רבינו שמשון על אהלות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על אהלות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

ועינו. נקב העשוי בתנור שהעשן יוצא ממנו: קמורה לחוץ. סגורה לחוץ כלומר והונח חוץ לבית: והאהילו עליו קוברי המת. על העין האהילו כשהיו מוליכים את המת לקוברו: הכל טמא. קסברי ב"ש טומאה נכנסת לתנור דרך עינו ויוצאת דרך פיה לבית ובית הלל קא סברי דנכנסת דרך עינו אבל אין יוצאה דרך פיה ובשאין בעין פותח טפח איירי דאי יש בו פותח טפח למה לא תכנס לבית דלא דמי להני דאמרן בפירקין דאין דרך טומאה להכנס דהכא הרי נכנסת לתנור למה לא תצא לבית דרך פתח פיו ועוד דגבי מגדל אוקמינן דלתותיו מגופות וכאן פיו של תנור פתוח ולא מסתבר כלל לחלק בין טומאה עוברת לטומאה עומדת אלא בדלית ליה פותח טפח איירי כן מוכח בתוספתא וסברי ב"ש דנכנסת טומאה לכלי דרך נקב קטן כדאשכחן בסיפא גבי ארובה שבין בית לעליה וב"ה סברי דנכנסת טומאה לכלי קטן ולא נטמא הבית ור"ע סבר דאין נכנסת כלל והא דמשמע ס"פ תשיעי בכלים (מ"ח) דבעינו של תנור בעי צמיד פתיל דקתני תנור שניקב מעינו שיעורו מלא פי כוש התם כשעמד כולו באהל המת דמגו דבעי צמיד פתיל לפתחו בעי נמי לעינו אבל הכא דאין פיו באהל המת לא:

תניא בתוספתא [פ"ה] א"ר יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר לו מה אתה אומר בעין של תנור א"ל טמא אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. עין של תנור שיש בה גובה טפח ואין בה רוחב טפח יש בה רוחב טפח ואין בה גובה טפח טהורה נתן נסר על גבה בקעה הטומאה את הנסר נטמא הנסר וטימא את התנור. פי' מה את אומר בעין של תנור כי מתניתין בעא מיניה שהאהילו קוברי המת על עינו ועל זה אומר שר"ע מטהר ומפרש כיצד עין של תנור שיש בו גובה טפח שהוא זקוף והעין בדופן כחלון שבבית וגובה העין כגובה הדופן ורוחב העין כרוחב הדופן דהוי כמו נדבק על גבי כלים ותנן דמביא ואינו חוצץ. נתן נסר על גבה שהנסר עלי עין של תנור ובתוך הבית ובולט לחוץ וטומאה בחוץ תחת אותה בליטה בוקעת הטומאה בין הנסר לתנור ולבית ונטמא הבית וטימא הנסר את התנור ולר' יוסי גופיה שמעי' הכי לקמן בפרק שנים עשר (מ"א) בנסר שהוא נתון ע"פ תנור ישן אע"פ שבכלי הבא במדה לא היתה בוקעת לטמא מה שבתוכו כדפרישית לעיל פרק רביעי ותימה דלקמן פ' אחד עשר (מ"ד) תנן היה משקוף בצד החלון והאהיל על קוברי המת בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ואמאי אין מטמאין הטומאה בוקעת ועולה מתחתיו בינו לבין החלון ותכנס לבית כמו שנכנסת בין נסר לתנור ומשם לבית וצריך טעם ועיון:

משנה ב[עריכה]

ארובה שבשמי קורה בין בית לעליה שעל גבה קרויה ארובה ושבכותל קרויה חלון ובארובה שיש בה פותח טפח איירי: הכל טמא. הקדירה וכל מה שבעליה דאינה מצלת כלל דקדירה עשויה למשקים ולאוכלין ותנן במסכת כלים בסוף פרק תשיעי העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה ושם פירשתי משנה זו:

משנה ג[עריכה]

בקדירה של עם הארץ והטעם מפורש פ' חומר בקודש (דף כב.) וכעין משנה זו שנינו במס' כלים פ' תשיעי (מ"ב) חבית שהיא מליאה משקין טהורים ומניקת בתוכה ושם פירשתי זו וזו:

משנה ד[עריכה]

לגין של עץ איירי כדפרישית וכן אשה לשה בעריבה הכל בשל עם הארץ איירי ואע"פ שכלי ראשון והאשה כטהורין שוו להו רבנן כלי השני לא שוו להו רבנן כטהור מאחר דבעי הזאה שלישי ושביעי אע"פ שגם הראשון בעי הזאה: האשה שהיא לשה. פרק חומר בקדש (שם:) מייתי לה.

תניא בתוספתא (שם) לגין שהוא מלא משקין טהורין ופינן ללגין אחר אם יש שם משקין טמאין לא שנא. פי' לא מיבעי אין שם משקין דטמאין אלא אפי' יש שם משקין דאי לאו דפינה זה בזה הוה מטהרינן הני והני אפילו הכי טמאין כיון דפינן ואי הוה גרסינן טהורין הוה ניחא טפי:

משנה ה[עריכה]

היו כלי אבנים. כל הנך כלים אפילו ביד עם הארץ טהורין ואם היו מונחין על פי ארובה מצילין על הכל אפי' על כלי שטף ואקדש נמי נאמנין כדתנן פרק חומר בקודש (דף כד:) ואם הפריש לתוכה רביעית קדש נאמן דהימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו שהכלים הטהורים כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עץ הבאים במדה טהורים וכל הני דתנן במס' כלים (פ"י מ"א) ואלו מצילין בצמיד פתיל מצילין עם דפנות אהלים דווקא אצל דפנות אהלים מצילין כגון דפנות בית ולא אצל דפנות שאינם של אהלים כגון דפנות גינה וחצר ואפילו באהלים בלא דפנות אין מצילין וכולה מילתא מיפרשא בהנך בבי דסיפא וקדרה שעל פי ארובה תקרה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא וכל הנך הצלות דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צמיד פתיל דע"י צמיד פתיל מצילין בכל ענין:

משנה ו[עריכה]

הבור והדות. פרק המוכר הבית (דף סד.) תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ויש גובה סביב הבור והדות כי ההיא דתנן חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה טפחים במסכת שבת פרק הזורק (דף צט.) המת בבית וכלים בבור ודלת וכפישה נתונה עליו על פי הבור והדות כיון דיש שם מחיצות סביב הבור מצלת הכפישה על כלים שבתוכו דכפישה כלי גדול שאינו מקבל טומאה כגון כלי עץ הבא במדה ופי' בערוך סל גדול שכובשין זיתים לשומרן: ואם היתה באר חלקה. שפי הבאר שוה לקרקע הבית ואין חוליא גבוה מזירה סביב דהשתא ליכא דפנות: או כוורת פתוחה. כגון כוורת גדולה הבאה במדה דהשתא ליכא דפנות דאינה מקבלת טומאה ופתוחה דאינה פקוקה בקש: וכפישה נתונה עליה. על פי הבאר או על פי כוורת טמא דאין (נ"א דאין מצילין אלא עם דפנות כו' וכ"ה ברע"ב). נותנין אלא על דפנות ואהלים ובבור אין כאן דפנות ודפנות הכוורת לאו דפנות אהלים נינהו: אם היה נסר חלק. דאין זה כלי או סרידה שאין לה דפנות: גפיים. מחיצות דאין נחשב ככלי ובסרידה של בעלי בתים איירי דתנן במסכת כלים פרק ט"ו (מ"ב) סריד של נחתומין טמא של בעלי בתים טהור גיפפו מארבע רוחותיו טמא: טהור. אם נתנוהו על באר חלקה או על גבי כוורת פתוחה מצילין וטהור דדוקא כפישה שהוא כלי אין מצילין אלא עם דפנות אהלים או בצמיד פתיל אבל נסר וסרידה שאין לה גפיים דלאו כלי נינהו מצילין בלא צמיד פתיל ככלי שאין מקבל טומאה כדפרישית פרק ד': כמה תהא דופן של אהל טפח למעוטי פחות מטפח אבל יתר מטפח כ"ש הוא דעדיף: חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. הא דאין כלי מציל בבאר חלקה היינו בכלי שאין לו דפנות טפח אבל אם בולטים (צ"ל אבל אם יש לכלי דפנות טפח מציל על הבור אע"פ שאין דופנותיו בולטים כלל ולכך כו' וכן הוא בר"ע מב"ט ועי' בתוס' יו"ט [ד"ה טהור שאין הכלים וכו'] שכתב שיש חסרון בלשון הר"ש) כלל ולכך קאמר דחצי טפח לכלי וחצי טפח לדופני הבור אין מצטרפין ולפי זה היה נראה כפישה דאין מצלת בבאר חלקה הוה פשוטי כלי עץ כדפי' בקונטר' בשילהי הניזקין (דף סב.) ולא כמו שפירש כלי הבא במדה דא"כ היה דופנותיו יותר מטפח.

תניא בתוספתא [רפ"ו] ר' יהודה אומר משום ר' יהושע כשם שהכלים מצילים אותם עם אהלים שיש להן דפנות כך מצילים עם אהלים שאין להן דפנות וא' כלי עץ ואחד כלי חרס טהורין בד"א בכלי שיש בו טפח על טפח אבל בכלי שאין בו טפח על טפח אינו מציל. בד"א בזמן שהוא אפוץ טפח מבחוץ מצד אחד ובפנים משני צדדין אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן וכחצי טפח מכאן ה"ז אינו מציל: פי' כך מצילין עם אהלים שאין להם דפנות ומתני' דלא כר' יהודה א"נ מתני' בכלי שאין בו טפח. אפוץ. לשון דחיקה הוא ולקמן אפרש בפ' תשיעי (מ"ג) תנן גבי כוורת איזו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד אבל כאן דלא יתכן לפרש כן אלא אפוץ היינו שדבוק הכלי ע"פ הבור. מבחוץ בשפה החיצונה סגי מצד אחד אבל מצד שפה הפנימית של בור בעי שיהא דבוק משני צדדין ואז נחשב ככסוי לבור להציל ולהפסיק ואותה אפוצה בעיא שיהא טפח רוחב במקום אחד ולא סגי לה בטפח משני מקומות כגון חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. וי"מ מבחוץ מצד אחד שיש טפח בדופן הכלי ומצד אחד מבחוץ אין בו טפח מציל ובלבד שיהא בפנים טפח מכל צד דכשכופהו על פיו יהא בו חלל טפח אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן כגון שנפחת הדופן במקום אחד כחצי טפח וכן במקום אחר כחצי טפח אינו מציל דלא חשיב כלבוד ואין הלשון מתיישב לפי' זה:

משנה ז[עריכה]

כשם שמצילים מבפנים עם דפנות אהלים כך מצילין מבחוץ. עם דפנות אהלים כדמפרש והולך: על יתדות מבחוץ סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל כדמוכח בתוספתא ואז חשובה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה ודוקא בכותל בית שנעשה כותל זה לאהל נחשבת הכפישה גם היא אהל להפסיק אבל בכותל החצר וגנה שלא נעשה לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק. וקדירה תלויה בה. יש חילוק בין מפיה ולקורה פותח טפח כדמוכח בתוספתא:

תניא בתוספתא (שם) קדירה שהיא נתונה בצד דופני של אהל מבחוץ טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה (תחתיה). טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא מצלת עם דפנות של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא. היתה כפישה נתונה בצד דפנו של אהל מבחוץ וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא נידונית כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. היתה נתונה על גבי שתי יתידות מבחוץ משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת בפחות מטפח ר' עקיבא אומר מצלת וחכמים אומרים אינה מצלת. כותל שמקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת. קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקדרה תלויה בה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת ואם יש בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו אינה מצלת. היתה אפוצה בארץ ובקורה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לקורה פותח טפח אינה מצלת היה פיה למעלה מודבק לקורה הרי זו מצלת היתה משוכה ממנו בפותח טפח אינה מצלת פחות מטפח ר"ע אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת אבא שאול אומר בזו היא מחלוקת היה ראשו אחד נתון על כותלו של בית וראשו אחד נתון על כותלו של גינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת אבא שאול אומר אף בזו מחלוקת. פי' היה בתוכה או על גבה הכל טמא אם הטומאה בתוך הקדירה או על גבה הכל טמא עם כל מה שבתוכה ומה שתחתיה דאין כלי טמא חוצץ. היתה כפישה נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ בשיפועי אהלים דכשם שאין טומאה נכנסת ויוצאה לאהל כך אינה נכנסת לכפישה וצריך טעם אמאי נקט בכפישה בשיפועי אהלים ובקדרה נקט עם דופנו של אהל וכי האי יש בתוספתא (פי"א) גבי קדירה שתחת ארובה ובפ"י אביאנה וגם שם צריך טעם. בתוכה או על גבה הכל טמא הטומאה בתוך הכפישה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור דכפישה לא מקבלת טומאה וחוצצת עם דופן האהל. משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת דלאו עם דופן האהל קיימא כיון דמשוכה ומתני' דמצלת בדבוקה לדופן. מקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה כגון כותל ארוך חציו כנגד הבית וחציו כנגד הגינה. היתה אפוצה בארץ שהקדרה עם הקורה היתה פיה למעלה מודבק בקורה בצדי הקורה מכאן ובצדי הקורה מכאן א"נ שכפאה על פיה על הקורה שאין הקורה סותמת כל פי הקדרה ששפתי הקדירה משוכין משפת הקורה ולחוץ ואבל דקתני יש לה עמוד (צ"ל ואכל דקתני יש להעמיד) פלוגתא דר"ע ורבנן. בזו היא מחלוקת. תנא קמא נמי פלוגתא קאמר אלא אבא שאול אתא למימר דדוקא בזו נחלקו ולא בנתונה ע"ג יתדות: