קטגוריה:במדבר יד לד
נוסח המקרא
במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי.
בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֘רֶץ֮ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי׃
בְּ/מִסְפַּ֨ר הַ/יָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָ/אָרֶץ֮ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַ/שָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַ/שָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲוֺנֹ֣תֵי/כֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽ/ידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּמִנְיַן יוֹמַיָּא דְּאַלֵּילְתּוּן יָת אַרְעָא אַרְבְּעִין יוֹמִין יוֹמָא לְשַׁתָּא יוֹמָא לְשַׁתָּא תְּקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן אַרְבְּעִין שְׁנִין וְתִדְּעוּן יָת דְּאִתְרָעֲמִתּוּן עֲלָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּמִנְיַן יוֹמִין דְאַלֵילְתּוּן יַת אַרְעָא אַרְבְּעִין יוֹמִין יוֹמָא לְשַׁתָּא יוֹמָא לְשַׁתָּא תְּקַבְּלוּן יַת חוֹבֵיכוֹן אַרְבְּעִין שְׁנִין וְתִנְדְעוּן יַת דְאִתְרַעַמְתּוּן עָלָי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"יום לשנה" תשעה באב של כל שנה כמבואר בתענית בתרא:
" תנואתי" תכירו מה רע בטול המכוון שלי בסורכם ממנו כאמרו ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי ה':מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ומצאנו שבעת שאמר ה' ליחזקאל שישכב על צדו הימנית והשמאלית לכפר על עון ישראל ויהודה הקל לו שישכב יום לשנה, ר"ל שבעד כל שנה שחטאו ישראל שכב על צדו יום אחד, ונכפר להם חטא כל השנה, ואיך היה בכאן בהפך שבעד כל יום שחטאו הוצרכו להניע שנה שלמה, וע"כ שזה שנעו במדבר לטובה יחשב ולרחמים גדולים שע"י הגלות כפר להם עונש המות והכליון וע"כ סבלו שנה ליום, וז"ש במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה, ודבר זה הוא לכאורה כאלו אני יוצא מגדר היושר ומתעולל אתכם עלילות, שזה קרוי תנואות [כמו הן תנואות עלי ימצא (איוב לג) שמציין שה' מעליל עליו עלילות נגד הדין והיושר], עז"א
וידעתם את תנואתי אני מודיע לכם שתדעו את תנואתי שאינו תנואות ועלילות, רק:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
וע"ד הדרש נ"ל לפרש, לפי שעיקר כוונת המרגלים היתה בהוצאת דבת הארץ כדי להיות להם פתחון פה לומר נתנה ראש ונשובה מצרימה, וידעו כי מאז ומקדם נתחייבו שמצרים תשב שממה מ' שנה כמ"ש ביחזקאל (יחזקאל כט, יב) תהיין שממה מ' שנה. ופירש"י שם לפי שנגזר עליהם רעבון מ"ב שנה כנגד ג"פ שנכתב החלום שבע פרות שבע שבלים ולא היה להם אלא שתים, כי משבא יעקב פסק הרעב ונשארו חייבים עוד מ' שנה כך פירש"י, ולפי זה מקום אתי לפרש שהמרגלים ידעו גם המה שהמצרים יש להם לפרוע חוב מ' שנה, או להיות שממה מ' שנה, או להיות שם שנת רעבון מ' שנה. לכך הלכו מ' יום לומר לישראל שמ' יום אלו אשר בהם ראינו סכנת ארץ אוכלת יושביה. גרועים לנו יותר מן מ' שנה הרעים שנגזרו על מצרים, וע"כ אמרו נשובה מצרימה. כי יותר טוב לנו להיות בשממת מצרים מ' שנה מאותן מ' יום אשר בהם היינו בסכנת מות ומשכלת בארץ, לכך נאמר במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום, כדי שיגיע יום לשנה של מצרים לומר ששנה של מצרים יותר טוב מן יום של הארץ אפילו שנת רעבון או שממה, וז"ש יום לשנה יום לשנה היינו לשנה שנה של מצרים. על כן תשאו עונותיכם מ' שנה כנגד אותן מ' שנה של מצרים הרעים אשר בחרתם להיות שמה במצור ובמצוק יותר מן יום בארץ ע"כ תהיו במצור ובמצוק במדבר מ' שנה וזה פירוש יקר.
- פרשנות מודרנית:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
התרים (המרגלים) - למה נענשו לפי מספר הימים שהיו בארץ?
עונשם של בני ישראל על חטא המרגלים נקבע ב"מידה כנגד מידה":
(במדבר יד לד): "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת עונתיכם, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי"
נשיאי השבטים תרו את ארץ ישראל במשך 40 יום והסיתו את שבטיהם שלא להיכנס לארץ, ועונשם היה להישאר 40 שנה במדבר, "יום לשנה".
אבל רגע, החטא לא היה התיור בארץ ישראל אלא הוצאת הדיבה על הארץ, והוצאת הדיבה נעשתה במשך יום אחד; אם כך, מדוע הם נענשו על 40 יום?
הוצאת דיבה לא מתחילה מדיבור - היא מתחילה מראיה. האדם רואה פגמים בזולת, דן את הזולת לכף חובה, חושב עליו מחשבות רעות, ובסופו של דבר המחשבות מתבטאות במילים.
אם כך, שורשו של חטא המרגלים הוא אכן ב-40 הימים שהם הסתובבו בארץ, הסתכלו עליה בצורה שלילית וראו את פגמיה, ועל כך נענשו.
מי שמשתדל תמיד לראות בזולת את הנקודות הטובות ולדון את הזולת לכף זכות, לא יגיע אף פעם להגיד לשון הרע (ע"פ יהודית סמט בספר הצד השני של הסיפור , בשם ר' ירוחם שמואלביץ' מישיבת מיר) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר יד לד"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.