משנה אהלות ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המת בבית ובו פתחים הרבה, כולן טמאין.

נפתח אחד מהןט, הוא טמא וכולן טהורין.

חשב י להוציאו באחד מהן, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים, הציל על כל הפתחים.

בית שמאי אומרים, יחשוב עד שלא ימות המת.

ובית הלל אומרים, אף משמת.

היה סתום ונמלך לפתחו, בית שמאי אומרים, כשיפתח ארבעה טפחים.

ובית הלל אומרים, כשיתחיל.

ומודים בפותח בתחלה, שיפתח ארבעה טפחים.

נוסח הרמב"ם

המת בבית ובו פתחים הרבה כלן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכלן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על הפתחים בית שמאי אומרין והוא שחישב עד שלא ימות המת בית הלל אומרין אף משמת היה סתום ונמלך לפותחו בית שמאי אומרין כשיפתח ארבעה טפחים ובית הלל אומרין כשיתחיל ומודים בפותח כתחילה כשיפתח ארבעה טפחים.


פירוש הרמב"ם

כאשר היו הפתחים כולם נעולים הנה יהיה הבית כולו כקבר וזה יטמא כל מה שיגע בו וזה לשונם בית סתום מטמא כל סביביו וכאשר נפתח אחד מן הפתחים או חשב להוציא את המת מפתח ידוע ואף על פי שלא נפתח עדיין או שהיה בכלל הפתחים פתח בנוי יכול להוציא בו את המת לאברים ואף על פי שהוא אסור הנה הציל על כל הפתחים כולן וכאשר היה בהן פתח נעול הנה אשר ישב תחת המשקוף היוצא על זה הפתח לא יטמא וזהו ענין היות הפתח כבר הציל מן הטומאה כמו שכבר ביארנו בפרק הג' וסבות זה היות הבית היוצא מדין קבר ונשאר בית ואינו מטמא כל סביביו והבן זה מאד: וענין פותח בתחלה לפתוח פתח באחד הכתלים במקום שלא היה שם פתח ויחשוב להוציא בו וכבר קדם בפרק הג' שהמת פתחו בארבעה:

פירוש רבינו שמשון

כולן טמאין. לעיל פ"ג פירשתי משנה זו אמתני' דכזית המת: עד שיפתח ד' טפחים. כזית מן המת פתחו טפח ויש מפרש דאיירי לטמא כל סביביו כקבר סתום ולא יתכן כלל דלא שייך כלל אלא בפירץ פצימיו: אף משמת. בפ"ק דביצה (דף י.) מסיק ר' אבא דפליגי אפי' בכלים דלמפרע שבין מיתה למחשבה [לפנינו שם איתא רבא] דב"ש סברי לא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא דעתיה להכי הואי ולא ירדה טומאה: לשאר פתחים וב"ה סברי הוברר הדבר ורבה ור' אושעיא אמרי דפליגי לטהר הפתחים מכאן ולהבא אבל כלים דלמפרע אפי' ב"ה לית להו ברירה ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאין ובית שמאי מטמאין אף האחרונים דקסברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינה עולה מהן אלא על ידי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהן לא פליגי מידי: היה סתום. שאחד מן הפתחים סתום באבנים כשיפתח מן הסתימה ארבעה טפחים אז נטהרו שאר הפתחים ובית הלל סברי דמשהתחיל לפתוח נטהרו אע"פ שעדיין לא פתח ארבעה טפחים אבל בפותח בתחלה כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות בו פתח חדש מודה בית הלל דלא טהר עד שיפתח בו ד' טפחים:

תניא בתוספתא [פ"ח] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין כולן טמאין נפתח אחד מהן אע"פ שלא חישב עליו טיהר את כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע"ג שניהם טמא חישב להוציאו לקטן טיהר הקטן את הגדול היו שניהם מתאימין המאהיל על גבי שניהם טמא חישב להוציאו באחד מהן הרי חבירו טהור היה לו פתח אחד לצפון ופתח אחד לדרום וחישב להוציאו בצפונו ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו טיהר דרומי את הצפוני ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. בתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהן אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער כל הבתים טהורים ואם לאו בית (בתוספתא איתא והבתים טהורים.) שער טמא וכל הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה. פי' מגופות. נעולות כולן טהורות דאין דרך להוציאו דרך חלונות ולא (פתח חלונות) הצילו על הפתחים היינו בסתם דאם חישב מצילין כדקתני מתני' או בחלון שיש בו ד'. פתח קטן בתוך פתח גדול כגון אותן שערים גדולים שבשער עצמו עושין דלת או חלון קטן לפי שאין רוצים כל שעה לפתוח לו שער הגדול לכל איש הנכנס ויוצא כי אם לצורך סוסים וחמורים הטעונים משאות. מתאימין כגון פתח שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל. בתים הפתוחים לאכסדרה שיש לפמ הבתים אכסדרה והאכסדרה פתוחה מכל צדדיה ויש לבתים בית שער מצד אחד. והמת באחד מהן מן הבתים: לצאת בחצר. לאכסדרה חצר קרי לה שמצד האכסדרה היה דרכו לצאת ולא דרך בית שער. כל הבתים טהורים כלומר כל פתחי הבתים טהורים על המאהילים עליהן שדרך החצר יוציאו את המת ולא דרך בית שער. ואם לאו שאין דרכו של מת לצאת בחצר אלא מבית שער בית שער טמא וכל הבתים טהורין כלומר כל פתחי הבתים. מוגף סגור ואין יכול להכנס ממנו לבית. לפנימי לחדר שלפנים מן הבית נכנסה מן הטומאה דרך חלון שהיו נושאים את המת לפני החלון והיו נסרים יוצאין על גבי חלון והאהילו על המת ונכנסה טומאה דרך חלון אי נמי כגון שזרקו בחלון כזית מן המת בבית שהחדר לפנים דכיון שהדלת מוגף אין טומאה נכנסת ממנו לבית ואי משום דסופה לצאת דרך פתח לבית ולא דרך חלון כדאמרן שאין החלונות מצילין על הפתחים הכא כיון דדרך חלון באת טומאה כדרך שנכנסה יוצאה.

עוד תניא בתוספתא [שם] ר' יהודה אומר הפותח בתחילה ב"ש אומרים כשיפתח ארבעה טפחים וב"ה אומרים כשיתחיל דפתח סתום ב"ש אומרים כשיתחיל ובה"א כשיחשוב. פי' מתני' אתיא דלא כר' יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כולן טמאים - כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים אע"פ שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה, שסופו של מת לצאת דרך שם:

חשב להוציאו באחד מהן - אע"פ שלא נפתח:

או בחלון שיש בו ארבעה - דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת:

הציל על כל הפתחים - הנעולים:

יחשוב עד שלא ימות המת - דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא על ידי מעשה כגון נפתח:

ובית הלל אומרים אף משמת - דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא. אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו בית הלל שהם טמאים יא:

היה - אחד מן הפתחים סתום באבנים:

מתום - באבנים:

כשיפתח ד' טפחים - הוצלו שאר פתחים:

כשיתחיל - לפתוח מיד הוצלו שאר פתחים:

בפותח בתחלה - כגוז כותל. שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה:

פירוש תוספות יום טוב

המת בבית כו' כולן טמאים. פירש הר"ב אע"פ שהפתחים נעולים דגזרו חכמים טומאה כו'. וכן לשון רש"י בפ"ק דביצה דף י. ולאו דוקא גזירת חכמים כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

נפתח א' מהן. אע"פ שלא חישב עליו. תוספתא כתבה הר"ש:

[*חשב להוציאו. נ"ל דהך מחשבה נמי בדבור הוא. כההיא דספכ"ה דכלים. דמאי שנא. ובין כך ובין כך תמיהני על הרא"ש והטור סימן שע"א והאחרונים. שהשמיטו לזו הבבא דחשב כו']:

ובית הלל אומרים אף משמת. פי' הר"ב דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא. אבל כלים הראשונים טמאין דלית [ליה] ברירה הכי מסקינן בגמרא פ"ק דביצה. ומשום כך הא דכ' הר"ב לעיל דגזירת חכמים היא מה שמטמא כל הפתחים. לאו דוקא. דאי הכי הא קי"ל דבדרבנן יש ברירה. כמ"ש הר"ב ברפ"ז דדמאי. ובסוף מס' ביצה. וגם רש"י בעצמו כתב בסוף ביצה ד לח אהך דהכא. וז"ל בדאורייתא כגון טומאת מת לית [ליה] ברירה ודרך יציאתה הלכה למשה מסיני כדאמרי' בסוכה [דף ו] דהלכות טומאה הכי גמירי להו וכ"כ עוד אדהכא דמייתי לה בפ"ו דעירובין דף סח. מפני שאין אנו יודעין באיזה פתח יוציאנו ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד. וטעמא ליכא. אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה. ע"כ. ומ"מ קרי להו גזירת חכמים. הואיל ואינו מפורש בכתוב. הרי חכמים גזרו ואמרו כן. אבל מפי השמועה הל"מ. וכבר כתבתי במ"ב פ"ק דעירובין. שכן הרמב"ם רגיל לקרות דברי סופרים מה שהוא הל"מ. וראה זה מצאתי שאמר הרמב"ם בפי' המשנה בפי"ז דכלים משנה יב. וז"ל בתוס' כזית מן המת וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור וכו'. ספקו טמא שכל דבר שעקרו מד"ת ושיעורו מד"ס ספקו טמא וכו' ולא יטעך אמרו שיעורו מד"ס עם השורש אשר בידינו שכל השיעורים הל"מ. לפי שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מד"ס. ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני. לפי שמאמר מד"ס יכלול שיהיה הדבר [קבלת] סופרים. כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני. או תקון סופרים כמו התקנות והגזרות וכ"כ עוד בפי' מ"ז פ"ו דמקואות. ועי' במ"ח פ"ד דטהרות [ד"ה ספק] כתבתי סיוע לדבריו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) נפתח כו'. אע"פ שלא חישב עליו. תוספתא:

(י) (על המשנה) חשב. היינו בדבור:

(יא) (על הברטנורא) דלית להו ברירה. והא דכתב הר"ב לעיל דגזירת חכמים מה שמטמא כל הפתחים, לאו דוקא, דאם לא כן הא קיימא לן בדרבנן יש ברירה, אלא רצה לומר שאינו מפורש בכתוב אלא הוא הלכה למשה מסיני. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המת בבית ולו פתחים וכו'. מוכח בתוספתא דלענין מאהיל על גביהן קתני כולם טמאין ובפ"ק דביצה דף י' פי' רש"י ז"ל ולו פתחים כולן פתוחין או כולם סגורין ע"כ ולפי זה נראה דבבא דנפתח א' מהן קאי אכולן נעולין ובבא דחשיב אחד מהן קאי אפילו אפתוחין או אפשר דלא כוון רש"י ז"ל בפירושו רק אכולן טמאים דקתני ברישא דבין פתוחין בין נעולים כולן טמאים ומ"מ בין רש"י בין הר"ש והרא"ש ז"ל לטעם אחד נתכוונו במתני' שכולן טמאי' מפני שאין אנו יודעין באיזה פתח יוציאנו ודלא מהרמב"ם ז"ל שפירש בפי' המשנה וגם שם בחבורו פ"ז דטעמא הוי משום דכיון שכל הפתחים נעולים הוי כל הבית כקבר סתום שמטמא כל סביביו. ומצאתי שהגי' הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בש"א והוא שחשב עד שלא ימות המת. וכתב הרי"א ז"ל ס"א ובה"א משימות המת. ומאי דקשה אמתני' מההיא משנה דלא יטול אא"כ נענע וכו' דתנן התם בפ"ק דביצה נכתב שם בארך ע"ש:

ומודים בפותח בתחלה וכו'. תניא בתוספתא ר' יהודה אומר הפותח בתחלה בש"א כשיפתח ד' טפחים ובה"א כשיתחיל היה הפתח סתום בש"א כשיתחיל ובה"א כשיחשוב פי' מתני' דלא כר' יהודה הר"ש ז"ל. ומצאתי מוגה ומודים בפותח בתחלה כשיפתח ד' טפחים:


פירושים נוספים