משנה תענית א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענין שלש תעניות.

אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים,

הִתְחִילוּ הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת.
אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה,
וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו': יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הגיע שבעה עשר במרחשון - וכבר עברו ג' זמנים, שהן ג' במרחשון. וז, וי"ז יז:

התחילו היחידים - תלמידי חכמים יח:

שלש תעניות - שני וחמישי ושני יט:

אוכלים ושותים משחשיכה - מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר כל זמן שלא ישן. אבל לאחר שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אם לא התנה מתחלה קודם שישן. ואית דאמרי דאכילה בעי תנאי, שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה כ. והכי מסתברא:

פירוש תוספות יום טוב

הגיע שבעה עשר במרחשון. כתב הר"ב וכבר עברו ג' זמנים כו'. בגמרא דף ו' ע"א תניא איזוהי רביעה הבכירה בג' במרחשון. בינונית בשבעה בו. אפילה בי"ז בו דברי רבי מאיר. ועיין מ"ש במשנה דלקמן:

היחידים. פירש הר"ב תלמידי חכמים שמיוחדים במעשיהם. הרא"ש פרק ח' דנדרים [דף ס"ג. ותמהני דבגמרא מאן יחידים. אמר רב הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו יחיד ואיזהו תלמיד. יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה. ע"כ. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד. ומש"ה נמי נראה לי דרב הונא אמר רבנן ולא אמר ת"ח. ומיהו אשכחן בדוכתא אחריתא דקורא תלמיד לזה שראוי למנותו על הצבור. כמו שהביאו התוס' מפרק אלו קשרים (דף קי"ד). איזהו תלמיד הראוי למנותו פרנס על הצבור. כשיודע להשיב כל ששואלין דבר הלכה. ואפילו במסכת כלה. ומתרצים התוספת דיש חלוק בתלמיד. דדוקא כשהרב בא אל מקום אחד וכל התלמידים אצלו. זה שואל אל הרב מה שהוא לומד. וזה שואל ממקום אחר. ואותו הרב יודע להשיב לכל התלמידים לכל אחד ואחד כפי שאלתו. ואפי' במסכת כלה זהו יחיד דעדיף מתלמיד דהכא. ונקרא ת"ח בפ' אלו קשרים. אותו ודאי ראוי למנותו על הצבור. אבל אם אינו יודע [להשיב] אלא במסכת כלה. נקרא ג"כ תלמיד. ומזה מיירי הכא עכ"ל. אבל סוף דבר דיחידים דהכא מיירי בראויים למנותם פרנס על הצבור. ומש"ה נמי דייק רב הונא לומר רבנן ולא אמר תלמידי חכמים כדכתבתי. וא"כ לא שפיר קא עבדי הרא"ש והר"ב שכתבו ת"ח. אלא ה"ל לכתוב רבנן. א"נ חכמים]:

שלש תעניות. פי' הר"ב בה"ב. בגמ'. דכמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בה'. כדתנן במ"ט פ"ב. ה"ה נמי ליחידים שאין מתחילין להתענות בה':

אוכלים ושותים משחשיכה כו'. וכתב הר"ב שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה. כלומר שאין לאדם קביעות זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמ' אין קבע לשינה שהעתקתי במ"ו פ"ק דסוכה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) גמרא הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) שמיוחדים במעשיהם. הרא"ש. ותמיהני דבגמרא מאן יחידים א"ר הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו כו' כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. ואיזהו תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה ע"כ. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד כו' וא"כ קשה על הרא"ש והר"ב שכתבו ת"ח אלא ה"ל למכתב רבנן א"נ חכמים:

(יט) (על הברטנורא) ובגמרא כמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בחמישי ה"ה נמי ליחידים:

(כ) (על הברטנורא) כלומר שאין לאדם קביעת זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמרא אין קבע לשינה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הגיע י"ז במרחשון וכו':    עד סוף הפרק ביד ריש פרק ג' דהלכות תענית עד סימן י' ובטור ארח חיים סימן תקע"ה:

התחילו היחידים מתענים שלש תעניות:    תלמידי חכמים המיוחדים במעשיהם הכי מפרש לה רב הונא בגמ' ועוד אמר רב הונא דהני שלש דיחידים נמי שני וחמשי ושני הוו ותניא נמי הכי וכן פי' הרמב"ם ז"ל: ומלות שלשה תעניות מחקן ה"ר יהוסף ז"ל. ובספר הפרפראות פ' האזינו וכרביבים עלי עשב וסמוך ליה כי שם ה' אקרא מכאן שמתפללין על עצירת גשמים ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים – רצה לומר: תלמידי חכמים גדולים גדולים חייבים, אבל תלמידים רשאים להתענות מתענין שלוש תעניות – שני חמישי שני. אוכלין ושותין משחשיכה קודם התענית, ומותרין במלאכה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה.

בועז


הלכתא גבירתא

משניות ד-ז

סדר זמני תעניות שמתענין שארץ ישראל על הגשמים, כך היא: בהגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים – מתחילין תלמידי חכמים בל בד להתענות שלש תעניות, שני חמישי שני. וכל התלמידים ראוים לכך. ודין תעניות אלו כתענית יחיד, שאין מפסיקין לאכול מבעוד יום, ומותר במלאכה, ובחמשה דברים של חמשה עינוים של יום הכפורים.

ובהגיע ראש חודש כסלו ולא ירדו גשמים – בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור, שני חמישי שני. וכל העם נכנסים לבתי כנסיות, וזועקים ומתחננים. ובכלל זה קריאת "ויחל" כדרך שעושים בשאר תעניות.

מכאן ואילך כשלא נענו משמים – בית דין גוזרין שלש תעניות צבור, שני חמישי שני, ובאלו מפסיקין לאכול מבעוד יום, ואסור בהם בעשיית מלאכה ביום, אבל לא בלילה. ואסור ברחיצת כל הגוף בחמין, לפיכך נועלין המרחצאות (מה שאין כן פניו ידיו ורגליו בחמין, או כל גופו בצונן – מותר). ואסור בסיכה, אלא אם כן הוא להעביר הזוהמא. ואסור בהם בתשמיש המטה, אפילו אין עדיין רעב בעולם (דאם לא כן בלאו הכי אסור). ואסור בנעילת הסנדל בעיר. ומתפללין ומתחננין בבתי כנסיות כבשאר תעניות.

עברו אלו ולא נענו – בית דין גוזרין עוד שבעה תעניות על הצבור – שני חמישי, שני חמישי, שני חמישי, שני – ואסור בהם מה שאסור בשלשה שלפני אלו. ויתירין אלו שמתריעין בהן בשופר על הברכות שמוסיפין בהן בשמונה עשרה, ומתפללין ברחוב העיר (כפרק שני), ומורידין זקן להוכיחם. ומוסיף השליח צבור שש ברכות בתפלת שחרית ובתפלת מנחה. ונועלין החנויות, ובשני לעת ערב פותחין מעט אותן החנויות המוכרות אכילה ושתיה, שימצאו לקנות לסעודת הלילה. ובחמישי פותחין כל היום חנויות אלו לכבוד השבת. וביש לחנות שני פתחים – פותח רק אחד, וביש לחנות אצטבא לפניו – פותח כדרכו בחמישי.

עוברות ומיניקות מתענות באמצעיות, אבל אסור להן להתענות בשלש הראשונות, וכן בשבע אחרונות. מיהו לא יאכלו אלא כדי קיום הולד.

וכשעברו השלש עשרה תעניות ולא נענו – ממעטין במשא ומתן, ובבנין של שמחה, אלא אם כן כותלו נוטה ליפול. ואין מארסין כלל, ואין נושאין אלא אם כן לא קיים פרו ורבו. וממעטין בשאילת שלום לחבירו. ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום, אלא כנזופים ומנודים למקום. ועם הארץ שנתן להם שלום – משיבין בשפה רפה וכובד הראש. ותלמידי חכמים לבדם חוזרין ומתענין שני חמישי שני, עד שיצא ניסן של תקופה, שהוא שלשים יום לאחר תקופת ניסן, כדין תענית יחיד. ומפסיקין בראש חודש, חנוכה, ופורים.

יצא ניסן של תקופה, דהיינו שהגיע השמש לתחלת מזל שור – אין מתענין עוד, שאז הגשמים קללה. וכל זה בלא ירדו גשמים כלל, אבל ירדו וצמחו העשבים, והתחילו ליבש – גרע טפי, דמתענים וזועקים עד שירדו גשמים או עד שיבשו הצמחים. וכן בהגיע זמן הפסח או קרוב לו, שהוא זמן פריחת אילנות בארץ ישראל ולא ירדו גשמים – מתענין וזועקין עד שירדו גשמים ראוים לאילנות, או עד שיעבור זמנם. וכן בהגיע חג הסוכות ולא המטיר כראוי למלאות בורות שיחין ומערות – מתענין עד שירד גשם כזה.

באין מים לשתות – מתענין בכל עת, ואפילו בקיץ. ובפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום בימות הגשמים – היא מכת בצורת, ומתענים וזועקים עד שירדו גשמים, או עד שיעבור זמנם.

וכל זה בארץ ישראל וכל הדומה לה, אבל במקומות שעונות גשמים שלהם קודם או אחר שבעה עשר במרחשון, כשיגיע שמנם ולא ירדו גשמים – יחידים מתענים שני חמישי שני, ומפסיקין בראש חודש, חנוכה, ופורים, ושוהין כמו ששה ימים. אם לא ירדו גשמים – בית דין גוזרין שלש עשרה תעניות על הסדר דלעיל. ואין תענית צבור כיום הכפורים בחוץ לארץ, אלא בארץ ישראל בלבד, כלעיל, ובשביל המטר, ורק בעשר תעניות, שהם שלשה אמצעיים ושבעה אחרונות.

ולא מקרי שנענו משמים אלא כשימטר, ויכנסו הגשמים בעומק הארץ החרבה טפח, ובבינונית שני טפחים, ובעבודה שלשה טפחים – אז פוסקין התעניות. מיהו, אף על פי שלא ירדו כדי רביעה (גשם המרבע הארץ כבעל לאשה נקרא רביעה), וירדו כל כך מרובה על הארץ עד שיעלו עליהם אבעבועות ממטר, וילכו זה לקראת זה, אם היה צער מחמת עצירת הגשמים, ואפילו במדינותינו שאין נוהגין בזמן הזה בברכת הגשמים, שתדיר שם הגשם ואינו נעצר כל כך, כיון שהיה עולם בצער על ידי עצירת גשמים – מברך כמבואר באורח חיים סימן רכא (ועיין שם החילוק ביש לו שותף בשדה או לא).

ובהתחילו להתענות וירדו גשמים אחר חצות – ישלימו אותו היום, וקודם חצות – לא ישלימו, ויאכלו וישתו, ולערב יתקבצו, ואומרים הלל הגדול. ובשכיח שכרות – אומרים הלל קודם אכילה ושתיה. והוא הדין ברצו רוב הציבור להשלים – אומרים הלל קודם אכילה, ומתחילין מ"שיר המעלות העומדים בבית ה'..." עד סוף הלל הגדול. וחותמין "מודים אנחנו לך על כל טפה..." כמבואר באורח חיים רכא. ושוב אין צריך כל יחיד לברך רק "הטוב ומטיב" ביש לו שותף בשדה, ו"שהחיינו" באין לו שותף. ועובד כוכבים לא מקרי שותף, מה שאין כן שותפות אשתו ובניו. ובירד ביום שלאחר תענית – אין אומרים הלל הגדול, וכן לא בירד בליל תענית קודם עלות השחר.

פירושים נוספים

בבלי י א  רמב"ם הלכות תעניות ג א  שולחן ערוך אורח חיים תקעה א