המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"לשוא תתיפי" - על חנם עשית עצמך יפה ומהודרת כי החושקים מאסו בך מעתה ומבקשים לקחת נפשך ממך והוא ענין משל לומר מה תתרצי אל הבבלים בדורונות הנה כל זה לא יועיל לך כי נהפכו לך לאויבים
"מה תעשי וגו'" - ר"ל מה תועיל אשר תלבשי מלבושי תולעת שני אשר תקשטי עצמך בעדי זהב אשר תתמידי לצבוע עיניך בצבע הפוך להיות נראית יפה להלהיב לבות הנואפים
"ואת שדוד" - אתה יהודה שסופך להיות עשוק ביד האומות
מצודת ציון
"שדוד" - עשוק
"שני" - שני תולעת והוא מין צבע אדום
"תעדי" - מלשון עדי וקשוט
"תקרעי" - מרוב ההתמדה לכחול העינים נראה כאלו קורעת פתיחת בית העין
"בפוך" - הוא הכחול שצובעין בו העינים וכן ותשם בפוך עיניה (מלכים ב' ט)
"לשוא" - לחנם
"תתיפי" - מלשון יפה
"עוגבים" - חושקים ואוהבי הניאוף כמו ותעגב על מאהביה (יחזקאל כג)
"את שדוד" את האשה השדודה שכבר שדדו כל אשר היה לך ולא נשאר לך רק מלבוש שני ותכשיט ועדי זהב, מה תעשי "כי תלבשי שני ותעדי עדי זהב" אשר ודאי יקחוהו השודדים, ומה "שתקרעי בפוך עיניך" בחשבך שתמצאי חן בעיניהם, אני אומר "לשוא תתיפי" כי "בך מאסו העוגבים" מה שיבקשו אותך לא את יפיך יבקשו, לא לאהבה רק את "נפשך יבקשו" להרגך: