משנה ערכין ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ב · משנה ה | >>
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה, ומוסיפין עד לעולם.
אין פוחתין משתי חצוצרותטו, [ ומוסיפין עד לעולם ].
[ אין פוחתין ] מתשעה כנורות, ומוסיפין עד לעולם.
והצלצל לבד.
אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְּבֻקָּרִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים,
- כְּדֵי לְשַׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה;
- ומוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת,
- וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- אֵין פּוֹחֲתִין מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת,
- וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- וְהַצִּלְצָל לְבַד:
אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים,
- כדי לשבת, ולשני ימים טובים של ראש השנה - ומוסיפין עד לעולם.
- אין פוחתין משתי חצוצרות - ומוסיפין עד לעולם.
- מתשעה כינורות - ומוסיפין עד לעולם.
- והצלצל לבד.
המשנה הזאת היא לבן בג בג, ודעתו שהתמיד צריך שיהיה מוכן קודם שחיטתו ארבעה ימים. ולמדנו זה מפסח מצרים שהיתה משיכתו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר, לפי שנאמר בפסח "במועדו"(במדבר ט, ב), ונאמר בתמיד "תשמרו להקריב לי במועדו"(במדבר כח, ב).
ופירוש מבוקרים - רוצה לומר שביקרו אותן ופשפשו במומין, להכין אותן לשחיטה.
ומה שאמר כדי לשבת ולימים טובים - אין דעתו לומר ששה טלאים צריך לשבת ולשני ימים טובים, לפי שיותר מכאן צריך באלו השלושה ימים, אבל רוצה לומר שהשש טלאים שהיו מוכנין קודם עת הצורך, כל ימי השבת אחר שפוחתין מהן שבת ושני ימים טובים שהן שלושה ימים הרי הנשאר מימי השבוע ארבעה ימים, והוא עניין מה שאמרנו "סימנא בעלמא נקט":
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים - האי תנא סבר דכבשים של תמידין טעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתן, דומיא דפסח מצרים שהיה מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר, דיליף מועדו האמור בתמידים (במדבר כח) תשמרו להקריב לי במועדו, ממועדו האמור בפסח (שם ט) את הפסח במועדו. הלכך, קודם יום חינוך ארבעה ימים מבקרין שמונה טלאים ונותנין בלשכת הטלאים, וביום חינוך נוטלים שנים לתמידין ונשארו שם ששה מבוקרים, ולאחר כן קודם הלילה מבקרים שנים ונותנים שם. ומשום דהנך ליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים, לא חשיב להו. וכן לעולם נוטלין שנים ונותנים שנים. ואלו השנים שנותנים נוטלים אותם לחמישי של יום נתינתן:
כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה - סימנא בעלמא נקט, דכי היכי דאי מקלעי שבת ושני ימים טובים של ראש השנה בהדי הדדי היה צריך להקדים ולבקר ההוא דשלישי בשבת מערב שבת, דהא לא מצי קודם היום לילך ולבקש טלה ולבקר, והויא לקיחה ארבעה ימים קודם שחיטה, הכי נמי לעולם בעינן ארבעה ימים קודם שחיטה:
ומוסיפין עד לעולם - אם רצו להוסיף טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, מוסיפים כמו שירצו:
משתי חצוצרות - כשתוקעין בחצוצרות אין פוחתים משתים:
ומוסיפין עד לעולם - בגמרא מפרש עד מאה ועשרים. שנאמר (דברי הימים-ב ה) ועמהם הכהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות טז:
והצלצל לבד - צלצל אחד היה שם ולא יותר. דאמר קרא (שם א טז) ואסף במצלתים להשמיע. ואע"ג דמצלתים כתיב לשון רבים, מפני שהן שתי חתיכות רחבות של מתכת שמכין זו על זו יז, ומיהו חדא עבידתא עביד, שאין אחד מהם מועיל בלא חברו, וחד גברא עביד בהו:
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים. פירש הר"ב האי תנא סבר דכבשים של תמידים טעונים בקור ממום ד' ימים קודם שחיטתן דומיא דפסח מצרים כו'. את הפסח במועדו וכ"כ הרמב"ם. ותימה דהאי קרא בפרשת בהעלותך בפסח מדבר כתיב. ובמשנה ה' פ"ט דפסחים תנן מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור. ואין נראה שיהא פסח מדבר בכלל פסח מצרים. ובגמ'. תניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה ת"ל תשמרו להקריב לי במועדו. ולהלן הוא אומר (שמות י"ב) והיה לכם למשמרת עד י"ד יום כו' יליף שמירה שמירה. [ואע"ג דהא דבן בג בג. איתא נמי בפסחים שם דף צ"ו. ומסיים שם רש"י. על הא דבן בג בג דקיימא אתמידין [דלדורות]. דה"ה ודאי לפסח דורות. אכתי קשיא כנפי לאיי היאך למד תמידין מפסח מדבר. שאין נראה שיהיו אלו בכלל פסח דורות ופסח דורות עצמו לא נלמוד אלא מתמידין אמנם התם בפסחים מה שפירש"י כן דפסח דורות ילפינן מתמידין. לא פירש כן אלא לפי המקשן שלא הקשה אלא מתמידין דלא נוכל לומר הזה דממעט ואי לאו דה"ה לפסח דורות. א"כ לא הוה מקשה מידי דהא המיעוט נוקמה לפסח דורות. אבל לפי התרצן למדע לפסח דורות מדכתיב (שם י"ג) ועבדת את העבודה [הזאת] בחדש הזה שיהיו כל העבודות תדש זה כזה. וכמו שהעתקתיו במסכת פסחים שם [ד"ה מקחו] בס"ד. ולפי זה שפסח דורות נלמד מפסוק דועבדת את העבודה הזאת וגו'. שפיר מלתא ללמוד תמידין מפסח מדבר שהוא בכלל פסח דורות אך קשה דברייתא דבן בג בג לא למדה כן אלא למדה תמידין מפסח מצרים. וכן הוא בסוגיא דהכא ודפסחים שם. אבל מדכתב הרמב"ם בפירושו דמשנתינו אתיא כבן בג בג ומפרש דיליף מבמועדו במועדו. מוכח שכך גרס בברייתא דבן בג בג. ואחריו נמשך הר"ב ז"ל]:
כדי לשבת ולשני י"ט של ר"ה. פירש הר"ב דכי היכי דמקלעי שבת ושני י"ט של ר"ה בהדי הדדי. היה צריך להקדים ולבקר ההוא דשלישי בשבת. עמ"ש ספט"ו דשבת ובמשנה ז' פי"א דמנחות:
אין פוחתין משתי חצוצרות. לא אתפרש טעמא ואפשר דותקעתם בחצוצרות תרתי במשמע. א"נ דומיא דשל משה דכתיב (במדבר י') עשה לך שתי חצוצרות:
ומוסיפין עד לעולם. כתב הר"ב בגמרא מפרש עד ק"ך שנאמר ועמהם הכהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות. דכיון דאשכחן בקרא שחפשו אחרי ק"ך כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר. ש"מ דעד ק"ך. הוי הדור מצוה. וא"צ לחפש יותר אחר כהנים. א"נ [דהא פשיטא] דאין מוסיפין (יותר) [עד עולם]. שאם יוסיפו יותר עירבוב קלא. תוס'. והרמב"ם כתב במשנה דלקמן. שהחצוצרות אין מוסיפין יותר על ק"ך וזולתן מן החצוצרות שאמרו עד לעולם אין להם קצב:
אין פוחתין מט' כנורות. לא אתפרש טעמא. רש"י.
והצלצל. עי' בפי' הר"ב [בפ"ז דתמיד משנה ג' וכן] ברפ"ה דשקלים [ומ"ש הר"ב שהן שתי חתיכות שמכין כו'. כ"כ רש"י. וגם בשרשים להרד"ק ערך צלל ראיתי שכתב כן. וספר נדפס במנטובה נקרא שלטי הגבורים. כתב שם בפ"ו שאין ר"ל ההקשה ההמונית. כשיקישו עמי הארץ חתיכה נחשת על חתיכה כמוה בלי למוד מלאכותי. אבל היא כמו החצוצרות של נחשת הנחלקת לשתים שיתקעו בה בפה. וגם במשמוש ידים בהולכה והובאה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. של חלק האחד ממנה. על האחר. ע"כ. וחצוצרות כזה מפורסמת ונקראת בלשון אשכנז באזרא"ן]:
(טו) (על המשנה) אין כו'. לא אתפרש טעמא. ואפשר דותקעתם בחצוצרות תרתי במשמע. א"נ דומיא דשל משה דכתיב עשה לך שתי חצוצרות:
(טז) (על הברטנורא) דכיון דאשכחן בקרא שחפשו אחרי מאה ועשרים כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר, ש"מ דעד ק"כ הוי הידור מצוה וא"צ לחפש יותר אחר כהנים. א"נ, דהא פשיטא דאין מוסיפין עד עולם, שאם יוסיפו יותר, ערבוב קלא. תוס'. ועתוי"ט:
(יז) (על הברטנורא) ואין ר"ל ההקשה ההמוניות שיקישו חתיכה נחושת על חתיכה כמוה בלי לימוד מלאכותי, אבל היא כמו החצוצרות של נחושת שיתקעו בה בפה וגם במשמוש ידש כדרך כלי שיר:
אין פוחתין מששה טלאים וכו': פרק התכלת (מנחות דף מ"ט.) ומצאתי כתוב אין פוחתין וכו' רבי דייק בלשון אין פוחתין דהל"ל מניחין בלשכה ששה טלאים ומדקאמר אין פוחתין ש"מ דצריך שיהו שם שמנה מבוקרים ולאחר שלקח צריך שיהו שם ששה וביום חנוך ישימו שמונה טלאים מבוקרים ד' ימים קודם וביום חנוך יקח שנים ויתן שנים ולמחר כמו כן וככה יעשה כל הימים שישים שנים ויקח שנים ויזהר כל הימים שאותם שהוא מניח בראשונה אותם יקח באחרונה [הגהה נראה בראשונה צ"ל ושמא אפשר להתיישב דאי לאו הכי לא יהיה ביקור ד' ימים קודם שחיטה וצריך ליתן בו סימן יפה להכיר המאוחרין ובמוספין לא צריך ד' ימים קודם שחיטה משום דפסח ותמיד היא דילפי מהדדי אבל תמיד ומוספים לא ילפי מהדדי לשום דבר. אחד מתלמידי רבינו יעקב פירשה ע"כ והוא פירוש רש"י ז"ל שבדפוס כמו שהעתיק רעז"ל]:
המבוקרים: האי הנא סבר דכבשים של תמידין טעונין בקור ד' ימים קודם שחיטתן ובן בג בג הוא:
כדי לשבת: ולשני ימים טובים של ר"ה סימנא בעלמא נקט דאמרינן בגמרא ר"ל שהשש טלאים שהיו מוכנים קודם עת הצורך כל ימי השבת אחר שפוחתין מהן שבת ושני ימים טובים שהן שלש ימים הרי הנשאר מימי השבוע ד' ימים ונקט הר"ר יהוסף ז"ל כה לשבת וכו' הדלית בפתח. ואמרי' בפ' התודה דף ע"ט כפי פי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד או כפי פי' ראשון שבדפוס שהיו נותרים בכל שנה ובסוף חדש אדר ד' שלא הוצרכו לצבור שהרי בכל יום נוטלין שנים ונותניו שנים אחרים תחתיהן חוץ מיום שלשים של אדר שלא היו נותנין אחרים תחתיהן לפי שמכאן ואילך מר"ח ניסן צריכין להביא מתרומה חדשה ונשארו שם ד' שלא הוצרכו ולדברי חכמים דאית להו לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יפדו נפדין תמימים. וביד פ"ח דהלכות תמידין ומוספין סימן ט':
אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד לעולם: עי' בר"ב ובתוי"ט ודוקא בחצוצרות פירשו בגמרא דעד לעולם ר"ל עד מאה ועשרים אבל כל מקום ששנינו עד לעולם הוי כמשמעו וז"ל הרמב"ם ז"ל במתניתין דבסמוך שהחצוצרות אין מוסיפין יותר על ק"כ וזולתן מן החצוצרות שאמרו עד לעולם אין להם קצב ע"כ:
והצלצל לבד: כתב הרב בעל ספר החנוך ז"ל בפרשת קרח ומן הדומה כי הטעם שלא היה אלא צלצל אחד לבד לפי שקול המצלתים גדול ומבעית קצת ואילו לא היה שם הרבה לא היו נשמעים יותר כלי הניגון ששם וכל שכן שירת הפה עד כאן:
יכין
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים: מדקיי"ל דכבש התמיד צריך לבקרו ממום, ד' ימים קודם הקרבתו, כמו פסח שהקריבו במצרים, שלקחוהו בי' בניסן והקריבוהו בי"ד בו. הלכך ד' ימים קודם חנוך המזבח מבקרין ח' טלאים ממום. ומעמידין אותן בלשכת הטלאים. וביום החנוך מקריב ב' לתמידי היום, נשארו ו'. וקודם הלילה שוב מבקרין ב' טלאים מהשוק, ומעמידין בלשכה. וכן בכל יום נוטלין ב' ומעמידין ב' אחרים תחתיהן בלשכה. ואלו הב' שמעמיד חוזרין ונוטלין אותן ביום ה' להעמדתן:
כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה: נקט רה"ש. משום דבזמן המקדש לא היה אפשר שיחולו ג' ימים שבתון בהדי הדדי רק ר"ה, דאם העדים שראו הלבנה החדשה לא באו ביום א' דר"ה עד אחר מנחה, אז נוהגין אותו יום קודש ומחר קודש [ר"ה ד"ל ע"ב]. ואז בזמן שקדשו על פי ראייה היה אפשר שיחול ר"ה ביום ה' ו' או ביום א' ב'. ומשו"ה אף דביקור התמיד ד' ימים קודם שחיטתו גזירת הכתוב הוא, אפ"ה קאמר הכא לסימנא בעלמא, דכי היכא דאי חלו שבת וב' יו"ט של ר"ה בהדי הדדי, אז אותו טלה של תמיד השחר שאחר ג' ימי השבתון הנ"ל, יצטרך להקדים ולבקרו כשקנהו ביום הד' קודם שחיטתו, דבשבת ויו"ט אי אפשר לקנותו, ובליל קודם שחיטתו אינו מצוי למכור. כ"כ בכל קרבן תמיד צריך לבקרו ממום ד' ימים קודם שחיטתו [ועי' מ"ש בס"ד בחומר בקודש פ"ב סי' כ"ו]:
ומוסיפין עד לעולם: כשירצו יוסיפו בלשכה טלאים מבוקרים יותר מו':
אין פוחתין משתי חצוצרות: טראמפעטע לשיר הלוים [ונ"ל דלהכי הפסיק תנא בבבא דטלאים בין ב' בבות דחלילין וחצוצרות, אע"ג דשניהן מעניני השיר. ה"ט משום דבכל הבבות מרי"ש פרקן עד בבא דחלילין מיירי באין פוחתין ואין מוסיפין, ובבא דטלאים מבוקרין מתחיל למתני ענין חדש דאין פוחתין אבל מוסיפין לעולם, ולפיכך בהך גוונא ראוי למנקט תחלה ענין הטלאים שהוא מקרבן התמיד, שמקריבין אותו קודם השיר]:
ומוסיפין עד לעולם: בגמ' מפרש דלא יוסיפו על ק"ך. [ואילה"ק א"כ הו"ל למנקט חצוצרות אצל בבי דאין פוחתין ואין מוסיפין. נ"ל דה"ט מדלא שכיח שיוסיפו עד ק"ך חצוצרות דמדקולו עב וחזק, ישחית ניעם קולות הדקות של חילילין ונבלין שהן בכלל אין פוחתין ואין מוסיפין. ועי' לעיל סי' כ"ד ד"ה ואף ודו"ק]:
והצלצל: שעללען, והן כעין קערות נחושת שמכין זו בזו:
לבד: ר"ל רק זוג א', דרק ב' קערות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת