מהרש"א על הש"ס/תענית/פרק א

דף ב עמוד א

בפרש"י בד"ה מאימתי כו' קרי ליה גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה שנאמר כו' עכ"ל ובד"ה לא אמרתי כו' שמוריד גשמים הס"ד וד"ה וליתני התם כו' עד ד"ה מאי שנא דשבקיה כו' נמחק ומד"ה בחג הוי דין כו' עד ד"ה ואיידי דתנא כו' נמחק כצ"ל:
תוס' בד"ה א"כ אם אתה כו' ור"א אומר בברייתא כו' ובד"ה וליתני מאימתי כו' שיורדין בגבורה תימה כו' כמו הכא וליתני מזכירין גשמים מאי כו' ובד"ה ג' מפתחות שלא נמסרו כו' כצ"ל:

דף ב עמוד ב

בפרש"י בד"ה משעה שפוסק כו' הואיל ולא סימן ברכה הם עכ"ל. ובד"ה שפיר כו' הואיל ואין שואלין הס"ד ואחר כך מ"ה כל אימת דאתיין זמנייהו הוא וכיון כו' ובד"ה בשני ונסכיהם דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם כו' ובד"ה סבר כו' מרבה ניסוך כו' כצ"ל:

דף ג עמוד א

גמרא אי ר' יהושע נימא חד יומא כו'. וההוא חד יומא ע"כ הוא שמיני עצרת דלר"י דברייתא נמי דאמר משעת הנחתו הוא ערבית דשמיני עצרת כמ"ש התוס' לעיל וכפרש"י לקמן וק"ל:
בפרש"י בד"ה אי ר' עקיבא וכו' דהא אמר ונסכיה דהיינו בו' מרבה ניסוך המים. והס"ד ואח"כ מ"ה וסבר לה כו' לר"י דאמר בשני מתחילין כו' כל ז' דאפיק ראשון כו' הד"א ובד"ה אלא רבי יהושע כו' לא הוה אלא ששה ימים דאיהו לא מפיק כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה עשר נטיעות כו' כדי צורכן כו' ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות כו' כל אלול ומדרבנן פסח כו' ובד"ה ויאמר אליהו כו' נקרא מתושבי גלעד כו'. כצ"ל:

דף ג עמוד ב

גמרא דבדרתינכו בד' כו' אי הכי כארבע לארבע מבעיא ליה כו' מוריד הגשם מחזירין כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה כשם שא"א כו' שלא יתקיים מרוב כו' ובד"ה מאי היא כו' ורוחות קאמר דשניות למטר עכ"ל. כצ"ל:
תוס' בד"ה בימות החמה כו' ומיקל לההוא דלא מצלי ולא כו' למאן דלא מצלי ולא מיקל פי' כו' אם לא אמר ותן טל ומטר עכ"ל. כצ"ל פירשו לענין שאלה מצלי ולא מצלי משמע דהטל הוא דבר שמתפללים עליו דהיינו בשאלה בימות הגשמים אבל בהזכרה לא מזכירין טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים למנהג אשכנז ודו"ק:

דף ד עמוד א

גמרא כה דברי כאש ואמר רב אשי כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע א"ל ר' אבא לרב אשי כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה והיינו כו' קרא ואמר הצרי אין כו' אלמא דלא הוה ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי כו' ובד"ה וכתיב אשר לא כו' באש אשר לא צויתיו ולא דברתי כו' וגדעון ששאל למנוע טל כו'. כצ"ל:

דף ד עמוד ב

גמרא הפסח ר"מ אומר עד שיעבור ניסן כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה עד שיעבור כו' פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב י"ט הראשון והזכרה כו' ובד"ה כתחלתו כו' בי"ט אחרון של חג כו':
בד"ה כך בסופו אינו שואל במנחה ערב י"ט הראשון כו' בי"ט מי איכא דהזכרה כו' ופוסק נמי בערבית ושחרית של תשיעי כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה ואמר ר"א הלכה כו' ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו כו' עכ"ל. ואין זה דומה דלעיל שפיר מדמה שאלה להזכרה כדמסיק דפריך ומה במקום שאינו שואל כו' אבל הכא אימא דהזכרה ריצוי שאלה הוא ודו"ק:
בד"ה הא לן פי' לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון כו' עכ"ל. כצ"ל:

דף ה עמוד א

גמרא עשרים וארבע שביקא להו כו'. וכ"ה בילקוט אבל בגירסת ע"י עשרין ותרתין שביקא כו':
בפרש"י בד"ה מונה כ"א כו' וידע מהיכן התחילו ובד"ה א"ל ודאי כו' שבע שנים וכתיב כו'. הד"א ובד"ה הגדילה כו' חדשים מתשרי ועד ניסן הס"ד ובד"ה משום דבקרבך קדוש בתמיה משום דבקרבך קדוש דהיינו שאתה כו' הקב"ה בעיר הס"ד ואח"כ מ"ה לא אבא בירושלים כו' וה"ק כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה ובחזירתו אוכל כו' גדילה בתליסר ובי"ד יומי כו' שנזרעה בשלישית כו' עכ"ל. כ"ה בנוסחת התוס' שלפנינו ואין זה מובן דאמאי לא קשיא נמי דגדילה בי"ב יומי ומאי קאמרי שנזרעה בשלישית כו' אף אם נפרש דבריהם שלישית מזריעה דהיינו רביעי בחודש מ"מ תקשי להו דה"ל י"ב יום ונ"ל להגיה בדבריהם בתליסר ובי"ב יומי כו' דהשתא מזרעו בשני דהוו י"ד יומי לא קשיא להו מידי דלא חש למחשביה כיון דלא גדילה בו יום שלם אלא משלישי דהוה י"ג יומי ומרביעי דהוה י"ב יומי קשיא להו למחשבינהו דהוי נמי ימים שלמים ותירצו דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית מזריעה דהיינו בד' בחדש קאמר דגדילה בי"א ימים שלמים ודו"ק:

דף ה עמוד ב

בפירש"י בד"ה והאמר מר כו' מיתתו של שמואל הרמתי ולא מיתת כרת כו' ובד"ה שקלתני כו' מעשה ידיהן יהושע כו'. הד"א אהרן פרקו הס"ד ובד"ה שישב ב' שנים כו' מחצית שנת עשתי עשר וי"ב כו' עכ"ל כצ"ל היינו מתחילת מלכותו של שמואל משמת עלי כמ"ש התוס' וק"ל:
תוס' בד"ה ומי סיב כו' א"כ נכי לפחות חצי שנה כו' ח' שנים ממיתת שמואל עד שבא כו' עכ"ל כצ"ל מ"ש נכי לפחות חצי שנה כו' בפ"ק דר"ה אמרינן דשמואל נולד לו' חדשים וב' ימים מדכתיב ויהי לתקופת הימים וגו' וק"ל:

דף ו עמוד א

גמרא או אינו אלא בחודש כסליו ת"ל בעתו כיון שיצא ניסן כו'. מגומגם ובילקוט אינו ולעיל גבי או אינו מלקוש באייר ת"ל בעתו שייך למתני בתר הכי כיון שיצא ניסן כו' ודו"ק:
בפרש"י בד"ה אפילה כו' אפילות הנה. הס"ד:

דף ו עמוד ב

בד"ה רוב ההודאות כלומר רוב ההודאות כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה עד מתי כו' דאמר ספיחי זרעים אסורים כו'. כצ"ל:

דף ז עמוד א

גמרא לא תכרות וכתיב אותו תשחית וכרת הא כיצד כו' מחדדין זה את זה בהלכה כו' ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו כו' אמר לה אבוך רמי חמרא כו' א"ל אלא במאי נירמי כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה שחוטאין כו' מהכא נואלו שרי צוען וגו' התעו את מצרים ותועה כו' בד"ה בפחות שבכלים במאני דפחרא. הס"ד ואח"כ מ"ה במאני דפחרא בשחוק כו' כצ"ל:

דף ז עמוד ב

בד"ה שנאמר הרעיפו שמים כו' ומתפאר הקב"ה במטר שמים. הס"ד ואח"כ מ"ה ישועה פרה כו' ובד"ה דרוח צפון כו' אורה לעולם מה שהגשמים כו' הד"א ובד"ה רשע בפניו כו' לקרותו רשע הס"ד ואח"כ מ"ה מותר לשנאותו כו' ובד"ה ויצו הקב"ה הס"ד ואח"כ מ"ה עליה על הגשם שתרד והס"ד ואח"כ מ"ה במפגיע כשיתפלל כו' ובד"ה קהה הברזל כו' הדור הס"ד ואח"כ מ"ה וכל שכן אם הוכשרו מעשיו קודם לכן והכי כו'. כצ"ל:
גמ' מה תקנתן יתגברו ברחמים שנאמר כו'. כצ"ל:

דף ח עמוד א

גמ' ואמר ר' אמי מ"ד אם ישוך הנחש בלא לחש וגו' אם ראית דור שהשמים משתכין [עליו] כנחושת כו' לחישות שאין בדור ומאי תקנתיה ילך אצל מי שיודע ללחוש ומי כו' מביא אף לעולם שנאמר יגיד עליו רעו כו' מקנה כו' אל כפים איני והא אוקים שמואל אמורא עליה כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה שלמודו קשה כו' והוא לא שאינו יודע כו' ובד"ה משתכין שהעלה חלודה כו' ובד"ה וכיראתך עברתך על מי שהוא ירא אותך אתה מחזיק עברתך כדי כו' בד"ה פגעת את שש ועושה צדק במי ששמח ועושה צדק שהן כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה אם כו' והא דאמר לקדירה לאו כו' משתכי משברים הקדירה כו' אלא ודאי משתכים ר"ל כו'. כצ"ל:

דף ח עמוד ב

רש"י בד"ה אם לשבט אם גזר כו' ובד"ה ניקבל עילוון כו' מהני לן בתעניתא כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה אלא בדבר הסמוי כו' דבר דכייל ומנוי או צייר כו'. כצ"ל:

דף ט עמוד א

בפרש"י בד"ה מטר בשביל יחיד כו' ואע"פ שמוריד בשביל זה מטר זה להשביח כו'. כצ"ל:

דף ט עמוד ב

גמרא ואף ר"ל סבר מטר בשביל כו' דאר"ל מניין לפרנסה כו'. הוא מגומגם דמאי מייתי ממטר אפרנסה דהא ר"י דסבר נמי מטר בשביל יחיד ס"ל דפרנסה אינה בשביל יחיד ומאי ואף ר"ל וכו' דקאמר ובספר מדוייק מצאתי מוגה דאר"ל מניין למטר כו' וק"ל:
שם כמאן אזלא הא דכתיב משקה כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה נהילא כמו קיטמא כו' פוסקין מיד. הס"ד ואח"כ מ"ה מהולתא כו' סובין גסין הס"ד ובד"ה חשרת מים כו' המים לארץ הס"ד ובד"ה נהור ענני כו' אין שורין דיו כו' כדדריש ליה ר"י לעיל אבל חשכת כו' הד"א כצ"ל ור"ל דחשכת מבעיא ליה להכי ולהכי דהיינו לחשוך סגיין ולנהור סגיין דמתוך חשוך אתה למד נהור וחשרת אתא לדרשה דרבי יהושע דלעיל ומחשרות מים ע"ג קרקע אבל לישנא דאין שורין דיו לא ידעתי לכוון דלההוא דרשה הוא מלשון משירין פירות ולא מלשון שורין דיו וק"ל:
שם בד"ה כר' יהושע דאמר ממים העליונים. הס"ד כצ"ל:

דף י עמוד א

בפרש"י בד"ה במאמר כו' של הקב"ה הס"ד:
בד"ה תנא מתמצית בית כור כו' גן לפני כל העולם כולו (בין) כעדן לגן כו' עכ"ל. ובפי' ע"י נמחק כל זה והיינו משום דמשמע לכאורה דגן גופיה הוה ס' נגד כל עולם כדקאמר ועולם א' מס' בגן וגן א' מס' לעדן כו' אבל ע"כ אינו כן אלא כנוסחאות פרש"י שלפנינו דהא מתמצית בית כור שותה תרקב דהיינו ס' מתמצית עדן נמי קאמר כדמייתי מקרא ונהר יוצא מעדן וגו' ומש"ה ע"כ אית לן לפרושי עולם אחד מס' בגן היינו עם העדן ואח"כ אמר דהגן גופיה א' מס' דעדן וק"ל:

דף י עמוד ב

בד"ה ר' יוסי כו' ור' יוסי ארישא ומסתבר כי האי לישנא מדקמהדר רשב"ג כו' עכ"ל. הביא ראיה מרשב"ג אדרבי יוסי דנראה דהני ברייתות בחד גוונא מתניין דברי רשב"ג הם בעצמם דברי ר' יוסי אלא דמדברי רשב"ג מוכח טפי דאיירי בשבח ודו"ק:

דף יא עמוד א

גמרא ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק אלא כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה כל פרסה כו' דבעל בשר הוה כו' ובד"ה הצדיק אבד כו' הוא מת כי מפני הרעה נאסף הצדיק מפני שלא כו' ובד"ה ה"ג אבריו של כו' ואתם עדי לשון רבים נאם ה' ובד"ה לשמואל כו' צדיקי אי אכלי כו' מי סני להו כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה אסור לאדם כו' לנהוג עצמו בחסידות ויוסף לא כו' עכ"ל. ובהכי יתיישב דהא יוסף חשוכי בנים הוה שלא קיים עדיין פריה ורביה אלא ממדת חסידות עשה כן וגמר כן לכל הפחות במדת חסידות לאינן חשוכי בנים ועי"ל דיוסף עדיין לא היה מצווה על פריה ורביה קודם מתן תורה ודו"ק:

דף יא עמוד ב

גמרא גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו כו' לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה כאילו קדוש כו' ולא אבוא בעיר של כו'. רמיזא בעלמא הוא:
בד"ה בחלוק לבן כו' שלנו שבתי הידים כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה כאילו קדוש הקב"ה פי' והא אמר לעיל שנקרא קדוש כו' עכ"ל. השתא לפירושם פריך שפיר מר"א אדר"א דהכא אמר כאילו קדוש שרוי כו' ולעיל קאמר שנקרא קדוש אבל לפרש"י לא ידעינן לכוין מאי פריך מר"א אדר"א הקפר דהא ר"א סתמא קאמר נמי לעיל דאיקרי קדוש וצריך עיון:

דך יב עמוד א

גמרא אמלוכי ואמר רב חסדא כו' לא יאסר עצמו פליגי כו'. ועיין בר"ן:
בפרש"י בד"ה הא דאמרת כו' אע"פ שלא קבלו כו' ובד"ה לצעורי כלל וכל שעה כו'. כצ"ל ובד"ה כדכתיב דלא ייסר בצלו לעיל כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה התם לצעורי כו' אמרינן כיון שיש שלום אין כו'. כצ"ל:

דף יב עמוד ב

בפרש"י בד"ה תיר ער כדמתרגמינן ויקץ מתעיר. הס"ד ואח"כ מה"ד אהדורי כו' מדכרי ליה מדכר כזה כו' ובד"ה יחיד כו' ואסור בנעילת כו' כצ"ל:
בד"ה קאתי כו' אין תענית צבור בבבל בפ' מקום כו' עכ"ל. ר"ל דעיקר מלתיה דשמואל בפ' מקום שנהגו ומ"ש דאסור בנעילת כו' אתענית ציבור קאי וק"ל:
תוס' בד"ה נים ולא כו' בתוך השינה כו'. כצ"ל:
בד"ה דאי מצי מצער כו' ולפרוע היכא דקביל כו' או רביע יום ואפילו לא מצי לצעורי כו'. כצ"ל ודו"ק:

חידושי אגדות דף יב עמוד ב

יפה תענית חלום כאש כו'. מפורש פ"ק דשבת:

דף יג עמוד א

גמרא ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה וגו' וכתיב ובמנחה כו' אלא לאו בצונן לעולם בחמין ודקא קשיא כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה אמר רב חסדא כו' ויהיב תותי כרעיה פי' היה מניח כו'. כצ"ל:

דף יג עמוד ב

גמרא אילימא בחמין כו' והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט כו' אלא לאו בצונן. פי' דבצונן איכא לפלוגי בין בוגרת לנערה משום ניוול אבל בחמין כיון דאפי' הושטת אצבע אסור בו משום תענוג לית לן לפלוגי בין נערה לבוגרת וה"ה דה"מ לסיועי מהך ברייתא לרפרם בר פפא דאסור צונן לעיל לאבל וק"ל:
בפרש"י בד"ה תפלת תענית עננו. הס"ד ואח"כ מה"ד בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה הד"א והס"ד:
בד"ה אין בין כו' תענית. הס"ד ואח"כ מה"ד שזה יחיד כו' בשומע תפלה הס"ד ואח"כ מה"ד תשע עשרה כו' בברכות הס"ד:
בד"ה דאלו מותרין כו' מכ"ד דליתנהו באמצעיות. הס"ד ופי' דאע"ג דליתנהו באמצעיות כדלקמן פריך ליה הכא מיניה משום דאכתי לא אסיק אדעתיה הכא הך מלתא ודו"ק:
תוס' בד"ה ותסברא והא כו' ברחוב העיר באמצעיות כו' עכ"ל. נ"ל דבאמצעיות טעות הוא דהא מוציאין התיבה מפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות כפרש"י דליכא למימר דהוו גרסי התוס' הכא כגירסת השיבוש שמשבש רש"י דא"כ מאי כתבו דהא דמתריעין ונועלין מאי איסור איכא דהיינו באחרונות דוקא ודו"ק:

דף יד עמוד א

גמרא כגון חיכוך חגב כו'. מפרש"י נראה נהגיה הגובאי ועי' בפרק מרובה דף פ' דלא גרסינן ליה:
בפרש"י בד"ה דהא קתני כו' משא"כ באמצעיות. הס"ד ובד"ה בשופרות כו' ואהכי מתריעין בשופרות כו' הד"א שהן י"ח התרעות הס"ד:
בד"ה גייס וצרין עליה. הס"ד כצ"ל:

דף יד עמוד ב

גמרא ובחמישי מטין כל היום כו' פותח כדרכו ואינו כו' של מלכים ובשאלת שלום ת"ר חבירים כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה לפי כו' לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין כו' עכ"ל. ראיתי בגמרא שנמחק מלת לא אלא גרסינן לפי הזמן כו' אבל לא ידעתי לפרש מאי לפי הזמן דקאמר דלפי השנים דקאמר הוא הפך שהשנים כתקנן ולפי המקומות הוא היפך וישראל שרוין כו' שבזמן שהשנים משתנים אף בא"י וכן במקומות אחרים אין סדר תענית כך אלא משתנה בזמן אחר אבל לפי הזמן דקאמר לא שייך כלל דבא"י והשנים כתקנן ודאי שהיה סדר תענית כדקתני במתני' וע"כ נראה לקיים הפירושים שכתב בהן דלא גרסי לפי הזמן והס"ד ואח"כ מה"ד ולא נענו שלא ירדו עדיין כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה בשני מטין כו' ולאו לכבוד שבת הוא לא מטין כל היום שיראו בני כו' לאכול בלילה. והס"ד ובד"ה איצטבא כו' נראה כ"כ הס"ד ואח"כ מה"ד פותח כדרכו כו' ובד"ה ה"ג תנא בנין כו' כצ"ל:

סליק פרק מאימתי