מלבי"ם על תהלים מט יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על תהלים • פרק מט >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • 



- דעו, כי "האדם" אשר "לא ילין ביקר", מי שלא יוכל לקחת עמו יקרו ונכסיו ללין עמו בקבר, האדם הזה "נמשל כבהמות נדמה", היה סכל כבהמה, כי האדם צריך לקחת עמו את היקר, דהיינו לעשות בו חסד ומעשים טובים עד שיישאר בידו לעת אחריתו, ומי שלא עשה זאת הוא נמשל כבהמה. כן יקראו ויכריזו בתי העשירים ומשכנותיהם, ר"ל רוצה לומר, כלומר שמן הבתים וארמנותיהם, אשר עמלו בהם בבניינם והם עתה ביד זרים, ילמדו כל בני אדם המוסר הזה:

ביאור המילות

"נמשל, נדמו". הדמיון הוא יותר מן המשל, כמו שביארתי היטב ישעיה (ס' מ'); ועל כן מוסיף שנדמו לגמרי.

"ילין". לינה בא גם על ההתמדה בדבר (איוב מא): "בצווארו ילין עז":

 

<< · מלבי"ם על תהלים · מט יג · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.