משנה תמיד ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ה · משנה ב | >>
אמר להם, חדשים לקטורת בואו והפיסו.
[ הפיסו ], זכה מי שזכה.
[ אמר להם ], חדשים עם ישנים בואו והפיסו, מי מעלה אברים מן הכבש למזבח.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, המעלה אברים לכבש, הוא מעלה ה אותן על גבי המזבח.
אָמַר לָהֶם:
- חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ.
- הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
- אָמַר לָהֶם:
- חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים,
- בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ,
- מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- הַמַּעֲלֶה אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ,
- הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
- הַמַּעֲלֶה אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ,
אמר להם: "חדשים לקטורת - בואו והפיסו",
- הפיסו - זכה מי שזכה.
- "חדשים עם ישנים -
- בואו והפיסו - מי מעלה איברים מן הכבש למזבח".
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- המעלה איברים לכבש - הוא מעלה אותן על גבי המזבח.
כבר בארנו בשני מיומא, שהקטרת לא היו מפילים עליה גורל אלא אותם שלא הקטירו אותה עדיין קודם לכן, לפי שכל המקטיר אותה היה מצליח בענייניו ומוצא פרנסתו ברווחה, ולפיכך אמר חדשים לקטרת יפיסו. ושם יתבאר שפייס הקטרת הוא הפייס השלישי.
אחר כך אמר חדשים גם ישנים, בואו והפיסו מי מעלה אברים, והוא הפייס הרביעי.
ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
חדשים לקטורת - מי שלא זכה בקטורת כל ימיו יבוא ויפיס. ולא היו מניחים למי שזכה בה פעם אחת לשנות בה, מפני שמעשרת, דכתיב (דברים לג) ישימו קטורה באפך וגו' ברך ה' חילו, לפיכך לא היו מניחים לשנות בה אדם כדי שיהיו הכל מתעשרים ומתברכים בה:
חדשים עם ישנים - לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, אמר הכא חדשים גם ישנים, כלומר מי שזכה בפייס פעמים אחרות ומי שלא זכה בואו והפיסו:
הוא המעלה אותם לגבי המזבח - ולא היה כאן פייס. ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב:
חדשים לקטורת. כתב הר"ב. מפני שמעשרת וכו'. עמ"ש בס"ד במשנה ד' פ"ב דיומא:
מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. במשנה ד' פ"ב דיומא פי' הר"ב משום ברוב עם. ועמ"ש שם:
רבי אליעזר בן יעקב אומר המעלה אברים לכבש הוא מעלה אותן ע"ג המזבח. ס"ל מקום שכינה לאו אורח ארעא. גמ' פ"ב דיומא דף כ"ו. וכתבו התוס' דמודה ראב"י בההיא דתמיד [נשחט] [משנה ו'] שחט ישראל וקבל הכהן נתנו לחברו וחברו לחברו כו'. ומפרש בגמ' טעמא משום ברוב עם הדרת מלך [כמ"ש הר"ב שם] דהתם לא שייך למימר לאו אורח ארעא שהרי כשהיה נותנה לחברו לא היה הולך לו. אלא חוזר ומקבל ומושיט וחוזר ומקבל ומושיט. שהרי רוב פסחים היה להם אבל היכא שמוליך עד לכבש והולך לו ההוא ודאי לאו אורח ארעא:
(ה) (על המשנה) הוא כו'. סבירא ליה מקום שכינה לאו אורח ארעא. גמרא. ולא דמי למשנה ו' פרק ד' דפסחים ע"ש, משום דהתם מושיט לחברו וחוזר ומקבל, אבל הכא שמוליך עד לכבש והולך לו, ודאי לאו אורח ארעא. תוס'. ועתוי"ט:
אמר להם וכו': ביד פ' ששי דהלכות מעשה הקרבנות סימן ד' ובפ"ד דהלכות תמידין ומוספין סימן ז' ח' ובפרק ששי סימן ד':
מי מעלה אברים [מן הכבשן (לכבש): כהן אחד היה מעלה את כולן. הוא מעלה אותן כל כהן וכהן באברים שזכה בהן הרא"ש ז"ל: (הגה"ה ואע"פ שהלשון נראה שהוא מוטעה הענין אפשר שהוא מובן):
רבי אליעזר בן יעקב אומר וכו': פ' שני דיומא דף כ"ו ופירש שם רש"י ז"ל הוא מעלה אותם למזבח אבר שזכה בו להוליכו לכבש חוזר ומעלהו לאחר זמן למזבח וכשהיו מוליכין אותו מניחין אותו מחציו של כבש למטה כדי שלא יצטרך להוליכו כל הכבש והולך ועולה בכבש וכשמגיע למקום שהאברים שם נוטלן והכי תנן במסכת שקלים אברו התמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ע"כ:
יכין
אמר להם: הממונה:
חדשים לקטרת באו והפיסו: ר"ל מי שלא זכה כל ימיו עדיין להקטיר הקטורת, וידועים היו להממונה, יבוא להגריל עליו. דמי שהקטירה פעם א', לא הניחוהו להקטירה שוב, משום דהמקטירה מתעשר, כדכתיב ברך ה' חילו:
חדשים עם ישנים בואו והפיסו: לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, הוצרך לומר בזה חדשים עם ישנים. כלומר שאף אותו שכבר זכה בעבודה זו יבוא להגריל עליה:
הוא מעלה אותן על גבי המזבח: פלוגתייהו, דלת"ק ה"ט משום דברוב עם הדרת מלך, ונאה ויפה הוא שיהיה לכל עבודה יחידית משרת מיוחד, זה נכנס וזה יוצא. ולראב"י עכ"פ במקום חדר המלך לאו אורח ארעא, דנראה כאילו כבד על הראשון לגמור עבודתו. [ואע"ג דבהולכת דם הפסח נתנו לחבירו וחבירו לחבירו עד המזבח (כפסחים פ"ה מ"ו). התם מדמקבל מיד הריקן לחזור לעבוד. לא מחזי כמשא]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת