ספרי על דברים כד
<< · ספרי על דברים · כד · >>
פסוק א
כי יקח איש אשה . מלמד שהאשה נקנית בכסף. שהיה בדין - ומה אמה העבריה שאין נקנית בבעילה, נקנית בכסף; אשה שנקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף! יבמה תוכיח, שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע"פ שנקנית בבעילה, לא תהא נקנית בכסף! ת"ל כי יקח איש אשה , מלמד שהאשה נקנית בכסף.
ובעלה . [מלמד שהאשה נקנית בבעילה.] שהיה בדין - ומה יבמה שאין נקנית בכסף, נקנית בבעילה; אשה שנקנית בכסף, אינו דין שנקנית בבעילה! אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע"פ שנקנית בכסף, שלא תהא נקנית בבעילה! ת"ל ובעלה , מלמד שהאשה נקנית בבעילה.
ומנין אף בשטר? ודין הוא - ומה כסף שאינו מוציא, הרי הוא קונה; שטר שהוא מוציא, אינו דין שיהא קונה! לא, אם אמרת בכסף, שקונה הקדש ומעשר שני; תוכיח בשטר, שאין קונה הקדש ומעשר שני! ת"ל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו [ וגו' ]. מקיש הויתה של זה ליציאתה של זה - מה יציאתה (מזה) בשטר, אף הויתה (מזה) בשטר.
והיה אם לא תמצא חן בעיניו - בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנא' כי מצא בה ערות דבר; ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה את תבשילו, שנא' כי מצא בה ערות דבר. אמרו בית הלל לבית שמאי: אם נאמר דבר, למה נאמר ערוה? ואם נאמר ערוה, למה נאמר דבר? שאם נאמר דבר ולא נאמר ערוה, הייתי אומר: היוצאת מפני דבר תהיה מותרת להינשא, והיוצאת מפני ערוה לא תהיה מותרת להינשא! ואל תתמה: אם נאסרה מן המותר לה, לא תהיה אסורה מן האסור לה?! - ת"ל ערוה ויצאה מביתו. ואם נאמר ערוה ולא נאמר דבר, הייתי אומר: מפני ערוה תצא, מפני דבר לא תצא! ת"ל ויצאה מביתו.
ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר ואם לא תמצא חן בעיניו:
וכתב לה - לשמה. מכאן אמרו: כל גט שנכתב שלא לשם אשה - פסול. כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול הסופר מקרא 'איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני' ואומר: זה שמי וזה אשתי כשם אשתו! - פסול לגרש בו. כתב לגרש את אשתו ונמלך, מצא בן עירו, א"ל שמי כשמו ושם אשתי כשם אשתו - פסול לגרש בו. יותר מכאן אמרו: יש לו שתי נשים ששמותם שוים, כתב לגרש בו את הגדולה - לא יגרש בו את הקטנה! יותר מכאן: אמר ללבלר כתוב, ואיזו שארצה אגרש - פסול לגרש בו:
וכתב - אין לי אלא כתב בדיו. מנין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקתום? ת"ל: וכתב לה, מ"מ
ספר - אין לי אלא ספר. מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב? ת"ל: ונתן, מ"מ. א"כ למה נאמר ספר? - מה ספר מיוחד של קיימא, יצאו אלו שאינן של קיימא. רבי יהודה בן בתירה אומר: מה ספר מיוחד, שהוא תלוש מן הקרקע - יצא דבר שמחובר לקרקע:
כריתות - שיהא כריתות. מכאן אתה אומר: האומר לאשתו 'הרי זה גטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם - אין כריתות. על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד ל' יום, ועל מנת שלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום - הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני', ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו: ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. ר' טרפון אמר: הלכה וניסת לאחיו ומת בלא ולד, היאך זו מתייבמת? ולא נמצא זו מתנה על מה שכתוב בתורה? וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל! הא למדת שאין זה כריתות! א"ר יוסי הגלילי: היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחד? אלא מותרת לאחד - מותרת לכל אדם! אסור לאחד - אסורה לכל אדם! הא למדת שאין זה כריתות! ר' אלעזר בן עזריה אומר: כריתות - דבר הכורת בינו לבינה. א"ר יוסי הגלילי: רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה. ר' עקיבא אומר: וכי במה החמירה תורה, בגרושה או באלמנה? חמורה גרושה מאלמנה! מה אלמנה, קלה, נאסרה מן המותר לה - גרושה, חמורה, אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה? הא למדת שאין זה כריתות! ד"א: הלכה וניסת לאחד והיו לו בנים ממנה, ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים? הא למדת שאין זה כריתות!
בידה - אין לי אלא בידה. מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה? ת"ל: ונתן, מ"מ. א"כ למה נאמר ידה? אלא מה ידה מיוחדת, שהיא רשותה - כך כל דבר שהיא רשותה:
ונתן בידה ושלחה מביתו - עד שיאמר לה 'זה גטיך'. מכאן אמרו: הזורק גט לאשתו, ואמר לה כנסי שטר, או שמצאתו והרי היא גטה - אינו גט, עד שיאמר לה 'הא גטיך'.פסוק ב
ויצאה מביתו . מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש.
והלכה והיתה לאיש אחר . שלא תנשא עמו בשכונה.
אחר . כבר קראתו התורה "אחר".פסוק ג
ושנאה האיש האחרון . הכתוב מבשר שעתיד לשנאותה.
או כי ימות האיש האחרון . הכתוב מבשר שעתידה לקוברו.
(אין לי אלא גרושה, אלמנה מנין? ת"ל או כי ימות האיש האחרון . אם סופנו לרבות אלמנה, מה ת"ל " גרושה "? אלמנה מותרת ליבם, גרושה אסורה ליבם). [אם נאמר " גרושה ", למה נאמר אלמנה? גרושה אסורה ליבם, אלמנה מותרת ליבם].
יכול אף שקלקלה (על בעלה) לאחר שנתגרשה, תהא אסורה לחזור לו? ת"ל וכתב לה … ויצאה . היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו, ולא שקלקלה (על בעלה) תהיה אסורה לחזור לו.
קלו.
ומנין לנותן גט ליבמתו שאסורה לחזור לו? ת"ל לא יוכל בעלה הראשון . ומנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים, ואמרו לה "הרי מת בעליך", וניסת; ואח"כ בא בעלה - (תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה) [שצריכה גט מזה ומזה, שתצא מזה ומזה]? תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון ( אשר שלחה ) לשוב לקחתה להיות לו לאשה .
אחרי אשר הטמאה ( אשר שלחה ). אין לי אלא מן הנשואים לנשואים (לארוסים מן האירוסים); מן האירוסים לנשואים, ומן הנשואים לאירוסים, [לאירוסין מן האירוסין,] מנין? ת"ל לא יוכל בעלה ( הראשון לקחתה . לא יוכל הראשון לקחתה . את אשר שילח.) [ לקחתה . הראשון לקחתה. אשר שלחה לקחתה . לשוב לקחתה].
ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה, מן האירוסין מותרת, מן הנשואין אסורה; שנאמר אחרי אשר הוטמאה . וחכ"א, בין מן האירוסים ובין מן הנשואים אסורה. א"כ למה נאמר אחרי אשר הוטמאה ? לרבות סוטה שנסתרה.
[ כי תועבה היא לפני ה' ]. וכן הוא אומר, לאמר, הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו וגו' .
כי תועבה היא . ר' יהודה אומר, היא תועבה ואין הולד תועבה.
ולא תחטיא את הארץ . להזהיר ב"ד על כך.פסוק ה
כי יקח איש אשה חדשה . אין לי אלא בתולה, מנין לרבות (ארוסה ושומרת יבם) [נ"א אלמנה וגרושה]? תלמוד לומר ושמח את אשתו , מ"מ (=מכל מקום) . א"כ למה נאמר " חדשה "? מי שחדשה לו, פרט למחזיר גרושתו. (ואלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר).
לא יצא בצבא . יכול לא יצא בצבא, אבל יספיק כלי זיין ומים ומזון? ת"ל ולא יעבור עליו , לכל דבר. שומע אני אף בנה בית ולא חנכו, נטע כרם [ולא] חללו, ארש אשה [ולא] לקחה? ת"ל " עליו ", [עליו] אינו עובר, אבל עובר הוא על אלו.
נקי יהיה לביתו . זה ביתו.
יהיה . זה כרמו.
ושמח את אשתו . זו אשה.
אשר לקח . להביא את יבמתו.פסוק ו
לא יחבול רחים ורכב . אין לי אלא רחים ורכב (המיוחדים), מנין לרבות כל דבר? ת"ל כי נפש הוא חובל . א"כ למה נאמר " רחים ורכב "? מה רחים ורכב שהם מיוחדים, שהם שני כלים ועושים מלאכה אחת, וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
כי נפש הוא חובל . להגיד מה גרם.פסוק ז
כי ימצא . בעדים.
איש . פרט לקטן.
גונב נפש מאחיו . ולא מעכו"ם.
מבני ישראל . (להביא את הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי ר"י בן ברוקא; וחכ"א, הגונב בנו ומכרו - פטור) [להוציא מי שחציו עבד וחציו בן חורין].
והתעמר בו . מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. ר' יהודה אומר, עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר והתעמר בו ומכרו .
ומת . בסתם מיתה האמורה בתורה, בחנק.
( ההוא. ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין).
[ הגנב. להביא הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי ר"י בן ברוקא; וחכ"א, הגונב בנו ומכרו - פטור].
ובערת הרע מקרבך . בער עושי הרעות מישראל.פסוק ח
השמר . זה לא תעשה.
בנגע . זה שער לבן.
הצרעת . זו מחיה. אין אלא (עד שלא נזקק לטומאה, משנזקק לטומאה מנין?) [כולם, מנין אפילו מקצתם]? ת"ל לשמור מאד ולעשות .
אין לי אלא נגעי אדם, נגעי בגדים ונגעי בתים מנין? ת"ל ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים .
אין לי אלא מתוך החלט, מתוך הסגר (מנין? ת"ל כאשר צויתיך . אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתן? ת"ל לשמור ולעשות . עושה אתה, בא והולך, ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו.) [ועד שלא נזקק לטומאה, מנין? ת"ל כאשר צויתים .
תשמרו לעשות . לעשות, אי אתה עושה. אבל עושה אתה בסיב שע"ג רגליו, ובמוט שעל כתפיו; ואם עברו עברו.פסוק ט
זכור את אשר … ה' א-להיך למרים . וכי מה ענין זה לזה? (נתנו הענין אצלו) [סמכו ענין לו], ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע. והרי דברים ק"ו - ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של מקום ובנינו של עולם - כך נענשה; כל המדבר בגנותו של חברו ברבים, על אחת כמה וכמה.
בדרך . בשעת טרופיכם.
בצאתכם ממצרים . בשעת גאולתכם. (אלא שתלה הכתוב הכל) [ועכבו הכל בשבילה]. וללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים, לא היו הולכים, עד שמרים מקדמת לפניהם. וכה"א ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים .פסוק י
כי תשה ברעך . אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות? ת"ל משאת מאומה .
לא תבא אל ביתו . יכול לא ימשכננו מבפנים, אבל ימשכננו מבחוץ? ת"ל ( לעבוט עבוטו .פסוק יא
פסוק יב
ואם איש עני הוא . אין לי אלא עני, עשיר מנין? ת"ל ואם איש . א"כ למה נאמר " עני "? ממהר אני ליפרע על ידי עני, יותר מן העשיר.
לא תשכב בעבוטו . שלא תשכב ועבוטו עמך.פסוק יג
השב תשיב לו את העבוט [כבוא השמש. ולהלן הוא אומר עד בא השמש תשיבנו לו] מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה. סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.
ושכב בשלמתו וברכך. מלמד שהוא מצוה לברכך. יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך ת"ל ולך תהיה צדקה.
[לפני ה' א-להיך]. מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.פסוק יד
לא תעשוק שכיר . והרי כבר נאמר [ לא תעשוק את רעך ] ולא תגזול ? מלמד שכל הכובש שכר שכיר, עובר בה' לאוין (,משום בל תעשוק, בל תגזול ובל תלין פעולת שכיר , ומשום ביומו תתן שכרו , ומשום ולא תבא עליו השמש . מכלל שנא' ואליו הוא נושא את נפשו ,) [ועשה, משום פעולת שכיר , משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש .
כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו . אין לי אלא עני, עשיר מנין? אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאינו עושה בנפשו, כגון גרדי וסורק? מנין ת"ל לא תעשוק את רעך ולא תלין פעולת שכיר , מ"מ (=מכל מקום) ]. א"כ למה נאמר " עני ואביון "? ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון, יותר מכל אדם.
מאחיך . ולא מאחרים.
או מגרך . זה גר צדק. (מלמד שעובר עליו בשני לאוין. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר משום בל תעשוק ).
[ בשעריך . זה גר תושב. אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות שכר בהמה וכלים? ת"ל " בארצך ", כל שבארצך. מלמד שכולם עוברים בכל השמות האלו. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר, גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו , ואין בו משום לא תלין . בהמה וכלים, אין בהם אלא משום בל תעשוק .פסוק טו
ביומו תתן שכרו . מלמד ששכיר יום גובה כל הלילה. ושכיר לילה גובה כל היום מנין? ת"ל לא תלין … ולא תבוא עליו השמש .
כי עני הוא [ ואליו הוא נושא את נפשו ]. פרט לשפסק עמו.
ואליו הוא נושא את נפשו . וכי למה עלה זה בכבש, ומסר לך את נפשו, לא שתתן לו שכרו בו ביום! א"כ למה נאמר " ואליו הוא נושא את נפשו "? אלא מלמד, שכל הכובש שכר שכיר, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושא את נפשו.
ולא יקרא עליך אל ה' . יכול מצוה שלא לקרות? ת"ל " וקרא עליך ". יכול מצותו לקרות? ת"ל " ולא יקרא עליך אל ה' ". יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא, ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא? ת"ל " והיה בך חטא " מ"מ (=מכל מקום) . א"כ למה נאמר " וקרא עליך אל ה' "? ממהר אני ליפרע עלי ידי קורא, יותר ממי שאינו קורא.פסוק טז
לא יומתו אבות על בנים . וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא יומתו אבות על ידי בנים, ולא בנים על ידי אבות? והרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו ! [אלא בא ללמד] שלא יומתו אבות בעדותם של בנים, ולא בנים בעדותם של אבות.
כשהוא אומר " ובנים " לרבות את הקרובים. ואלו הם הקרובים,
- אחיו
- ואחי אביו
- ואחי אמו
- ובעל אחותו
- ובעל אחות אביו
- ובעל אחות אמו
- ובעל אמו
- וחמיו
- וגיסו.
פסוק יז
לא תטה משפט גר יתום ואלמנה . (מה אני צריך) [מה ת"ל], והלא כבר נאמר לא תטה משפט ? מלמד שכל המטה דינו של גר, עובר בב' לאוין.
ולא תחבול בגד אלמנה . בין עניה בין עשירה, ואפילו היא כמרתא בת ביתוס.
ר' שמעון אומר, דברים שאתה חובל (באיש, אין אתה מחזיר לאשה; שלא תהא הולך ובא אצלה, כדי להשיאה שם רע) [ומחזיר לה, אי אתה חובל באלמנה; שלא יהא הולך ובא אצלה, ומשיאה שם רע].פסוק יט
כי תקצור . פרט לשקצרוהו ליסטים וכרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.
קצירך . פרט (לשקצרהו עכו"ם) [להקדש ושל אחרים]. מכאן אמרו, עכו"ם שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה והפאה. ר' יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העומר.
( קצירך . פרט לאחרים. קצירך . פרט להקדש. כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו"ם ולקח ישראל - פטור).
ר' יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר - כל זמן שיש לו קציר, (יש לו עומר ויש לו שכחה) [יש לו שכחה בעומרין]; וכל זמן שאין לו קציר, אין לו (עומר ואין לו שכחה) [שכחה בעומרין]. כשתמצי לומר, קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו"ם ולקח ישראל - פטור.
בשדך . פרט למעמר בשדה חברו, דברי ר' מאיר; וחכמים מחייבים. (מכאן אתה אומר, העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית; שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפיו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה).
ושכחת עומר בשדה . ולא הגדיש. יכול אף שכחו (פועלים) יותר משנים? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה . מכאן אמרו, שני עומרים שכחה, ג' אינם שכחה. שני צבורי זיתים וחרובין שכחה, ג' אינם שכחה. שני גרגרים פרט, ג' אינן פרט.
בשדה . פרט לטמונה, דברי ר' יהודה; וחכ"א, " בשדה " לרבות את הטמונה. בשדה . לרבות את הקמה. שהיה בדין - ומה עומר שהורע כח עני, יש לו שכחה; קמה שיפה כח עני בה, אינו דין שיש לו שכחה! לא, אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה! ת"ל " בשדה ", לרבות את הקמה.
לא תשוב לקחתו . פרט לראשי שורות. מכאן אמרו, ראשי שורות - העומר שכנגדו יוכיח. והעומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר, ושכחו; מודים שאין שכחה. [העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה].
לא תשוב לקחתו . כולו כאחד. וכמה יהיה בו? שערו חכמים בעושה [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, העומר שיש בו סאתים ושכחו - אין שכחה. שני עומרים ובהם סאתים - רבן גמליאל אומר לבעל הבית, וחכ"א לעניים. אמר להם רבן גמליאל, וכי מרוב העומרים, יופי כחו של בעל הבית או הורע כחו? אמרו לו יופי כחו. אמר להם, אם בזמן שהוא עומר אחר ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עומרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהו שכחה! [אמרו לו, אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרין שהן ככריכות (=עומרים קטנים) !].
לא תשוב לקחתו . מכאן אמר ר' ישמעאל, שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים. (ספק בעל הבית המוציא מעניים עליו הראיה.) [ואם ספק, לבעל הבית], שהמוציא מחברו עליו הראיה. ומנין (לספק) [שספק] לקט - לקט, ספק שכחה - שכחה, ספק פאה - פאה? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה .
[ למען יברכך ה' א-להיך בכל מעשה ידיך .] א"ר אלעזר בן עזריה, מנין למאבד סלע מתוך ידו, ומצאה עני והלך ונפרנס בה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' א-להיך . והרי דברים ק"ו - מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; מי שנתכוין לזכות וזכה, עאכו"כ.פסוק כ
כי תחבוט זיתך . הראשונים היו חובטין זיתיהם, ונוהגים בעין יפה. (מכאן אמרו, הזית שהוא עומד (ג' על ג') [בין שלש] שורות של שני מלבנין, נשכחו - אינן שכחה).
זיתך . פרט לאחרים. זיתך . פרט להקדש.
לא תפאר . לא תפאר לעני. מכאן אמרו, מי שאינו מניח את העניים ללקוט, או מניח האחד [ואחד לא], או שמסייע לאחד מהם - הרי זה גוזל העניים. על זה נאמר, אל תסג גבול עולם .
אחריך . מלמד שיש לו שכחה.
אחריך . מלמד שיש לו פאה.
לגר ליתום ולאלמנה . נאמר כאן "גר יתום", ונאמר להלן "גר יתום". מה "גר יתום" האמור להלן, (בעושה) [פחות] מסאתים; אף " גר ויתום " האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, זית שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. זית שהוא עומד בין ג' שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה.פסוק כא
כי תבצור כרמך . מכאן היה ר' אליעזר אומר, כרם שכולו עוללות לבעל הבית. ר' עקיבא אומר, לעניים; [שנאמר וכרמך לא תעולל ].
לא תעולל . איזו היא עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. יש לה כתף ואין לה נטף, נטף ואין לה כתף - הרי היא של בעל הבית; ואם לאו - הרי הם של עניים.
אחריך . מלמד שיש לו שכחה. אחריך . מלמד שיש לו פאה. מכאן אמרו, איזו היא שכחה בעריס (=גפן כסוכה) ? כל שאינו יכול לפשוט את ידו (לאחור) וליטלה. וברגליות (=סרוחה על הארץ) , משיעבור הימנה.
לגר ליתום . נאמר כאן "גר יתום", ונאמר להלן "גר יתום". מה "גר יתום" האמור להלן [פחות] מסאתים, אף "גר יתום" האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים.
<< · ספרי על דברים · כד · >>
ראו גם: התורה והמצוה על דברים כד - פירוש מלבי"ם על הספרי.
קיצור דרך: mdrjhlka-dm-24