מלבי"ם על תהלים מט ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על תהליםפרק מ"ט • פסוק ח' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


תהלים מ"ט, ח':

אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ
  לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כׇּפְרֽוֹ׃



"אח", הכי "לא יפדה איש את אחיו", שאם ירצו להמית את אחיו, והוא יכול לפדותו בממון, הכי לא יפדהו?! ואם יקרה אכזר כזה, שממונו חביב עליו מהצלת אחיו, הכי "לא יתן לאלהים כפרו", היינו כופר עצמו, אם נתחייב מיתה, וכופר יושת עליו שבו ינצל מן המוות, וכי לא ייתן כספו בעד הצלת חייו?! הלא ודאי ייתנהו. אם כן אשאל: אם כל אדם ייתן את כל אשר לו בעד חיי גופו, הגם שגופו אינו עיקר האדם, רוצה לומר שהוא אינו עצם האדם הנשאר קיים ונצחי, שעיקר האדם הוא נפשו הנצחיית, והגוף רק לבוש אליו -  



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.