משנה אהלות ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ה · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כשם שמצילין מבפנים, כך מצילין מבחוץ.

כיצד, כפישה שהיא נתונה על היתדות יד מבחוץ, טומאה תחתיה, כלים שבכפישה טהורים.

אם היה כותל חצר או כותל גנה, אינו מציל.

קורה יז שהיתה נתונה מכותל לכותל וקדרה תלויה בה, טומאה תחתיה, כלים שבקדרה, רבי עקיבא מטהר, וחכמים מטמאין.

נוסח הרמב"ם

כשם שמצילין מבפנים כך מצילין מבחוץ כיצד כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ טומאה תחתיה כלים שבכפישה טהורים אם היה כותל חצר או כותל גינה אינו מציל קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקדירה תלויה בה טומאה תחתיה כלים שבקדירה רבי עקיבה מטהר וחכמים מטמאין.

פירוש הרמב"ם

מבחוץ. ר"ל חוץ לאהל ודמיון זה כשנעמיד יתדות בארץ בצד האהל וירכיב הכלי אשר לו צד בגובה טפח על אלו היתדות ויתדבק בשווי פיו עם צדדי הבית או האהל הנה היא תציל על כל מה שבתוכו ואפי' הית' טומאה תחתיה על זו הצורה inset אולם אם התדבק פי זה הכלי עם שטח החצר או הגינה אשר הוא מגולה לשמים ואין הכותל אהל ולא יקיף בבית הנה זה הכלי לא יציל אבל יהיו הכלים אשר בו וכל מה שבתוכו כבר האהילו על הטומאה לפי שזה הכותל לא יעשה לחוץ בפני הטומאה כמו כותל הבית ואמנם נעשה בזאת הקדרה התלויה מהקורה כאשר התבאר בתוספתא שאם היתה קורה דבוקה ע"פ הקדרה הנה אין לחלוק שהיא מצלת על כל מה שבתוכה ואם היה בין פי הקדרה והקורה פותח טפח הנה אין מחלוקת ג"כ שכל מה שתחת הקדרה טמאה בעבור הטומא' אשר תחתי' והיות הקדרה תחת אהל לפי שהיא תחת הקור' ואם היה בין הקדרה והקירה פחות מטפח הנה בזה יאמר ר"ע שאין שם פותח טפח מצלת וחכמים אומרים שאם לא יתדבק עם הקורה אינה מצלת והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

כשם שמצילים מבפנים עם דפנות אהלים כך מצילין מבחוץ. עם דפנות אהלים כדמפרש והולך: על יתדות מבחוץ סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל כדמוכח בתוספתא ואז חשובה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה ודוקא בכותל בית שנעשה כותל זה לאהל נחשבת הכפישה גם היא אהל להפסיק אבל בכותל החצר וגנה שלא נעשה לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק. וקדירה תלויה בה. יש חילוק בין מפיה ולקורה פותח טפח כדמוכח בתוספתא:

תניא בתוספתא (שם) קדירה שהיא נתונה בצד דופני של אהל מבחוץ טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה (תחתיה). טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא מצלת עם דפנות של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא. היתה כפישה נתונה בצד דפנו של אהל מבחוץ וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא נידונית כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. היתה נתונה על גבי שתי יתידות מבחוץ משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת בפחות מטפח ר' עקיבא אומר מצלת וחכמים אומרים אינה מצלת. כותל שמקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת. קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקדרה תלויה בה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת ואם יש בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו אינה מצלת. היתה אפוצה בארץ ובקורה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לקורה פותח טפח אינה מצלת היה פיה למעלה מודבק לקורה הרי זו מצלת היתה משוכה ממנו בפותח טפח אינה מצלת פחות מטפח ר"ע אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת אבא שאול אומר בזו היא מחלוקת היה ראשו אחד נתון על כותלו של בית וראשו אחד נתון על כותלו של גינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת אבא שאול אומר אף בזו מחלוקת. פי' היה בתוכה או על גבה הכל טמא אם הטומאה בתוך הקדירה או על גבה הכל טמא עם כל מה שבתוכה ומה שתחתיה דאין כלי טמא חוצץ. היתה כפישה נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ בשיפועי אהלים דכשם שאין טומאה נכנסת ויוצאה לאהל כך אינה נכנסת לכפישה וצריך טעם אמאי נקט בכפישה בשיפועי אהלים ובקדרה נקט עם דופנו של אהל וכי האי יש בתוספתא (פי"א) גבי קדירה שתחת ארובה ובפ"י אביאנה וגם שם צריך טעם. בתוכה או על גבה הכל טמא הטומאה בתוך הכפישה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור דכפישה לא מקבלת טומאה וחוצצת עם דופן האהל. משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת דלאו עם דופן האהל קיימא כיון דמשוכה ומתני' דמצלת בדבוקה לדופן. מקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה כגון כותל ארוך חציו כנגד הבית וחציו כנגד הגינה. היתה אפוצה בארץ שהקדרה עם הקורה היתה פיה למעלה מודבק בקורה בצדי הקורה מכאן ובצדי הקורה מכאן א"נ שכפאה על פיה על הקורה שאין הקורה סותמת כל פי הקדרה ששפתי הקדירה משוכין משפת הקורה ולחוץ ואבל דקתני יש לה עמוד (צ"ל ואכל דקתני יש להעמיד) פלוגתא דר"ע ורבנן. בזו היא מחלוקת. תנא קמא נמי פלוגתא קאמר אלא אבא שאול אתא למימר דדוקא בזו נחלקו ולא בנתונה ע"ג יתדות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כשם שמצילים מבפנים - עם דפנות אוהלים כך מצילים מבחוץ עם דפנות אוהלים כדמפרש ואזיל:

על יתדות מבחוץ - סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל [טפח] טו ואז חשובה אוהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה טז. ודוקא בכותל בית שנעשה כותל זה לאוהל נחשבת הכפישה גם היא אוהל להפסיק, אבל בכותל חצר וגינה שלא נעשה לאוהל לא תיחשב הכפישה אוהל להפסיק:

וקדירה תלויה בה - (מוכח בתוספתא שאם שפתי הקדירה משוכים) משפת הקורה ולחוץ בפותח טפח כולי עלמא לא פליגי דאינה מצלת, וכלים שבקדירה טמאים, ואי פי הקדירה מודבק בקורה, כולי עלמא לא פליגי דמצלת וטהורים. כי פליגי היכא דמשוכה מן הקורה וליכא פותח טפח. ר' עקיבא אומר מצלת וטהורים, וחכמים אומרים אינה מצלת וטמאים. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

כיצד כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ. להכי קתני על יתדות משום טומאה שתחתיה. [*ומ"ש הר"ב סמוך לכותל שלא תהא משוכה כו'] וז"ל הרמב"ם ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האהל ע"כ. וכן כתב ג"כ בחבורו [פרק כא מהט"מ הלכה ד] וסמך פיו לדופן האהל וזו היא הצורה ) עיין ספ"י:

מבחוץ. לשון הר"ב סמוך לכותל כו'. ואז חשובה כפישה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה. וכ"כ הר"ש ולרבותא דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת *)דכיון דמשום אהל היא שמצלת הלכך אף על כלים שע"ג מצלת. עיין במשנה יב **)פט"ו. וכשהטומאה בתוכה עיין פרק ט משנה ט:

קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל. שיש בה פותח טפח. הרמב"ם פכ"א מהט"מ [הלכה ה] [*ומסיים והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כו'] וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל. ידוע דבקורה טפח מיירי כי אז מכוסה טהורה. ואינה מכוסה טמאה כי הקורה שיש בה טפח נקראת אהל להביא הטומאה לקדרה ולכלים שבתוכה. וכלי חרס אינו מטמא מגבו וגם דבכה"ג אפילו אין טומאה תחת הקדרה עצמה. הקורה מביאה טומאה לה. וטומאה תחתיה היינו תחת הקורה. ולכך כתב הרמב"ם וטומאה תחתיה וקדרה תלויה בה. הפך מלשון המשנה. ע"כ. ועיין במ"ו פי"ב. ולפי' זה אינה ענין לשלפניה. וגם מהפך הלשון. אבל מהר"ם כתב וז"ל נ"ל לפרש דמיירי בקורת הבית שבולטת קצת חוץ מן הכותל וכשהקדרה של חרס תלויה באותה קורה. היא מופלגת מכותל הבית וקאמר בתוספתא דאם פי הקדרה דבוק למעלה. הקורה מצלת על הכלים שעל גבה ואם מופלגת ממנה טפח אינה מצלת כיון דמופלגת [מן הקורה טפח והוי כמופלגת] מכותל הבית טפח. דאינה מצלת אלא עם דפנות אהלים כשהיא סמוכה לכותל מבחוץ. וכשאין מפיה לקורה טפח חשיב כדבוקה בקורה ומה שהיא סמוכה לקורה חשיב כסמוכה לכותל הבית דקורות כותל הבית ככותל. ובמשוכה מכנגד הקורה פחות מטפח פליגי ר"ע ורבנן והיינו שאין הקורה סותמת פי הקדרה ששפתי הקדרה משוכי' משפת הקורה ולחוץ ר"ע מטהר כיון דאינה מופלגת טפח. וחכמים מטמאים כיון דאינה דבוקה ממש. וכה"ג פליגי נמי בתוספתא בכפישה שמופלגת מן הכותל עצמו פחות מטפח. עכ"ל. ולפירושו לא אתי שפיר הא דקתני מכותל לכותל. וגם כלים שבקדרה שצריך לפרש שע"ג הקדרה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) היתדות. משום טומאה שתחתיה נקט הכי:

(טו) (על הברטנורא) וזה לשון הר"מ, ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האוהל. ועיין סוף פרק י':

(טז) (על הברטנורא) ולרבותא, דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת, דכיון דמשום אהל היא אף על גבה מצלת:

(יז) (על המשנה) קורה. שיש בה פותח טפח. הר"מ ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כיצד כפישה. פי' או כל כלי שאינו מקבל טומאה או פשוטי כלי עץ או גולמי כלי מתכות וכן כל אותם השנויין ברפ"י דמסכת כלים ולשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"א כיצד כלי מהם שיש לו דופן טפח שהניחו ע"ג יתדות וכו'. והדפוסים שכתוב בהן כלי מיחם טעות גמור הוא:

על יתדות מבחוץ. סמוך לכותל שלא תהא משוכה ואם היתה פחות מטפח פלוגתא בתוספתא ר' עקיבא אומר מצלת וחכמים אומרים אינה מצלת ואבא שאול ס"ל בתוספתא דדוקא בקדרה תלויה בקורה פליגי ולא בנתונה ע"ג יתדות. הר"ש ז"ל. ופי' הרמב"ם ז"ל כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ כגון שיש בכפישה דופן טפח והניחה ע"ג יתדות חוץ לאהל וסמך פיה לדופן הבית או האהל והיתה טומאה תחתי' כלים שבתוכה טהורים אבל אם סמך פי כפישה זו או פי כלי זה שיש בו טפח לכותל חצר או גנה אינו מציל לפי שאינם כותל אהל ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים שהרי האהילו על הטומאה ע"כ:

ואם היה כותל חצר או כותל גנה אינו מציל. פי' הרב ר' מנחם לפי שאינם דפנות אהלים ול"ד לכותל הבור דחשיב דפנות אהלים כיון שהבור משמשין בו תשמיש הבית ע"כ:

וקדרה תלויה בה. עי' בפי' הר"ש במתני' דבראש פירקין דבסמוך:


פירושים נוספים