עיקר תוי"ט על אהלות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה אהלות ז: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דמה שכתוב בסיפא מפני כו', קאי נמי ארישא, אלא דנטר עד לבסוף. מהר"מ:

(ב) (על המשנה) בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים. הר"ש:

(ג) (על הברטנורא) דא"א שיהא בה חלל טפח, שלא תתקיים מפני זעפת הים. ואורחא דמלתא נקט. וכותל חזק ביותר קורא לה שונית. וכן בסיפא הוה ליה למתני נפש שאין בה טפח על טפח. אלא שכך קורא לה נפש אטומה. מהר"מ. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) והקשה מהר"ז וורמייז"א, מאי שנא מסוף פרק ו', כלים שתחת הפרח טהורין. ומהר"מ פירש, שכותל הנפש הוא כותל הסוכה מצד אחד, טמאות, כיון דכל כותל הנפש הוא מן הקבר וחשוב כקבר סתום והוא דופן לסוכה א"כ נכנסת הטומאה לסוכה. ולדבריו משמע דקאי אאם היה מקום הטומאה טפח על טפח:

(ב)

(ה) (על המשנה) הנוגע כו'. באהל של פשתן איירי, שמיטמאין טומאת אהלים. הר"ש. וכלומר לאפוקי שאר דברים היוצאין מן העץ:

(ו) (על הברטנורא) דאי לאו הכי, אפילו הנוגע מאחוריו טמא טומאת ז', דאין האהל מתחשב. הר"ש. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) ויורדת. וכלים שתחת הרדוד טמאים, כיון דאין אוהל טפח מפסיק בינם לטומאה. מהר"ם:

(ח) (על המשנה) מציל. ואע"פ שאין גגו על הארובה, שהאוהל מציל בכיסוי. הר"מ. ועתוי"ט:

(ג)

(ט) (על המשנה) נפתח כו'. אע"פ שלא חישב עליו. תוספתא:

(י) (על המשנה) חשב. היינו בדבור:

(יא) (על הברטנורא) דלית להו ברירה. והא דכתב הר"ב לעיל דגזירת חכמים מה שמטמא כל הפתחים, לאו דוקא, דאם לא כן הא קיימא לן בדרבנן יש ברירה, אלא רצה לומר שאינו מפורש בכתוב אלא הוא הלכה למשה מסיני. ועתוי"ט:

(ד)

(יב) (על הברטנורא) שאימתי לפרש הוא:

(ה)

(יג) (על המשנה) טהור. אפילו מת ולדה בתוך מעיה, אינו מטמא עד שיצא לחוץ. הר"ש. ועתוי"ט שהאריך בזה:

(יד) (על הברטנורא) וקשה, דהרי האשה טמאה ותטמא את הולד טומאת ערב, והיינו שנים טמאים במת רתנן בפרק קמא. ועוד טמא ממגע אמו שהיא טמאה טומאת לידה. הר"א. וקושיא השניה יש לומר, מאי טהור, מטומאת מת. כ"מ. וקושיא הראשונה, יש לומר, מאי טהור, מטומאת מגע מת שהוא טומאת שבעה. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) לשון הר"ש, דאין דרך טומאה ליכנס, ועוד דטהרה כו'. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) וטעמא, דשפיר אינו מעלה ולא מוריד, שאם יצאו בבת אחת אע"פ שיהיו בשני שפירים מכל מקום נוגעים זה בזה. ואין טעם לומר שהשפירים מפסיקים:

(יז) (על הברטנורא) עתוי"ט שהאריך כאן מסוגיא דחולין דף ע"ב:

(ו)

(יח) (על המשנה) מחתכין כו'. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם, לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אמו. רש"י: