ואע"פ שאין גגו על הארובה שהאהל מציל בכסוי. הרמב"ם ספ"ג מהע"מ. והראב"ד כתב שאין זה הטעם כלום. אלא שחושבין המרודד מן האהל כשפועי אהלים. ע"כ. ואחרי שהעתיק הרמב"ם דברי ר' יוסי הרי שפוסק דבריו להלכה. וגם בנא"י מצאתי בפי' המשנה הלכה כר"י. ולפי שבנוסח שלנו לא ראה הר"ב פסק הלכה. נמנע גם הוא מלכתוב. וסבר שסמך הרמב"ם על הכלל דבפ' מי שהוציאוהו [דף מו] ר"י ור"ש. הלכה כר' יוסי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) הנוגע כו'. באהל של פשתן איירי, שמיטמאין טומאת אהלים. הר"ש. וכלומר לאפוקי שאר דברים היוצאין מן העץ:

(ו) (על הברטנורא) דאי לאו הכי, אפילו הנוגע מאחוריו טמא טומאת ז', דאין האהל מתחשב. הר"ש. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) ויורדת. וכלים שתחת הרדוד טמאים, כיון דאין אוהל טפח מפסיק בינם לטומאה. מהר"ם:

(ח) (על המשנה) מציל. ואע"פ שאין גגו על הארובה, שהאוהל מציל בכיסוי. הר"מ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל שפועי אהלים כאהלים. בפ"ק דסוכה תנן העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין ומפרש התם בגמרא דטעמייהו דרבנן משום דס"ל דשפועי אהלים כאהלים ע"כ ואליבא דר' נתן דאמר התם דר' אליעזר הוא הפוסל אע"ג דהלכתא כותי' ניחא קצת אי נימא דמתני' דלא כר' אליעזר אבל לחכמים שבדורו דאמרי' התם דפליגי עלי' בברייתא וס"ל דד"א הוא המכשיר וחכמים הם הפוסלין קשה דמי נימא דמתני' דלא כרבנן ועוד דקשה הלכתא אהלכתא דבההיא דסוכה קיימא לן דהלכה כמאן דפסול משום דשפועי אהלין לאו כאוהלים והכא סתמא תנן כל שפועי אהלים כאוהלים וצ"ע לע"ד ולא מצאתי מי שדבר בזה אם יש לחלק כמו שאכתוב בסמוך בס"ד בשם הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין במ"ש שם בסוכה פ"ק סימן י"א:

וכלה עד כאצבע. פי' הרמב"ם ז"ל וכלה לצד מטה עד כאצבע ולישנא דמתני' כותי' דיקא דקתני יורד וכלה וכו' וכתבו הר"ש והרא"ש ז"ל ואע"ג דלענין שבת אמרי' בפ' תולין דכילת תתנים שאין בגגה טפח מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת דלא הויא אהל כיון שאין בגגה טפח לענין טומאת אהל שאני כדאיתא בתוספתא וכו' ע"כ:

הנוגע בו מתוכו וכו'. באהל של פשתן מיירי שמטמא טומאת אהלים ומקבל טומאה אע"ג שהוא נטוי לאהל ותורת בית עליו לענין לחוץ בפני הטומאה וכיון שהוא מקבל טומאה וגם חוצץ בפני הטומאה אין ברו כתוכו הלכך צד פנימי וצד חיצון חשובים כשני כלים צד שכלפי הטומאה כנוגע במת וצד שני הוי ככלים בכלים:

בפי' ר"ע ז"ל אין לו כת לפנימי לטמא הנוגע בו. אמר המלקט איני יודע למה לא אמר אין לו כח לטמא הנוגע בפנים כמו שאמר בראש דבריו אין לו כח לטמא הנוגע בחוץ וכמו שהוא בפי' הר"ש ז"ל ומשמע דאין לו כח דסוף דבריו דהר"ש ז"ל קאי אחיצון ולא אפנימי דוק:

כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האהל טמא ממה נפשך ור' נתן פליג בתוספתא דס"ל דאפילו האהל טהור דאין מצטרפים שני חצאי זיתים לטמא אותו דאם מציל על ידי אחרים כ"ש שיציל על ידי עצמו. הר"ש והרא"ש ז"ל:

מקצתו מרודד על הארץ. פי' הרא"ש ז"ל מקצתו של האהל הנטוי שוכב על הארץ ואין בו שפוע כלל לא חשיב אהל:

ר' יוסי אומר מציל. והלכה כמותו:


פירושים נוספים