מלבי"ם על תהלים מט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על תהלים • פרק מט >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • 



"פי ידבר חכמות". המאמרים שיאמר בפיו הם דברי חכמה: "והגות לבי תבונות". ותוך מאמריו החיצונים רצוף היקש תבוניי. למשל, מה שיאמר שהכסף והעושר הם רק קניינים מדומים, זה לקוח מדברי החכמה; אבל מה שיסביר את הדבר הוא היקש הלקוח מדרכי הבינה, וזה צורתו: האדם צריך שימיר קנין חיצוני בעד קנין מתעצם אליו יותר, למשל הכסף בעבור גופו; הנפש היא עצמות האדם נגד הגוף; התולדה מזה, שצריך שימיר מחמדי הגוף בעד אושר הנפש. והיקש תבוניי הזה בנוי על היסוד הלקוח מדברי החכמה, ממהות הנפש ושהיא עצמות האדם:

ביאור המילות

"חכמות, תבונות". חכמה - דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע; וחקי החכמה הם מקובלים. והתבונה - הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות. ושם "פה" מיוחד אל החכמה. וכללים אלה התבארו ביחוד בספר משלי:

 

<< · מלבי"ם על תהלים · מט ד · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.