סוכה יג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אדסרי ריחייהו שביק להו ונפיק אמר רב חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהו אביי אמר בהיזמי מסככינן בהיגי לא מסככינן מאי טעמא בכיון דנתרי טרפייהו שביק לה ונפיק אמר רב גידל אמר רב גהאי אפקותא דדיקלא מסככין בהו אע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד אע"ג דהדר אגיד להו איגד בחד לא שמיה אגד אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הני דוקרי דקני מסככין בהו אע"ג דאגידי נינהו אגד בידי שמים לא שמיה אגד אע"ג דהדר אגיד להו איגד בחד לא שמיה אגד תניא נמי הכי קנים ודוקרנין מסככין בהן קנים פשיטא אימא קנים של דוקרנין מסככין בהן ואמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא דהני מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מיתיביה האזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי ולא אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאת' תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל רבא אמר הני מרריתא סתמא שמייהו והאי דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכח באגמא אמר רב חסדא איגד בחד לא שמיה אגד שלש שמיה אגד שנים מחלוקת ר' יוסי ורבנן דתנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהן שלשה גבעולין רבי יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא קא סלקא דעתין מדשיריו שנים תחילתו נמי שנים והאי דקתני שלשה למצוה ומדרבי יוסי שלשה למצוה לרבנן שלשה לעכב והתניא ר' יוסי אומר אזוב תחילתו שנים ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא תחילתו שלשה ושיריו שנים איפוך לר' יוסי שלשה לעכב לרבנן ושלשה למצוה והתניא זאזוב תחילתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול עד שיהא תחלתו ושיריו אחד שיריו אחד פסול הא אמרת שיריו אחד כשר
רש"י
[עריכה]
דסרי ריחייהו - מבאיש ריחם:
היזמי והיגי - מיני סנה:
דנתרי טרפייהו - נושרין עלין שלהן:
אפקותא דדיקלא - מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאים בו דוקרנין הרבה סביב סביב:
ואע"ג דאגידי - שמחוברין ענפי האילן יחד ודמי לחבילין דאמרן אין מסככין בהן:
ואע"ג דהדר אגיד להו איהו - הענפים של מעלה כדי להשכיבן מפני שמתפצלין לכאן ולכאן ונוקפין למעלה ואין סותמים הנקב:
אגד בחד לא שמיה אגד - כל דבר יחידי המחובר יחד ואוגדו בפני עצמו אינה אגודה עד שיתן דבר אחר עמו ויאגדם יחד:
דוקרי דקני - כעין אפקותא דדיקלא אלא שזה של קנים וזה של דקלים:
קנים ודוקרנים - משמע תרי מילי ודוקרנים כמו יחפור בדקר (ביצה דף ב.) פל"א בלע"ז:
קנים של דוקרנים - שיוצאים בגזעם כמין דוקרנים הרבה:
מסככין בהן - ולא משווינן להו כחבילה:
מרריתא דאגמא - חזרת של אגם:
אזוב - כל היכא דכתיב אזוב דריש ליה הכי:
ולא כל אזוב שיש לו שם לווי - הכא נמי מרור כתיב ולא מררתא דאגמא דהוא שם לווי:
כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה - שיש בו מכמה מינין וכל אחד שם לווי לו כמו אזוב כוחלית וקודם מתן תורה היה זה שמו ובאתה תורה והקפידה שכתוב בכמה מקומות אזוב ולא נכתב באחד מהן אחד משמות הללו ש"מ אסתם אזוב קפיד רחמנא:
הני - מרריתא לא נשתנה שמם קודם מתן תורה וכשניתנה תורה לא היו קרויין אלא מרור סתם וכשהזכיר מרורים אף זה היה במשמע:
לא שמיה אגד - לא לענין חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב:
שלשה קלחין - שרשין:
ובהן שלשה גבעולין - גבעול לכל קלח גבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בראשו כקנבוס ופשתן:
רבי יוסי אומר - לקמן מפרש פלוגתייהו:
שיריו - אם נפל האחד לאחר זמן שיריו כשרים בשנים:
גרדומיו - כשמזין בו פעמים הרבה מתוך שגבעוליו רכים משתברים וכל שהוא המשתייר באגודה כשר ובלבד שישתייר מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם אגודתו קיימת:
קא סלקא דעתיה - דהא דאמר רב חסדא שנים מחלוקת רבי יוסי ורבנן הכי מפרש פלוגתייהו והכי שמעינן לה דמדשיריו שנים לר' יוסי תחילתו נמי שנים דיעבד:
למצוה - לכתחילה:
ומדרבי יוסי - בעי שלש מיהא למצוה מכלל לרבנן דאמרי שלשה לעכב דאי אינהו נמי למצוה ולא לעכב מאי אתא רבי יוסי לאיפלוגי ומאי מחלוקת דקאמר רב חסדא דלרבי יוסי שמיה אגד ולרבנן לא שמיה אגד:
אזוב שתחילתו שנים - פסול וכן אזוב שלשה ונפלו שנים מן האגודה ונשתייר אחד פסול:
ואינו כשר כו' - כלומר אין תחילתו כשר אלא בשלשה דבציר מהכי לאו אגודה היא ואין שירים כשרים אלא בשנים:
איפוך - סברא דידן דאמרן לעיל קא סלקא דעתיה דנפרשה לרב חסדא הכי דלר' יוסי שלשה לעכב כדמפרש הכא בהדיא ומכלל דשלשה (לרבנן שמע רבי יוסי) דקאמרי למצוה ולא לעכב:
והתניא - ובניחותא: לרבנן לא גרסינן שאין זו לשון גמרא ומיהו על כרחך רבנן קאמרי לה דהא ר' יוסי שלשה לעכב שמעינן לה:
אזוב שתחילתו שנים - כשר:
ושיריו אחד - נמי כשר:
ולא פסול - בתחילתו עד שיהא אחד וקס"ד דסיפא נמי הכי מיפרשא ואין שיריו פסולים עד שיהא אחד ולהכי פריך שיריו אחד סלקא דעתיך ליפסל והא קתני כשר:
תוספות
[עריכה]
אפקותא דדיקלא. מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין בו דוקרנין הרבה סביב ואע"ג דאגידי שהם מחוברים בענפי האילן יחד כך פירש בקונטרס ואין זה אצוותא דדיקלא דפרק כל שעה (פסחים דף לט. ושם) דההוא עשב הגדל סביב הדקל ויוצאים בו משום מרור ואי מן הדקל הוא הא אמר התם מה מצה מן הזרעים ואפשר דהיינו ערקבלין דסוף עושין פסין (עירובין דף כו:) דמפרש התם בגמרא אצוותא חריותא ופי' שם בקונטרס שהוא סיב הגדל סביב הדקל וצריך לומר דמין זרע הוא ומיהו מדתנן בפרק לולב הגזול (לקמן דף לו:) אין אוגדים את הלולב אלא במינו ואמר רבא בגמרא אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא שמע מינה דאין זה עשב אלא מן הדקל עצמו הוא ואין זה ערקבלין:
מרריתא דאגמא. פי' בקונטרס חזרת של אגם ואין משמע כן בפרק כל שעה (פסחים דף לט.) דאמרינן רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מחזר אמרריתא אמר ליה מאי דעתיך אי משום דמרירי טפי והאנן תנן חזרת אלמא אין זה חזרת אלא מין אחר הוא ששמו מרריתא ויש ממנו שמגדל באגם ושורש שלו נקרא תיעה בפרק אלו טרפות (חולין דף כט. ושם) מאי תיעה עיקרא דמרריתא:
משום דשכיחן באגמא. כי האי גוונא משני רבא פרק אלו טרפות (חולין דף סב:) גבי תורין של רחב' ואביי נמי אף על גב דמשני הכא והתם שינויי אחריני מכל מקום מודה לרבא דהא בפרק אותו ואת בנו (שם דף פ.) מכשירין עזי דבאלא לגבי מזבח:
בשלש שמיה אגד. תימה דבמסכת אבות (פ"ג מ"ו) משמע דפחות מחמשה לא שמיה אגד דתנן עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה ביניהן שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין אפילו חמשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט ואית ספרים דגרסי איפכא דחמשה נפקא לן מבקרב משום דאעדת דרישיה דקרא קאי ובלשון בקרב משמע אמצע כלומר בחצי עדה דהיינו חמשה ישפוט ושלשה נפקא לן מואגודתו על ארץ יסדה ובפ"ק דברכות (דף ו.) לא משמע כן דאמר התם מנין לעשרה שמתפללין ששכינה ביניהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה ביניהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ולגירסא קמייתא ניחא ושמא דאף על גב דבעלמא חשיבא אגודה בשלשה האי קרא דואגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ וביד יש בה חמש אצבעות:
מצות אזוב שלשה קלחים. גבי אזוב דפרה לא כתיב אגודה אלא גבי אזוב דפסח מצרים כתיב ובסיפרי (פרשת חקת) יליף בג"ש לקיחה לקיחה מה להלן שלשה דאין אגודה בפחות משלשה אף כאן שלשה ורבנן דלא ילפי לעיל גבי לולב לקיחה לקיחה דמכשרי בשאינו אגוד קסברי דמאזוב לאזוב נאמרה גזרה שוה ותימה דאי גזרה שוה היא הא קתני סיפא דהך משנה בסוף פרק אחד עשר דפרה לא אגדן כשר ומ"ש מלולב לרבי יהודה דתניא אגוד כשר שאינו אגוד פסול משום דיליף לקיחה לקיחה:
ובהן שלשה גבעולין. גבעול אחד לכל קלח וקלח דאי שלשה לכל קלח וקלח אם כן היינו ר' יהודה דקתני סיפא ר' יהודה אומר שלש על שלש ומשנה זו שנויה באורך במסכת פרה (פי"א מ"ט) אלא שהגמרא קצרה:
וגרדומיו כל שהוא. בפרק התכלת (מנחות דף לה:) דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרין וגרדומי אזוב כשרין אגב תכלת נקט אזוב דגרדומי אזוב תנינא דמשנה היא במסכת פרה (שם) אי נמי משום אזוב דמצורע איצטריך:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
פא א ב מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף י"ד:
פב ג מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה י"א [ טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף ט"ו ]:
פג ד טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ה':
פד ה מיי' פי"א מהל' פרה הלכה ה':
פה ו ז מיי' פי"א מהל' פרה הלכה ד':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
אפקותא דדיקל' פירוש הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקים מסככין ולא גזרינן משום חבילות דהני אגידתן איגוד בידי שמים הוא כלומר ברייתן כך היא ואע"פ שחוזר ואוגדן אינן דומין לחבילות הנאגדין מפני שכל החריות הללו שעיקרן מאפקותא כאחד מהן חשובין. וקיי"ל אגד בחד לא שמיה אגד.
דוקרני דקני. עיקר הקנים שנתלשו ויש להן קנים הרבה דבוקים בעיקרן מסככין בהן. דינם כדין האפקותא. כיון שהזכיר שמועות של רב חסדא משמיה דרב אבינא בר רב שילא הזכיר נמי מרריאתא והאזוב שיש לו שם לווי ופשוטה היא אמר רב חסדא אגד בחד לא שמיה אגד כדאמרן ג' הוי איגוד ב' מחלוקת רבנן סברי הוי איגוד ור' יוסי סבר לא הוי איגוד דכתיב ולקחתם אגודת אזוב וכתיב ולקח אזוב וטבל במים וילפינן לקיחת אזוב כלומר דבעינן איגוד ותנן במסכת פרה פרק י"א מצות אזוב ג' קלחים ובהן ג' גבעולין. רבי יהודה אומר של ג' ג' אזוב שיש בו ג' קלחים מפסגו ואגדו פסגו ולא אגדו אגדו ולא פסגו לא אגדו ולא פסגו [כשר].
ר' יוסי אומר ג' גבעולים ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא.
ואוקימנא לר' יוסי ג' גבעולים לעכב כלומר השנים אינן נאגדין לפיכך פסולין ולרבנן למצוה שלשה ואם עשה שנים כשר. כדתניא אזוב לרבנן תחלתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול אלא עד שיהא [בתחלתו] אחד כשיריו:
ירושלמי אין חבילה פחות מכ"ה.
אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא: פירוש הדקל שמוציא ענפים בשרשי סביבותיו וכלן אגודות בחוט בידי שמים וקי"ל מסככין בהן ולא מיתסרא משום חבילי עצים דאע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד וק"ל לרבנן ז"ל דהכא אמרינן דאגד בידי שמים לא שמיה אגד ואלו במס' פרה תנן אזוב שיש בו ג' קלחים כא' מפסגו ואוגדו אגדו ולא פסגו לא אגדו ולא פסגו כשר והא התם דכי לא אגדו ולא פסגו אלא שהוא אגוד מעצמו בידי שמים כשר ואע"ג דבאזוב דכ"ע צריך אגד כדאיתא לעיל אלמא אגד ביד' שמים שמיה אגד ור' זרחיה תירץ דודאי אגד בידי שמים שמיה אגד אבל הכא בגזירת חבילין אקילו רבנן ולא גזרו באגד בידי שמים משום גזירת אוצר ולא מחוור דהא חזינן בסמוך דמייתינן ראיה לאגד בשנים דהכא אי הוי אגד או לא מפלוגתא דר' יוסי ורבנן גבי אזוב אלמא כל דגזור רבנן הכא כעין ההוא דאוריי' גזור. ולפירוש שכתבתי למעלה בשם מורי נר"ו ל"ק דהא אזוב אינו צריך אלא אגד ביד ואין אגד בחוט מעכבו ולפיכך אמרו שאף על פי שפסגו ולא אגדו כשר ואף על פי שאגד בידי שמים לא שמיה אגד לית לן בה דהא אין אגד מעכב תדע דקתני התם בהדי פסגן ולא אגדן כשר דאע"ג דליכא לא אגד שמים ולא אגד אדם כשר ומיהו אנן הא כתיבנא דודאי אזוב דמצרים צריך אגד גמור בחוט כדאיתא לעיל ומתני' דמסכת פרה באזוב של פרה היא שנויה דלא כתיב ביה אגודה ואע"ג דכתיב קיחה קיחה רבנן סברי דלא גמרי' קיחה מאזוב דמצרים לאזוב דפרה תדע דהא לא גמרי קיחה קיחה דלולב מאזוב כדאיתא לעיל ואלו הוו גמירי ג"ש דקיחה קיחה בין ללולב בין לאזוב דפרה הוו גמרי ליה לפום מאי דנקטי' מדרבנן ומוכח בתלמוד בכמה דוכתי דג"ש דגמירי אינה אלא במלות סתם ולא בפרשיות ידועות אלא ודאי דרבנן לא גמירי ג"ש דקיחה קיחה כלל לענין שיהא אגד מעכב אלא לענין שיהא לולב ואזוב פרה ראוי לאגד הן בשלש' קלחים הן בשנים והיינו דפליגי רבנן ור' יוסי באזוב דפרה תחלתו כמה כדאיתא לקמן ומאי דתלי תלמודא מלתא באגד לאו משום דאגד מעכב דא"כ לא אגדן ופסגן אמאי כשר אלא לומר דצריך שהיה ראוי לאגד מן התורה א"נ דרבנן ורבי יוסי התם דפליגי אמתניתין דפר' דס"ל דאזוב צריך אגד ס"ל כרבי יהודה דגמיר קיחה קיחה גבי לולב וה"ה גבי אזוב דכי הדדי נינהו ולדידהו אגד בידי שמים לא שמיה אגד ואם אגדן ולא פסגן פסול וכ"ש פסגן ולא אגדן והרי זה מבואר ואע"ג דאגד להו אגד בחד לא שמיה אגד פירוש אגד בדבר שהוא אחד ואגוד בעצמו כמאן דליתא דמי ולא שמיה אגד ואין בו משו' גזירת חבילין.
אמר רב חסדא אגד בחד לא שמיה אגד בשלש שמיה אגד: פירוש אם אגד שלשה דברים שמיה אגד ונקרא חבילה לענין סוכה ג"כ שנים פלוגתא דרבי יוסי ורבנן גבי אזוב דפרה ואסיקנא דלרבנן מצות אזוב מן התורה לעכב בג' דבלאו הכי לא שמיה אגד ולר' יוסי שנים מן התורה הוי אגודה ושלשה מדרבנן וקי"ל כרבנן הלכך כל שאגד שלשה עצים כאחד הויא חבילה ואין מסככין בו כרב חסדא ופליגא גמר' דילן אהא דאמרינן בירושלמי הכא שאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זרין ויש שסבורין לומר דלא פליגי דהא רב חסדא נמי כ"ה זרין יש אלא שהם בג' ענפים כעין אפקותא דדיקלא ואף על גב דיליף דלא ליהוו בענף אחד ולא בשנים לרבנן דאגד בחד או בשנים לא שמיה אגד לא גמרינן מפלוגתא דאזוב אלא לענין ב' וג' אבל ג' דהתם ג' קלחים ממש והכא ג' ענפים גדולים בני כ"ה זרין. ול"נ דתנן מצות אזוב ג' קלחים ובהם ג' גבעולין פי' גבעול א' לכל קלח לאפוקי מדרבי יהודה דבעי התם שלשה גבעולין לכל קלח ודכ"ע אין מזין בקלחים אלא בגבעולין.
שיריו שנים: פירוש אם נפל אחד ונשתיירו שני קלחים כשרה וגרדומיו של גבעול כל שהוא דאע"ג דנשר אם נשאר ממנו כל שהוא כשרה ואית דמפרשי לה אפילו נשאר מן הקלח עצמו כל שהוא ול"נ דקלח בלא גבעול כלל לאו כלום הוא.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה