עיקר תוי"ט על מנחות ח

משנה מנחות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואע"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו' קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים, הוה ליה למתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מחוץ לארץ כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה:

(ב) (על הברטנורא) לא דק, דבשתי הלחם הוא דכתיב כו'. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים. אבל בגמרא מוכח דיליף לה מדכתיב ראשית קצירכם:

(ג) (על המשנה) המובחר. שנאמר וכל מבחר נדריכם. תוספתא:

(ד) (על המשנה) חפריים. ס"א עפריים. וכן גירסת התוספ'. וכתבו עיר היא:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) דהא זורעה קודם לפסח ע' יום, היינו בעומר. ומיהו התוספ' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. עתוי"ט:

(ו) (על המשנה) ע' יום. שבבר יש כח בחמה שזורחת עליה. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) ובעי בגמרא, ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופירש הר"מ, בהתליעה רוב חטה אחת אע"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו:

(ג)

(ח) (על המשנה) ממה כו'. מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם. לפי שהזרעים מכחישים לאילנות. רש"י:

(ט) (על המשנה) הגרגרים. של זיתים שנפלו. רש"י:

(י) (על המשנה) שנשרו כו'. נראה דמלתא באפי נפשה היא, ולא קאי אגרגרים. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) הכבושים כו'. ולא תנן מבושל. אבל בפירש"י, או שנתבשלו או שנשלקו:

(ד)

(יב) (על הברטנורא) וכתבו התוספ', וקשה, דבמסכת פאה משמע דחייבין בפאה, וכל דבר שאין לקיטתו כאחד לא מחייב בפאה כדאיתא שם. וז"ל הר"מ, זית שגרגרו בראש הזית וביררו אחת אחת וכתשו כו', זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכותשן כו', זיתים שמסקן וטוענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואח"כ כתש כו':

(יג) (על הברטנורא) כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית, כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן, שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית. והאי דאמר בראש הגג, לסימנא קאמר. רש"י:

(יד) (על הברטנורא) והם עצמות שיש בהם מוח דימה אותן למעטן, לפי שהם רחבים וגדולים בחללם. ומהשם הזה נגזר הפועל ואומר עוטנו. הר"מ:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(טו) (על הברטנורא) מדתני ר"ח. יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. תוספ':

(טז) (על המשנה) מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותן. רש"י. ועתוי"ט:

(ז)

(יז) (על המשנה) נודף. יעמוד ריחו מפני שיעלה הבלו במקום שהניח בראש הכלי ויעמוד ריחו ולא יתערב בו שום דבר. הר"מ. ונודף לשון ארמית. וריח שמניך מכל בשמים מתורגם ושום טב דצדיקיך נדיף מכל בשמין:

(יח) (על הברטנורא) ונ"ל דמאמצעה קאי אמשלישה, כלומר מאמצע השליש האמצעי כו'. והכי פירשו, מאמצעה של שלישה והשלישה היא האמצעית:

(יט) (על המשנה) תמימים. ואם היו בו קמחין הוי כבעל מום. רש"י: