המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"פי ידבר חכמות". המאמרים שיאמר בפיו הם דברי חכמה: "והגות לבי תבונות". ותוך מאמריו החיצונים רצוף היקש תבוניי. למשל, מה שיאמר שהכסף והעושר הם רק קניינים מדומים, זה לקוח מדברי החכמה; אבל מה שיסביר את הדבר הוא היקש הלקוח מדרכי הבינה, וזה צורתו: האדם צריך שימיר קנין חיצוני בעד קנין מתעצם אליו יותר, למשל הכסף בעבור גופו; הנפש היא עצמות האדם נגד הגוף; התולדה מזה, שצריך שימיר מחמדי הגוף בעד אושר הנפש. והיקש תבוניי הזה בנוי על היסוד הלקוח מדברי החכמה, ממהות הנפש ושהיא עצמות האדם:
ביאור המילות
"חכמות, תבונות". חכמה - דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע; וחקי החכמה הם מקובלים. והתבונה - הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות. ושם "פה" מיוחד אל החכמה. וכללים אלה התבארו ביחוד בספר משלי:
