המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"אף אורח משפטיך ה' קוינוך" - כאשר צפינו לקיבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים
"לשמך ולזכרך תאות נפש" - אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך
"אף", אומר הנה לא אשאל על יסורי הצדיקים כי התשובה על זאת גלויה ומבוארת, כי לא כאשר יראה האדם יראה האלהים ואם אנחנו נדמה לנו שפלוני הוא צדיק יוכל להיות שהוא רשע בהסתר, וכן אמר ירמיה צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, ר"ל אם אריב אליך את ריבי מדוע הבאת עלי יסורין ידעתי כי תצדק רק שאלתי הוא מדוע דרך רשעים צלחה, הלא הרשע רשעתו גלויה ומפורסמת ואא"ל שהוא צדיק ומדוע מצליח, וז"ש גם בעת שתתנהג עמנו באורח משפט מ"מ קוינוך, כי "אך לשמך ולזכרך" קוינו אתה ה' שאתה "תאות נפש!" כי ע"י המשפט שאתה עושה שמך מתגדל בעולם:
ביאור המילות
"אף". מלת אף מורה רבותא ודבר חדש, וזה המבדיל בינו ובין מלת גם:
"לשמך ולזכרך". כבוד ה' יוכר עפ"י שני דרכים,
א) ע"י הבחינה בכלל הבריאה, כי כולם מעשי ידיו,
ב) ע"י הבחינה בנפלאותיו המתחדשים בכל דור המסות והאותות והמופתים, הראשון נקרא שמו, והשני זכרו. ועז"א זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג') ושם בארתי יותר.
