משנה תענית א א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה א | >>

[עריכה]

מאימתי מזכירין ^ב גבורות גשמים?

רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון ^ג של חג.

רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.

אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה מזכיר?

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר^ד משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו^ה.

אמר לו: אם כן, לעולם ^ו יהא מזכיר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

מִיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בַּחַג, לָמָּה מַזְכִּיר?

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר,

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ.

אָמַר לוֹ:

אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מאמתי מזכירין גבורת גשמים?

רבי אליעזר אומר:

מיום טוב הראשון של חג.

רבי יהושע אומר:

מיום טוב האחרון.

אמר רבי יהושע:

הואיל, ואין הגשמים סימן ברכה - בחג,

למה הוא מזכיר?

אמר לו רבי אליעזר:

אף הוא אינו אומר,

אלא - משיב הרוח מוריד הגשם בעונתו.

אמר לו:

אם כן - לעולם יהא מזכיר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה, כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה.

והלכה כרבי יהושע:

מאימתי מזכירין גבורות גשמים - איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים, תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה דכתיב (איוב ה) עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים:

מיום טוב אחרון של חג - אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך:

אם כן - אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיו"ט ראשון. והלכה כרבי יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מאימתי מזכירין גבורות גשמים. כתב הר"ב איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מיניה ובחג כו'. דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבים להזכיר והיכא חזינן. אלא איידי וכו' כדאיתא בגמרא. ומיהו במ"ב פ"ה דברכות דתנן התם מזכירין גבורות גשמים בתחיים המתים. לא מצי תנא למתני מאימתי דאי מהתם ה"א דאין זמן קבוע. אלא לעולם מזכירין כמו תחיית המתים. אבל בר"ה דתנן ובחג נידונין על המים. ואורחא דמלתא לרצות לפני שאלה כדלקמן. לכך שביק עד הכא. תוספת:

מזכירין. דקרי ליה בלשון הזכרה מפורש במשנה ב' פ"ה דברכות. ומדלא תני זוכרין וקתני מזכירין וכדדייק הר"ן גבי השני מתקיע, במשנה ז' פ"ד דר"ה, נ"ל דאשמעינן הא דירושלמי שהביאו הרא"ש והטור סימן קי"ד. אסור להזכיר עד שיזכיר ש"ץ פי' אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח וכו'. כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם ע"כ. ולהכי תני מזכירין שכל ש"צ וש"צ מזכיר ומכריז אל הצבור כדי שיזכירו בתפלתן. ועיין במשנה ב':

גבורות גשמים. כתב הר"ב לפי שהגשמים אחת מגבורותיו כו'. מפורש יפה בפ"ה דברכות:

רבי אליעזר אומר מיו"ט ראשון של חג. מפרש בגמ' דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין לנטלו מיו"ט הראשון של חג הלכך בתפלת יוצר נמי של יו"ט הראשון מזכירין גבורות גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה וצ"ל דלא אכפת לן להפסיק בהכרזה דמשיב בין גאולה לתפלה כיון דצורך תפלה היא:

רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג. כתב הר"ב והלכה כרבי יהושע. ועיין במשנה דלקמן:

אף. אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר. פירש"י לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר. אלא להזכיר שמתחיל להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:

משיב הרוח וכו' בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה. ורבי יהושע אמר לך. בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא. אלא גשמים התנן סוף פירקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:

אמר לו א"כ לעולם יהא מזכיר. ורבי אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה. אבל ביו"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על ה) דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבין להזכיר והיכא חזינן. ומברכות פרק ה' משנה ב' דתני מזכירין כו', אין ראיה דהוה אמינא דבכל השנה קאמר. אבל אדתני ובחג כו' אורחא דמלתא לרצות לפני שאלה אלא איידי כו'. תוספ':

(ב) (על המשנה) מזכירין. עיין ברכות (שם. וע"ש אות ה'):

(ג) (על המשנה) הראשון. מפרש בגמרא דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטול מיו"ט הראשון, הלכך בתפלת יוצר נמי של יו"ט הראשון מזכירין גבורת גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה:

(ד) (על המשנה) להזכיר. פירש"י לא אמרתי לשאול שיתפללו על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר אלא להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:

(ה) (על המשנה) בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה ור' יהושע אמר לך בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא אלא גשמים התנן סוף פרקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:

(ו) (על המשנה) לעולם כו'. ור' אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל ביו"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים כשהשלים התנא דבריו על המועדים האמורים בתורה חזר לדבר על זמני התעניות הנזכרים בספרי הנבואה והן הצומות שתקנו הנביאים ולזה סידר כאן מסכת תעניות ע"כ: ונלע"ד דלפי פירושו ז"ל צריכין אנו לומר דנקט תעניות דגשמים ברישא אע"פ שלא נזכרו בספרי הנבואה בהדיא כמו ד' צומות משום שהם צורך לעולם ביותר והדר תני בר"פ בתרא תעניות דמעמדות שהיו תדיר בזמן שבית המקדש קיים והדר תנא בסופו תעניות דכתיבי בקרא בספר זכריה צום הרביעי וצום החמשי לענינים שנזכרו בהם שם במשנה אע"פ שדיניהם מוחלקים דלא חמיר צום י"ז בתמוז כצום ט' באב: וצום השביעי וצום העשירי לא תנא להו דלית בהו ענין או דין מחודש טפי ממאי דמשתמע מן המקרא: א"נ דשרי בתעניות דגשמים ברישא כדי לאסמוכינהו למאי דתנן בפ"ק דר"ה כמו שנכתוב בסמוך: ונלע"ד עוד דלהכי נמי סמך תעניות בתר מסכת ר"ה משום דאיכא בתענית ג"כ תקיעות וכדתנן לקמן בפ' שני ותנן נמי בפרק ראוהו ב"ד בתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף ועוד שיש בתעניות זכרונות ושופרות כמו שיש בר"ה וביוה"כ של יובל:

מאימתי וכו': איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים תנא הכא מאימתי ופי' רש"י ז"ל כלומר אגב דתנא בחג נידונין על המים קסבר בנפשיה הואיל ונידונין בחג על המים ש"מ בעינן להזכיר עניינא דמייא לרצויי על המים דליתו לברכה ולהכי קתני מאימתי מזכירין ע"כ:

גבורות גשמים: מפ' בגמ' מפני שיורדים בגבורה והקשו תוס' ז"ל אמאי נקט גבורות טפי מכח וכמו כן הל"ל מאימת' מזכירין כח גשמים או ליתני גדולות גשמים כלישנא דקרא ותרצו דמן הדין נקט גבורות משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה א"נ משום דהברכה מתחלת בגבורה להכי נקט גבורות ע"כ: והכי פשטינן לה בגמ' שנקראו הגשמים גבורות דאתיא חקר חקר מברייתו של עולם כתי' הכא עושה גדולות עד אין חקר וגו' הנותן מטר וכו' וכתיב בברייתו של עולם אין חקר לתבונתו מה חקר דכתיב בברייתו של עולם כתיב ביה גבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה ובגמ' בעינן מנלן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש:

רבי אליעזד אומר מיום טוב הראשון של חג: גמ' איבעיא להו ר' אליעזר מלולב גמר לה אי מניסוך המים גמר לה מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא ת"ש דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים ר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו ורבי בברייתא ס"ל כר' יהושע ור' יהודה בן בתירא אומר בשני בחג הוא מזכיר ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר ובגמ' מפרש טעמייהו:

אף אני לא אמרתי לשאול וכו': ק"ק לע"ד דהא ודאי שלא אמר לשאול דהא בהזכרה הוא דפליגי מדקאמ' ליה למה הוא מזכיר וכלישנא דרישא דמתני' דקתני מאימתי מזכירין ותו דהא מעיקרא לא שייך שאלה בי"ט ונלע"ד דה"ק ליה אף אני לא אמרתי לשאול וכו' כלומר לא תבין מדברי דכיון שהתחיל להזכיר בי"ט גם אני סובר שמיד בלילה ראשונה של חולו של מועד יתחיל לשאול ותן טל ומטר דלעולם מודינא דאין שאלת גשמים אלא סמוך לגשמים כדתנן בסמוך ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל במה שכתב לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון תן טל ומטר ע"כ. אח"כ נזדמן לידי פי' לה"ר יהונתן ז"ל כתיבת יד ומצאתי שפירש וז"ל א"ל ר' אליעזר אף אני איני אומר לשאול אין כונתי לומר שבחי השם בגשמים בעבור שיתן לנו היום או מחר גשמים דהא אין אנו שואלין גשמים בחג כלומר דהיינו ותן טל ומטר בחג אפילו בחולו של מועד שאנו מתפללים י"ח ברכות אלא כונתי לשבחי השם שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו דהיינו אחר ימי החג עכ"ל ז"ל: ובירוש' מחלפא שיטתיה דר' יהושע דבמתני' הוא אומר מי"ט האחרון ובברייתא הוא אומר משעת הניחו הלולב א"ר מנא שכל היום כשר ללולב ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית אף הוא סובר שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהיא חמי לון דלא מדכרין בקמייתא ומדכרין בבתרייתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ע"כ: וכתבו תוס' ז"ל מי"ט האחרון של חג שמיני דלא יתבינן בסוכה ואפילו האידנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא ואע"ג דבקיאינן בקביעא דירחא גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו או משום מנהג אבותינו בידינו כדאיתא בפ"ק דביצה מדכרינן ביום שמיני אבל כל ז' לא שהגשמים לימי סוכה סימן קללה הן כדתנן בפ' שני דסוכה משל לעבד וכו' תוס' ז"ל:

הואיל ואין גשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר: גרסי' וכן הוא בירושלמי וברב אלפס ובפי' הרמב"ם ז"ל ובהר"ן ובהרא"ש ז"ל ואפשר שגירסא זו היא לכנות בלבד אבל עיקר הנוסח אלא סימן קללה כמו שהוא ברוב הספרים ובגמרא וכדתנן לה נמי בסוף פירקין בכל הספרים. ומפירוש רש"י ז"ל שכתב וז"ל סימן קללה בחג הן כדאמרינן במסכת סוכה וכו' משמע קצת שלא היה גורס הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג בלשון שלילה והנחה רק היה גורס הואיל והגשמים סימן קללה בחג הן מ"מ בפי' רש"י שעל רב אלפס כתוב הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג:

משיב הרוח ומוריד הגשמים: בעונתו ר"ל שהקב"ה משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו כלומר בזמן הראוי להם: ירושלמי בעונתן הם חביבין כתחיית המתים א"ר יוסי ותמה אני איך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים ולא דמיא בעי בר נש יחון מיתיא כל אימת ולא בעי בר נש יחות מיטרא כל אימת ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מאימתי מזכירין "גבורת גשמים"? – לומר "משיב הרוח" ב"אתה גבור". ונקרא "גבורות", משום דהגשם אחת מגבורות הקב"ה הוא. ולא קאמר "זוכרין", דקא משמע לן דאין להזכיר "משיב הרוח" עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאומרו, כמו שכתוב בירושלמי.

[וכמו כן אין פוסקין מלומר "משיב הרוח" בפסח עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק השליח צבור מלאומרו במוסף (אורח חיים קיד).

או נראה לי, ד"זוכרין" הווה משמע בלב (כמגילה יח א). ואין להקשות מפסחים קו א, דאמרינן "זכרהו על היין"? נראה לי דהתם שאני, מדכתיב "לקדשו", היינו בקידש באמירה. וכן אמרינן במכילתא: לקדשו בברכה. ובני הרב המאור הגדול, מהו' ברוך יצחק שליט"א עוררני לזה.]

רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג – בשחרית יום ראשון של סוכות. דבחג נידונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים.

רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג – רוצה לומר: במעריב שקודם שמיני עצרת.

[תוס' דף ב ב ד"ה "משעת". ומסתמא רבי יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא סבירא ליה. אבל אין לומר דפליג, ורבי יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר, וכדמשמע לכאורה מלקמן (דף ג א), דקאמר "הי רבי יהושע" וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בשביעי. ואין לומר דבשחרית של שמיני קאמר; [ד]זה אינו אחרון של חג. ותו, דהרי אסור להזכיר עד שיכריז שליח ציבור, כמו שכתוב בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפילה?

ואם תמצא לומר: הרי רבי אליעזר, דקאמר ביום ראשון דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, אם כן ודאי, או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות השליח צבור, או דסבירא ליה דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפילה. ואם כן, רבי יהושע נמי, אפשר דפליג אירושלמי כרבי אליעזר?

ליתא, דרבי אליעזר אפשר דסבירא ליה דבמוסף של יום ראשון מתחיל להזכיר. אבל רבי יהושע, אי סבירא ליה דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר, אם כן היינו כרבי יהודה, ובש"ס קאמרינן דרבי יהודה פליג ארבי יהושע דמתניתין. ותו, הרי על כרחך צריך לומר דלרבי יהושע במעריב של שמיני עצרת מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקר טעמו של רבי יהושע שסתר דברי רבי אליעזר, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של שמיני עצרת תו אינן קללה. אלא על כרחך כדאמרן.]

אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג כסוכה סוף פרק שני, למה מזכיר?

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בעונתו – רצה לומר: לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר "ותן טל ומטר", רק אמרתי שיזכיר אז שיש כוח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים.

אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר – אפילו בקיץ, אפשר שיוריד גשמים בגבורתו יתברך, מדמזכירין מדת יום בלילה מהאי טעמא (כברכות יא ב). אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ורבי אליעזר סבירא ליה דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר – מזכיר, רק קודם שישאל הגשמים – חובה לו לרצות על הגשמים, כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב.

בועז

[עריכה]