עיקר תוי"ט על תענית ג

משנה תענית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) מיד. לפי שאינו דבר שסובל מתון. דבשלמא הגשמים אפשר להמתין שאם ירדו לאחר מכן יהיו פירות השנה כתיקונן, אבל צמחים ששנו אם לא יתקנו במהרה יפסדו לגמרי. וכן כשפסקו גשמים הרי הצמחים נפסדים מהרה ואין מתון לדבר. ומה"ט שינו דוקא תנן אבל יבשו לא כדאיתא בגמרא, לפי שאין להם תקנה כשיבשו אלא לזרוע בתחלה. לפיכך הרי הם כאלו לא ירדו עליהם גשמים כלל, ולפיכך מתענין כפי הסדר. הר"נ:

(ב) (על המשנה) בצורת. אע"ג דקלה ממכת רעב כו'. הכי קאמר דאע"פ שירדו גשמים ואפשר שלא יהיה רעב אך כיון שפסקו מ' יום לפחות מכה מביאה לידי בצורת היא זו. הר'נ:

(ב)

(ג) (על המשנה) לא לבורות. משכחת לה דירדו בנחת ובכח וטובא לא אתיא. גמרא:

(ד) (על המשנה) מיד. מפרש בגמרא על האילנות בפרוס הפסח. משום דהאי שעתא מלבלבי אילני כו' וכן כשירדו לאילן ולא לצמחין כו' הדבר מראה שהרביעה הצריכה לזריעה תתאחר הרבה או לא תבא כלל. ולפיכך מתריעין מיד וכן כשהגיע פרוס החג ולא ירדו לבורות כדאיתא בגמרא:

(ג)

(ה) (על המשנה) וכן עיר כו'. ה"ט שאותה העיר מתרעת מיד ואינה נוהגת סדר התעניות. לפי שהדבר מראה בעצמו שזה בא עליהם בגזירתו של הקב"ה ולא במנהגו של עולם ולפיכך ראוי שיתענו ויריעו מיד. ומש"ה מייתי קרא והמטרתי כו'. הר"נ:

(ו) (על המשנה) סביבותיה. אותה הפרכיא. המגיד. אבל רש"י מפרש סביבותיה מה שסביב ההפרכיא. ב"י. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) לא מתריעות. שכן מצינו ביוהכ"פ מתענין ולא מתריעין. רע"א כו' שכן מצינו בר"ה שמתריעין ולא מתענין. ירושלמי. הר"נ:

(ד)

(ח) (על המשנה) דבר. מלתא דפשיטא שאין בה מתון וצריכין להתענות מיד:

(ט) (על המשנה) המוציאה. מלישנא דהמוציאה דייק הר"מ דאין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל המנין הזה. הר"נ. והה"מ כתב דמרגלי דייק דהן הגברים לבד כו':

(י) (על המשנה) בשלשה ימים. אחד בכל יום. רש"י:

(יא) (על המשנה) פחות כו'. לשון הגמרא ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר. ופירש"י דאקראי בעלמא היא ולא קבע:

(ה)

(יב) (על הברטנורא) בא לרבות דיותר מסביבותיה מתענות דאל"כ סביבותיה הו"ל למתני. והב"י הקשה בשם הר"מ משום דאין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מהמקומות. וכיון שכן בכל העולם יתענו. ואפשר דדוקא אותן השומעין ויש כאן חששא פן גם עליהם יעבור וכן בדבר מוקי לה בגמרא כששיירות מצויות דמתלווה ובא עמהן:

(יג) (על המשנה) הארבה ועל החסיל. ובברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא. רשבא"א אף על החגב וכתב הר"א דלת"ק כל המינין מזיקין וראיה מיואל, חוץ מן החגב. אבל המגיד כתב דדוקא אלו ג' שהזכירו ולא שאר המינין אא"כ בתערובות. ושל יואל בתערובות ארבה וחסיל היו:

(ו)

(יד) (על הברטנורא) בגמרא. ועדיין תבעי לן ככיסויא דתנורא א"ד כי דרא דרפתא שורות לחם הדבקים בפומא דתנורא זה אצל זה א"נ זה למעלה מזה תיקו:

(ז)

(טו) (על המשנה) מתריעין. בענינו רש"י. וכתב הר'ן ואע"ג דכל מתריעין אף תענית במשמע הכא שאני שידוע שאסור להתענות בשבת ממילא דבלא תענית קאמר:

(טז) (על המשנה) הר"מ. והטור השמיט מדברי הר"מ תיבת מתענין:

(יז) (על הברטנורא) על עיר. ואף בחול אין מתענין בעיר עצמה ולא בסביבותיה וטעמא כתב הרמב"ן דכיון דמחמת הצרה ותוקף בהלתה אי אפשר לבני העיר להתענות אף סביבותיהן אין מתענין. ועתוי"ט:

(יח) (על המשנה) ולא לצעקה. שאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל תפלתנו לצעוק עליהם בשבת. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) וא"כ מתניתין דוקא בסביבותיה וכר"ע דמשנה ז'. ועתוי"ט:

(ח)

(כ) (על המשנה) שלא תבא. לישנא מעליא נקיט. רש"י:

(כא) (על המשנה) חוץ כו'. לפי שאין מתפללין על רוב טובה שנאמר עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. גמרא. ופירש הר"נ וכיון שכך מדתו של הקב"ה שכשהוא נענה לעמו משפיע להם מטובו עד שיבלו כר אין מתפללין עליהם:

(כב) (על המשנה) תנורי כו'. שהם בחצירות. רש"י:

(כג) (על המשנה) שלא ימוקו. בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה הר"נ:

(כד) (על המשנה) עוגה. כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה פרש"י כמין בית האסורים עשה וישב:

(כה) (על הברטנורא) רש"י. לפי שע"י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כמין עוגה:

(כו) (על המשנה) ונדבה. רצון ועין יפה. רש"י:

(כז) (על המשנה) מפני הגשמים. הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מאסטיו היה. ירושלמי:

(כח) (על המשנה) אם נמחית. שכשם שא"א לאבן שתמחה כן א"א להתפלל על רוב הטובה. הר"נ. ובברייתא הביאו לו פר הודאה. אמר לפניו רבש"ע כו' יהר"מ שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח כר:

(כט) (על הברטנורא) שהטיח דברים ואמר לא כך כר רש"י. ובברייתא שאלו שנים שני אליהו שמפתחות גשמים בידו. לא נמצא שם שמים מתחלל על ידיך דאליהו נשבע דלא ירדו ואתה נשבעת שירדו. ונמצא דזה או זה בא לידי שבועת שוא:

(ל) (על הברטנורא) ולשון ארמית היא. כי הילדים רכים. תרגום ארום טליא מחטיין:

(ט)

(לא) (על המשנה) לא ישלימו. דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים. רש"י:

(לב) (על המשנה) קודם חצות. דחצות זמן אכילה הוא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה. רש"י:

(לג) (על המשנה) הלל הגדול. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השובע, רש"י. ודרך שיר הוא שלא נאמר אלא על השובע, אבל בפסוקי דזמרה אומרים: