משנה תענית א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה ב | >>
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים.
רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר.
ביום טוב הראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו י מזכיר.
עד אימתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר, עד שיעבור יא הפסח.
רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר יב (יואל ב) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.
אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג,
- הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.
- בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,
- הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.
- הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג,
עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים?
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב):
- "וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן":
- עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב):
אין שואלים את הגשמים,
- אלא - סמוך לגשמים.
- רבי יהודה אומר:
- העובר לפני התיבה,
- ביום טוב האחרון של חג -
- האחרון - מזכיר.
- והראשון - אינו מזכיר.
- וביום טוב הראשון של פסח -
- הראשון - מזכיר.
- והאחרון - אינו מזכיר.
- ביום טוב האחרון של חג -
- העובר לפני התיבה,
[ג] *הערה 1: עד אימתי שואלים גשמים?
- רבי יהודה אומר:
- עד שיעבור הפסח.
- רבי יוסי אומר:
- עד שיצא ניסן,
- שנאמר: "ויורד לכם גשם, יורה ומלקוש בראשון" (ראה יואל ב כג).
- עד שיצא ניסן,
סמוך לגשמים - היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה.
וביום טוב הראשון של פסח, הראשון והוא המתפלל שחרית, אומר מוריד הגשם, והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף, אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל.
ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג, אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג, רוצה לומר יום שמיני עצרת, ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו.
והלכה כרבי יהודה:
אין שואלין את הגשמים - היינו אין מזכירין את הגשמים:
אלא סמוך לגשמים - דהיינו יום ח' של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע ז. פירוש אחר רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה דהיינו לומר ותן טל ומטר, שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בג' במרחשון או בז' בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין:
האחרון - המתפלל תפלת מוסף ח מזכיר מוריד הגשם:
והראשון - המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל ט. והלכה כרבי יהודה. והא דתנן בסמוך רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח, והכא קאמר רבי יהודה ביו"ט הראשון של פסח האחרון אינו מזכיר, תרי תנאי נינהו ואליבא דר"י:
אין שואלין כו'. פי' הר"ב היינו אין מזכירין כו'. וסתמא כרבי יהושע. וא"כ רבי יהודה אתא ופליג. וכדמשמע מלישנא דר"י אומר ובגמרא נמי מוכח דרבי יהושע ור' יהודה לא אמרו דבר אחד דאמרינן רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו של לולב שאין מברכין עליו עוד ולא אמרינן וכרבי יהודה. ותו בגמ' לעיל דף ג' ע"א איתא בהדיא דר"י דאמר האחרון מזכיר לא אתא כרבי יהושע דאמר מיו"ט האחרון הוא מזכיר. וקשיא ר"ב אדר"ב דבמתניתין דלעיל פי' דהלכה כרבי יהושע. וכאן מפרש דהלכה כרבי יהודה. ואפשר דלעיל לא פסק כרבי יהושע אלא לגבי ר"א. והרמב"ם נמי כתב הלכה בתרווייהו ומפרש למשנתינו סמוך לגשמים היא תפלת מוסף כו' כמו שביאר רבי יהודה. ואע"פ שהלשון ר"י אומר לא קשיא דטובא אשכחן דכוותיה ולא פליג כמ"ש במשנה ה' פ"ג דבכורים מ"מ בגמרא איתא בהדיא דמוקים להך רישא כרבי יהושע. ודר' יהושע ורבי יהודה לא אמרו דבר אחד:
העובר לפני התיבה כו'. משום שאין מזכיר אלא עד שיכריז הש"צ להכי תני העובר כו'. וכן מזכיר בלשון יחיד. כ"כ הרא"ש. וכתב הר"ן דבפסח דלא תלי בש"צ ה"ל למתני במוסף [זוכרין] אלא איידי וכו'. א"נ דתלי נמי בש"ץ להכריז הטל. ומיהו לשון מזכירין דלעיל השנוי בלשון רבים כבר מיושב במה שכתבתי שם ותדע דהא תו בכולה מתניתין דלעיל תני נמי בלשון יחיד:
האחרון מזכיר. פי' הר"ב המתפלל מוסף שמנהגם היה שהעובר לפני התיבה בתפלת מוסף אינו אותו שעבר בשחרית. כמ"ש ב"י סמן קי"ד וכבר כתבתי כן בשם הר"ן במשנה ז' פ"ד דר"ה. וקצת יש לדקדק אמאי קרי ליה התם השני והכא קרי ליה האחרון. וכתבו התוס' והרא"ש ובירושלמי קאמר אמאי איני מזכיר מאורתא פירוש בתפלת ערבית. ומשני דלית תמן כל עמא ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהא אגודות אגודות. ולדכרו בצפרא פירוש ובתפלת שחרית. ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מדאורתא. ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:
הראשון אינו מזכיר. פירש הר"ב אינו מזכיר גשם אלא על. וכ"כ הרמב"ם. אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שהזכיר הטור בסימן קי"ד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:
האחרון אינו מזכיר. ירושלמי מ"ט דר"י כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ויזכיר מבערב וכו' כדלעיל:
עד שיעבור הפסח. אפשר לי לומר שסובר דכיון שאין מתחילין להזכיר. אלא ביו"ט אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח. ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח כמו במשנה דלקמן ואין כל כך עוברי דרכים בחג הפסח שהגשמים יפסיקום ואע"ג דבהתחלה מתחיל ביו"ט האחרון מיהת שאני התחלה דאי לאו דבימי הסוכות סימן קללה לגשמים היה להתחיל מיו"ט הראשון ולפי' מתחיל ככלות ימי הסוכה:
שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. ותנאי דפליגי ס"ל דאין למדין מהא דניבא יואל לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם הנביא שאע"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו וירד להם גשם וגו' בראשון:
(ז) (על הברטנורא) ואם כן ר' יהודה פליג. וכן הוא בהדיא בגמרא:
(ח) (על הברטנורא) מנהגם היה שהעובר לפני התיבה במוסף אינו אותו שעובר בשחרית ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא, פירוש בתפלת ערבית, ומשני דלית תמן כל עמא, נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיה אגודות אגודות ופריך ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית, ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מאורתא ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:
(ט) (על הברטנורא) כ"כ הר"מ אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:
(י) (על המשנה) אינו כו' ירושלמי, מאי טעמא דר' יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם ויזכיר מבערב כו' כדלעיל:
(יא) (על המשנה) עד שיעבור. אפשר לי לומר שסובר דכיון דאין מתחילין להזכיר אלא ביום טוב אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח ואין כל כך עוברי דרכי' בחג הפסח שהגשמי' יפסיקום אבל בימי הסוכות סימן קללה הם:
(יב) (על המשנה) שנאמר כו'. ואינך סבירה ליה דאין למדין מהא דניבא לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם שאע"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו:
ר' יהודה אומ' העובר לפני התיבה: ביד בפ' שני דהלכות תפילה סי' ט"ו ואיתא במלתא דר' יהודה בפרקין דף ד' וכתב הר"ן ז"ל הא דנקט העובר לפני התיבה ולא תנא דבי"ט האחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית ובי"ט הראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי דאמרינן בירושלמי בריש מכלתין אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד מזכיר כדאיתא התם ואיידי דנקט ר' יהודה מילתיה בי"ט האחרון של חג נקט נמי הכי בי"ט הראשון של פסח אע"פ שאין הפסק גשם והזכרת טל תלויה בש"צ א"נ דאפי' בטל אין מזכירין בצבור עד שיכריז ש"צ הר"ן ז"ל:
האחרון מזכיר: היינו המתפלל מוסף פי' ה"ר יהונתן ז"ל שהיה מנהג הקדמונים להיות להם שני חזנים אחד לתפלת יוצר ואחד לתפלת מוסף ע"כ: וכתוב בתוס' י"ט הראשון אינו מזכיר פי' הרב אינו מזכיר וכו' משיב הרוח ומוריד הטל ע"כ אכן בספרים שלפנינו בכולן מצאתי מוריד בלי וי"ו: ומסיק בירושלמי דקדמייתא היא דר' יהודה אמרה בשם גרמיה ותנייתא דקאמר עד שיעבור הפסח אמרה בשם ר' יהודה בן בתירא וכתב הרא"ש ז"ל שבסדר רב עמרם כתוב שאחר שהזכיר ש"צ במוסף מתחילין העם להזכיר בתפלת המנחה ודייק כן מלישנא דמתני' ולא נהוג עלמא וגם ר"א ור' יהושע לא הזכירו בדבריהם חילוקא בין ש"צ לשאר העם ור' יהודה לא נחלק עליהן אלא בזמן הזכרה ולא בא לחדש דבר אחר ע"כ: ובגמ' בברייתא קתני ר' יהודה אומר משום ר' יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר וכו' ומסיק בגמ' דהאי ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא וכדאיתא בברייתא אחריתי ר' יהודה אומר משום בן בתירא העובר לפני התיבה בי"ט האחרון וכו' וזימנין דקרי לי' בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמא דאבוה: ודע דר' יהושע דמתני' ור' יהושע דברייתא דקאמר משעת הנחתו תרויהו ר' יהושע בן חנניה נינהו בר פלוגתיה דר' אליעזר הגדול אלא דמשמע בפירוש רש"י ז"ל שכתב בדף ג' וז"ל האמור משעת הנחתו דהיינו בשביעי והכא קתני יום טוב האחרון של חג דהיינו בשמיני ע"כ כלומר וא"כ ר' יהודה משום ר' יהושע בן חנניה משמע דסבירא ליה לרש"י ז"ל דס"ל לתלמודא דמוכרחים אנו לומר דודאי תרי תנאי אליבא דר' יהושע דתנא דמתני' ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום טוב האחרון של חג מתחילין להזכיר ותנא דברייתא ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום הושענא רבא מתחילין אחר שבירך על נטילת לולב והכי ג"כ משמע מן התלמוד דף ג' במאי דקאמר אי ר' יהושע נימא חד יומא אכן מתוס' ז"ל בדבור המתחיל משעת נטילת לולב משמע שחולקים על רש"י ז"ל. ונראה עוד לע"ד שצריכין אנו לומר דהא שפירש רש"י ז"ל בסוף ע"א דדף ד' וז"ל ר' יהושע היא דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים וכו' צריך לומר שהוא טעות וצ"ל דהיינו יום שביעי וצ"ע לע"ד ומ"מ ר' יהודה משום ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא כדכתיבנ':
עד אימתי שואלין וכו': בנדרים פ' קונם תנן עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח וגרסי' התם בירוש' ר"מ כדעתיה ור' יהודה כדעתיה דהכא: ומשמע שמה שכתוב בהרא"ש ז"ל א"ל ר' יוסי במקום ר"מ טעות הוא:
שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון: מדקאמר בראשון סתמא משמע כוליה ניסן: ואפשר לפרש שהפסיק לא מייתי ר"מ רק סתמא דמתניתין ויתפרש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: ובגמ' א"ל רב נחמן לר' יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן א"ל הכי א"ר יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה יתר הגזם אכל הארבה וכו':
יכין
אין שואלין את הגשמים – לומר "ותן טל ומטר" אלא סמוך לגשמים – רצה לומר: אף דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע בהזכרת "משיב הרוח", על כל פנים ב"שאלה" מודו, דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן (משנה ג) (א).
רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה, ביום טוב האחרון של חג, האחרון המתפלל מוסף מזכיר, הראשון המתפלל שחרית אינו מזכיר.
ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר – והכי קיימא לן (אורח חיים קיד). מיהו בתפילת לחש יאמרו הציבור "משיב הרוח" במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח.
עד אימתי שואילן את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח – כמו שמתחיל "משיב הרוח" באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואף על גב דלעיל לא קאמר רבי יהודה הכי, תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.
רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר (יואל ב): "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון" – דרצה לומר: בניסן, אלמא דבכל חודש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה.
בועז
(א) והיינו להך לישנא דש"ס (דף ד ב) דשאלה לחוד והזכרה לחוד. ורוצה לומר: אף שמזכיר "משיב הרוח" – אפילו הכי ביום שלאחריו אינו שואל "ותן טל ומטר". אם כן, מהאי טעמא בסוף פלוגתת רבי אליעזר ורבי יהושע, קודם שהזכיר דברי רבי יהודה, קאמר תנא (משנה ב) "אין שואלין" וכו'; דרצה לומר, רק רבי אליעזר ורבי יהושע סבירא להו הכי, מה שאין כן לרבי יהודה, אית תנא דסבירא ליה לרבי יהודה דתיכף כשמתחיל להזכיר "משיב הרוח", ישאל ביום חול שלאחריו, כש"ס שם (דף ד ב).
מיהו לאידך לישנא (שם), דלרבי אליעזר ורבי יהושע - שאלה והזכרה חדא מילתא היא, ורוצה לומר: תיכף כשמזכיר ביום טוב, מתחיל מיד לשאול ביום חול שלאחריו. אם כן, מה שכתבה מתניתין: "אין שואלין" וכו', אינו לרבי אליעזר, דהרי רבי אליעזר סבירא ליה דמזכיר ביום ראשון דחג, ואיך ישאל בחול המועד סוכות אחריו, שהוא סימן קללה? והרי רבי אליעזר בעצמו אמר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר. אלא רבי יהושע קאמר לה, והכי קאמר: אם כן, לעולם יהיה מזכיר? אלא אין שואלין הגשמים אלא סמוך לגשמים, ומדשאלה והזכרה חדא מילתא, להכי לא יזכיר אלא ביום אחרון של חג, ומיד ביום חול שלאחריו ישדאל.
אם כן, מהאי טעמא נקט לה תנא להך "אין שואלין" מקמי מילתא דרבי יהודה, דלרבי יהודה אית תנא דסבירא ליה אליביה דשאלה והזכרה לאו חדא מילתא היא.
ומהאי טעמא נראה לי נמי דלא הזכירו רבי אליעזר ורבי יהושע עד אימתי יזכיר, כמו שאמר אליבא דרבי יהודה, דפשיטא דסופה כתחילתה, דפוסק שניהן ביום ראשון דפסח. והרי כל עיקר טעמא דרבי יהושע דפליג ארבי אליעזר וסבירא ליה שלא להתחיל ביום ראשון דסוכות, הוא רק מדגשמים בחג סימן קללה, אם כן בהפסקה - כולי עלמא מודו דמפסיק שניהן ביום ראשון דפסח, וכדקאמר בש"ס לחד מאן דאמר אליבא דרבי יהודה.
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רבינו גרשום |
רמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע