תוספות יום טוב על תענית א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוספות יום טוב · על תענית · א · >>

משנה א[עריכה]

מאימתי מזכירין גבורות גשמים. כתב הר"ב איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מיניה ובחג כו'. דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבים להזכיר והיכא חזינן. אלא איידי וכו' כדאיתא בגמרא. ומיהו במ"ב פ"ה דברכות דתנן התם מזכירין גבורות גשמים בתחיים המתים. לא מצי תנא למתני מאימתי דאי מהתם ה"א דאין זמן קבוע. אלא לעולם מזכירין כמו תחיית המתים. אבל בר"ה דתנן ובחג נידונין על המים. ואורחא דמלתא לרצות לפני שאלה כדלקמן. לכך שביק עד הכא. תוספת:

מזכירין. דקרי ליה בלשון הזכרה מפורש במשנה ב' פ"ה דברכות. ומדלא תני זוכרין וקתני מזכירין וכדדייק הר"ן גבי השני מתקיע. במשנה ז' פ"ד דר"ה. נ"ל דאשמעינן הא דירושלמי שהביאו הרא"ש והטור סימן קי"ד. אסור להזכיר עד שיזכיר ש"ץ פי' אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח וכו'. כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם ע"כ. ולהכי תני מזכירין שכל ש"צ וש"צ מזכיר ומכריז אל הצבור כדי שיזכירו בתפלתן. ועיין במשנה ב':

גבורות גשמים. כתב הר"ב לפי שהגשמים אחת מגבורותיו כו'. מפורש יפה בפ"ה דברכות:

רבי אליעזר אומר מיו"ט ראשון של חג. מפרש בגמ' דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין לנטלו מיו"ט הראשון של חג הלכך בתפלת יוצר נמי של יו"ט הראשון מזכירין גבורות גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה וצ"ל דלא אכפת לן להפסיק בהכרזה דמשיב בין גאולה לתפלה כיון דצורך תפלה היא:

רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג. כתב הר"ב והלכה כרבי יהושע. ועיין במשנה דלקמן:

אף. אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר. פירש"י לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר. אלא להזכיר שמתחיל להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:

משיב הרוח וכו' בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה. ורבי יהושע אמר לך. בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא. אלא גשמים התנן סוף פירקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:

אמר לו א"כ לעולם יהא מזכיר. ורבי אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה. אבל ביו"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספת:

משנה ב[עריכה]

אין שואלין כו'. פי' הר"ב היינו אין מזכירין כו'. וסתמא כרבי יהושע. וא"כ רבי יהודה אתא ופליג. וכדמשמע מלישנא דר"י אומר ובגמרא נמי מוכח דרבי יהושע ור' יהודה לא אמרו דבר אחד דאמרינן רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו של לולב שאין מברכין עליו עוד ולא אמרינן וכרבי יהודה. ותו בגמ' לעיל דף ג' ע"א איתא בהדיא דר"י דאמר האחרון מזכיר לא אתא כרבי יהושע דאמר מיו"ט האחרון הוא מזכיר. וקשיא ר"ב אדר"ב דבמתניתין דלעיל פי' דהלכה כרבי יהושע. וכאן מפרש דהלכה כרבי יהודה. ואפשר דלעיל לא פסק כרבי יהושע אלא לגבי ר"א. והרמב"ם נמי כתב הלכה בתרווייהו ומפרש למשנתינו סמוך לגשמים היא תפלת מוסף כו' כמו שביאר רבי יהודה. ואע"פ שהלשון ר"י אומר לא קשיא דטובא אשכחן דכוותיה ולא פליג כמ"ש במשנה ה' פ"ג דבכורים מ"מ בגמרא איתא בהדיא דמוקים להך רישא כרבי יהושע. ודר' יהושע ורבי יהודה לא אמרו דבר אחד:

העובר לפני התיבה כו'. משום שאין מזכיר אלא עד שיכריז הש"צ להכי תני העובר כו'. וכן מזכיר בלשון יחיד. כ"כ הרא"ש. וכתב הר"ן דבפסח דלא תלי בש"צ ה"ל למתני במוסף [זוכרין] אלא איידי וכו'. א"נ דתלי נמי בש"ץ להכריז הטל. ומיהו לשון מזכירין דלעיל השנוי בלשון רבים כבר מיושב במה שכתבתי שם ותדע דהא תו בכולה מתניתין דלעיל תני נמי בלשון יחיד:

האחרון מזכיר. פי' הר"ב המתפלל מוסף שמנהגם היה שהעובר לפני התיבה בתפלת מוסף אינו אותו שעבר בשחרית. כמ"ש ב"י סמן קי"ד וכבר כתבתי כן בשם הר"ן במשנה ז' פ"ד דר"ה. וקצת יש לדקדק אמאי קרי ליה התם השני והכא קרי ליה האחרון. וכתבו התוס' והרא"ש ובירושלמי קאמר אמאי איני מזכיר מאורתא פירוש בתפלת ערבית. ומשני דלית תמן כל עמא ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהא אגודות אגודות. ולדכרו בצפרא פירוש ובתפלת שחרית. ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מדאורתא. ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:

הראשון אינו מזכיר. פירש הר"ב אינו מזכיר גשם אלא על. וכ"כ הרמב"ם. אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שהזכיר הטור בסימן קי"ד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:

האחרון אינו מזכיר. ירושלמי מ"ט דר"י כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ויזכיר מבערב וכו' כדלעיל:

עד שיעבור הפסח. אפשר לי לומר שסובר דכיון שאין מתחילין להזכיר. אלא ביו"ט אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח. ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח כמו במשנה דלקמן ואין כל כך עוברי דרכים בחג הפסח שהגשמים יפסיקום ואע"ג דבהתחלה מתחיל ביו"ט האחרון מיהת שאני התחלה דאי לאו דבימי הסוכות סימן קללה לגשמים היה להתחיל מיו"ט הראשון ולפי' מתחיל ככלות ימי הסוכה:

שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. ותנאי דפליגי ס"ל דאין למדין מהא דניבא יואל לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם הנביא שאע"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו וירד להם גשם וגו' בראשון:

משנה ג[עריכה]

בשלשה במרחשון שואלין כו'. דזמן רביעה ראשונה בג' במרחשון כבמשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב אבל בגולה כו' לפי שהוא מקום נמוך. וא"צ מטר כל כך. רש"י:

בשבעה בו. חמשה עשר יום אחר החג. לשון רש"י. כלומר בשבעה במרחשון הוא חמשה עשר אחר החג ע"כ. וזה יצדק לעולם כפי סדר העיבור המסור בידינו. שאנו חושבים בו עכשיו. שלעולם תשרי מלא. אבל כשקדשו ע"פ הראיה. וזה היה בימי ר"ג אפשר שהיה חסר. ועוד ללשון רש"י היה ז"ש ט"ו יום אריכות [לשון] ללא צורך אבל הוצרך למתני ט"ו יום לומר דלאו דוקא בז' בו. אלא הכל תלוי בט"ו יום אחר החג. ואם תשרי חסר יהיה בשמנה במרחשון. [ובירושלמי תני אם היתה השנה חסרה נותנין לה חסרונה. ואם לאו הולכין אחר סדרה דברי רשב"ג. רבי אומר לעולם הולכין אחר סדרה אם היתה השנה מעוברת. הולכין אחר עיבורה]:

כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כילו:

לנהר פרת. שהוא בצפונה של ארץ ישראל. כמ"ש רש"י בתחלת ספר יהושע בפסוק מהמדבר וגו' וכן הוא בגמרא בפ' עשרה יוחסין. ומפורש תמצא ביחזקאל סי' מ"ז ומ"ח בחלוקת א"י לעתיד לי"ב שבטי ישראל באורך ממזרח למערב לכל שבט ושבט ורוחב לכל שבט ושבט בשוה כזה כן זה. מצפון לדרום לכל שבט ברוחב ע"ה מילין. כאשר למדנו מן התרומה שמדתה כך. כמפורש שם בסי' מ"ה. וכתיב בה לעומת אחד החלקים. שומע אני שכן הם ג"כ שעור כל א' מהחלקים השנים עשר שהתרומה היא השלשה עשר. וכן ביאר שם רש"י ומפורש בכתוב כי חמשה שבטים בדרום התרומה ושבעה בצפונה. ושבדרום התרומה היא העיר ירושלים. ונמצאת למד שמקצה הדרום של התרומה ששם העיר הנה הנם שמנה חלקים שכל אחד רחבה ע"ה מילין. צא וחשוב ח' פעמים ע"ה. עולים ת"ר שהם ק"ן פרסאות. ובמשנה ב' פרק ט' דפסחים כתבנו דמהלך יום יו"ד פרסאות. הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של ארץ ישראל שהוא נהר פרת מהלך ט"ו יום. וכבר כתבתי זה בספר צורת הבית במהדורות לסימן פ'. [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט"ו יום. שהרי אפשר שילך ע"י בורגנים. כדאיתא פרק שואל במסכת שבת דף ק"ן ע"ב. וגם ע"י עיבורי עיר. כמ"ש בטור סימן שצ"ח והואיל ואפשר להיות כן שיערו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]:

משנה ד[עריכה]

הגיע שבעה עשר במרחשון. כתב הר"ב וכבר עברו ג' זמנים כו'. בגמרא דף ו' ע"א תניא איזוהי רביעה הבכירה בג' במרחשון. בינונית בשבעה בו. אפילה בי"ז בו דברי רבי מאיר. ועיין מ"ש במשנה דלקמן:

היחידים. פירש הר"ב תלמידי חכמים שמיוחדים במעשיהם. הרא"ש פרק ח' דנדרים [דף ס"ג. ותמהני דבגמרא מאן יחידים. אמר רב הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו יחיד ואיזהו תלמיד. יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה. ע"כ. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד. ומש"ה נמי נראה לי דרב הונא אמר רבנן ולא אמר ת"ח. ומיהו אשכחן בדוכתא אחריתא דקורא תלמיד לזה שראוי למנותו על הצבור. כמו שהביאו התוס' מפרק אלו קשרים (דף קי"ד). איזהו תלמיד הראוי למנותו פרנס על הצבור. כשיודע להשיב כל ששואלין דבר הלכה. ואפילו במסכת כלה. ומתרצים התוספת דיש חלוק בתלמיד. דדוקא כשהרב בא אל מקום אחד וכל התלמידים אצלו. זה שואל אל הרב מה שהוא לומד. וזה שואל ממקום אחר. ואותו הרב יודע להשיב לכל התלמידים לכל אחד ואחד כפי שאלתו. ואפי' במסכת כלה זהו יחיד דעדיף מתלמיד דהכא. ונקרא ת"ח בפ' אלו קשרים. אותו ודאי ראוי למנותו על הצבור. אבל אם אינו יודע [להשיב] אלא במסכת כלה. נקרא ג"כ תלמיד. ומזה מיירי הכא עכ"ל. אבל סוף דבר דיחידים דהכא מיירי בראויים למנותם פרנס על הצבור. ומש"ה נמי דייק רב הונא לומר רבנן ולא אמר תלמידי חכמים כדכתבתי. וא"כ לא שפיר קא עבדי הרא"ש והר"ב שכתבו ת"ח. אלא ה"ל לכתוב רבנן. א"נ חכמים]:

שלש תעניות. פי' הר"ב בה"ב. בגמ'. דכמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בה'. כדתנן במ"ט פ"ב. ה"ה נמי ליחידים שאין מתחילין להתענות בה':

אוכלים ושותים משחשיכה כו'. וכתב הר"ב שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה. כלומר שאין לאדם קביעות זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמ' אין קבע לשינה שהעתקתי במ"ו פ"ק דסוכה:

משנה ה[עריכה]

הגיע ר"ח כסלו וכו'. אע"ג דזמן רביעה האפילה היא בי"ז במרחשון כמ"ש לעיל. אשכחן ר' יוסי דפליג בגמ' שכתבתי לעיל. וס"ל שהיא בר"ח כסלו הלכך לר"מ אפילו במיעוט השני' אינה מתאחרת יותר ולפיכך ראוי שיהיו ב"ד גוזרין תענית. כ"כ הר"ן. ומיהו ברפ"ח דפיאה. ובמ"ו פ"י דשביעית. ומ"ה פ"ח דנדרים. מפרש הר"ב כר' יוסי דבינונית בכ"ג במרחשון. וטעמא דהל' כמותו כדאפסיק בגמ'. וכמו שהאריך בזה הר"ן. ומתני' דהכא כר"י דהל' כמותו. אבל לקמן רפ"ג נסיב לה נמי הר"ב כר"מ. ודע דבפי' זמן רביעה דר"ח כסלו כפי מה שפי' הר"ב וכן הרמב"ם ברפ"ח דפיאה ופ"ח דנדרים מ"ג. קאי ארביעה שניה. ובה יש ג' זמנים. וכבר כתב בזה בכ"מ פ"א מהל' מתנות עניים:

משנה ו[עריכה]

אוכלים ושותים מבעוד יום. כמו שעושים בצום כפור. הרמב"ם פ"ג מה' תענית:

ואסורים במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג. אבל מלאכה צער הוא. ומשני אמר קרא (יואל א') קדשו צום קראו עצרה כעצרת [שבועות ושמיני עצרת] מה עצרת אסור בעשיית מלאכה. אף תענית אסור בעשיית מלאכה:

שהן י"ג תעניות על הצבור. מניינא למה לי ונ"ל לומר שהם כנגד י"ג מדות של רחמים [ואפשר דאתי למימרא דאין גוזרין על הגשמים יותר מי"ג תענית וכדתניא בגמ' כשאמרו ג' וכשאמרו ז' לא אמרו אלא לגשמים. אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו. ובאידך ברייתא פליגי. דתניא אין גוזרין יותר מי"ג תעניות על הצבור. לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי. רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה ע"כ. ומ"מ לגשמים כ"ע סבירא להו דאין גוזרין יותר]:

שבאלו מתריעים כו'. ושייר כל מאי דתנן בפירקא דלקמן:

מתריעין. פי' הר"ב בשופרות הכי איתא בגמ'. וכתב המגיד בפ"א מה' תענית. שהקשו לזה ממה שאמרו בפ"ג דר"ה בגבולין. מקום שיש חצוצרות. [אין שופר] [כמ"ש הר"ב במ"ד. והיכי משכחת לה אם לא בתענית וכדמוכח נמי בפי' הר"ב דלשם. ולא כמ"ש הר"ן שם דבשעת מלחמה דוקא. אלא בכל תענית שעל כל צרה שלא תבא נאמרו הדברים] ותי' הראב"ד דתקיעת החצוצרות היתה על סדר הברכות הנזכרות בפרק דלקמן. אבל [תקיעת] השופרות היתה בשאר היום בשעה שהיו מתפללין. והרמב"ם שלא הזכיר שופר בגבולין כלל. י"ל דלענין מקדש הזכירו שופרות. והמחוור כדעת הרשב"א דבמקדש איכא תרתי חצוצרות ושופר כדלעיל. ובגבולין חדא מינייהו. או חצוצרות או שופר. ע"כ:

בשני מטין. פי' הר"ב אבל אין מוציאין סחורתן וכן לשון הרמב"ם. ופשוט דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל"כ מאי כבוד שבת איכא. וכ"כ ב"י סי' תקע"ה. דהיינו דוקא בחנויות המוכרות מאכל ומשתה. אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין אותם כלל. וכן משמע מדברי רש"י. עכ"ל. ולשון סחורה שייך במידי דמיכל דהכי אשכחן גבי שביעית לאכלה ולא לסחורה:

משנה ז[עריכה]

ממעטין במשא ומתן. פי' של שמחה דומיא דבנין ונטיעה דשל שמחה דוקא אבל שאר בנינים שרו. ואין לך משא ומתן גדול מזה. תוספת פ"ק דמגילה דף ה' ע"ב:

באירוסין ובנשואין. ר"ל שלא יהיו ששים כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו [דהא בסוף מכילתין לא אסר לה] אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ הוה ליה לפרש השעור מה שהוא קורא ממעטין. תוספות שם:

הנזופין. כמו געורין תרגום ויגער בו ונזף ביה. הרמב"ם:

יצא ניסן. של תקופה כשהגיע השמש לתחלת מזל שור. רמב"ם פ"ג מהלכות תענית. כלומר ולא ניסן של חדש הלבנה ובירושלמי אתמר כמ"ש ב"י סימן תקע"ה:

וירדו גשמים סי' קללה. כן הגירסא במשנה שבגמרא ובשאר ספרים מדויקים. וכן נראה שהיא גירסת הר"ב. אבל נראה לי ליישב גירסת הספר. לפי מה שכתב הר"ב דדוקא כשלא ירדו כלל קודם ניסן מתניתין הכי קאמרה יצא ניסן ולא ירדו גשמים שוב סימן קללה הם. וזה שהתנה הר"ב כשלא ירדו כלל. ירושלמי הביאו הרי"ף. ויש לתת טעם בדבר מההיא דתנינן במשנה ג' פרק ג' דמועד קטן. זרעים שלא שתו לפני המועד דלא פסדי אם לא ישתו ואם שתו פסדי. דחזינן מהכא דזרעים ששתו צריכי למשתי וטוב להם וע"ש. [ועיין בריש פרק ג' דלקמן וכן שפסקו גשמים וכו']: