קטגוריה:בראשית מ ז

מאז ש"וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף, אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם" (ביאור:בראשית מ ד), יוסף עשה מאמץ עליון לשרת אותם בכל טוב. הוא התכוון, אם תהיה הזדמנות, לבקש מהם: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (ביאור:בראשית מ טו).

והנה הם נראים רע, ודואגים מאוד. אבי תמיד אמר לי: "אדם שאינו נראה טוב ושמח לא יקבל הלואה" (דוד סנדובסקי). ובמקרה שלנו, לא יחזור לשרת את המלך.
במצבם הם לא יוכלו לחזור לתפקידם. יוסף חשב שהם חייבים לקבל בטחון עצמי ושמחת חיים אחרת ההזדמנות הזו תחלוף.

למעשה הם נראו זֹעֲפִים, אולם יוסף המעיט בעצבונם וכעסם ורק ציין ש"פְּנֵיכֶם רָעִים".
והוא עוד יותר המעיט שזה רק "הַיּוֹם", לזמן קצר, זמני מאוד.

ניתן להבין שרק ביום הזה, בבוקר, הם היו זועפים. בימים הקודמים הם לא כעסו. יוסף הניח שמשהו קרה להם בלילה הזה.

יוסף היה עבד, נמוך בדרגה. אולי אסור היה לו לפנות לשרי המלך ולדבר איתם.
אולם הוא לא חיכה שהם ידברו ויספרו לו. הוא לא רצה שהם יסבלו הרבה זמן אם הוא יכול לעזור להם. זה היה תפקידו - לשרת אותם בכל.
אנו לומדים שיש מצבים, שצריך לדעת להכיר בהם, שמותר לאדם לפתוח את הפה ללא רשות. גם חרבונה האשים את המן ללא שהמלך נתן לו רשות לדבר, ואמר: "גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה" ובזכות זה "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, תְּלֻהוּ עָלָיו" (ביאור:אסתר ז ט).