משנה אהלות ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ז · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

הטומאה בכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח, כל העליות שעל גבה, אפילו הן עשר, טמאות.

היתה עליה אחת על גבי שני בתיםב, היא טמאה, וכל העליות שעל גבה, טהורות.

כותל שנית, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

נפש אטומה, הנוגע בה מן הצדדין, טהור, מפני שטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח, הנוגע בה מכל מקום, טמא, מפני שהיא כקבר סתום.

סמך לה סוכות, טמאות.

רבי יהודה מטהר.

נוסח הרמב"ם

הטומאה בכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח כל העלייות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות הייתה עליה אחת על גבי שני בתים היא טמאה וכל העלייות שעל גבה טהורות כותל שנותי טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהיא כקבר סתום סמך לה סוכות טמאות רבי יהודה מטהר.

פירוש הרמב"ם

שרש אשר ראוי שיהיה נזכר תמיד שהטומאה אם היתה בלתי אטומה בתוך הבנין אבל יהיה על גבה חלל טפח הנה זהו קבר ויטמא כל מה שיגיע וכל מה שעליו יטמא כל מה שיוסיף בגובה בנין זה הקבר ואפי' היה גבוה זה הבנין תכלית מה שאפשר ולזה כל העליות שעל גבה טמאות אם היו זו למעלה מזו ולזה הכותל אשר בו הטומאה משותפת לכל כזאת הצורה inset ואם לא יהי' על הטומאה חלל והיה הכותל על גוף הטומאה הנה היא תטמא מה שלמעלה ממנו ומה שלמטה הנכחי אליו לבד ולא תטמא צדדי הקיר ולא מה שאינו נכחי לטומאה למעלה או למטה: ואמרו היתה עליה על גבי שני בתים הוא שתהיה הטומאה בתוך כותל שבין שני הבתים עד שתהיה העליה מאהלת על הכותל שבו הטומאה ועל זאת העליה עליה אחרת הנה הכותל שבין שני הבתים הוא קבר כמו שהשרשנו והעליה אשר עליה טמאה להיות הקבר בה ואשר למעלה ממנה טהורה או המעזיבה חוצצת כמו שקדם שהאהל מציל גם כן מן הטומאה ואם היה זה כולו מבואר בצורה הקודמת הנה אוסיף צורה אחרת inset לבאר זה. וכותל שנית יקרא כותל שנתנוהו סמוך לכותל אחר והיו שם כתלים קרובים מאד והיתה הטומאה ביניהן דחוקה. ונפש הוא הבנין הבונים על הקבר גבוה על שטח הארץ ושמו מפורסם במצרים שוכ"ה אל קבר וכבר ביארנו שאוטם הוא הדבר המקשיי אשר אין חלל בתוכו ולא פתח: ואמרו נפש [צ"ל אטומה] הטומאה ירצה בו שיהיה זה הבנין על עצם הטומאה ולא יהיה המת בארון עד שיהיה שם חלל טפח: ואמרו סמך לה סוכות חוזר על נפש אטומה אמר כי כאשר שם הבנין כותל ושם עליו המשקוף לסוכה הנה זאת הסוכה טמאה ודומה לאהל המת. ורבי יהודה מטהר שהנוגע בצדדים טהור לפי מה שקדם ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

ומקומה. מקום הטומאה: שעל גבה. על הכותל: טמאות. שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביאה טומאה לכל העליות אבל אין שם טפח על טפח בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואין נידון כמחצה על מחצה כיון דאפי' טפח ליכא לצד העליות אע"ג דבסנדל של עריסה שפחת את המעזיבה מחצי מעזיבה ולמטה משמע בתוספתא דאם טומאה בבית אין טיט הצף תחתיו מציל כמו שאפרש לקמן פרק שנים עשר לא דמי לכותל שהטומאה באה מן הצד דהיכא דטומאה באה מתחתיו בוקעת טפי: עליה אחת בנויה על גבי שני בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים ועליה בנויה על גבי שניהם. היא טמאה עליה הראשונה שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה: וכל העליות שעל גבה טהורות. דמעזיבה של עליה חוצצת: כותל שנית. לקמן פרק בתרא גבי מהלך בארץ בים ובשונית טהור ואי זו היא השונית כל מקום שהים עולה בזעפו: הטומאה בוקעת. מקום שמגיע לשם הים בעת הסערה והשתא כותל הבנוי שם אין מטמא כל סביביו לפי שאין חלל טפח במקום הטומאה ובוקעת ועולה: ונפש אטומה. בנין שבונין על הקבר ובלשון מקרא ציון דקבר סתום מטמא כל סביביו במגע כדתניא בספרי בפרשת פרה או בקבר זה קבר סתום אתה אומר קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שהוא מקבל טומא' אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומא' דין הוא שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ובנזיר בסוף כ"ג (דף נד.) מייתי לה לענין טומאה בוקעת ועולה: רבי יהודה מטהר לטעמיה דכותל נפש בתר קבר שדינן לה כדקאמרינן לעיל כל הכותל לבית:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הטומאה - שעל גבה. שעל גבי הכותל:

טמאות - שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו. ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח, דנחשב כל הכותל כקבר סתום א ומביא את הטומאה לכל העליות, אבל אין שם טפח על טפח, בוקעת כנגדה, והצדדים טהורים. ואין הכותל נידון מחצה על מחצה כיון דאפילו סדק ליכא לצד העליות:

עליה אחת בנויה על גבי שני בתים - [שכותל זה מפסיק בין שני הבתים] ועליה בנויה על גבי שניהם:

היא טמאה - עליה הראשונה, שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה:

וכל העליות שעל גבה טהורות - דמעזיבה שעליה חוצצת:

כותל השונית - כותל הבנוי במקום שהים מגיע שם בעת שהולך וסוער ג:

טומאה בוקעת ועולה - אם יש טומאה תחתיו אין הכותל ההוא מטמא כל סביביו, לפי שאין שם חלל טפח:

נפש אטומה - ציון שבונים על הקבר, והוא אטום שבנוי על הטומאה עצמה ואין המת קבור בארון כדי שיהיה בו חלל טפח:

כקבר סתום - דמטמא כל סביביו במגע:

סמך לה סוכות - אנפש אטומה דלעיל קאי, דאמרינן הנוגע בה מן הצדדים טהור, ואם עשה לציון זה האטום סוכות כעין משקוף ד, הסוכה הזו טמאה, לפי שהיא דומה לאוהל המת:

ור' יהודה מטהר - כיון שהיא מן הצדדים. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

ומקומה. מקום הטומאה. הר"ש. [*ועיין מ"ש במשנה ז' פ"ג [בשם הראב"ד]:

כל העליות כו' טמאות. עיין מ"ש בשם הרמב"ם במשנה ה פי"ז [ד"ה עליה] [*ועיין מ"ש במשנה ז' פרק ג]:

טמאות. כתב הר"ב דנחשב כל הכותל כקבר סתום. דסיפא דקתני מפני שהוא כקבר סתום קאי נמי ארישא. אלא דנטר עד לבסוף ומסיק טעמא אכולהו בבא מהר"ם. ומ"ש הר"ב והצדדים טהורים. כיון דאפי' סדק ליכא כו'. עיין מ"ש בפ' דלעיל משנה ג' [*ועיין מ"ש בספי"ז]:

[*היתה עלייה אחת ע"ג שני בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים. הר"ש. וכ"פ הרמב"ם]:

כותל שונית. פי' הר"ב כותל הבנוי במקום שהים מגיע כו'. [כדתנן בפ' בתרא משנה ו] לפי שאין שם חלל טפח. וכ"פ הר"ש. וצ"ל דבמקום שהים עולה מזעפו בונין הכותל מעובה וא"א שיהא בה חלל טפח שאם היה בה חלל טפח לא תתקיים מפני זעפת הים ול' מהר"ם כותל שני' הל"ל אין שם פותח טפח כדקתני בפרקין דלעיל אלא אורחא דמלתא נקט דכותל שיש עליו עליות הרבה עושין אותו חזק ביותר וקורים לו כותל שונית. ע"כ. ובמגדל כתב וז"ל כותל שונית נ"ל לפ' מלשון שן סלע שלא נעשה בידי אדם ולפי זה ניחא דלא תקשה דלעיל [משנה ג] אמרינן דטומאה שבכותל הבית לצד חציו של הבית. אינה בוקעת ועולה דלא חשיבא רצוצה. אבל השתא ניחא דלעיל בכותל שנעשה בידי אדם. להכי שדינן ליה בתר בית וכו' כדמפורש לעיל. אבל כותל שונית דינו ככותל מערה ושבין שני כוכין. דלא בטיל להכא ולהכא. וטומאה בכותל כלים שבבתים טהורים. וטומאה בבתים. כלים שבכותל טהורין ע"כ. אבל הרמב"ם גורס כותל שנית ומפרש כותל שנית יקרא כותל שנתנוהו [סמוך] לכותל אחר. והיו שני הכתלים קרובים מאד והיתה הטומאה ביניהן דחוקה. ע"כ. ולדבריו לא קמ"ל ולא מידי והוא עצמו לא העתיק בבא זו בחבורו וכתב הכ"מ בסוף הט"מ. לפי שכבר נתבאר בדבריו כמה פעמים שהטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ע"כ. והראב"ד כתב [שם הלכה ג'] כותל שני כו'. ואית דגרסי כותל שנית נאמר שאם היתה הטומאה בכותל העלייה השנית שע"ג העלייה הגדולה. טומאה בוקעת ויורדת לעליי' הגדולה והיא אחת מן הצדדין שעולים למעלה למעלה והם כותלי כל העליות. מן הגדולה ומן הקטנות שעל גבה והטומאה פושטת ממנו לכולן כמו שאמר בתחלה. שכיון שהיא מן הצד. אין העלייה הגדולה מפסקת ואינה מצלת את עצמה ולא את הקטנות שעל גבה. ע"כ. ולא הבינותי דבריו דמדמה לה לכותל מן הצד שאמר בתחלה. וא"כ למה קתני בכאן טומאה בוקעת כו'. ה"ל למיתני כל העליות טמאות:

נפש אטומה. כתב הר"ב ציון כו'. ואין המת קבור בארון. כדי שיהיה בו חלל טפח. כ"כ הרמב"ם בפירושו. וזה כדברי התוס' והרשב"ם. וכמו שכתב הר"ב בספ"ז דב"ב בדבור ורומן שבעה. אבל שם כתבתי שהרמב"ם בחבורו [פ' ב' מהט"מ הלכה ו'] לא כתב כן. אלא דבארון חלל טפח מועיל וחוצץ ככל דין אהל ומקום הטומאה טע"ט ששנינו דוקא בקבר אמרו ולא בארון. וכתב מהר"ם ה"נ הל"ל נפש שאין בה טע"ט. אלא שכך קורא לה נפש אטומה. ע"כ:

סמך לה סוכות. פי' הר"ב אם עשה לציון זה האטום סוכות כעין משקוף. כן הלשון בפי' הרמב"ם שם עליו משקוף לסוכה. אבל בנא"י תקרה לסוכה. והקשה מהר"ר וואלף וורמייז"א דמאי שנא מהא דתנן בס"פ דלעיל כלים שתחת הפרח טהורין. וצ"ע. ומהר"ם פי' וז"ל סמך לה סוכות כגון שכותל הנפש הוא כותל הסוכה מצד אחד טמאות. דכיון דכל כותל הנפש הוא מן הקבר וחשוב כקבר סתום והוא נמי דופן לסוכה א"כ נכנסת הטומאה בסוכה ולהכי טמאות הסוכות. כנ"ל לפרש עכ"ל. ולדבריו משמע דקאי אאם היה מקום הטומאה טפח על טפח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) דמה שכתוב בסיפא מפני כו', קאי נמי ארישא, אלא דנטר עד לבסוף. מהר"מ:

(ב) (על המשנה) בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים. הר"ש:

(ג) (על הברטנורא) דא"א שיהא בה חלל טפח, שלא תתקיים מפני זעפת הים. ואורחא דמלתא נקט. וכותל חזק ביותר קורא לה שונית. וכן בסיפא הוה ליה למתני נפש שאין בה טפח על טפח. אלא שכך קורא לה נפש אטומה. מהר"מ. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) והקשה מהר"ז וורמייז"א, מאי שנא מסוף פרק ו', כלים שתחת הפרח טהורין. ומהר"מ פירש, שכותל הנפש הוא כותל הסוכה מצד אחד, טמאות, כיון דכל כותל הנפש הוא מן הקבר וחשוב כקבר סתום והוא דופן לסוכה א"כ נכנסת הטומאה לסוכה. ולדבריו משמע דקאי אאם היה מקום הטומאה טפח על טפח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וכל העליות שעל גבה טהורות. דמעזיבה של עליה התחתונה חוצצת כך צ"ל בפי' רעז"ל:

כותל שונית כצ"ל לפי הפירוש שהעתיק רעז"ל. ואית דגרסי שנית או שנות וה"ר יהוסף ז"ל ג"כ הגי' שנות וכתב כן מצאתי. ואני שמעתי מפי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בילדותי בהיותי לומד בישיבתו נוסחא אחרינא שנותית ופי' דהיינו כותל שהוא נוטה ליפול בערבי מתנייא [א"ה עי' ברב אלפסי ב"מ פרק המקבל שכ' וז"ל פי' משוניתא גמא ויש שפירשי בנין גבוה וכו' וי"א שהוא בנין ונקרא מסואה בל' ישמעאל ע"כ.] וגם אחר זמן רב עתה בזקנותי מצאתי אותו מנוקד בכתב ידו ז"ל שְנוּתִי הנו"ן בנקודת שורוק והתי"ו בנקודת חירק והיא גירסת הרמב"ם ז"ל ופירושו שהוא מפ' כותל שנותי יקרא כותל שנתנוהו על כותל אחר והיו שני כותלים קרובים מאד והיתה הטומאה דחוקה ביניהם ע"כ. אבל הראב"ד ז"ל שם בהשגה מפ' דקאי אמאי דקתני ברישא וכל העליות שעל גבה טהורות וז"ל ואין הכותל הטמא כותלה אמר אברהם השמיט סוף המשנה דומה שלא נתגלית לו כותל שני טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואית דגרסי כותל שנית כו' ומה שפי' בה הרב היוני הבל ורעיון רוח עכ"ל ז"ל ואולי שמה שכתב שהוא הבל ורעיון רוח כוון על הפירוש שפי' הר"ש ז"ל שהוא ג"כ פי' הרא"ש ז"ל וגם רעז"ל:

טומאה בוקעת ועולה. אם יש טומאה תחתיו אין הכותל ההוא מטמא כל סביביו לחי שהכותל ההוא נעשה עב וחזק שאין שם חלל טפח. כך צ"ל בפי' רעז"ל:

סמך לה סוכות טמאות. מה שפי' בה רעז"ל דאנפש אטומה קאי הוא פירוש הרמב"ם ז"ל והשיג עליו הראב"ד ז"ל בפ"ז מהל' טומאת מת וס"ל דמתני' כפשטה מתפרשת ושאין הסוכה טמאה אלא כשיש במקום הטומאה טפח על טפח שנעשית הסוכה דופן הקבר ומטמאה במגע מכל סביביה ולא באהל אא"כ הקבר פתוח אלי' או שתהא הסוכה סתומה שלא יהא לה פתח כי אז נעשית כגולל לקבר אבל בנפש אטומה כיון שהנוגע בנפש מן הצדדין טהור אף הסוכה הסמוכה לה טהורה במגעה ובאהלה מתוכה בין שיש לה פתח לסוכה בין שאין לה ע"כ. וכתב שם מהרי"ק ז"ל דלרבינו ז"ל דמפרש דקאי אנפש אטומה משום דמסיים בה ר' יהודה מטהר קתני לה דאילו אהי' בה טפח על טפח לא פליג ר' יהודה ע"כ והרא"ש ז"ל פי' וז"ל טמאות שהקבר מאהיל לתוכן כי קבר סתום מטמא כל סביביו כאהל ור' יהודה מטהר לטעמי' דשדי כל הכותל בתר בית הכא נמי שדינן ליה בתר נפש ע"כ והוא קרוב לפי' הר"ש ז"ל וז"ל דכותל נפש בתר קבר שדינן ליה כדקאמר לעיל כל הכותל לבית ע"כ. ועי' במה שכתבתי בפ"ג דפרה סימן ב':

תפארת ישראל

יכין

ומקומה טפח על טפח:    שיש רווח טע"ט ממעל להטומאה מלבד מקים הטומאה:

כל העליות שעל גבה:    לא מיירי שהכותל הטמא היה תחת אמצעה של עליה שע"ג ושוב בנה עליה ע"ג עליה. דבכה"ג באמת רק עליה ראשונה שמאהלת על כותל הטמא היה טמא אבל לא על העליות שהן שוב בנויין ע"ג עליה זו [כרמב"ם פכ"ה מטו"מ ה"ג וד']. אלא מיירי שהיה הכותל הטמא שדינה כקבר סתום גבוה הרבה. וראשי קורות של העליות שזו ע"ג זו. כולן תחובות בנקבים שבכותל ומאהילות על קצת כותל הטמא. ועל רווח של העליות לפיכך נטמא כל רווח העליות. מיהו עליות דקתני לאו דוקא אלא גם החדר שתחת העליות שבצד הכותל משום דגם חדר ההוא תקרתו מאהלת על כותל הטמא. אבל בבנה חדר בצד הכותל הטמא. ומעזיבת החדר רק נוגע בהכותל הטמא. אבל אין המעזיבה של עליה מאהלת על הכותל ממש רק על פני הכותל הטמא. בהא לא איירי הכא. רק בסיפא דמשנתינו בהסמיך לה סוכה דאע"ג דלת"ק התם גם בכה"ג טמא. ולא זו אף זו קתני. אפ"ה לר' יהודה בסיפא טהור דמצריך שיהיה מאהיל ממש על הכותל הטמא:

אפי' הן עשר:    זו ע"ג זו וכדאמרן:

טמאות:    דמדיש במקום הטומאה טע"ט והאויר שם סתום מכל צד הו"ל כל הכותל כקבר סתום לטמא כל אהלים שתקרתן מאהלת על קצת הקבר הסתום. אבל באין במקום הטומאה טע"ט אז יש חילוק. דאם מונחת הטומאה תוך חצי עובי הכותל החיצוני אין הטומאה מתפשטת כלל להצדדים. רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה. ואם מונחת מחצי כותל ולפנים. אז אותו חדר שהטומאה מונחת כנגדה רצוצה בכותל טמא. דכמונחת בתוכו דמי. ושאר החדרים שלמעלה ושלמטה מאותו חדר כולם טהורים וגם למעלה ולמטה מהכותל. אפי' כנגד הטומאה טהורים [כפ"ו מ"ג]:

היתה עלייה אחת על גבי שני בתים:    והכותל שהטומאה בה כנ"ל היא תחת חלול העליה:

היא טמאה:    ר"ל כל העליה התחתונה שהכותל תחת חללה כולה טמאה. דהטומאה שבכותל שהיא כקבר סתום בקעה לתוך העליה. והתפשטה שם בכל מקום [הא אם היתה הטומאה רצוצה תוך כותל זה אם יש חדר תחת העליה בצד הכותל דיינינן בה דין מחצה למחצה וכל העליה טהורה [כפ"ו מ"ג וד'] ואם אין חדר בצד הכותל. הרי הטומאה בוקעת ואיו טמא בעליה שע"ג הכותל רק נגד הטומאה [ועי' בקרית ארבע בדיני רצוצה סי' ב']:

טהורות:    דתקרת עליה תחתונה חוצצת שלא תבקע הטומאה ממנה ולמעלה:

כותל שנית:    לקמן [פי"ח מ"ו] אמרינן איזה שונית. מקום שהים עולה בזעפו. ור"ל הכא שע"י זעף הגלים. מסיק הים שם על שפתו שרטון מחול ואבנים וכדומה. עד שברוב הימים מתהווה מהשרטון זה כעין הר על שפת הים. והדייגים הדרים שם על שפת הים עושין ברגלי ההר ההוא על שפת הים אהלים באופן שפתח האהל נגד הים וההר ההוא הוא כותל אמצעי של האהל:

בוקעת יורדת:    ר"ל שאם היה טומאה טמונה תוך הכותל. אפי' יש במקום הטומאה טע"ט ממעל להטומאה. אפ"ה אין דינה כקבר סתום. מדאינה בנין ממש [וכפ"ו מ"ו בטומאה תחת העמוד] אלא בוקעת ועולה וכו'. והבית טהור. ונ"ל דה"ה בטומאה רצוצה שם מדא"א לדון שם דין מחצה ומחצה אלא נידון כקליפת השום [כפ"ו מ"ו]. והא דנקט כותל שונית. ה"ה כל כותל שנתהווה מקרקע עולם אלא לרבותא נקט שונית דאע"ג דמבראשית לא היה שם הר רק אח"כ נעשה. אפ"ה מדנעשה מעצמו אין דינו כנפש בנוי לטמא כל סביביו. הא אם צבר אדם עפר יחד כעין הר כדי שיהיה כותל לביתו והיה תוך ההר הזה טומאה טמונה ורווח טע"ט על גבה דינה כקבר סתום:

נפש אטומה:    ר"ל בנין כמין עמוד הבנוי על הקבר אטום דהיינו שאין על הטומאה שהיא תחת העמוד אויר טע"ט:

טהור:    דמדאין אויר טע"ט ממעל להטומאה. אין להנפש שע"ג דין קבר סתום לטמא בכל צדדיו להנוגע שם. רק הטומאה בוקעת למעלה ולמטה ורק כנגדה:

בוקעת ויורדת:    דלכל קבר סתום תרתי בעינן שיהיה בנין בידי אדם ושיהיה נמי אויר טע"ט ממעל להטומאה משא"כ כותל שונית דאע"ג שיש טע"ט ממעל להטומאה עכ"פ לא נעשה בידי אדם. וכ"כ נפש אטומה דאע"ג דנעשה בידי אדם. עכ"פ אין אויר טע"ט במקום הטומאה ממעל להטומאה. ולהכי בזה ובזה אין בהן דין קבר סתום ומה"ט נסמכו יחד ב' הדינין מכותל שונית ונפש:

סמך לה סוכות:    אדסמיך לה קאי. שהיה טע"ט אויר ממעל להטומאה. והסמיך הסוכה להנפש דהיינו שאין ראש הסכך על קצה הנפש. נמצא שסכך הסוכה אינו מאהיל אפי' על קצת מהנפש:

טמאות:    דלא דמי לפרח העמוד דתחתיו טהור [כפ"ו מ"ז] דהתם הרי אין על העמוד דין קבר סתום. דהרי קרקע עולם הוא. אלא דין טומאה רצוצה יש לו שרק בוקעת ועולה כנגדה ולהכי תחת הפרח טהור. משא"כ הכא הרי קבר סתום מטמא במגע ובאהל. וכיון שפני כותל הנפש הטמא הוא תוך הסוכה. הו"ל כאילו מאהיל הסכך על הקבר הסתום ועל האויר שתוך הסוכה. ודמי הכא ממש לריש פרקן אלא דהתם מדתחב ראשי הקורות תוך הכותל הטמא. הרי האהיל' התקרה ממש על הקבר הסתום ועל אויר העליה. ולהכי באמת לא פליג ר' יהודה התם. משא"כ הכא מדהסמיך רק הסוכה להנפש ופני הנפש הוא תוך חלול אויר הסוכה ס"ל לת"ק דגם זה מחשיב כמאהיל על קבר הסתום. [ומצינו דוגמתו לקמן [ספי"ב] בנגע במשקוף של בית שמת בתוך הבית דנטמא האדם. ופי' הרמב"ם [פ"א מטו"מ הי"א] דמיירי דצרף ידו עם המשקוף דמדהניח ידו בשוה עם המשקוף הו"ל כאילו הכניס ידו לבית הטמא. ה"נ ודפני הכותל מצורף להמעזיבה. הו"ל כאילו היתה הכותל תוך הסוכה ומתורץ בזה קו' רכ"מ להראב"ד ספ"ז מטו"מ וע"ש]:

רבי יהודה מטהר:    לפי פירושינו הנ"ל נ"ל דס"ל לר' יהודה. דלא דמי לריש פרקן. דהתם תקרת העליות תמוכות על קבר הסתום ומאהילות עליו באמת משא"כ הכא דהסוכה רק סמוכה ולא תמוכה על הנפש. ס"ל דלא חשיב כמאהיל על הקבר הסתום:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים