קטגוריה:במדבר יד לג

<< | ספר במדבר • פרק י"ד • פסוק ל"ג | >>

ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר.

וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר.

וּ֠בְנֵיכֶ֠ם יִהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָשְׂא֖וּ אֶת־זְנוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּ֠בְנֵיכֶם וּ֠ - ו' החיבור
בְנֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
כֶם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: c/1121 a
מורפ': HC/Ncmpc/Sp2mp יִהְי֨וּ יִהְי֨וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3mp רֹעִ֤ים רֹעִ֤ים - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 7462 b
מורפ': HVqrmpa בַּמִּדְבָּר֙ בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּדְבָּר֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4057 b
מורפ': HRd/Ncmsa אַרְבָּעִ֣ים אַרְבָּעִ֣ים - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 705
מורפ': HAcbpa שָׁנָ֔ה שָׁנָ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8141
מורפ': HNcfsa וְנָשְׂא֖וּ וְ - ו' החיבור
נָשְׂא֖וּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: c/5375
מורפ': HC/Vqq3cp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־זְנוּתֵיכֶ֑ם זְנוּתֵי - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
כֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 2184
מורפ': HNcfpc/Sp2mp עַד עַד - מילת יחס

צורת יסוד: 5704
מורפ': HR־תֹּ֥ם תֹּ֥ם - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: 8552
מורפ': HVqc פִּגְרֵיכֶ֖ם פִּגְרֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
כֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 6297
מורפ': HNcmpc/Sp2mp בַּמִּדְבָּֽר בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּדְבָּֽר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4057 b
מורפ': HRd/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּ֠בְנֵיכֶם תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

יִהְי֨וּ קדמא (משרת, דרגא 5) רֹעִ֤ים מהפך (משרת, דרגא 5) בַּמִּדְבָּר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אַרְבָּעִ֣ים מונח (משרת, דרגא 5) שָׁנָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְנָשְׂא֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)

אֶת־זְנוּתֵיכֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

עַד־תֹּ֥ם מרכא (משרת, דרגא 5) פִּגְרֵיכֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

בַּמִּדְבָּֽר סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים נודדים כמו רועים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם חטאכם, עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּבְנֵיכוֹן יְהוֹן מְאַחֲרִין בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן עַד דִּיסוּפוּן פִּגְרֵיכוֹן בְּמַדְבְּרָא׃
ירושלמי (יונתן):	וּבְנֵיכוֹן יְהוֹן טַעֲיָין בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין וִיקַבְּלוּן יַת חוֹבֵיכוֹן עַד זְמַן דִיסוּפוּן פִּגְרֵיכוֹן בְּמַדְבְּרָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ארבעים שנה" - לא מת אחד מהם פחות מבן ס' לכך נגזר ארבעים כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים ושנה ראשונה היתה בכלל ואע"פ שקדמה לשלוח המרגלים לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם וזהו שנאמר (שמות לב) וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם ואף כאן נא' תשאו את עונותיכם ולא עונכם שתי עונות של עגל ושל תלונה וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים

"ונשאו את זנותיכם" - כתרגומו ויקבלון ית חוביכון

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[לב] ארבעים שנה וכו'. אף על גב דמה שנגזר עליהם ארבעים שנה מפני ארבעים יום שתרו הארץ, "יום לשנה יום לשנה" (פסוק לד), מכל מקום הקדוש ברוך הוא קיצר להם הדרך, כמו שכתב רש"י למעלה (יג, כה), אלמלא טעם זה היה הדרך מתקצר יותר, אלא שאם היה מתקצר יותר לא היו מגיעים אותם של כ' שנה לס' שנה, לכך לא קיצר הדרך יותר:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

אַרְבָּעִים שָׁנָה – לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוֹת מִבֶּן שִׁשִּׁים (תנחומא יג); לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים. וְשָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּכְלָל; וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים? לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל – עָלְתָה גְּזֵרָה זוֹ בְּמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי", בַּמְּרַגְּלִים, "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד). וְאַף כָּאן נֶאֱמַר: תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנוֹתֵיכֶם, שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה. וְחִשֵּׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ; וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים, מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים.
וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן".