משנה ערלה ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ג · משנה ט | >>
ספק ערלה, בארץ ישראל אסור, ובסוריא מותר, ובחוצה לארץ יורד ולוקח, ובלבד שלא יראנו לוקט.
כרם נטוע טז ירק, וירק נמכר חוצה לו, בארץ ישראל אסור, ובסוריא מותר, ובחוצה לארץ יורד ולוקט, ובלבד שלא ילקוט ביד.
החדש, אסור מן התורה בכל מקום.
והערלה, הלכה.
והכלאים, מדברי סופרים.
סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר;
- וּבְסוּרְיָא מֻתָּר.
- וּבְחוּצָה לָאָרֶץ – יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט.
- כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ,
- בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר,
- וּבְסוּרְיָא מֻתָּר;
- וּבְחוּצָה לָאָרֶץ – יוֹרֵד וְלוֹקֵט,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט בַּיָּד.
- הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם.
- וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה.
- וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
ספק הערלה -
- בארץ ישראל - אסור.
- ובסוריה - מותר.
- ובחוצה לארץ - יורד, ולוקח,
- ובלבד - שלא יראנו לוקט.
- כרם - שהוא נטוע ירק,
- וירק נמכר - חוצה לו,
- בארץ ישראל - אסור.
- ובסוריה - מותר.
- ובחוצה לארץ - יורד, ולוקט,
- ובלבד - שלא ילקוט ביד.
- וירק נמכר - חוצה לו,
- החדש -
- אסור מן התורה - בכל מקום.
- והערלה - הלכה.
- והכלאים - מדברי סופרים.
ספק הערלה - בארו שהוא כשיהיה כרם הערלה ידוע, וענבים נמכרים חוצה לו, ולא נודע שהענבים מזה הכרם או מזולתו.
ואמרם ובלבד שלא ילקוט ביד - עניינו שזה האוכל לא ילקוט הוא בעצמו ויאכל, אבל ילקט לו זולתו.
והחדש אסור מן התורה בכל מקום - לאמרו השם יתברך "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו"(ויקרא כג, יד), ולא נתן זה תלוי בארץ.
אבל ערלה וכלאי הכרם אינן אסורים מן התורה אלא בארץ ישראל, לפי שהן תלויות בארץ, אמר השם יתברך בערלה "כי תבאו אל הארץ ונטעתם, וערלתם"(ויקרא יט, כג), ובכלאי הכרם אמר "לא תזרע כרמך כלאים"(דברים כב, ט), וזה הכנוי שב על מה שיש לאדם בארץ ישראל, ודומה לו אמרו בכתוב אחר "שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור"(ויקרא כה, ד) וזהו נוהג בארץ ישראל.
אבל איסור הערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני, והוא עניין אמרם הלכה.
ואיסור זריעת כלאי הכרם, והוא שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, בחוצה לארץ מדרבנן, ומפני שהן אסורים בהנאה בארץ ישראל גזרו בהן רבנן בחוצה לארץ שלא יהיו זורעין אותם כמו שאמרנו, וזהו עניין אמרם והכלאים מדברי סופרים.
אבל כלאי זרעים, וזריעת התבואה וזולתם בכרם בלי הרחקת הריחוק הנזכר במסכת כלאים, הוא מותר לכתחילה בחוצה לארץ.
אבל כלאי בהמה לוקין עליהם בחוצה לארץ מן התורה, וכן הרכבת אילן היא מדאורייתא בין בארץ בין בחוצה לארץ, ולוקין עליה בכל מקום.
ולוקין על כלאי זרעים בארץ ישראל מן התורה:
ספק ערלה. כגון נכרי שיש לו נטיעה של ערלה בגינחו ובידו פירות ולא ידיע אם משל ערלה או משל זקינה:
בארץ ישראל אסור. לחומרא:
יורד ולוקח. יורד בתוך הגינה וקונה מן הנכרי מאותה שכבר נלקטי ובלבד שלא יראנו לוקט וכן לענין כלאים כדפרישית והא דקתני גבי כלאים בחוצה לארץ יורד ולוקט אמרינן בירושלמי א"ר הונא כן הוא מתני' יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט כדקמייתא ובפ"ק דקידושין (דף לח) פליגי בה אמוראי:
החדש אסור. קודם לעומר בכל מקום אפי' בחוצה לארץ ובירושלמי (בפרקין הל' ז) קאמר דמתני' כר"א דסוף פ"ק דקדושין (דף לז:):
הערלה הלכה בפ"ק דקדושין (דף לח:) אמרינן מאי הלכה אמר רב יהודה א"ש הלכות מדינה עולא אמר הלכה למ"מ ופריך לרב יהודה ממתניתין דכיון דערלה וכלאים שניהן דרבנן ניתני או זה וזה יורד ולוקט או זה וזה יורד ולוקח והתם פריך למאן דאמר הלכה למשה מסיני אמאי ספיקא מותר ומשני כך נאמר [הלכה] ספק מותר ודאי אסור:
והכלאים מדברי סופרים. בשלהי פ"ק דקדושין (דף לט.) אמרינן דהיינו כלאי הכרם דכיון דבארץ אסירי בהנאה בחוצה לארץ גזרו בהו רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחו"ל לא גזרו בהו רבנן והרכבת האילן אמרי' התם שהיא מדאורייתא דכתיב (ויקרא יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ וכולה מתניתין מוכחא דערלה נוהגת בשל נכרים ובכרם רבעי פליגי רבי יהודה ורבנן בפרק ג' דתרומות (מ"ט) דתנן רבי יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי אבל מודה ר"י דיש לנכרי ערלה ובהדיא תנן בפ"ק (מ"ב) נכרי שנטע חייב בערלה:
ספק ערלה - כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות של ערלה בגינתו, ובידו פירות ואין ידוע אם משל ערלה אם משל זקנה:
בארץ ישראל - דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא:
ובסוריא מותר - דכבוש יחיד הוא ולאו שמיה כבוש והחמירו בו קצת:
ובחוצה לארץ יורד ולוקח - בתוך הגינה וקונה מן העובד כוכבים מאותם שליקט כבר, ובלבד שלא יראנו לוקט:
ובחו"ל יורד ולוקט - העובד כוכבים יורד ולוקט בפני הישראל וישראל קונה ממנו, ובלבד שלא ילקוט ישראל ביד:
בכל מקום - ואפילו בחו"ל, דכתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו' בכל מושבותיכם:
והערלה הלכה - למשה מסיני שאסור בחו"ל, ואעפ"כ ספקה מותר, שכך נאמרה ההלכה למשה בסיני שיהיה ספקה מותר בחו"ל:
והכלאים מדברי סופרים - דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסורים בהנאה מן התורה, בחו"ל גזרו בה רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה, בחו"ל לא גזרו בהו רבנן. והרכבת האילן אסורה בחו"ל מן התורה, דכתיב (שם יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל אף שדך בהרכבה בין בארץ בין בחו"ל יח:
ספק ערלה. פי' הר"ב כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות וכו'. כבר כתבתי בזה במ"ב פ"ק:
כרם נטוע וכו'. הכי נמי בספק כלאי כרם. והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פ"ק דקדושין דף לח. וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מאכלות אסורות:
החדש אסור בכל מקום. ובירוש' קאמר דמתני' כר"א דסוף פ"ק דקדושין. הר"ש. [ועיין מה שכתבתי אני שם בסייעתא דשמיא. וכן מ"ש במ"ד פ"ז דמס' תמורה]:
[והכלאים מדברי סופרים וכו'. פי' הר"ב מה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל. מימרא דשמואל ספ"ק דקדושין דף לט ופי' רש"י דהא חובת הגוף היא]:
(טז) (על המשנה) כרם נטוע. ההכי נמי בספק כלאי כרם והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פרק קמא דקדושין. דף ל"ח: [יז] ובירושלמי קאמר דמתניתין כר' אליעזר דסוף פרק קמא דקדושין. הר"ש:
(יח) (על הברטנורא) גמרא ספ"ק דקדושין ופרש"י דהא חובת הגוף הוא:
ספק הערלה וכו': עיין במ"ש בספ"ז דמסכת שביעית. והגי' ה"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' ובחוץ לארץ אכן מלת וירק נמכר חוצה לו לא נגע בה והטעם פשוט. וכתב בית יוסף ביורה דעה סימן רצ"ד דה"פ דמתני' לדעת הרמב"ם ז"ל ספק ערלה דהיינו כרם שהוא ספק אם עברו עליו שלש שנים אם לאו או כרם שהוא ערלה ודאי ופירות נמכרין חוצה לו ספק ממנו הוא ספק מכרם אחר בא"י אסור ובסוריא מותר ואין צריך לומר בחו"ל ואם הוא ודאי ערלה בחו"ל יורד ולוקח וכו' ועל כרחנו צריך לומר כן דאלת"ה כיון דקתני בסוריא מותר דמשמע דמוחר ליקח מכרם שהוא ספק ערלה וכ"ש בחו"ל מאי האי דקתני ובחו"ל יורד ולוקח וכו' ומה שפירש רש"י ז"ל דהא דקתני בסוריא מותר בשנלקט כבר אבל אינו אומר לו לכתחלה רד ולקוט אינו נראה להרמב"ם ז"ל משום דלישנא דמותר סתמא לגמרי משמע דאי כפירש"י ז"ל לא הוה שתיק תנא מלמיתני הכי בהדיא הלכך משמע לי' לפרושי מתני' כדפרישית ע"כ בקיצור. וכן כתב ג"כ בכסף משנה פ' עשירי דהלכות מ"א סי' י"א. ובירושלמי תניא איזהו ספק ערלה גפן של ערלה בכרם וענבים נמכרין חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יהודה אף זה ספיקו אסור בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצדו וענבים נמכרין חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר ואיזהו ספק כלאים כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יהודה אף זה ספיקו אסור בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם שהוא נטוע ירק ושדה ירק אחר בצדו וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ואיכא למידק דתנא דמתני' גבי ספק ערלה כמאן ס"ל ובכלאי הכרם נקט מילתא דרבנן וי"ל דשמא סבר תנא דמתני' כר' יהודה בספק ערלה ובספק כלאים דמדרבנן אקיל בי' ע"כ. ומתני' בערלה דעובד כוכבים מיירי דאי בערלה דישראל אסור למכור דדמי ערלה אסורין:
ובלבד שלא ילקוט ביד: דאי הישראל לוקט מן המחובר דמי לבעל הבית וכאילו יש לו חלק בקרקע וכולי האי לא הקלו ובקדושין פירשו שם תוספות רי"ד יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד פי' יורד ישראל ולוקט מן הכלאים ומספק ונותן לחברו כדאמר לי' לוי לשמואל ספק לי ואנא איכול ובלבד שלא ילקוט האוכל בידו ויאכל מפני שהוא ודאי וודאה אסור בחו"ל אבל ספיקה מותר ואע"פ שהוא ודאי אצל חברו המאכיל ע"כ ואח"כ כתב בהפך מזה ובלבד שלא ילקוט ביד פי' שלא ילקוט ישראל בידו מן הכלאים ויספק ויתן לחברו ישראל כדאמרי' ספק לי ואנא איכול שאע"פ שאצל חברו הוא ספק כיון שהוא ודאי ביד ישראל אסור דכולי האי לא שרו לי' רבנן ע"כ אלא דנראה שמה שכתב באחרונה מיירי בערלה וצריך להגי' ערלה במקום כלאים וצריך ישוב ע"ש. ושם מר ברי' דרבינא מתני בתרוייהו לקולא זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד והכי איתא נמי מאן דתני בירושלמי אבל ר' יוחנן ס"ל דערלה חמירא משום דהלכה למשה מסיני היא אבל כלאים דרבנן קילי:
החדש אסור מן התורה בכל מקום: ירושלמי מתני' ר' אליעזר היא דתנן בספ"ק דקדושין חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש. וכתב שם בית יוסף עוד בשם הר"ן ז"ל דמתני' כולה ה"פ בא"י אסור כגון שיש בתוך הגן נטיעות של ערלה ונטיעות המותרות ופירות נמכרין חוצה לו בפתח הגן בא"י אסור משום דמוכחא מילתא דמפירות הגן הם וליכא אלא חד ספיקא ובסוריא מותר לפי שלא נאסר ספיקא אבל ליכנס לתוכו וליקח מהפירות התלושים בו אסור ובחו"ל יורד ולוקח אפי' מהפירות שבגן תלושים ובלבד שלא יראנו לוקט מן הפירות אע"פ שאינו יודע אם משל איסור או משל היתר הם ובסיפא גבי כלאים מקילין טפי דכל שאינו לוקט ביד מן האיסיר או שאינו רואה את העובד כוכבים לוקט מן האיסור ממש מותר לומר לו שילקוט מן הפירות בסתם עכ"ל בשם אחרים מפרשים בקיצור. אבל רש"י ז"ל פי' שם בקדושין יורד העובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר ע"כ. עוד גרסי' בירושלמי ר' יונה בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהון פי' דאפי' היא מדרבנן הרי שונה כלאים שהם מדרבנן ומשני לי' ר' יוסי לא תני אלא ערלה וכלאים דבר שהוא נוהג בחו"ל בישראל ובעובד כוכבי' דהא ערל' נהגא בארץ אפי' נטעו עובד כוכבי' כדתנן בפ"ק וכן כלאי הכרם משא"כ גבי חלה דגלגול העובד כוכבי' פוטר דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של עובדי כוכבים משמע דערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בחו"ל אף בשל העובד כוכבים וכתבתיו ג"כ בספ"ק דקדושין:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת ערלה ובעה"י נתחיל מסכת ביכורים ובשמו המכובד באורים העתיד לקבץ נדחי ישראל הפזורים
יכין
ספק ערלה: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה:
בארץ ישראל אסור: דבא"י הו"ל ס' דאו':
ובסוריא מותר: דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי:
ובחוצה לארץ יורד ולוקח: ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]:
ובלבד שלא יראנו לוקט: דאז הו"ל ודאי ערלה:
כרם נטוע ירק: דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים:
ובחוצה לארץ יורד ולוקט: ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו:
ובלבד שלא ילקוט ביד: ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע:
החדש אסור מן התורה בכל מקום: אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז':
והערלה הלכה: הלממ"ס:
והכלאים מדברי סופרים: ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת