משנה תענית א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה א | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מאימתי מזכירין ב גבורות גשמים?

רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון ג של חג.

רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.

אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה מזכיר?

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכירד, משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתוה.

אמר לו: אם כן, לעולם ו יהא מזכיר.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מאמתי מזכירין גבורת גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון אמר רבי יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח מוריד הגשם בעונתו אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון כו': כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. והלכה כרבי יהושע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מאימתי מזכירין גבורות גשמים - איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים, תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה דכתיב (איוב ה) עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים:

מיום טוב אחרון של חג - אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך:

אם כן - אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיו"ט ראשון. והלכה כרבי יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מאימתי מזכירין גבורות גשמים. כתב הר"ב איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מיניה ובחג כו'. דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבים להזכיר והיכא חזינן. אלא איידי וכו' כדאיתא בגמרא. ומיהו במ"ב פ"ה דברכות דתנן התם מזכירין גבורות גשמים בתחיים המתים. לא מצי תנא למתני מאימתי דאי מהתם ה"א דאין זמן קבוע. אלא לעולם מזכירין כמו תחיית המתים. אבל בר"ה דתנן ובחג נידונין על המים. ואורחא דמלתא לרצות לפני שאלה כדלקמן. לכך שביק עד הכא. תוספת:

מזכירין. דקרי ליה בלשון הזכרה מפורש במשנה ב' פ"ה דברכות. ומדלא תני זוכרין וקתני מזכירין וכדדייק הר"ן גבי השני מתקיע. במשנה ז' פ"ד דר"ה. נ"ל דאשמעינן הא דירושלמי שהביאו הרא"ש והטור סימן קי"ד. אסור להזכיר עד שיזכיר ש"ץ פי' אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח וכו'. כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם ע"כ. ולהכי תני מזכירין שכל ש"צ וש"צ מזכיר ומכריז אל הצבור כדי שיזכירו בתפלתן. ועיין במשנה ב':

גבורות גשמים. כתב הר"ב לפי שהגשמים אחת מגבורותיו כו'. מפורש יפה בפ"ה דברכות:

רבי אליעזר אומר מיו"ט ראשון של חג. מפרש בגמ' דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין לנטלו מיו"ט הראשון של חג הלכך בתפלת יוצר נמי של יו"ט הראשון מזכירין גבורות גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה וצ"ל דלא אכפת לן להפסיק בהכרזה דמשיב בין גאולה לתפלה כיון דצורך תפלה היא:

רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג. כתב הר"ב והלכה כרבי יהושע. ועיין במשנה דלקמן:

אף. אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר. פירש"י לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר. אלא להזכיר שמתחיל להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:

משיב הרוח וכו' בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה. ורבי יהושע אמר לך. בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא. אלא גשמים התנן סוף פירקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:

אמר לו א"כ לעולם יהא מזכיר. ורבי אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה. אבל ביו"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על ה) דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבין להזכיר והיכא חזינן. ומברכות פרק ה' משנה ב' דתני מזכירין כו', אין ראיה דהוה אמינא דבכל השנה קאמר. אבל אדתני ובחג כו' אורחא דמלתא לרצות לפני שאלה אלא איידי כו'. תוספ':

(ב) (על המשנה) מזכירין. עיין ברכות (שם. וע"ש אות ה'):

(ג) (על המשנה) הראשון. מפרש בגמרא דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטול מיו"ט הראשון, הלכך בתפלת יוצר נמי של יו"ט הראשון מזכירין גבורת גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה:

(ד) (על המשנה) להזכיר. פירש"י לא אמרתי לשאול שיתפללו על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר אלא להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:

(ה) (על המשנה) בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה ור' יהושע אמר לך בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא אלא גשמים התנן סוף פרקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:

(ו) (על המשנה) לעולם כו'. ור' אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל ביו"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספ':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מאימתי מזכירין "גבורת גשמים"? – לומר "משיב הרוח" ב"אתה גבור". ונקרא "גבורות", משום דהגשם אחת מגבורות הקב"ה הוא. ולא קאמר "זוכרין", דקא משמע לן דאין להזכיר "משיב הרוח" עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאומרו, כמו שכתוב בירושלמי.

[וכמו כן אין פוסקין מלומר "משיב הרוח" בפסח עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק השליח צבור מלאומרו במוסף (אורח חיים קיד).

או נראה לי, ד"זוכרין" הווה משמע בלב (כמגילה יח א). ואין להקשות מפסחים קו א, דאמרינן "זכרהו על היין"? נראה לי דהתם שאני, מדכתיב "לקדשו", היינו בקידש באמירה. וכן אמרינן במכילתא: לקדשו בברכה. ובני הרב המאור הגדול, מהו' ברוך יצחק שליט"א עוררני לזה.]

רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג – בשחרית יום ראשון של סוכות. דבחג נידונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים.

רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג – רוצה לומר: במעריב שקודם שמיני עצרת.

[תוס' דף ב ב ד"ה "משעת". ומסתמא רבי יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא סבירא ליה. אבל אין לומר דפליג, ורבי יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר, וכדמשמע לכאורה מלקמן (דף ג א), דקאמר "הי רבי יהושע" וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בשביעי. ואין לומר דבשחרית של שמיני קאמר; [ד]זה אינו אחרון של חג. ותו, דהרי אסור להזכיר עד שיכריז שליח ציבור, כמו שכתוב בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפילה?

ואם תמצא לומר: הרי רבי אליעזר, דקאמר ביום ראשון דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, אם כן ודאי, או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות השליח צבור, או דסבירא ליה דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפילה. ואם כן, רבי יהושע נמי, אפשר דפליג אירושלמי כרבי אליעזר?

ליתא, דרבי אליעזר אפשר דסבירא ליה דבמוסף של יום ראשון מתחיל להזכיר. אבל רבי יהושע, אי סבירא ליה דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר, אם כן היינו כרבי יהודה, ובש"ס קאמרינן דרבי יהודה פליג ארבי יהושע דמתניתין. ותו, הרי על כרחך צריך לומר דלרבי יהושע במעריב של שמיני עצרת מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקר טעמו של רבי יהושע שסתר דברי רבי אליעזר, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של שמיני עצרת תו אינן קללה. אלא על כרחך כדאמרן.]

אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג כסוכה סוף פרק שני, למה מזכיר?

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בעונתו – רצה לומר: לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר "ותן טל ומטר", רק אמרתי שיזכיר אז שיש כוח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים.

אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר – אפילו בקיץ, אפשר שיוריד גשמים בגבורתו יתברך, מדמזכירין מדת יום בלילה מהאי טעמא (כברכות יא ב). אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ורבי אליעזר סבירא ליה דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר – מזכיר, רק קודם שישאל הגשמים – חובה לו לרצות על הגשמים, כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב.


בועז


הלכתא גבירתא

משניות א-ג

מתחילין לומר גבורות גשמים, דהיינו "משיב הרוח" ב"אתה גבור", בתפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג הסוכות, דהיינו שמיני עצרת, כרבי יהושע, דאז זמן גשמים. ולא בתחלת החג, דגשמים אז סימן קללה. ולא בערבית דשמיני עצרת, דאין כולם בבית הכנסת. ובשחרית לא, דצריך להכריז תחלה, ובשחרית אי אפשר להפסיק בין גאולה לתפלה.

ואף על פי שהטור ובית יוסף בשם הירושלמי כתבו שיכריז השליח צבור בקול רם בתוך התפלה "משיב הרוח" – מנהגינו כרמ"א שמכריז השליח צבור קודם התפלה. והמתפלל בביתו, או שדר במקום שאין שם מנין – ימתין עד זמן שמתפללין הקהלות.

ופוסקין להזכיר ביום טוב ראשון של פסח, דהיינו השליח צבור בתפלת מוסף כרבי יהודא ולפי תנא אחד אליביה. והקהל אומרין אותו עד המנחה, דאז שמעו כבר בחזרת מוסף משליח צבור שפסק. דאי אפשר להכריז שלא יאמרו, דנראה כממאנין בגשמים.

ומיהו בטעה במעריב של פסח או בשחרית ומוסף ולא אמר, או במעריב ושחרית דשמיני עצרת ואמר – אינו חוזר, דבאמת מדינא היה ראוי לעשות כן.

ואם טעה ולא אמר "משיב הרוח" וכו', ולמנהגינו דלא אמרינן "מוריד הטל" בימות הגשמים, או שאמר בקיץ – מחזירין אותו לראש התפלה. ובנזכר קודם שסיים "אתה גבור" – מתחיל לראש הברכה. ואם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל "אתה קדוש" – אומר "משיב הרוח מוריד הגשם" בלא חתימה. ובאמר בימות החמה, אפילו לא התחיל "אתה קדוש" – חוזר לראש התפלה.

ובמסופק אם הזכיר בימות הגשמים או לא הזכיר בימות החמה – עד שלשים יום בחזקת שעשה כמו שהורגל בלשונו עד עתה, וחוזר. ואם אמר תשעים פעמים מיד במוסף דשמונה עשרה "מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם", וכן להיפך במנחה דיום ראשון דפסח "מחיה מתים אתה רב להושיע מכלכל חיים" – אם נסתפק אחר כך חזקה שאמר.

מיהו שליח צבור שטעה דוקא בקול רם – הוי כיחיד (ולרב מגן אברהם ולבוש, אחר שהשלים תפלתו אינו חוזר). אבל בלחש, אם נזכר קודם שהשלים תפלתו – חוזר לראש, מה שאין כן לאחר שהשלים תפלתו – אינו חוזר.

ושאלת הגשמים לומר "ותן טל ומטר" בברכת השנים, שהוא "ברך עלינו" – בארץ ישראל מתחילין מליל שביעי במרחשון, ובחוץ לארץ מתחילין בתפלת ערבית של יום ששים לאחר תקופת תשרי. ויום התקופה הוא בכלל, כגון אם התקופה היא ביום ראשון – אז חל יום ששים שאחריה ביום רביעי. ומתחילין לומר בלילה שלפניו השייכה ליום רביעי. ולעולם הוא שני ימים בין התקופה לשאלה. וסימנך "תזל כטל אמרתי", כלומר: לומר "ותן טל ומטר" הוא אחר מספר ימים כטל לאחר התקופה, ועם יום התקופה הוא ששים (וכן כתב רבינו הגדול, אדוני אבי זקני מורי ורבי, רבינו גדליה ליפשיץ זכר צדיק וקדוש לברכה, בגירסת הרא"ש תענית מ"כ).

ואם צריכים לגשמים קודם זה – לא יתפללו על הגשמים בשמונה עשרה, רק כל יחיד ויחיד יבקש על זה ב"שמוע תפלה".

ופוסקין מלאומרו במעריב של מוצאי יום טוב הראשון של פסח.

ואם שכח מלומר "ותן טל ומטר" בימות הגשמים, ונזכר קודם שהתחיל "תקע" – אומרו במקום שנזכר, מה שאין כן בהתחיל לומר "תקע" – יאמר ב"שמע קולנו" (ובתעניות יאמר "עננו" אחר "טל ומטר"). ואם לא נזכר ב"שמע קולנו" – יאמר בין "שומע תפילה" ל"רצה". ובשכח גם שם, אם נזכר קודם שעקר רגליו – חוזר לברכת השנים, ויתחיל ב"ברך עלינו", ויתפלל כסדר. ואם כבר עקר רגליו – חוזר לראש התפלה.

והטעם דלא אזלינן אחר שהשלים תפלתו, אלא אחר עקירת רגליו – כיון דאנו רגילין לומר תחנונים אחר התפלה, דהיינו "אלהי נצור" להכי לא הוי כהסיח דעתו מהתפלה עד שגמר התחנונים, והוא הדין באומר עוד שאר תחנונים – לא הוי כגומר התפלה, עד שיגמור כל התחנות שרגיל לומר תמיד. מיהא בהסיח דעתו מלומר עוד תחנונים, ואמר "יהיו לרצון", אז אפילו לא עקר רגליו – כעקורין דמי, וחוזר לראש התפלה. ואם שאל מטר ולא טל – אין מחזירין אותו.

פירושים נוספים

בבלי ב א  ירושלמי א א