משנה אהלות ז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ז · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין יח את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים, מפני שחייה קודמין לחייו.

יצא רובו, אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.

נוסח הרמב"ם

האישה שהיא מקשה לילד מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש.

פירוש הרמב"ם

זה כולו פשוט אין צריך ביאור:

פירוש רבינו שמשון

יצא רובו. של וולד. והראש כרוב איברים דעד כאן לא פליגי ר"א ור' יוחנן פ' המפלת (דף כט) אלא בנפלים אבל בבר קיימא מודו משיצא רוב ראשו אי זהו רוב ראשו משתצא פדחתו: שאין דוחין את נפש. הנולד מפני נפש האשה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יצא רובו, של ולד - ומשיצא רוב ראשו שהוא משתצא פדחתו אין נוגעים בו:

שאין דוחים נפש - הולד. מפני נפש. האשה:

פירוש תוספות יום טוב

מחתכין את הולד במעיה. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אמו רש"י פ"ח דסנהדרין דף עב. ועיין מה שכתבתי במשנה ג פ"ה דנדה [ד"ה וההורגו]:

יצא רובו. כתב הר"ב ומשיצא רוב ראשו כו'. כדתנן במשנה ה' פ"ג דנדה:

שאין דוחין נפש מפני נפש. וא"ת מעשה דשבע בן בכרי. הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש. התם משום דאפילו לא מסרוהו לו. היה נהרג בעיר כשיתפסנה יואב. והן נהרגים עמו. אבל אם היה הוא ניצל. אע"פ שהן נהרגים לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן א"נ משום דמורד במלכות הוי והכי מפרש לה בתוספתא *)[דתרומה] רש"י שם בסנהדרין והר"ש בספ"ח דתרומה כתב דבירושלמי מוכח דאם יחדו מוסרי'. ואפי' אינו חייב מיתה וזה מן הדין אבל מדת חסידות שלא למסור:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על המשנה) מחתכין כו'. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם, לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אמו. רש"י:



פירושים נוספים