משנה אהלות ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הטומאה בכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח -

כל העליות שעל גבה, אפילו הן עשר - טמאות.
היתה עליה אחת על גבי שני בתים -
היא - טמאה,
וכל העליות שעל גבה - טהורות.
כותל שנותי -
טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
נפש אטומה -
הנוגע בה מן הצדדין - טהור,
מפני שהטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח -
הנוגע בה מכל מקום - טמא,
מפני שהיא כקבר סתום.
סמך לה סוכות - טמאות.
רבי יהודה - מטהר.


(ב) כל שיפועי אוהלים - כאוהלים.

אוהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע -
טומאה באוהל -
כלים שתחת השיפוע - טמאין.
טומאה תחת השיפוע -
כלים שבאוהל - טמאין.
הטומאה מתוכו -
הנוגע בו מתוכו - טמא טומאת שבעה.
מאחוריו - טמא טומאת ערב.
טומאה מאחוריו -
הנוגע בו מאחוריו - טמא טומאת שבעה.
מתוכו - טמא טומאת ערב.
כחצי זית מתוכו, וכחצי זית מאחוריו -
הנוגע בו, בין מתוכו ובין מאחוריו - טמא טומאת ערב.
מקצתו מרודד על הארץ -
טומאה תחתיו, או על גביו - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.


אוהל שהוא נטוי בעליה,

מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה -
רבי יוסי אומר: מציל.
רבי שמעון אומר: אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האוהל.


(ג) המת בבית -

ובו פתחים הרבה - כולן טמאין.
נפתח אחד מהן -
הוא - טמא,
וכולן - טהורין.
חישב להוציאו באחד מהן,
או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים - הציל על הפתחים.
בית שמאי אומרין: והוא שחישב עד שלא ימות המת.
בית הלל אומרין: אף משמת.
היה סתום, ונמלך לפותחו -
בית שמאי אומרין: כשיפתח ארבעה טפחים.
ובית הלל אומרין: כשיתחיל.
ומודים בפותח כתחילה, כשיפתח ארבעה טפחים.


(ד) האשה שהיא מקשה לילד,

והוציאוה מבית לבית -
הראשון - טמא בספק,
והשני - בוודאי.
אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהיא ניטלת בגפיים,
אבל אם היתה מהלכת - הראשון טהור,
שמשנפתח הקבר, אין פנאי להלך.
אין לנפלים פתיחת קבר - עד שיעגילו ראש כפיקה.


(ה) יצא הראשון מת, והשני חי - טהור הראשון.

חי, והשני מת - טמא.
רבי מאיר אומר:
בשפיר אחד - טמא,
בשני שפירין - טהור.


(ו) האשה שהיא מקשה לילד -

מחתכין את הוולד במעיה,
ומוציאין אותו איברים איברים,
מפני שחייה קודמין לחייו.
יצא רובו - אין נוגעין בו,
שאין דוחין נפש מפני נפש.


הדף הראשי של משנה אהלות ז